פירוש קצר על שבת י״א

1 חייב. כלומר, בכל שהוא, כשאר המלאכות שנשנו לעיל.

2 טלטלו וכו'. כלומר, אעפ"י שבשעת הטילטול לפעמים מטה את השמן לצד הפתילה, ונמצא מבעיר, או שמטהו לצד אחר ומעמעם את זוהר האש, ונמצא מכבה, פטור, משום שאינו מתכוין.

1 וכבה את זה וכו'. שהרי מ"מ נעשתה המלאכה שכיוון לה. ועיין בבה"א.

2 כולן חייבין. כלומר, הואיל והראשון נתן את האש, הרי כל אחד ואחד שלאחריו עושה כאן מלאכה.

3 שנים האחרונים וכו'. שהרי לפי הסדר בסיפא הראשונים לא עשו כלום, ואף המניח את הגחלת כמותם, שמבלי העצים לא היתה מועילה כלום, והיתה נכבית לאלתר, ועיין בבה"א.

1 אע"פ מדביקן וכו'. כלומר, הואיל ואם מדביקן, עיין על סיגנון זה בבה"א.

2 כל השם כולו וכו'. כלומר, את שם הויה וכו', פטור מחטאת, שהרי לא כיוון כלל לעשות מלאכה, הואיל ולא ידע שהוא משלים כאן את השם, או את הספר, עיין בבה"א.

3 והשלים את השם וכו'. צ"ל: להשלים את השם וכו' להשלים את הספר וכו', כגי' כי"ל, הראשונים והירושלמי. ופירושו, שידע שהוא משלים וכו'.

1 כתבנית כתב פטור וכו'. בירושלמי הגירסא הפוכה, כלומר חייב במקרע ופטור ברושם, וכן לכאורה מסתבר, עיין מ"ש בבה"א.

2 חזרין וכו'. כלומר, על עלה חזרת ועל עלה חציר.

1 ובכותב שאין במוחק. מיותר, וחסר בכי"ע ובכי"ל.

2 הכותב לקלקל וכו'. כלומר שכותב לקלקל את העור שכותב עליו, חייב, שאין חיובו על מקום הכתב אלא על הכתב. רמב"ם. ועיין בבה"א.

1 לתקן כל שהו וכו'. כגון מחיקה של דיו בין שתי אותיות, או מחיקת אות אחת יתירה בספר תורה.

1 ועשאה שתי אותות. כלומר, שכתב בטעות אות אחת, ותיקנה אח"כ לשתי אותיות.

2 נתכוון לכתוב אות אחת וכו'. כלומר, שנתכוין בטעות כסיגנון הברייתא בבבלי ק"ד ב': נתכוון לכתוב יהודה לכתוב אות אחת, ובאמת היה צריך לשתי אותיות, ועלו בידו שתים חייב, שהרי כתב שתים, ורצה בשתים, עיין בבה"א. ועיין בשנו"ס.

1 מבפנים חייב. שהרי נהגות כאחת.

1 לא למד אלא וכו'. כלומר, שהוציא כשפים על בשרו.

1 אוחז בקולמוס וכו'. כלומר, המלמד תלמיד תחילת מלאכת הכתיבה שיאחוז את הקולמוס כהוגן, ולא איכפת לו למלמד לפי שעה כיצד יצאו האותיות מיד התלמיד, הרי התלמיד האוחז בקולמוס הוא הכותב, וחייב.

2 נתכוון לסייעו וכו'. כלומר, אם כבר למד לאחוז את הקולמוס, והמורה מכוין לסייעו במלאכת הכתיבה עצמה, הרי המורה חייב.

3 שוגג אוחז וכו'. השאלה בחיוב חטאת, והחיוב והפטור הוא על השוגג גרידא, ולפיכך דינו כברישא, שבתחילת הלימוד האוחז בקולמוס הוא הכותב, ואם הוא שוגג חייב, אבל אם הוא מזיד פטור מחטאת. ועד כאן היא הדוגמא לרישא.

1 קטן אוחז בקולמוס וכו'. בבא זו היא דוגמא לסיפא, שהכותב כבר יודע כיצד לאחוז את הקולמוס כהוגן, והשני מלמד אותו את הכתיבה עצמה.

2 מודה רבן גמליאל וכו'. כלומר, אעפ"י שר"ג סובר במשנתנו ספי"ב שאין ידיעה לחצי שיעור, ואם נודע לו בנתים כאילו לא נודע לו כלל וההעלמות מצטרפות, מודה שאין ימים מצטרפים, אפילו אם עשה בכל אחד חצי שיעור גרידא.

1 את הדיו. כלומר, דיו יבש.

2 האחרונים חייבין. שהרי הראשון לא עשה כלום.

3 הקנקנתום. דיו של מתכת, עיין בבה"א.