בית יעקב על התורה, תולדות א׳

מהדורה: מכון להוצאת ספרי רבוה"ק מאיזביצא-ראדזין, תשס"ו

מפרשים:
1 ואלה תולדות יצחק בן אברהם אברהם הוליד את יצחק. כתיב תהילים צ״ב:א׳-ב׳ מזמור שיר ליום השבת טוב להודות לה' ולזמר לשמך עליון. להגיד בבקר חסדך ואמונתך בלילות. מזמור שיר הוא נגד זכור ושמור, מזמור הוא צמצום מלשון לא תזמור ויקרא כה וכדאיתא בזוה"ק וילך דף רפד. וזמירות כד"א לא תזמור, וכתיב זמיר עריצים יענה אעקרותא מאתרייהו כל אינון תקיפין וכו'. ורומז על סור מרע, כי כשאדם רוצה לסור מרעתו אזי יקשה עליו מאד להפרד ממנו, כמו הפרי שלא תפרד מהקליפה רק אחר כמה סיבות. וכמו כן האדם לא יוכל להזדכך מהרע הנמצא בו עד שיסבול צמצומים רבים. ויתגבר בכל עוז נגד יצרו עד שיסור מהרע, וזהו נגד שמור. ושיר הוא התפשטות והוא נגד זכור. כי הוא נגד ועשה טוב, כדאיתא בש"ס פסחים דף קיח. שאומרים שירה על הנס. והיינו כדכתיב תהילים קט״ו:ט״ז השמים שמים לה' והארץ נתן לבני אדם. שאין להברואים שום התחברות עם השי"ת, רק על ידי האדם העובד השי"ת ועושה הטוב, הוא מקשר כל הברואים להשי"ת וזה נקרא נס, ועל זה נאמר שיר וכדאיתא בזוה"ק אמור צב: זכור לדכורא ושמור לנוקבא. ליום השבת, היינו כי האדם צריך להכיר תמיד שהשי"ת הוא הבעל הבית בזה העולם. וזהו ההכרה הוא ע"י שבת, כשהאדם מצמצם פעולותיו ואינו פועל כלום ומכיר שרק הש"י פועל הכל, מזה מכיר שכל הנהגת עוה"ז הוא ביד השי"ת. וזהו דאיתא במדרש רבה בראשית יא ותנחומא תשא לג למה עושה השי"ת מלאכה בשבת שמשיב רוחות ומוריד טללים. והשיב לו ר' עקיבא משל לשנים שהיו דרין בחצר אחד אם הם נותנים עירוב מותרים לטלטל. והיינו שמשבת מכיר האדם שהשי"ת הוא הבעל הבית בזה העולם, והשי"ת שהכל שלו לכן אין אצלו מלאכה, שמצדו אין ההשתנות פעולה כלל. טוב להודות לה', היינו שטוב לבטל ולהכניע את עצמו מפני השי"ת, כי הודאה הוא כפיפת הקומה. להגיד בבקר חסדך נאמר על העתיד, שיַרְאֶה השי"ת מפורש את אורו. ואמונתך בלילות, הוא בזה העולם, כי באמת כל המצות ומעשים טובים שישראל מסגלים בזה העולם, הם רק ציונים שציין להם השי"ת זה הדרך לכו בו, וכפי יגיע כפיו של האדם שמיגע את עצמו במצות בזה העולם, ישפיע להם השי"ת טובה לעתיד בלי יגיעה, כדאיתא בש"ס שבת ל:, כתובות קיא: עתידה ארץ ישראל שתוציא גלוסקאות וכלי מילת. והיינו מחמת הצמצום שיש לישראל במצות שבת, כמו דאיתא בשבת דף עג. אבות מלאכות ארבעים חסר אחת, ובתחלה נחשב צמצומים בהכשרי אכילה, ואח"כ נחשב בבגדים ובמלבושים. ולכן לעתיד ישפיע להם השי"ת אכילה ומלבושים בלי יגיעה, וזהו גלוסקאות וכלי מילת. וזה יהיה לעתיד ביום שכולו שבת, בשכר הצמצום שמצמצמים ישראל עצמם בזה העולם במלאכת שבת. וכמו כן בשכר כל הצמצומים במעשה המצות, ישפיע השי"ת לעתיד זו הטובה עצמה בלי פעולה. וכן נגד הצמצום שיש במצות לא תרצח, לעתיד יתן השי"ת לישראל לב טוב מנוקה מן הכעס לגמרי, וזהו ואמונתך בלילות, היינו שעתה בעוה"ז אין שום קנין בהמצוה ואינו מרגיש טעם בהטובה. וזהו ואמונתך, היינו שהוא רק אמונה שאינו רואה מפורש. אבל לעתיד שנקרא בקר כתיב, להגיד בבקר חסדך, נגד מה שסבלו בואמונתך בלילות, יבינו כל ישראל את הטובה שינחיל השי"ת תחת מעשה המצות והצמצומים. ואז יכירו כל ישראל בכל טובה שיקבלו מן איזה מצוה וצמצום שהשי"ת נתן להם, יבינו כל טובה מאיזה צמצום השיגו זאת.
2 וזאת ההנהגה הראה השי"ת בזה העולם באברהם אבינו עם יצחק אבינו. כי כל מה שיתנהג השי"ת בכלל כן מראה השי"ת בזה העולם בפרט נפש אחת. כי אברהם היה נגד זה העולם, כי היה תמיד מצפה ומקוה לחסד ה', כי מדתו מדת חסד ולא היה לו עדיין שום קנין בשום טובה, אבל יצחק אבינו הכיר קנין הטובה שקנה אאע"ה ע"י עבודתו, כי מדתו מדת גבורה, וגבורה רומז על הון ורכוש, כדאיתא בש"ס מכות כד. כך שמע משה מפי הגבורה, וכל הון ורכוש בעולם יוצא ממדת גבורה, ששורש ההשפעה שמלובשת בגשם נקרא גבורת גשמים תענית דף ב שיורדים ממדת הגבורה, ולכן הכיר יצאע"ה טובת השי"ת והיה לו קנין בהטובה כמו שיהיה לישראל לעתיד. וזה דאיתא בזוה"ק תולדות קלה. מי ימלל גבורות ה' למי שיכול להשמיע כל תהלתו. ואיתא בש"ס ברכות לג: משל למלך שהיו לו אלף אלפים דינרי זהב ומקלסים אותו בשל כסף. ובאמת מדוע יאסר להאדם לשבח את השי"ת כפי הבנתו, הלא השבח שהאדם משבח את השי"ת הוא רק כפי אשר האיר לו השי"ת את עומק טובו. ואם יאיר לו השי"ת יותר ישבחנו יותר, כפי המדרגה שיאיר לו השי"ת יכיר וישבח את השי"ת. אך הענין בזה, כי כסף נקרא התשוקה והחשק, ובזה העולם אין לאדם שום דבר רק התשוקה, ולכן בזו התשוקה אי אפשר להאדם לשבח את השי"ת ולומר שהשי"ת כבר הנחילו את הטובה. מפני שבעולם הזה נקרא השי"ת נותן התורה ולא רק נתן, כי עדיין השי"ת הוא הנותן. ואם יאמר האדם שכבר הכיר רצון השי"ת, יראה לו השי"ת שעוד אין זה רצונו. וזה שהמשילו בש"ס שמקלסין אותו בשל כסף, היינו בהתשוקה של העוה"ז, ולומר שכבר יש לו קנין בהטובה זה אסור להאדם, אבל יצחק אבינו נקרא זהב, נקרא קנין הטובה. והיינו שליצחק אבינו ניתן קנין בהטובה, ובכל טובה שהנחילו השי"ת הכיר מאיזה עבודה ותשוקה הגיע אליו זה הטובה, כי כל הטובות שהשפיע השי"ת ליצחק היה הכל מעבודת אאע"ה. וזהו דאיתא בתנחומא תולדות א שאומות היו אומרים מאבימלך נתעברה שרה, לזה צר איקונין של יצחק כדמות אאע"ה והכל אומרים אברהם הוליד את יצחק. והיינו שהיה נראה שכל הטובות הנשפעים ליצחק היה בלי שום תפלה. ובזה העולם אין טובה שהאדם יוכל לקבלה בלי תפלה. ואף שישראל נקראים בנים למקום ובן אין צריך עבודה. אכן בזה העולם מוכרח האדם להיות עבד, היינו שישראל צריך עבודה, מה עשה הקב"ה צר קלסתר פניו של יצחק כאברהם, היינו שהיתה הישועה של יצחק אבינו מבין מאיזה תשוקה של אברהם בא לו כמו שיהיה לעתיד, וזהו דאיתא בזוה"ק תולדות קלה. מי ימלל גבורות ה' דא יצחק וכו':