בית יעקב על התורה, וירא א׳

מהדורה: מכון להוצאת ספרי רבוה"ק מאיזביצא-ראדזין, תשס"ו

« בית יעקב על התורה Lech Lecha 57 בית יעקב על התורה Vayera 2 »

1 קידושין פתח ↗

לֹא עָלְתָה בְּיָדוֹ אֶלָּא רַגְזָנוּתָא. וּלְאָדָם טוֹב מַטְעִימִים אוֹתוֹ מִפְּרִי מַעֲשָׂיו. וְכֹל שֶׁאֵינוֹ לֹא בַּמִּקְרָא וְלֹא בַּמִּשְׁנָה וְלֹא בְּדֶרֶךְ אֶרֶץ – דּוֹר הֲנָאָה מִמֶּנּוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וּבְמוֹשַׁב לֵצִים לֹא יָשָׁב״ – מוֹשָׁבוֹ מוֹשַׁב לֵצִים.

1 יומא פתח ↗

רָבָא חַזְיֵיהּ לְאַבָּיֵי דְּיָהֵיב שְׁלָמָא לְיַמִּינָא בְּרֵישָׁא אֲמַר לֵיהּ: מִי סָבְרַתְּ לִימִין דִּידָךְ? לִשְׂמֹאל דִּידָךְ קָא אָמֵינָא, דְּהָוֵי יְמִינוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. אָמַר רַב חִיָּיא בְּרֵיהּ דְּרַב הוּנָא: חֲזֵינָא לְהוּ לְאַבָּיֵי וְרָבָא דְּפָסְעִי לְהוּ שָׁלֹשׁ פְּסִיעוֹת בִּכְרִיעָה אַחַת.

1 ספר הזהר פתח ↗

אֶלָּא כַּד עָאל שַׁבְּתָא, כָּרוֹזָא קָרֵי בְּכוּלְּהוּ רְקִיעִין, אִתְתְּקָנוּ רְתִיכִין, אִתְתְּקָנוּ מַשִׁרְיָין, לְקַדְמוּת מָארֵיכוֹן. כְּדֵין נָפִיק חַד רוּחָא מִסִּטְרָא דְּדָרוֹם, וְהַהוּא רוּחָא אִתְפְּרַשׁ עַל כָּל אִינּוּן חֵילִין וּמַשִׁרְיָין דְּלִסְטַר יְמִינָא, וְאִתְלַבְּשָׁן בֵּיהּ, וְהַהוּא רוּחָא אִקְרֵי לְבוּשָׁא דִּיקָר דְּשַׁבְּתָא. כְּדֵין פָּתוֹרֵי דְּהַאי עָלְמָא, מִתְתַּקְּנָן בְּחַד הֵיכָלָא. זַכָּאָה חוּלָקֵיהּ דְּהַהוּא בַּר נָשׁ, דְּסִדּוּרָא דְּפָתוֹרֵיהּ אִתְחָזֵי תַּמָּן כְּדְקָא יָאוּת, וְקַיְּימָא כֹּלָּא מִתְתַּקְּנָא, בְּלָא כִּסּוּפָא, אִינִשׁ כְּפוּם חֵילֵיהּ. כַּד עָאל שַׁבְּתָא, אִצְטְרִיכוּ אִינּוּן עַמָּא קַדִּישָׁא לְאַסְחָאָה גַּרְמַיְיהוּ קל"ו ע"ב מִשִּׁמוּשָׁא דְּחוֹל, מַאי טַעֲמָא. בְּגִין דִּבְחוֹל, רוּחָא אַחֲרָא אַזְלָא וְשַׁטְיָא וְשָׁרָא עַל עַמָּא. וְכַד בָּעֵי בַּר נָשׁ לְנָפְקָא מִן הַהוּא רוּחָא, וּלְאַעֲלָא בְּרוּחָא אַחֲרָא קַדִּישָׁא עִלָּאָה, בָּעֵי לְאַסְחָאָה גַּרְמֵיהּ, לְמִשְׁרֵי עָלֵיהּ הַהוּא רוּחָא עִלָּאָה קַדִּישָׁא. תָּא חֲזֵי רָזָא עִלָּאָה דְּמִלָּה, כָּל אִינּוּן שִׁית יוֹמִין, קימא מלה דכלא אִתְאַחֲדָן בְּרָזָא דְּחָד נְקוּדָה קַדִּישָׁא, וְכֻלְּהוּ יוֹמִין אִתְאַחֲדָן בֵּיהּ. וְאִית יוֹמִין אַחֲרָנִין, דְּקַיְימִין לְבַר בְּסִטְרָא אַחֲרָא. וְאִית יוֹמִין אַחֲרָנִין, דְּקַיְימִין לְגוֹ הקדמה ה' ע"ב מֵעִגּוּלָא קַדִּישָׁא, וְאִתְאַחֲדָן בִּנְקוּדָה קַדִּישָׁא. וְיִשְׂרָאֵל קַדִּישִׁין, וְכָל אִינּוּן דְּמִתְעַסְּקִין בִּקְדוּשָּׁה, כָּל יוֹמָא דְּשַׁבְּתָא, אִתְאַחֲדָן כָּל אִינּוּן שִׁית יוֹמִין, בְּאִינּוּן שִׁית יוֹמִין דִּלְגוֹ דְּאִתְאַחֲדָן בְּהַהִיא נְקוּדָה, אִתְאַחֲדָן בְּהַאי, בְּגִין לְנַטְרָא לוֹן. וְכָל אִינּוּן שִׁית יוֹמִין ד"א ואינון שית יומין דלגו דְּשַׁבְּתָא, הַהִיא נְקוּדָה טְמִירָא אִיהִי. כֵּיוָן דְּעָאל שַׁבְּתָא, כְּדֵין סַלְּקָא הַהִיא נְקוּדָה, וְאִתְעַטְּרָא וְאִתְאַחֲדָא לְעֵילָּא, וְכֻלְּהוּ טְמִירִין בְּגַוָּהּ. תָּא חֲזֵי, אִית יָמִים וְאִית יָמִים. יְמֵי חוֹל, כְּמָה דְּאִתְּמַר, וְאִלֵּין קַיְּימִין לְבַר לְעַמִּין. יְמֵי הַשַּׁבָּת, דְּאִינּוּן יְמֵי הַשָׁבוּעַ, קַיְּימִין לְיִשְׂרָאֵל. וְכַד סַלְּקָא הַאי נְקוּדָה, כֹּלָּא אִתְגְּנִיז, וְאִיהִי סַלְּקָא, כֵּיוָן דְּאִיהִי סַלְּקָא, אִקְרֵי שַׁבָּת. מַהוּ שַׁבָּת. אִי תֵּימָא בְּגִין שְׁבִיתָה, דִּכְתִּיב כִּי בוֹ שָׁבַת, יָאוּת הוּא. אֲבָל רָזָא דְּמִלָּה, כֵּיוָן דְּסַלְּקָא הַאי נְקוּדָה, וּנְהוֹרָא נָהִיר, כְּדֵין מִתְעַטְּרָא אִיהִי בַּאֲבָהָן, כֵּיוָן דְּמִתְעַטְּרָא אִיהִי בַּאֲבָהָן, כְּדֵין אִתְחַבְּרַת וְאִתְאַחֲדַת בְּהוּ, לְמֶהוֵי חַד, וְאִקְרֵי כֹּלָּא שַׁבָּת. שַׁבָּת: ש' בַּת. ש' הָא אוּקְמוּהָ, רָזָא דִּתְלַת אֲבָהָן, דְּמִתְאַחֲדָן בְּבַת יְחִידָה, וְאִיהִי מִתְעַטְּרָא בְּהוּ, וְאִינּוּן בְּעָלְמָא דְּאָתֵי. וְכֹלָּא אִיהוּ חַד. וְדָא אִיהוּ ש' בַּת, לְמֶהֱוֵי כֹּלָּא חַד. וְאִי תֵּימָא, שַׁבָּת הַגָּדוֹל, וְאִיהוּ לְעֵילָּא, אֲמַאי אִקְרֵי שַׁבָּת. אֶלָּא וַדַּאי הָכִי הוּא. וְרָזָא דְּמִלָּה, בְּכָל אֲתָר נְקוּדָה דְּאִיהִי עִקָּרָא דְּכָל עֵינָא, אִקְרֵי בַּת. כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר, תהילים י״ז:ח׳ שָׁמְרֵנִי כְּאִישׁוֹן בַּת עָיִן, בְּגִין דְּאִיהִי נקודה עִקָּרָא דְּכָל עֵינָא, אִקְרֵי בַּת. עָלְמָא דְּאָתֵי, אִיהוּ ק"פ ע"א הֵיכָלָא לְהַהִיא נְקוּדָה עִלָּאָה, וְכַד אִיהִי קַיְּימָא, וְנַטְלָא בְּגַדְפָּהָא לַאֲבָהָן, לְאִתְעַטְּרָא לְעֵילָּא אִקְרֵי כֹּלָּא שַׁבָּת. וְכַד אֲבָהָן מִתְעַטְּרָן לְעֵילָּא, בְּגוֹ נְקוּדָה עִלָּאָה, אִקְרֵי שַׁבָּת. נְקוּדָה תַּתָּאָה ע' ע"ב כַּד מִתְעַטְּרָא בַּאֲבָהָן אִקְרֵי שַׁבָּת. הַאי נְקוּדָה תַּתָּאָה כַּד סַלְּקָא וְאִתְחַזִית, וְאִתְקַשִּׁיטַת. ס"א האי נקודה תתאה כד סלקא לאתעטרא באבהן כְּדֵין כָּל חֶדְוָה אִשְׁתְּכַח לְעֵילָּא וְתַתָּא, וְעָלְמִין כֻּלְּהוּ בְּחֶדְוָה. וּבְהַאי לֵילְיָא, הַאי נְקוּדָה אִתְפָּשַׁט נְהוֹרָאָה, וּפָרִישׂ גַּדְפּוֹי עַל עָלְמָא, וְכָל שִׁלְטוֹנִין אַחֲרָנִין מִתְעַבְּרָן, וּנְטִירוּ אִשְׁתְּכַח עַל עָלְמָא. וּכְדֵין אִתּוֹסָף רוּחַ נִשְׁמְתָא בְּיִשְׂרָאֵל, עַל כָּל חַד וְחַד, וּבְהַהִיא נִשְׁמְתָא יְתֵירָא, נַשְׁיָין כָּל עִצְבָּא וְחֵימָתָא, וְלָא אִשְׁתְּכַח בַּר חֶדְוָה, לְעֵילָּא וְתַתָּא. הַהוּא רוּחָא דְּנָחִית וְאִתּוֹסַף בִּבְנֵי עָלְמָא, כַּד נָחִית, אִתְסָחֵי בְּבוּסְמִין דְּגִּנְתָּא דְּעֵדֶן, וְנָחִית וְשָׁרָא עַל עַמָּא קַדִּישָׁא, זַכָּאִין אִינּוּן, כַּד הַאי רוּחָא אִתְעָר. בְּהַהִיא שַׁעֲתָא דְּהַהוּא רוּחָא נָחִית נַחְתִּין עִמָּהּ לְגוֹ גִּנְתָּא דְּעֵדֶן, שִׁתִּין רְתִיכִין, מִתְעַטְּרִין לְשִׁית סִטְרִין. וְכַד מָטֵי לְגִנְתָּא דְּעֵדֶן, כְּדֵין כָּל אִינּוּן רוּחִין וְנִשְׁמָתִין דְּגִּנְתָּא דְּעֵדֶן, כֻּלְּהוּ מתערי לההוא מתעטרי נ"א בההוא רוּחָא. כְּרוּזֵי קָרֵי וְאָמַר, זַכָּאִין אַתּוּן יִשְׂרָאֵל, עַמָּא קַדִּישָׁא, דִּרְעוּתָא דְּמָארִיכוֹן אִתְּעַר לְגַּבַּיְיכוּ.

1 וירא אליו ה' באלוני ממרא והוא יושב פתח האהל כחם היום. מזמור שיר ליום השבת טוב להודות לה' ולזמר לשמך עליון תהילים צ״ב:א׳-ב׳. זה היום הוא כדאיתא בזוה"ק בשלח מז: אם תשיב משבת רגלך וכו' האי מאן דמזמין אושפיזא ביה בעי לאשתדלא ולא באחרא. והוא, כי כל הטובות שבעולם הזה בהתפשטות כל הששה ימים הם רק לבושין לפנימיות רצון השי"ת שגנוז בהם, כדאיתא בש"ס קידושין מא. לאדם טוב מטעימין אותו מפרי מעשיו בעוה"ז. ובשבת, אז צריך האדם להשתדל ולהשתעשע רק בפנימיות רצון השי"ת, רק ביה ולא באחרא, ויצמצם את עצמו מכל הפעולות בלי שום אתערותא מעובדין דחול, וזה הוא עיקר השלימות שהאדם יצמצם את עצמו לגמרי. וזהו וירא אליו ה', אחר שאאע"ה מל את עצמו שזה מורה על צמצום, אז היה בו עיקר השלימות, וכמו שדרשו בש"ס מגילה טז: ששון זה מילה וכן הוא אומר שש אנכי על אמרתך כמוצא שלל רב. והוא כי אות ש הראשונה מתיבת שש הוא ברזא דאתפשטותא דתלת אבהן, שבאות ש נמצא תלת קוין וכדאיתא בזוה"ק ויקהל רד., ושי"ן השניה מורה על השפעת ה' מצדו יתב', והוא שכפי שהאדם מתיצב לנכח השי"ת ומצמצם את עצמו, כן השי"ת מאיר פניו לעומתו להשפיע לו טובה, וכדאיתא בש"ס יומא נג: מי סברת לימין דידך לשמאל דידך קא אמינא דהוה ימינו של הקב"ה. והוא כי שמאל דקב"ה מורה על חיים וימין מורה על חיי חיים, כענין דאיתא בזוה"ק נשא קל: שמחד רוחא נשיב חיין ומחד רוחא חיי חיין. אם יתיצב אדם לנכח השי"ת ויתפשט ימין דידיה שמורה על תקיפות אזי יתן לו השי"ת בשמאל. ואם יעמוד לנכח השי"ת להכיר שפלות ערך עצמו, אזי יהיה לימין דקב"ה שהשי"ת ישפיע לו חיי חיים ברזא דימין. לכן יראה כל אנוש להטיב מעשהו ויהיה זריז במצות השי"ת לעשות רצון קונו, שאז יהיה מבחינת המרכבה, כמו חיות הקודש שבמרכבה שיש בהם זריזות לעשות רצון השי"ת השוכן עליהם, ואין שוהין אף בכדי החזרת פנים רק למקום שרצון השי"ת שילכו שמה הולכין ביושר, כדכתיב יחזקאל א׳:י״ב אל אשר יהיה שמה הרוח ללכת ילכו לא יסבו בלכתן. וכן מצינו באאע"ה שהיה זריז וחם תמיד בחפצי שמים, כדכתיב תהילים ק״י:ג׳ לך טל ילדותך, שנדרש שוחר טוב תהילים ק״י:ג׳ על אברהם אבינו שהיה חם וזריז תמיד ברצון השי"ת כמו בילדותו, ולזה הוא מרכבה לשכינה. שכן מצינו בלחם הפנים, מפני שהיה מונח תמיד לפני ה', לזה לא היה בו שום התיישנות כדכתיב שמואל א כ״א:ז׳ לחם חם ביום הלקחו, שהיה חם תמיד. וכן כל הפירות ותבואות, כל זמן שהם דבוקים עוד בהשורש תחת יד השי"ת ואין בהם עוד תפיסת ידי אדם עד שנלקטים מהשורש, אזי הם לחים ורטובים ואין בהם קלקול ועפוש עוד, אכן כשנלקטים ומוסרים מהשורש אזי מתחיל לשלוט בהם עפוש ורקבון וכמש"נ באריכות בפ' לך. ואאמו"ר הגה"ק זללה"ה אמר, שמזריזותא דאברהם נוכל לשער כמה גדלה שמחתו בשעה שקיים זו המצוה שהיתה ראשונה אצלו, כי כל השמחות מסתעפין משמחה זו, שזו המצוה מרמז על שמחה שכן אמרו בש"ס שבת קל שקבלו ישראל עליהם זו המצוה בשמחה:

1 מגילה פתח ↗

״לַיְּהוּדִים הָיְתָה אוֹרָה וְשִׂמְחָה וְשָׂשׂוֹן וִיקָר״. אָמַר רַב יְהוּדָה: ״אוֹרָה״ — זוֹ תּוֹרָה, וְכֵן הוּא אוֹמֵר: ״כִּי נֵר מִצְוָה וְתוֹרָה אוֹר״. ״שִׂמְחָה״ — זֶה יוֹם טוֹב, וְכֵן הוּא אוֹמֵר: ״וְשָׂמַחְתָּ בְּחַגֶּךָ״. ״שָׂשׂוֹן״ — זוֹ מִילָה, וְכֵן הוּא אוֹמֵר: ״שָׂשׂ אָנֹכִי עַל אִמְרָתֶךָ״.

1 מנחות פתח ↗

מַתְנִי׳ פִּיגֵּל בַּקּוֹמֶץ וְלֹא בַּלְּבוֹנָה, בַּלְּבוֹנָה וְלֹא בַּקּוֹמֶץ – רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: פִּיגּוּל וְחַיָּיבִין עָלָיו כָּרֵת, וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: אֵין בּוֹ כָּרֵת עַד שֶׁיְּפַגֵּל בְּכׇל הַמַּתִּיר. וּמוֹדִים חֲכָמִים לְרַבִּי מֵאִיר בְּמִנְחַת חוֹטֵא וּבְמִנְחַת קְנָאוֹת, שֶׁאִם פִּיגֵּל בַּקּוֹמֶץ, שֶׁהוּא פִּיגּוּל וְחַיָּיבִין עָלָיו כָּרֵת, שֶׁהַקּוֹמֶץ הוּא הַמַּתִּיר. שָׁחַט אֶחָד מִן הַכְּבָשִׂים לֶאֱכוֹל שְׁתֵּי חַלּוֹת לְמָחָר, הִקְטִיר אֶחָד מִן הַבָּזִיכִין לֶאֱכוֹל שְׁנֵי סְדָרִים לְמָחָר – רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: פִּיגּוּל וְחַיָּיבִין עָלָיו כָּרֵת, וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: אֵין בּוֹ כָּרֵת עַד שֶׁיְּפַגֵּל בְּכׇל הַמַּתִּיר. שָׁחַט אֶחָד מִן הַכְּבָשִׂים לֶאֱכוֹל מִמֶּנּוּ לְמָחָר – הוּא פִּיגּוּל, וַחֲבֵירוֹ כָּשֵׁר; לֶאֱכוֹל מֵחֲבֵירוֹ לְמָחָר – שְׁנֵיהֶם כְּשֵׁרִים. גְּמָ׳ אָמַר רַב: מַחְלוֹקֶת שֶׁנָּתַן אֶת הַקּוֹמֶץ בִּשְׁתִיקָה, וְאֶת הַלְּבוֹנָה בְּמַחְשָׁבָה. אֲבָל נָתַן הַקּוֹמֶץ בְּמַחְשָׁבָה, וְאֶת הַלְּבוֹנָה בִּשְׁתִיקָה – דִּבְרֵי הַכֹּל פִּיגּוּל, שֶׁכׇּל הָעוֹשֶׂה עַל דַּעַת רִאשׁוֹנָה הוּא עוֹשֶׂה. וּשְׁמוּאֵל אָמַר: עֲדַיִין הִוא מַחְלוֹקֶת. יָתֵיב רָבָא וְקָאָמַר לַהּ לְהָא שְׁמַעְתָּא, אֵיתִיבֵיהּ רַב אַחָא בַּר רַב הוּנָא לְרָבָא: בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים – בִּקְמִיצָה, וּבְמַתַּן כְּלִי, וּבְהִילּוּךְ. בָּא לוֹ לְהַקְטָרָה, נָתַן אֶת הַקּוֹמֶץ בִּשְׁתִיקָה וְאֶת הַלְּבוֹנָה בְּמַחְשָׁבָה, אֶת הַקּוֹמֶץ בְּמַחְשָׁבָה וְאֶת הַלְּבוֹנָה בִּשְׁתִיקָה – רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: פִּיגּוּל וְחַיָּיבִין עָלָיו כָּרֵת, וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: אֵין בּוֹ כָּרֵת עַד שֶׁיְּפַגֵּל בְּכׇל הַמַּתִּיר. קָתָנֵי מִיהָא: נָתַן אֶת הַקּוֹמֶץ בְּמַחְשָׁבָה וְאֶת הַלְּבוֹנָה בִּשְׁתִיקָה, וּפְלִיגִי. אֵימָא: וּכְבָר נָתַן אֶת הַלְּבוֹנָה בִּשְׁתִיקָה מֵעִיקָּרָא. שְׁתֵּי תְּשׁוּבוֹת בַּדָּבָר: חֲדָא, דְּהַיְינוּ קַמַּיְיתָא, וְעוֹד, הָתַנְיָא: אַחַר כָּךְ. תַּרְגְּמַהּ רַב חֲנִינָא בִּשְׁתֵּי דֵּיעוֹת. תָּא שְׁמַע: בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּדָמִים הַנִּיתָּנִין עַל מִזְבֵּחַ הַחִיצוֹן. אֲבָל דָּמִים הַנִּיתָּנִין עַל מִזְבֵּחַ הַפְּנִימִי, כְּגוֹן אַרְבָּעִים וְשָׁלֹשׁ שֶׁל יוֹם הַכִּיפּוּרִים, וְאַחַת עֶשְׂרֵה שֶׁל פַּר כֹּהֵן מָשׁוּחַ, וְאַחַת עֶשְׂרֵה שֶׁל פַּר הֶעְלֵם דָּבָר שֶׁל צִיבּוּר, פִּיגֵּל בֵּין בָּרִאשׁוֹנָה בֵּין בַּשְּׁנִיָּה וּבֵין בַּשְּׁלִישִׁית, רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: פִּיגּוּל וְחַיָּיבִין עָלָיו כָּרֵת, וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: אֵין בּוֹ כָּרֵת עַד שֶׁיְּפַגֵּל בְּכׇל הַמַּתִּיר. קָתָנֵי מִיהָא: פִּיגֵּל בֵּין בָּרִאשׁוֹנָה, בֵּין בַּשְּׁנִיָּה, וּבֵין בַּשְּׁלִישִׁית, וּפְלִיגִי. וְכִי תֵּימָא, הָכָא נָמֵי בִּשְׁתֵּי דֵּעוֹת – הָנִיחָא לְמַאן דְּאָמַר ״בְּפַר״ וַאֲפִילּוּ בְּדָמוֹ שֶׁל פַּר, אֶלָּא לְמַאן דְּאָמַר ״בְּפַר״ וְלֹא בְּדָמוֹ שֶׁל פַּר, מַאי אִיכָּא לְמֵימַר? אָמַר רָבָא: הָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן? כְּגוֹן שֶׁפִּיגֵּל בָּרִאשׁוֹנָה, וְשָׁתַק בַּשְּׁנִיָּה, וּפִיגֵּל בַּשְּׁלִישִׁית, דְּאָמְרִינַן: אִי סָלְקָא דַּעְתָּךְ כׇּל הָעוֹשֶׂה עַל דַּעַת רִאשׁוֹנָה הוּא עוֹשֶׂה, מִיהְדָּר פַּיגּוֹלֵי בַּשְּׁלִישִׁית לְמָה לִי? מַתְקֵיף לַהּ רַב אָשֵׁי: מִידֵּי שָׁתַק קָתָנֵי? אֶלָּא אָמַר רַב אָשֵׁי: הָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן – כְּגוֹן שֶׁפִּיגֵּל בָּרִאשׁוֹנָה וּבַשְּׁנִיָּה וּבַשְּׁלִישִׁית, דְּאָמְרִינַן: אִי סָלְקָא דַּעְתָּךְ כׇּל הָעוֹשֶׂה עַל דַּעַת רִאשׁוֹנָה הוּא עוֹשֶׂה, מִיהְדָּר פַּגּוֹלֵי בַּשְּׁנִיָּה וּבַשְּׁלִישִׁית לְמָה לִי?

1 שבת פתח ↗

תַּנְיָא, רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: כׇּל מִצְוָה שֶׁקִּיבְּלוּ עֲלֵיהֶם בְּשִׂמְחָה, כְּגוֹן מִילָה, דִּכְתִיב: ״שָׂשׂ אָנֹכִי עַל אִמְרָתֶךָ כְּמוֹצֵא שָׁלָל רָב״ — עֲדַיִין עוֹשִׂין אוֹתָהּ בְּשִׂמְחָה. וְכׇל מִצְוָה שֶׁקִּבְּלוּ עֲלֵיהֶם בִּקְטָטָה, כְּגוֹן עֲרָיוֹת, דִּכְתִיב: ״וַיִּשְׁמַע מֹשֶׁה אֶת הָעָם בּוֹכֶה לְמִשְׁפְּחוֹתָיו״, עַל עִסְקֵי מִשְׁפְּחוֹתָיו — עֲדַיִין עוֹשִׂין אוֹתָהּ בִּקְטָטָה, דְּלֵיכָּא כְּתוּבָּה דְּלָא רָמוּ בַּהּ תִּיגְרָא.

« בית יעקב על התורה Lech Lecha 57 בית יעקב על התורה Vayera 2 »