בית יעקב על התורה, בראשית א׳

בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ. זה שאמר הכתוב תהילים צ״ב:א׳-ב׳ מזמור שיר ליום השבת טוב להודות לה' ולזמר לשמך עליון. בראשית, הוא ענין שהשי"ת בירר וזיכך כל היסודות, וזה נכלל במלת בראשית, כמו שראינו שר' שמעון בן יוחאי כל עבודתו היתה במלת בראשית, שהיה מזקק ומצרף בתיבת בראשית ע' פעמים בזוה"ק ובתיקונים. והיינו, שיתבררו הנפשות מישראל שאין ברוחם רמיה, שהיסוד מישראל הוא נקי מכל סיג ופסולת. והיינו, שהאדם יוכל לקבל האור ולראות שכל הבריאה היא ביד השי"ת, שזה מורה שגמר הבריאה היא שבת. כמו שכתוב מזמור שיר ליום השבת, שבת מורה שכל הבריאה עוד בידו יתברך ואינה מבוררת, ועוד לא תוכל להסתכל ולהפרד מפני עצמה, וכדאיתא בגמרא חגיגה יג: חשמל עתים חשות ועתים ממללות. בשעה שהדיבור יוצא מפי הקב"ה הם חשות, ואין בהם כח מה כי עוד הם בידו יתברך, וכן בכל שבת חוזר הבריאה להתכלל במקורו. ובשעה שאין הדיבור יוצא מפי הקב"ה ממללות, כי נתן כח בבריאה שתהיה נראית עתה בפני עצמה, ואז הבריאה יכולה להוליד מעצמה. וכדאיתא בגמ' סנהדרין סה: אי בעו צדיקי איברו עלמא, כדאיתא במי השלוח ח"א בראשית ד"ה ויאמר אלקים ב על מאמר המדרש בראשית רבה פרשה א חמשה פעמים אמון ואחרון הוא אמון אומן, היינו שיוכל להוליד מעצמו. וזה ענין הזדככות היסודות, שכל יסוד הוית הבריאה הוא מחמת ההסתר, כדאיתא בזוה"ק בלק רד: נהורא קדמאה דברא קוב"ה הוה נהיר עד דלא הוה יכלין עלמא למסבליה וכו' מה עבד קוב"ה עביד נהורא לנהוריה לאתלבשא דא בדא וכו' ויכלין למסבל. והיינו, שהבריאה תקבל אורה דרך מסכים שלא תתבטל מאור הגדול. ולכן זיכך השי"ת את היסודות שלא יהיה ההסתר גדול כל כך, שבאם יהיה ההסתר גדול שלא תוכל הבריאה להגיע ולראות שיש בורא ומנהיג בעולם, אז לא היה שום עבודה, כי להברואים נדמה שהם נפרדים לגמרי מהשי"ת וחלילה עזב ה' את הארץ. ולכן זיכך השי"ת את היסודות, שע"י עבודה יוכל האדם להגיע להאור לראות שיש מנהיג. וזה דכתיב תהילים ל״ב:ב׳ ואין ברוחו רמיה. וכן בירר רשב"י בתיבת בראשית, כדאיתא בתיקוני הזהר תקון י"ג כז. בראשית תמן אשרי אשרי האיש, כי אשר רומז לתקיפות וחוזק, שהשי"ת חיזק יסוד הבריאה בסוד תהילים ל״ב:ב׳ אשרי אדם לא יחשב ה' לו עון ואין ברוחו רמיה וזה נדרש בזה"ק וארא כג: על בריאת האדם וארבע יסודות:

ומאמר בראשית רומז למאמר אנכי שאין בו שום תפיסה, ותפיסת האדם מתחיל ממאמר לא יהיה לך. כמו כן בתיבת בראשית נכלל כל הבריאה והכל נסקר בסקירה אחת. אמנם אחר כן יצא מפורש כל דבר בעתו ובזמנו כדאיתא בזוה"ק ויקרא יא: עשרה מאמרות למעשה בראשית ועשרה מאמרות למתן תורה. היינו, שבמאמרות האלו התחיל תפיסת הברואים, כי במאמר אנכי נתגלה האחדות הגמור שאין שום הויה רק השי"ת, וכל הבריאה נכללת בו, ועוד לא היה מקום לומר לא יהיה לך. וכדאיתא בגמ' שבת פח שנתמלא כל העולם כלו בשמים, וזה מורה ענין בשמים, שנתבשם העולם באור אחדותו. וזה שמקשה שם, דיבור שני להיכן הלך, ומתרץ הוציא הקב"ה רוח והעביר ראשון ראשון, היינו שנסתם קצת האור כדי שיהיה מקום לקבל דבור השני. ולכן בדבור אנכי כשנתגלה לא היה שום מקום לומר דבור לא יהיה לך ושאר הדברות. ורק שאור הזה נסתם קצת ואח"כ מתחיל תפיסת האדם. ועל כל זה העיקר הוא ההתחלה ששם נכללו כל הדברי תורה, כמו שכתוב ואתחנן ד יום אשר עמדת לפני ה' אלהיך בחורב. וכמו כן הכל נכלל בתיבת בראשית, שהוא מורה על שבת, שפעולות אדם נתבטלו לנגד השי"ת ורק הכל מהשי"ת. ולזה איתא במדרש רבה בראשית פ"א בשביל ישראל שנקראו ראשית, ובשביל חלה תרומה ביכורים שנקראים ראשית. והיינו כי עיקר האהבה מהשי"ת הוא בראשית הדבר ובגרעין הראשון ואידך פירושא הוא, ומהראשון נסתעף ונתפשט הכל. ולזה רומז תיבת בראשית לחלה ולתרומה וכו' שהאדם צריך להחזיר ראשית ההשפעה להשי"ת, ובהראשית נכלל כל הסתעפות הבריאה, לכן רואה בזה שכל הפעולות הוא מהשי"ת. והגם שלפעמים לא תוכל להתפשט על הכל, היינו מחמת שהאדם יש לו תפיסה בזה ופעולת האדם היא נובלת, ולכן לא תצמיח חטה הנזרעת עד שתרקב כולה ולא ישאר רק נקודה האמצעית שהניח השי"ת בתיבת בראשית, זה תצמיח ותתן פריה. ופעולת אדם שיש בהגרעין תתרקב, ולא תצמיח רק נקודה האמצעית. וזה דאיתא במדרש תנחומא בראשית פ"א קוצותיו תלתלים על כל קוץ וקוץ תלי תלים של הלכות. היינו כי בתיבת בראשית נרמז שלא תשנה מהצווי, והיינו ואין ברוחו רמיה, שלא ישנה מד' לר' ומב' לכ' כמו שנתבאר לקמן בענין ב: