בית יעקב על התורה, בראשית ג׳

מהדורה: מכון להוצאת ספרי רבוה"ק מאיזביצא-ראדזין, תשס"ו

« בית יעקב על התורה Bereshit 2 בית יעקב על התורה Bereshit 4 »

1 ספר הזהר פתח ↗

אֶלָּא שַׁפִּיר קָאַמְרַת, אֲבָל הִנִּה נָא יָדַעְתִּי, הִיא יַדְעָה, וְלָא אָחֳרָא, בְּגִין דְּהִיא מְתַקְנַת עַרְסֵיהּ, בְּשַׁעֲתָא דְּשָׁכִיב בְּלֵילְיָא, וּבְשַׁעֲתָא דְּקָאִים בְּצַפְרָא. וְהַאי דְּקַאמְרֵי דְּשׁוּשִׁיפָא חִוָּורָא זְרִיקַת לֵיהּ בְּעַרְסֵיהּ, הָכִי הֲוָה, וּבָהּ יַדְעָה, דְּאָרְחָא דְּעָלְמָא, כֵּיוָן דְּקָאִים בַּר נָשׁ מֵעַרְסֵיהּ, סָלִיק שׁוּשִׁיפָא דְּנָאִים בָּהּ, רֵיחָא מְנוּוָלָא. וְהַאי, בְּשַׁעֲתָא דְּסַלְקַת הַהוּא שׁוּשִׁיפָא מֵעַרְסֵיהּ, הֲוָה סָלִיק רֵיחִין, קכ"ז כְּרֵיחִין דְּגִנְתָּא דְּעֵדֶן. אָמְרָה אִי לָאו דְּקַדִּישָׁא הוּא, וּקְדוּשָׁה דְּמָרֵיהּ עָלֵיהּ, לָא סָלִיק רֵיחָא קַדִּישָׁא הָכִי.

3 ספר הזהר פתח ↗

בְּהַהִיא שַׁעֲתָא דְּבָעָא יוֹמָא לְאִתְקַדְּשָׁא, הֲווֹ נָפְקֵי רוּחֵיהוֹן דְּשֵׁדִין לְאִתְבְּרֵי גּוּפָא דִּלְהוֹן, וְאִתְקַדָּשׁ יוֹמָא, וְלָא אִתְבְּרִיאוּ, וְאִשְׁתְּאַר עָלְמָא כְּמָה דְּאִתְפְּגִים מֵעֲבִידָתָא וְאִסְתֲחָר ס"א ואתחסר, כֵּיוָן דְּאִתְקָדָּשׁוּ עלמין יִשְׂרָאֵל, וְאִשְׁתְּלִימוּ בְּדַרְגֵּיהוֹן, וְאִשְׁתְּכָחוּ לֵיוָאֵי בִּסְטָר שְׂמָאלָא, כַּד ס"א כדין אִשְׁתְּלִים הַהוּא פְּגִימָא דְּעָלְמָא, דְּמִסְּטַר שְׂמָאלָא. וְעַל דָּא בָּעָאן לְאִתְדַכְּאָה לֵיוָאֵי, וּכְדֵין כֹּלָּא אִתְכְּלִיל בִּימִינָא, וְעָלְמָא לָא אִתְפְּגִים, וּבְגִין כָּךְ כְּתִיב, וְעָבַד הַלֵּוִי הוּא. הוּא אַשְׁלִים לִסְטַר שְׂמָאלָא. הוּא אַשְׁלִים לִפְגִּימוּ דְּעָלְמָא. וַאֲפִילּוּ הַהוּא סִטְרָא דְּצָפוֹן, דְּאִשְׁתְּאַר חָסֵר בְּעָלְמָא, כַּד בָּרָא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא עָלְמָא. לֵיוָאָה בַּאֲרוֹנָא אַשְׁלִים לְכֹלָּא. מַאי בַּאֲרוֹנָא. בְּהַהוּא מָטוּלָא דְּהֲווֹ נַטְלֵי בְּמַשְׁכְּנָא, אִשְׁתְּלִים כָּל הַהוּא פְּגִימוּ עַל יְדֵיהּ. הוּא: לְעֵילָּא לִשְׂמָאלָא. הוּא: אִתְכְּלִיל בִּימִינָא, תּוּ הוּא: דָּא עַתִּיקָא. ס"א תא חזי ול"ג מן תו אִלְמָלֵי דִּינָא לָא אִשְׁתְּכַח בְּעָלְמָא, לָא הֲווֹ יַדְעֵי בְּנֵי נָשָׁא מְהֵימְנוּתָא עִלָּאָה, וְלָא יִשְׁתַּדְּלוּן בְּנֵי נָשָׁא בְּאוֹרַיְיתָא, וְלָא יִתְקַיְימוּ פִּקּוּדֵי אוֹרַיְיתָא, פּוּלְחָנָא שְׁלֵימוּתָא דְּיִשְׁתְּכַח בְּעָלְמָא לְגַבֵּי מַלְכָּא קַדִּישָׁא, מַאן עָבִיד לֵיהּ. הֲוִי אוֹמֵר דָּא לֵיוָאָה. וְתוּ וְעָבַד הַלֵּוִי הוּא, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר דברים ד׳:ל״ה כִּי יְיָ הוּא הָאֱלֹהִים. הוּא אַשְׁלִים שְׁלֵימוּתָא, לְמֶיהֱוִי כֹּלָּא חַד. הוּא: פְּשִׁיטָא לְקַבְּלָא לִכְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר, שיר השירים ב׳:ו׳ שְׂמֹאלוֹ תַּחַת לְרֹאשִׁי, בְּגִין לְחַבְּרָא זִוּוּגָא כַּחֲדָא. מַאן אִתְּעַר רְחִימוּתָא. הֲוִי אוֹמֵר הוּא. תּוּ הוּא כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר ס"א תו הוא דא עתיקא כמה דאת אמר כי יי הוא האלהים תהילים ק׳:ג׳ הוּא עָשָׂנוּ וְלֹא אֲנַחְנוּ עַמּוֹ. בְּגִין כָּךְ הוּא: לְתַתָּא. הוּא: לְעֵילָּא. הוּא: אִתְגַּלְיָיא. הוּא סָתִים. הוּא אֱלֹהִים. רִבִּי יִצְחָק אָמַר, זַמִּין קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְאַנְהָרָא לְסִיהֲרָא, כִּנְהוֹרָא דְּשִׁמְשָׁא. וּנְהוֹרָא דְּשִׁמְשָׁא יְהֵא עַל חַד שֶׁבַע זִמְנִין. הֲדָא הוּא דִכְתִיב, ישעיהו ל׳:כ״ו וְהָיָה אוֹר הַלְּבָנָה כְּאוֹר הֲחַמָּה וְגוֹ'. וּכְתִיב ישעיהו ס׳:כ׳ לֹא יָבֹא עוֹד שִׁמְשֵׁךְ וִירֵחֵךְ לֹא יֵאָסֵף. וּכְתִיב ישעיהו ס׳:י״ט לֹא יִהְיֶה לָּךְ עוֹד הַשֶּׁמֶשׁ וְגוֹ'.

1 בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ. זה שאמר הכתוב ישעיהו נ״ח:י״ג אם תשיב משבת רגלך עשות חפצך ביום קדשי וגו'. הנה השבת, אף שהכלל הוא זכור ושמור, וזכור מורה קום ועשה, מכל מקום העיקר הוא שב ואל תעשה בשבת. אכן שישאר בלבו קבוע יראת ה' אין ביכולת בלתי ע"י עשה טוב. וזה מקיים האדם בשבת אם ירצה לילך חוץ לתחום וישיב רגליו מחמת רצון השי"ת, וזהו אם תשיב משבת רגלך. ואם ירצה האדם לברר עצמו בקום ועשה בלבד, מ"מ צריך האדם ג"כ לבירורין אף בשב ואל תעשה, היינו אף שלא מדעת האדם ופעולותיו, כדאיתא בזוה"ק בשלח מד דאורחא דעלמא כיון דקאים בר נש מערסיה סליק שושיפא דנאים בה ריחא מנוולא ואלישע בשעתא דקאים הוא סליק שושיפא ריחא כגנתא דעדן. והיינו שמזה ראיה שהאדם הוא בעל חסרון אף שלא מדעת אף בעת שינה, ולכן סליק עמיה ריחא מנוולא. והבירור בשב ואל תעשה גם כן נכלל במאמר אם תשיב משבת רגלך, היינו ההרגל שלך, הן בקום ועשה והן בשב ואל תעשה, ותעשה כפי רצון הש"י:

2 עשות חפצך ביום קדשי. היינו, כי חפצי האדם ופעולותיו אפילו פעולות הטובות המה קטנים מאד, כי אינם רק לפי שעה. ולכן בשבת אסורים, כי שבת נקרא יום קדשי, היינו שהשי"ת עוסק אז בהשפעה שהוא קיים לעולמי עד:

3 ולזאת התחילה התורה במעשה בראשית, אף שעיקר בריאת האדם הוא בעבור שהאדם יקבל דברי תורה וישלים חסרונו בעולם הזה, והיתה צריכה להתחיל התורה מבריאת האדם. אכן לזה התחילה התורה במעשה בראשית, להראות שהאדם צריך לתקן אף מה שפעל הש"י קודם בריאת האדם, ולא די להאדם שיתקן רק מזמן בריאתו, אלא אפילו מהתחלת הבריאה השאיר הש"י חסרון בהבריאה, שהאדם ע"י עבודה ישלים החסרון, כדאיתא בזוה"ק קרח קעח: ועבד הלוי הוא, הוא אשלים לסטר שמאלא הוא אשלים לפגימו דעלמא ואפילו סטרא דצפון דאשתאר חסר בעלמא כד ברא קוב"ה עלמא ליואה בארונה אשלים לכולא. והיינו אפילו במקום שאין שם דעת האדם כלל, גם שם צריך האדם לתקן. וכן ראינו ששוגג צריך כפרה, והלא לא גרע מאונס ואונס רחמנא פטריה וכל שכן שוגג ששלא מדעתו עשה, אכן צריך כפרה, כי אף לשלא מדעת צריך האדם כפרה לברר עצמו. ואם האדם יברר עצמו הן בקום ועשה והן בשב ואל תעשה, אזי תתבשם כל הבריאה, שהאדם יירא את האלהים אף שלא מדעת:

« בית יעקב על התורה Bereshit 2 בית יעקב על התורה Bereshit 4 »