שינויי נוסחאות על סוטה ד׳

1 כי"ע אין לי אלא מידת פורענות, מידת הטוב מנין, אמרת, מידת הטובה מרובה, או מידת פורענות מרובה, מידת טובה מרובה ממידת פורענות אחד מחמש מאות. במידת פורענות הוא אומ' פוקד עון אבות על בנים, במידת טובה הוא אומ' ועושה חסד לאלפים, הוי מרובה מידת הטוב ממידת פורענות אחד מחמש מאות. וכן מצינו באברהם, שבמידה שמדד בה מדדו לו. רץ לפני המלאכים שלש ריצות, שנ' וירא וירץ לקראתם וג' וימהר אברהם האהלה אל שרה ואל הבקר רץ אברהם, אף המקום רץ לפני בניו שלש ריצות, שנ' ויאמר ה' מסיני בא וזרח משעיר למו וג' הופיע מהר פארן.

2 שאדם | ד שאד'.

3 הטוב מנין אמרת | ד הטו' מניין אמרתה.

4 פורענות כת' | ד הפורענות כותב.

5 פוקד | פ פקד. ד ח'.

6 כת' | ד כותב.

7 ועושה | פ ועשה ד ועוש'.

8 אומ' | ד אומר.

9 פורענות | ד הפורענות.

10 מאות | ד מאו'.

11 אברהם | ד אברה'.

12 שנ' | ד שנאמר.

13 וגו' | ד וגומר.

14 וגו' | ד אל שרה וגומר.

15 המקום | ד המקו'.

16 שנ' ויאמר | ד שנאמר.

17 וגו' | ד ה' מסיני בא וזרח משעיר למו הופיע מהר פארן וגומר.

18 כי"ע באברהם הוא אומ' וישתחו אפים ארצה, בו בלשון בישר את בניו לעולם הבא, שנ' והיו מלכים אומנייך ושרותיהם מיניקותיך אפים אר' ישתח' לך. באברהם הוא או' יקח נא מעט מים, נתן לבניו במדבר באר שהיתה שופעת בכל מחנה ישר' ומשקה על פני הישימון, שנ' ומבמות הגיא אשר בשדה מואב. באברהם הוא אומ' והשענו תחת העץ, אף המקום נתן להם שבעת עננים, ארבעה על ארבע רוחותם, ואחד למעלה מהם, וענן שכינה שביניהם, ועמוד ענן נסע לפניהם משפיל הגבוה ומגביה השפל, והורג נחשים ועקרבים, ושורף סירים ואטד, ועושה להם את הדרך מיושר, שנ' ויסעו מהר ה' דרך שלשת ימים, ומה תל' לומ' לא ימיש עמוד הענן יומם, של יום היה משלים לשל לילה ושל לילה היה משלים לשל יום.

19 אומ' | ד אומר.

20 ארצה | ד ח'.

21 ברוך | ד ברוך הוא.

22 בישר את | ד בישראל.

23 והיו | ד שנ' והיו.

24 ושרותיהם | ד ושרותיהן.

25 אפים... ילחכו | ד וגומר.

26 אומ' | ד אומר.

27 יקח | ד יוקח.

28 בישר | ד בישר'.

29 במדבר | ד במדב'.

30 שנ' | ד שנאמר.

31 שרים | ד שרי'.

32 שהיתה הולכת | ד שהולכת.

33 ונשקפה | ד שנאמר ונשקפה.

34 הישימון | פ הישמן.

35 אומ' | ד אומר.

36 אחד | ד ואחד.

37 למעלה | ד למעל.

38 את... מיושר | ד ח'.

39 סרט | ב סרט והולך ונמחק ע"י נקודות.

40 שנא' | ד שנ'.

41 נוסע | פ נסע.

42 יומם | ד יומם וגו'.

43 מלמד | ד ח'.

44 משלים | ג היה משלים.

45 כי"ע באברהם הוא אומ' ואקחה פת לחם, נתן להם מן, שנ' שטו העם ולקטו וג'. מה שד זה עיקר לתינוק והכל טפילה לו, כך היה המן עיקר לישר' והכל טפילה להן. מה שד זה אם יונק ממנו התינוק כל היום כולו אין מזיקו, כך היה המן. ולא עוד אלא שירד להן מזון שני אלפים שנה בכל יום.

46 באברהם | ג... ורחצו נתן להם ק...

47 וסעדו... הוא | ג ח'.

48 לבכם | ד לבכם וגומר.

49 במדבר | ד במדב'. ג ח'.

50 שנ' | ג שנא'.

51 עיקר | ד עקר.

52 טפל | ג נופל.

53 לו | ד ח'.

54 המן עיקר לישראל | ג מן להן עיקר.

55 עיקר | ד עקר.

56 טפל | ב טפל לו כך היה המן עיקר לישראל והכל טפל.

57 הזה | ד זה.

58 הימנו... להם | ג ממנו ניזוק אף המן.

59 אינו | ד אין.

60 שאפי' | ד שאפילו.

61 אוכלין אותו | ד אוכלו.

62 מזיקין | ד מזיקו.

63 שנ' | ד שנאמר.

64 וגו' | ד ח'.

65 ותאותם | ד ותאות'.

66 שנה ביום אחד | ג בכל יום.

67 כי"ע באברהם הוא או' ואל הבקר רץ אברהם, אף המקום הגיז להם שליו מן הים, שנ' ורוח נסע מאת ה' וג'. וכמה היתה גבוהה מן הארץ, שתי אמות, דברי ר' עקי'. ר' אליעזר בנו של ר' יוסי הגל' אומ' ויטש על המחנה כדרך יום כה, ומה תל' לומ' וכדרך יום כה, מלמד שהיתה עולה מן הארץ וחופה את גלגל חמה. ומה תל' לומ' וכאמתים על פני כל הארץ, שלא יהא שוחה ונוטל ומצטער.

68 אומ' | ד אומר.

69 לבניו... הים | ג שלוים.

70 שנ' | ג שנא'.

71 ויגז... וגו' | ג ח'.

72 וגו' | ד וגומ'.

73 אמות | ג וכמה הוא גבוה מן..... אמות.

74 היתה גבוהה | ד הית' גבוה.

75 עקיבא | ג עקיבה.

76 לעזר | ד ג אלעזר.

77 אומ' | ד אומר.

78 ויטש | ד ויטוש.

79 אל | פ ד ג על.

80 כה | ד כל ג כה וכדרך יום כה.

81 ודיי | ד ג ח'.

82 מה | ג ומה.

83 ת"ל | ד ג תלמוד לומר.

84 שוב | ג ח'.

85 כה מלמד | ג ח'.

86 הרקיע ועד הארץ | ד הארץ ועד הרקיע ג הארץ.

87 את | ג ח'.

88 ואחר... לארץ | ד ג ח'.

89 וכאמתים | ד ג ומה תלמוד לומ' וכאמתים ד וכאמתי'.

90 על... הארץ | ג ח'.

91 הארץ | ד כל הארץ.

92 שתי... ונוטל | ג שלא יהא שוחה ומוטה ומצטער.

93 כי"ע באברהם הוא אומ' והוא עמד עליהם, אף המקום הגין על בניו במצרים, שנ' ופסח ה' על הפתח.

94 מהו | ג הוא.

95 אומ' | ד אומר.

96 עומד | פ עמד.

97 וגו' | ד וגומר.

98 המקום... הוא | ג הקבה?.

99 שנ' | ד שנאמר.

100 כי"ע אברהם הילוה עם המלאכים, והמקום הילוה על בניו,שנ' וה' הולך לפניהם יומם ואומ' זה ארבעים שנה ה' אלהיך עמך.

101 מהו אומ' | ד הוא אומר.

102 הולך | פ הלך.

103 הוא | ד אומר.

104 שנא' | ד שנאמר.

105 אליך | ד אלהיך.

106 וגו' | ד וגומר.

107 כי"ע יוסף זכה לקבור את אביו, לפיכך זכה ונתעסק בו משה, שנ' חכם לב יקח מצות. ואילו לא היה משה מתעסק בו לא היו ישר' מתעסקין בו, והכת' ואת עצמות יוסף אשר העלו ישר' ממצרים קברו בשכם, אלא כיון שראו את משה מתעסק בו אמרו זה הוא כבודו. ואילו לא היה משה מתעסק בו לא היו בני שבטו מתעסקין בו, והלא כת' ויהיו לבני יוסף לנחלה, אלא כיון שראו בניו את משה וישר' מתעסקין בו אמרו זה הוא כבודו בגדולים יותר מן קטנים. ומנין היה יודע היכן קבור, סרח בת אשר היתה באותו הדור, אמרה לו למשה, בנילוס נהר היה קבור יוסף, שעשו לו מצריים שפוד של מתכת וחיברום בבעץ. הלך משה ועמד על נילוס נהר ואמ', יוסף, יוסף, הגיעה השעה שהק'ב'ה' גואל את ישר' ממצר', שכינה מעוכבת לך, ישר' מעוכבין לך, ענני כבוד מעוכבות לך, אם אתה מגלה לנו את עצמך מוטב, ואם לאו נקיים אנו משבועתך אשר השבעתה לאבותינו. מיד צף ארונו של יוסף, נטלו משה ובא לו. ואל תתמה שהיאך צף את הברזל, שנ' ויהי האחד מפיל הקורה והברזל נפל וג' ויזעק ויאמר איש האלהים אנה נפל ויורהו ה' ויקצב עץ וישלך שם ויצף הברזל, והלא דברים קל וחומר ומה אלישע תלמידו של אליהו תלמידו של משה צף הברזל, משה שהוא רבו של אליהו, שהוא רבו של אלישע, על אחת כמה וכמה. ויש אומ' בקברי מלכים קבור, הלך משה ועמד על קברי מלכים, אמ', יוסף, יוסף, הגיעה שעה שהק'ב'ה' גואל את ישר' ממצרים, שכינה מעוכבת לך, ישראל מעוכבין לך, ענני כבוד מעוכבות לך, אם אתה מגלה לנו את עצמך מוטב, ואם לאו נקיים אנו משבועתך שהשבעתה לאבותינו, מיד הקיץ ארונו של יוסף, נטלו משה ובא לו. אמרו, שתי ארונות הללו עם ישראל בדרך, אחד ארון הקודש, ואחד ארון המת, היה כל עובר ושב אומ', מה טיבן של שני ארונות הללו. אומ' להן, אחד ארון הקודש, ואחד ארון המת. אמרו להן, וכי היאך איפשר ארון הקודש להלך עם ארון המת, אמ' להן, מת מוטל בארון ק' זה קיים מה שכתוב ומונח בזה.

108 וגו' | ד עמו.

109 לבב | פ ד לב ב יקב לבב ונמחק "יקב".

110 אילו | ד אלו.

111 מתעסק בו משה | ד משה מתעסק בו.

112 ישראל | ד ישר'.

113 ת"ל | ד תלמוד לומר.

114 ממצרים | ד ממצרי'.

115 בגדולים יותר | ד בגדולין יתר.

116 ואילו | ד ואלו.

117 היו | ד היה ב היה היו ונמחק "היה".

118 ת"ל | ד תלמוד לומר.

119 יותר | ד יתר.

120 מנין | ד מניין.

121 מצרים | ד מצריים.

122 ואמ' | ד ואמר.

123 יוסף | ד יוסף יוסף.

124 שהק'ב'ה' | ד שהקדוש ברוך הוא.

125 וישראל | ד וישר'.

126 משבועה | ד משבוע'.

127 שהשבעת | ב שנשבעת ד שהשבע'.

128 צף | ד מיד צף.

129 של יוסף | כ"ה ד א. ב ליספר.

130 הוא | ד הו'.

131 ויהי האחד | ד ויהיה אחד.

132 את | פ ד ח'.

133 האלים | ד האלהים.

134 אליהו | ד אליהו ואליהו.

135 כך | ד כך הציף הברזל.

136 או' | ד אומרים.

137 מלכים | ד מלכי'.

138 המלכים | ד המלכי'.

139 ואמ' | ד ואמר.

140 הגיע | ד מגיעה.

141 שהק'ב'ה' | ד שהקדוש ברוך הוא.

142 מעוכבת | ד מעכבת.

143 מעוכבין | ד מעוכבי'.

144 מעכבין | ד מעכבי'.

145 אתה | ד את'.

146 נקיים | ד נקיי'.

147 משבועה שהשבעת | ד משבוע' אשר השבעת.

148 ארונו | ב את ארונו ונמחק "את".

149 ובא משה ונטלו | ד ונטלו משה ובא לו.

150 קדש | ד קוד'.

151 ואחד ארון | ד וארו'.

152 ושבין אומ' | ד ושבי' אומרין.

153 ארון2 | ד ח'.

154 איפשר לארון | ד אפש' לארו'.

155 מוטל בארון | ד שבארון קדש.

156 שכת' | ד שכתוב.

157 בארון | ד בארו'.

158 כי"ע משה זכה בעצמות יוסף, זכה ונתעסק בו המקום. ר' יהודה אומ' ארבעה מילין מוטל משה בכנפי שכינה. מת משה בנחלת ראובן ונקבר בנחלת בני גד, שנ' עלה אל הר העברים הזה הר נבו, ואין נבו אלא נחלת בני ראובן, שנ' ובני ראובן בנו וג'. ומנין שנקבר בנחלת בני גד, שנ' ולגד אמר ברוך מרחיב גד וג' וירא ראשית לו כי שם חלקת מחוקק ספון.

159 בעצמות | ד בעצמו'.

160 יוסף | ד ח'.

161 הוא | ד הו'.

162 ויקבור אותו בגיא | פ ויקבר אתו בני.

163 כארבעת מילין | ד כארבע' מילי'.

164 נחלתו.... של | ד ח'.

165 וגו' | ד וגומר.

166 ואת נבו וגו' | ד ח'.

167 ומנין | ד ומניין.

168 וגו' | ד ח'.

169 מחוקק | פ מחקק.

170 כי"ע והיו מלאכי השרת אומ' צדקת ה' עשה ומשפטיו עשה עם ישר'.

171 ואומ' | ד ואומרין.

172 כי"ע וכן הוא אומ' בסוטה, בתת ה' את ירכך נופלת וג', ירך התחילה בעבירה תחילה, תילקה ירך תחילה, ושאר כל הגוף לאפלט, שנ' והשקה את המים וגו'.

173 או' | ד אומר.

174 וגו' | ד האלה וגו'.

175 שהתחיל בעבירה תחילה | ד שהתחילה בעברה תחלה.

176 בעבירה | ד בעברה.

177 כי"ע וכן אתה מוצא בדור המבול, אדם התחיל בעבירה תחילה, שנ' וירא ה' כי רבה רעת האדם בארץ וגו', היא לקה תחילה והשאר לא פלטו, שנ' וימח את כל היקום.

178 בעבירה | ד בעברה.

179 תחילה | ד ח'.

180 רבה | ד רבת.

181 כי"ע פרעה התחיל בעבירה תחילה, שנ' ויקם מלך חדש על מצרים, הוא לקה תחילה והשאר לא פלטו, שנ' ובכה ובעמך ובכל עבדיך יעלו הצפרדעים. קטני סדום התחילו בעבירה תחילה, שנ' טרם ישכבו, הם לקו תחילה והשאר לא פלטו, שנ' ואת האנשים אשר פתח הבית הכו בסנורים.

182 בעבירה | ד בעברה.

183 סדום | פ ד העיר.

184 שנ' | ד שנאמ'.

185 ואת | ד את.

186 הכו | ד ח'.

187 פרעה התחיל | ד גדולי מצרים הן התחילו.

188 בעביר' | ד בעברה.

189 ויקם מלך חדש על מצרים | ד ויצו פרעה לכל עמו לאמר כל הבן וגו'.

190 הוא לקה | ד הן לקו.

191 שנ' | ד שנא'.

192 ובעמך | ד ובעמיך.

193 וגו' | בגליון ד בספר אחר פרעה התחיל בעברה תחלה שנ' ויקם מלך חדש על מצרים הו' לקה תחלה והשאר לא פלטו שנ' ובכה ובעמך ובכל עבדיך וגו'.

194 כי"ע מרגלים התחילו בעבירה תחילה, שנ' ויוציאו דבת הארץ אשר תרו אתה וג', הם לקו והשאר לא פלטו, שנ' אני ה' דברתי אם לא זאת אעשה.

195 בעבירה | ד בעבר'.

196 ויוציאו | פ ויציאו.

197 הארץ | ד האר' אשר תרו אותה וגו'.

198 לפיכך | ד ח'.

199 דכת' | ד הן לקו תחלה דכתי'.

200 וימותו | פ וימתו.

201 מוציאי | פ מוצאי.

202 וגו' | ד ח'.

203 כי"ע שכיני ארץ יש' התחילו בעבירה תחילה, שנ' כה אמר ה' על כל שכיניי הרעים, הם לקו ושאר לא פלטו, שנ' הנני נתשם מעל אדמתם ואת בית יהודה אתיש מתוכם.

204 בעבירה | ד בעברה.

205 שנ' | ד שנאמר.

206 הנגעים | ד הנוגעים.

207 נתשם | ד נותשם.

208 כי"ע נביאי ישראל התחילו בעביר' תחילה, שנ' מאת נביאי ישר' יצאה חנפה לכל הא', והם לקו תחילה והשאר לא פלטו, שנ' ולקח מהם קללה לכל גלות יהודה וג'.

209 בעבירה תחילה | ד בעברה תחלה.

210 שנ' | ד שנא'. מאת ד ח'.

211 ירושלם | ד ירושלים.

212 חנפה | ד חנופה.

213 תחילה | ד תחלה.

214 מהם | ד מהן.

215 לאמר... כצדקיהו | ד ח'.

216 וגו' | ד וגומר.

217 כי"ע כשם שאסורה לבעל כך אסורה לבועל, מפני שנתנה עיניה במי שאין ראוי לה, מה שביקשה לא ניתן לה ומה שבידה נוטל ממנה.

218 או' | ד אומר.

219 נתן | ד ניתן.

220 נוטל | ד ניטל.

221 כי"ע וכן מצינו בנחש שנתן עינו להרוג את אדם ולישא את חוה, אמ' לו המקום אני אמרתי תהיה מלך על כל בהמה וחיה, עכשיו ארור אתה מכל הבהמה, אני אמרתי תהלך בקומה זקופה, עכשיו על גחונך תלך, אני אמרתי תאכל מעדנים כאדם, עכשיו ועפר תאכל.

222 חית | ד חיית.

223 וגו' | ד מכל וגו'.

224 אמ' | ד אמר.

225 וחיה | ד וחייה.

226 רצה | ד רצית.

227 הוא | פ אתה ד הו'.

228 הבהמה | ד הבהמ'.

229 חית | ד חיית.

230 השדה | ד השדה וגו'.

231 תלך | ד ח'.

232 זקופה | ד זקופה תלך.

233 גחונך | פ גחנך.

234 משתה | ד משתאו של.

235 עכשיו | ד עכשיו שלא רצית.

236 כי"ע אתה אמרת אהרוג את אדם ואשא את חוה, עכשיו ואיבה אשית, נמצאתה אומ' בנחש מה שביקש לא ניתן לו ומה שבידו ניטל ממנו.

237 בקשתה | ד בקשת.

238 ואיבה | ד ואבה.

239 אומ' | ד או'.

240 שביקש | ד שבקש.

241 נוטל | ד ניטל.

242 כי"ע וכן מצינו בקין, וקרח, ובלעם, ודואג, ואחיתופל, וגחזי, ואבשלום, ואדניה, ועוזיה, שנתנו עיניהם במה שאין ראוי להם, מה שביקשו לא ניתן להם ומה שבידן נוטל מהן. סליק פירקא. <נוסחאות נוספות

243 את | ד אתה.

244 וקרח בלעם | ד קרח ובלעם.

245 וגחזי | ד וגיחזי.

246 אדניה | ד ואדניה.

247 עוזיהו | ד ח'.

248 ניתן | ד נתן.

249 שבידן נטלו | ד שבידם נטל.