בן יהוידע על ביצה ב׳

1 בֵּיצָה שֶׁנּוֹלְדָה בְּיוֹם טוֹב. הקשה התוספות יום טוב ז"ל אמאי נקיט יום טוב ולא נקיט שבת ויהיה פירושו שבת שאחר יום טוב? ובשלמא לרב נחמן דמוקצה בשבת שרי שפיר אלא לרבא קשיא! יעוין שם. ונראה לי בס"ד דאי הוה תני שבת לא היינו אומרים האיסור משום הכנה אלא לעולם ליכא איסור הכנה לא בשבת ולא ביום טוב והא דביצה אסורה משום דאסור לשחוט התרנגולת בשבת ובהא פליגי, דבית שמאי סברי אוכלא דאפרת הוא, כי התרנגולת עומדת לאכילה ואיסור שחיטה בו ביום הוא איסור חיצוני דרביע עילוה ואין נאסרת הביצה מחמת כן וכמו שסובר הר"ן ז"ל כן באמת, ובית הלל סברי כיון דהתרנגולת אסור לשחטה ביום זה לא חשיבה עומדת לאכילה ולכן גם הביצה אסורה דליכא למימר אי בעי שחיט לה ואכיל כל מה דבגוה מאחר דאסור לשחטה, אמנם השתא דנקט יום טוב מוכרח לומר שהאיסור הוא משום הכנה, יען דקשיא לן ממה נפשך, אי בעומדת לגדל בצים מאי טעמא דבית שמאי אלא צריך לומר דאיירי בעומדת לאכילה והאיסור משום הכנה. ועוד נראה לי בס"ד דאיתא לקמן דף ט' ע"ב בתוספות ד"ה אלמא, דיש להתיר המוקצה משום שמחת יום טוב, עיין שם. ולפי זה התרנגולת מותרת משום שמחת יום טוב והביצה אף על גב דלית בה שמחת יום טוב מכל מקום כיון דהתרנגולת מותרת אין הביצה חשיבה נולד דאי בעי שחיט לה ואכיל כל מה דבגווה וכמו שכתב התוספות. ולפי זה אי הוה תני בשבת הוה אמינא ביום טוב מודו בית הלל דתאכל משום דמותר לשחוט התרנגולת משום שמחת יום טוב, ואף על פי שהיא מוקצית.

2 בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: שְׂאוֹר בְּכַזַּיִת, וְחָמֵץ בְּכַכּוֹתֶבֶת. מקשים מאחר דבשאור לא פליגי אמאי נקיט שְׂאוֹר? ואין לומר כדי שלא נטעה בסברת בית שמאי דאין הלכה כמותם. ונראה לי בס"ד דלקמן דף ז' פריך ולבית שמאי לית להו דרבי זירא וכו' ומסיק לענין אכילה כולי עלמא לא פליגי, כי פליגי לענין ביעור, יעוין שם. ולפי זה אי לא נקיט שאור הוה אמינא מחלוקתם באכילה ובית שמאי סבירא ליה דשאור נמי באכילה ככותבת וליכא קושיא לבית שמאי מן רבי זירא אבל בביעור דקיל מאכילה הוה אמינא בית הלל סבירא ליה בין שאור בין חמץ שיעור בככותבת והיינו טועין בסברת בית הלל, אבל השתא דנקיט שאור דסבירא ליה לבית שמאי בכזית אי אפשר לפרש דאיירי באכילה דאם כן תיקשי לבית שמאי מהא דרבי זירא ומוכרח לפרש דאיירי בביעור אבל באכילה כולי עלמא מודו דשיעורם בשוה, הן שאור הן חמץ משום הא דרבי זירא, וידוע הוא דאכילה חמירה מן ביעור ולכן שיעור שניהם הוא בכזית.

3 מַאי טַעֲמָא דְּבֵית שַׁמַּאי מֻקְצֶה הוּא. הקשה הצל"ח ז"ל מהא דלקמן דף וא"ו אפרוח שנולד ביום טוב שמואל ואיתימא רבי יוחנן אמר מותר הואיל ומתיר עצמו בשחיטה וכו', יעוין שם. ונראה לי בס"ד דלכולי עלמא ביצים הנמצאים במעי אימן אינם מגדלים אפרוחים ורק הנולדים מגדלים אפרוחים וכמו שאמרו לקמן דף וא"ו ע"ב. ולפי זה הביצים בעודם במעי אימן הם נקראים בשר דנחשבים בשר ממש דאין להם עדיין טבע של הביצה שיש לה פעולה זו של גידול אפרוחים כי טבע זה נתהווה ונתחדש בה בלידה כשנולדה מן התרנגולת והרי נמצא בלידה נעשית בריה חדשה, ולכן ליכא למימר כיון הואיל ומתרת עצמה לאכלה בחלב הותרה גם מאיסור מוקצה יען בעת שמתרת עצמה לאכלה זה היה בלידה שנעשית בריה חדשה דהשתא מגדלת אפרוחים שלא היתה בכך בעת היותה בבטן ולא קרב זה אל זה דפנים חדשות באו לכאן בעת לידה כי הלידה הולידה חידוש זה בביצה שיצאה מטבע הבשר ונכנסה בטבע ביצה לגדל אפרוחים מה שאין כן האפרוח בלידה לא נולד בו טבע חדש ולא נעשה בו שינוי בטבע ברייתו ממה שהיה בבטן אמו ולהכי אמרינן הואיל ומתיר עצמו בלידתו להיות נשחט מה שלא היה לפני לידתו אף מן המוקצה התיר עצמו בלידתו דמגו דאתקן להאי אתקן להאי יען כי בלידתו וקודם לידתו חד גופא הוא ולא הולידה הלידה שינוי בטבע עצמותו.

4 וְאָמַר רַב נַחֲמָן: אָנוּ אֵין לָנוּ אֶלָּא בֵּית שַׁמַּאי כְּרַבִּי יְהוּדָה, וּבֵית הַלֵּל כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן. הקשה הרא"ה ז"ל ואימא אין הכי נמי דמפכינן להא דמתניתין ואימא בית שמאי אומרים לא תאכל ובית הלל אומרים תאכל? יעוין שם. ונראה לי בס"ד דאם כן קשה אמאי נקיט דין השאור הכא, הוה ליה למתנייה בפסחים דשייך התם ונתני שם גם הא דהשוחט משום דתרווייהו קולי בית שמאי וחומרי בית הלל גם דין השוחט שייך נמי ביום טוב של פסח אבל אי לא תיפוך ניחא דדין ביצה ודין השוחט תרווייהו קולי בית שמאי וחומרי בית הלל ולהכי נקיט כאן דין השאור גם כן דנקיט חדא אגב תרתי.

5 רַשִׁ"י דִּבּוּר הַמַּתְחִיל תַּרְנְגֹלֶת הָעוֹמֶדֶת לַאֲכִילָה: 'שֶׁאֵינָהּ מֻקְצֵית'. נראה לי בס"ד הוצרך רש"י ז"ל לפרש זה שאינה מוקצית לאפוקי מבעל המאור ז"ל שפירש עומדת לגדל ביצים היינו לגדל אפרוחים אבל אם היא רק לגדל ביצים בלבד אף על פי שהיא מוקצית הביצה מותרת. ולפי זה צריך לומר מה שאמר 'תרנגולת העומדת לאכילה' אין הכונה שהיא עצמה עומדת לאכילה אלא הכונה שעומדת לגדל ביצים שהם עומדים לאכילה ולא לגדל אפרוחים שאז התרנגולת עצמה מוקצית ורק הבצים אינם מוקצים ולכך לאפוקי מפירוש זה דאיתותב מכמה גדולים נחת רש"י ז"ל לפרש העומדת לאכילה 'שאינה מוקצית' רוצה לומר בהכי איירי שהתרנגולת עצמה אינה מוקצית דאינה עומדת לגדל בצים כלל אלא היא גופה עומדת לאכילה. ובני ידידי כה"ר יעקב הי"ו פירש דקשיא ליה לרש"י ז"ל דהוה ליה להש"ס למנקט הכי אילימא בתרנגולת שהזמינה לאכילה מאי טעמא דבית הלל דאף על גב דאינה עומדת לגדל ביצים אין ראויה לאכילה אלא רק על ידי הזמנה כמו יוני שובך לכך פירש שאינה מוקצית דתרנגולים כל היכא דאין עומדין לגדל בצים אין אדם מקצה דעתו מהם אלא הם עומדים לאכילה בכל עת ואין צריכין הזמנה לכך לא פירש ואמר שהזמינם לאכילה דאין צריכין הזמנה, עד כאן דבריו נר"ו.

6 רַשִׁ"י בְּדִבּוּר הַמַּתְחִיל וּמִי אָמַר רַב נַחֲמָן הָכִי: 'דְּבֵית הִלֵּל כְּרַבִּי יְהוּדָה'. הקשה הצל"ח ז"ל והלא גם בית שמאי אבית שמאי מרמי אהדדי ואמאי נקיט רש"י אבית הלל ושביק בית שמאי? ולא עוד אלא דבית שמאי נזכרו תחלה הן במשנה הן בדברי רב נחמן? עיין שם. ונראה לי בס"ד דלקמן בדף ל"ז אמר אטו טלטול לאו צורך הוצאה, ופירש רש"י תחלת הוצאה על ידי טלטול הוא וכל מה שגזרו אינו אלא משום הוצאה והאי דלא גזרו על טלטול כלים ואוכלים משום שלא יכולים לעמוד בה ולבטל ענג שבת ושמחת יום טוב, עד כאן לשונו. נמצא לבית שמאי כל טלטול אסור משום הוצאה ומשום דאין גוזרין על הציבור אלא אם כן יכולין לעמוד בה לא גזרו בטלטול כלים ואוכלים. ולפי זה בית שמאי אבית שמאי לא קשיא דביצה שהיא דבר אכילה דאדם התירו משום דלא גזרו טלטול בדבר אכילה משום הוצאה אבל עצמות וקליפין כיון דאינם דבר אכילה דאדם אלא דבהמה דוקא גזרו בהו טלטול משום הוצאה. אי נמי סבירא ליה לבית שמאי איסור הוצאה ביום טוב אינו מן התורה אלא מדרבנן, לכן בשלמא שבת דאסור בו ההוצאה מן התורה גזרינן טלטול משום הוצאה אבל ביום טוב דאיסור הוצאה מדרבנן לא גזרינן, ולכן סבירא ליה ביצה שנולדה ביום טוב תאכל דלית בה משום מוקצה וגם בשביל הוצאה ליכא למגזר ביום טוב ולהכי לא נקיט רש"י הקושיא על בית שמאי אלא על בית הלל.

7 וְנִפְלֹג בְּתַרְוַיְהוּ: 'תַּרְנְגֹלֶת הָעוֹמֶדֶת לְגַדֵּל בֵּיצִים, הִיא וּבֵיצָתָהּ: בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים תֹּאכַל, וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים לֹא תֹּאכַל'!. הקשה הצל"ח ז"ל למה האריך למנקט 'הָעוֹמֶדֶת לְגַדֵּל בֵּיצִים' והכי הוה ליה למימר 'לִפְלְגוּ בְּתַרְוַיְהוּ תַּרְנְגֹלֶת הִיא וּבֵיצָתָהּ: בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים תֹּאכַל, וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים לֹא תֹּאכַל'? יעוין שם. ונראה לי בס"ד אי תני הכי מוקמינן לה בעומדת לאכילה וכולי עלמא לית להו מוקצה ובית הלל אסרו משום מוקצה דבעלי חיים דחמיר טפי וכמו שכתב התוספות בדבור המתחיל דילמא, יעוין שם. וגם כן מיירי דלא הזמינה מאתמול, ואף על גב דבית שמאי לקמן דף יו"ד אית להו מוקצה בבעלי חיים מכל מקום הכא מתירין דמחלקין בין תרנגולים ובין שאר בעלי חיים וכמו שכתב מהרש"א ז"ל התם ובית הלל סברי לא שנא, ולפי זה בית שמאי ובית הלל מחלוקתם בזה ובית הלל אוסרים בתרנגולת העומדת לאכילה משום מוקצה דבעלי חיים, ובאמת זה אינו דבעומדת לאכילה מותרת לכולי עלמא דדוקא ביוני שובך אסרו אבל תרנגולים דגדלי בביתו של אדם לא מקצי דעתיה מנייהו וכמו שכתב מהרש"א ז"ל לפי האמת, ולכך אמר המקשן דהוה ליה למנקט 'תַּרְנְגֹלֶת הָעוֹמֶדֶת לְגַדֵּל בֵּיצִים הִיא וּבֵיצָתָהּ' דהשתא ליכא למטעי בזה דאי משום מוקצה דבעלי חיים מאי אריא דנקט 'לְגַדֵּל בֵּיצִים'? אלא ודאי דאם עומדת לאכילה ליכא בזה איסור משום מוקצה דבעלי חיים ורק הכא טעמא הוא משום שהיא עומדת לגדל בצים דהיא עצמה מוקצית שאינה עומדת לאכילה.

8 שַׁבָּת דְּעָלְמָא תִּשְׁתָּרִי. הקשה הצל"ח ז"ל והלא כבר שני ליה 'גְּזֵרָה מִשּׁוּם יוֹם טוֹב אַחַר הַשַּׁבָּת' ומאי מקשי משבת דעלמא, גם הכא שייכא הך גזרה אטו שבת אחר יום טוב? עיין שם. ונראה לי בס"ד דסבר אביי דוקא משום שבת דחמיר גזרינן ביום טוב אחר שבת כי בזה נמצא שבת מכין ליום טוב אבל ביום טוב דקיל לא גזרינן בשבת אחר יום טוב שבזה היום טוב מכין לשבת, ותרץ התרצן גם בזה איכא למגזר דיש סברא אחרת לאידך גיסא שיש לחוש ביום טוב טפי משום כיון דקיל אתו לזלזולי ביה.

9 וּמִי גָּזְרִינַן? וְהָא תַּנְיָא תּוֹסֶפְתָּא בֵּיצָה פֵּ"א הָלְכָה ב: הַשּׁוֹחֵט אֶת הַתַּרְנְגֹלֶת וּמָצָא בָּהּ בֵּיצִים גְּמוּרוֹת - מֻתָּרוֹת לְאַכְּלָן בְּיוֹם טוֹב, וְאִם אִיתָא לִגְזַר מִשּׁוּם הַנֵּךְ דְּמִתְיַלְּדָן בִּיּוֹמֵיהֶן. הקשה הצל"ח ז"ל מה יענה ר"ן להך ברייתא דדייקינן מינה דוקא מצא בה הא נולדה אסורה במאי עסקינן וכו', יעוין שם. ונראה לי בס"ד על פי מה שאמר רבינו בעל המאור דפירוש מגדלת ביצים היינו לגדל אפרוחים אבל לגדל ביצים לאכילה אף על פי שהתרנגולת אסורה הביצה מותרת, עיין שם. ולפי זה ר"ן מקים לברייתא דאיירי בעומדת לגדל ביצים להוציא מהם אפרוחים והוא שחט לצורך חולה מסוכן או ששחט בשוגג דלא ידע דאסור או שנתחלפה לו בתרנגולת העומדת לאכילה, וקא משמע לן הברייתא אף על גב דהיא עומדת לגדל ביצים ולהוציא מהם אפרוחים הביצים שנמצא בתוכה אחר שחיטה מותרים מפני שאין ראויים ביצים אלו לגדל אפרוחים וכדלקמן דף וא"ו דביצים אלו לא יועילו לאפרוחים, וגם לסברת הר"ן ז"ל דלא סבר כדברי בעל המאור יש להקשות לדברי ר"ן דהברייתא איירי בשוחט בחול ומצא בה ביצים דמותרים ביום טוב משום דאין ראויים לגדל אפרוחים ולכן לא הוי מוקצה כיון דנולדו בחול ולפי זה בין לבעל המאור בין להר"ן הברייתא באה ללמדינו דין זה דכל דהביצים שנמצאו במעי אימן אינם ראוים לגדל אפרוחים ולהכי מותרים בכל אופן שיהיה. ובני ידידי כה"ר יעקב הי"ו אמר דאין צורך לומר ששחט לחולה או בשוגג וכו' כאמור לעיל אלא איירי בתרנגולת שהזמינה לאכלה שחשב עליה מערב יום טוב לשחטה ביום טוב ורק הוא חשב והסכים בדעתו דכל הביצים אשר תלד עד שעת שחיטה אינו אוכל אותם אלא יניחם לגדל אפרוחים וביום טוב לא ילדה הביצה אלא שחטה ונמצאת בה הביצה דזו מותרת אף על גב שהוא הקצה הביצים של זו מדעתו לבלתי יאכלם אלא יניחם לגדל אפרוחים הנה ביצה זו כיון שלא נולדה אלא נמצאת במעי התרנגולת אינה מגדלת אפרוחים ואין עליה שם מוקצה עד כאן דבריו נר"ו.

10 רַשִׁ"י בְּדִבּוּר הַמַּתְחִיל וְהָא תַּנְיָא וכו'. ואי תימא הויא לה גזרה לגזרה: דהנך דמתילדין ביומיהם נמי אינן אסורות אלא משום גזרה דיום טוב אחר השבת! תריץ: הא מצי לאוקומי ביום טוב אחר השבת, דהשתא איכא למיגזר אטו הנך דמתילדין ביומיהם; ואשמועינן הך מתניתין דאפילו ביום טוב אחר השבת מותרות הואיל ואינם נולדות, ומשום הנך דמתילדן ליכא למגזר, דמילתא דלא שכיחא הוא; בשם רבינו; והא דאמרינן בכולי הש"ס שאין גוזרין גזרה לגזרה - מהאי קרא נפקא ספרא אחרי מות פרשתא ט פרק יג הלכה כב: וּשְׁמַרְתֶּם אֶת מִשְׁמַרְתִּי ויקרא יח, ל - עשו משמרת - כלומר: גזרה - למשמרתי = לתורתי, ולא משמרת למשמרת: שלא יעשו גזרה לגזרה והא דאמרינן בכל הש"ס וכו' הקשה הצל"ח ז"ל מאי בעי רש"י כאן בזה דלא נזכר כאן מענין זה דאין גוזרין וכו'? יעוין שם. ונראה לי בס"ד דכתב מהר"ם שיף ז"ל לפי המסקנא הכנה דרבנן וקרא אסמכתא עיין שם, ולפי זה קשה איך גזרו בשבת דעלמא ויום טוב דעלמא והא קיימא לן דאין גוזרין גזרה לגזרה? ונראה לי ליישב קושיא זו על פי מה שכתבו המפרשים ז"ל הא דאין גוזרין גזרה לגזרה דוקא בדבר שעשו אותו חז"ל משום גדר וסייג לדברי תורה, דיש לומר בזה דרשה זו ד'עשו משמרת למשמרתי ולא משמרת למשמרת' אבל אם חז"ל הוסיפו איסור חדש ודבר חדש יש לגזור גזרה אחרת בעבור לעשות סייג לדבר זה שחדשו חז"ל כנזכר בד"ק בדברי קדשם, ולפי זה אין להקשות אמאי גזרו ביום טוב דעלמא ושבת דעלמא, דאיסור הכנה שחידשו חז"ל לאו משום גדר וסייג עבדו לה אלא דבר מחודש הוא שחדשו בקדושת שבת ויום טוב שלא יהיה יום טוב מכין לשבת ולא שבת מכין ליום טוב ולכן בעבור דבר זה שחדשו בקדושת שבת ויום טוב יכולים לגזור גזרה אחרת לעשות חיזוק וגדר לדבריהם והיינו שאסרו הביצה אפילו בשבת דעלמא ויום טוב דעלמא דליכא שם הכנה. ובזה מובנים דברי רש"י כאן אחר שהביא תירוץ רבינו בהא דאין גוזרין גזרה לגזרה הוקשה לו הקושיא שהקשינו איך גזרו שבת דעלמא ויום טוב דעלמא והא הוי גזירה לגזרה? ולכן הביא האי טעמא דאין גוזרין גזרה לגזרה מקרא של 'וּשְׁמַרְתֶּם אֶת מִשְׁמַרְתִּי' דלא נאמר זה אלא רק בעושין משמרת למשמרת דהיינו לדבר שחז"ל עשו אותו משום גדר וסייג. ומה שכתב רש"י ז"ל לעיל בדבור המתחיל לטעמיה עיין מה שאמר על זה הצל"ח ועיין ראשון לציון מה שאמר בדברי רבה בגמרא יעוין שם.