ידי משה על ויקרא רבה ט׳

1 כמעשה זמרי שבא על נערה המאורסה כדאיתא בפרק נגמר הדין:

1 יכבדני בעוה"ז. כי כל הקרבנות יבטלו לעתיד מלבד קרבן תודה:

1 א"ל אריסך היא וכו'. גם בשנים הראשונים נכון לגרוס סלורו תחת סדורו. ופי' המאמר כן הוא כי כאשר בא אריסו ובני ביתו לכבד לא נחשב לו לכבוד כי משלו הביאו לו ולכן לקח מהם הכסא לשבת. אבל בבוא אחד מן השוק אז נתכבד וצוה לתת לו כסא לשבת. כך בחטאת ואשם לא כתיב יקריבנו המורה לשון חבה כי לא חביבים הם להקב"ה כי מחויבים הם להביא. ורק בתודה הבאה בנדבה כתבה התורה יקריבנו מלשון חבה:

1 אמר ר' יודן. ע' לקמן סדר קדושים פ' כ"ה ותבין:

2 זה שהביא קרבנו וכו'. כי כהני זמן הזה מקריבין בעלי מומים ואינו מתכפר לכן ילך לעתיד לבני לוי המגישים בצדקה ויתכפר:

1 מי שהוא שלום וכו'. כי בשר שלמים נאכלים בשמחה ואונן הוא בצער:

1 כן כן. פי' ישבע באלה כי כן וכן יהיה לו אם תבוא עוד הנה עד שתריק בפניו: