שינויי נוסחאות על סוטה 15 פרקים

שינויי נוסחאות על סוטה ט״ו

1 סוטה פתח ↗

וְקַטְלֵיאוֹת, נְזָמִים וְטַבָּעוֹת — מַעֲבִירִין מִמֶּנָּה, כְּדֵי לְנַוְּולָהּ. וְאַחַר כָּךְ מֵבִיא חֶבֶל מִצְרִי וְקוֹשְׁרוֹ לְמַעְלָה מִדַּדֶּיהָ, וְכׇל הָרוֹצֶה לִרְאוֹת בָּא לִרְאוֹת, חוּץ מֵעֲבָדֶיהָ וְשִׁפְחוֹתֶיהָ, מִפְּנֵי שֶׁלִּבָּהּ גַּס בָּהֶן. וְכׇל הַנָּשִׁים מוּתָּרוֹת לִרְאוֹתָהּ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְנִוַּסְּרוּ כׇּל הַנָּשִׁים וְלֹא תַעֲשֶׂינָה כְּזִמַּתְכֶנָה״. גְּמָ׳ מְנָהָנֵי מִילֵּי? אָמַר רַבִּי חִיָּיא בַּר גַּמָּדָא אָמַר רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי חֲנִינָא: אָתְיָא ״תּוֹרָה״ ״תּוֹרָה״. כְּתִיב הָכָא: ״וְעָשָׂה לָהּ הַכֹּהֵן אֵת כׇּל הַתּוֹרָה״, וּכְתִיב הָתָם: ״עַל פִּי הַתּוֹרָה אֲשֶׁר יוֹרוּךָ״, מָה לְהַלָּן בְּשִׁבְעִים וְאֶחָד — אַף כָּאן בְּשִׁבְעִים וְאֶחָד. וּמְאַיְּימִין עָלֶיהָ וְכוּ׳. וּרְמִינְהוּ: כְּדֶרֶךְ שֶׁמְּאַיְּימִין עָלֶיהָ שֶׁלֹּא תִּשְׁתֶּה כָּךְ מְאַיְּימִין עָלֶיהָ שֶׁתִּשְׁתֶּה. אוֹמְרִים לָהּ: בִּתִּי, אִם בָּרוּר לָךְ הַדָּבָר שֶׁטְּהוֹרָה אַתְּ עִמְדִי עַל בּוּרְיִיךְ, וּשְׁתִי. לְפִי שֶׁאֵין מַיִם הַמָּרִים דּוֹמִין אֶלָּא לְסַם יָבֵשׁ שֶׁמּוּנָּח עַל בָּשָׂר חַי. אִם יֵשׁ שָׁם מַכָּה — מְחַלְחֵל וְיוֹרֵד, אֵין שָׁם מַכָּה — אֵינוֹ מוֹעִיל כְּלוּם. לָא קַשְׁיָא: כָּאן — קוֹדֶם שֶׁנִּמְחֲקָה מְגִילָּה. כָּאן — לְאַחַר שֶׁנִּמְחֲקָה מְגִילָּה. וְאוֹמֵר לְפָנֶיהָ וְכוּ׳. תָּנוּ רַבָּנַן: אוֹמֵר לְפָנֶיהָ דְּבָרִים שֶׁל הַגָּדָה, וּמַעֲשִׂים שֶׁאֵירְעוּ בִּכְתוּבִים הָרִאשׁוֹנִים, כְּגוֹן: ״אֲשֶׁר חֲכָמִים יַגִּידוּ וְלֹא כִחֲדוּ מֵאֲבוֹתָם״. יְהוּדָה הוֹדָה וְלֹא בּוֹשׁ, מֶה הָיָה סוֹפוֹ — נָחַל חַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא. רְאוּבֵן הוֹדָה וְלֹא בּוֹשׁ, מֶה הָיָה סוֹפוֹ — נָחַל חַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא. וּמָה שְׂכָרָן? מָה שְׂכָרָן?! כִּדְקָא אָמְרִינַן! אֶלָּא: מָה שְׂכָרָן בָּעוֹלָם הַזֶּה, ״לָהֶם לְבַדָּם נִתְּנָה הָאָרֶץ וְלֹא עָבַר זָר בְּתוֹכָם״. בִּשְׁלָמָא בִּיהוּדָה אַשְׁכְּחַן דְּאוֹדִי, דִּכְתִיב: ״וַיַּכֵּר יְהוּדָה וַיֹּאמֶר צָדְקָה מִמֶּנִּי״, אֶלָּא רְאוּבֵן מְנָלַן דְּאוֹדִי? דְּאָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: מַאי דִּכְתִיב ״יְחִי רְאוּבֵן וְאַל יָמֹת״, ״וְזֹאת לִיהוּדָה״? כׇּל אוֹתָן שָׁנִים שֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר, הָיוּ עַצְמוֹתָיו שֶׁל יְהוּדָה מְגוּלְגָּלִין בָּאָרוֹן, עַד שֶׁעָמַד מֹשֶׁה וּבִקֵּשׁ עָלָיו רַחֲמִים. אָמַר לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, מִי גָּרַם לִרְאוּבֵן שֶׁהוֹדָה — יְהוּדָה: ״וְזֹאת לִיהוּדָה״?! מִיָּד: ״שְׁמַע ה׳ קוֹל יְהוּדָה״, עָל אֵיבְרֵיהּ לְשָׁפָא. וְלָא הֲוָה קָא מְעַיְּילִין לֵיהּ לִמְתִיבְתָּא דִרְקִיעָא, ״וְאֶל עַמּוֹ תְּבִיאֶנּוּ״. וְלָא הֲוָה קָא יָדַע מִשְׁקַל וּמִטְרַח בִּשְׁמַעְתָּא בַּהֲדֵי רַבָּנַן, ״יָדָיו רָב לוֹ״. לָא הֲוָה קָא סָלְקָא לֵיהּ שְׁמַעְתָּא אַלִּיבָּא דְהִילְכְתָא, ״וְעֵזֶר מִצָּרָיו תִּהְיֶה״. בִּשְׁלָמָא יְהוּדָה דְּאוֹדִי, כִּי הֵיכִי דְּלֹא תִּישָּׂרֵף תָּמָר. אֶלָּא רְאוּבֵן, לְמָה לֵיהּ דְּאוֹדִי? וְהָאָמַר רַב שֵׁשֶׁת: חֲצִיף עֲלַי דִּמְפָרֵיט חֶטְאֵיהּ? כִּי הֵיכִי דְּלָא לִיחַשְׁדוּ אֲחוֹהִי. אִם אָמְרָה ״טְמֵאָה אֲנִי״ וְכוּ׳. שָׁמְעַתְּ מִינַּהּ כּוֹתְבִין שׁוֹבָר. אָמַר אַבָּיֵי, תְּנִי: ״מְקָרַעַת״. אֲמַר לֵיהּ רָבָא: וְהָא ״שׁוֹבֶרֶת״ קָתָנֵי! אֶלָּא אָמַר רָבָא: בִּמְקוֹם שֶׁאֵין כּוֹתְבִין כְּתוּבָּה עָסְקִינַן. וְאִם אָמְרָה ״טְהוֹרָה אֲנִי״ מַעֲלִין אוֹתָהּ לְשַׁעֲרֵי מִזְרָח. מַעֲלִין אוֹתָהּ?!

3 סוטה פתח ↗

אָמַר רַב יִצְחָק בַּר רַב יוֹסֵף אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: כׇּל אֶחָד וְאֶחָד — בְּעַצְמוֹ שִׁיעֵר. וְהָאִיכָּא בֶּן עַזַּאי דְּלָא נְסֵיב?

1 כי"ע משחרב בית המקדש, בטל שמיר. ר' יהודה אומ' שמיר זה ביריא הוא, וממעשה בראשית נברא, וכשנותנין אתו על גבי האבנים מתפתחות לפניו כלוחי פינקס, והברזל נבקע לפניו, ואין כל דבר יכול לעמוד לפניו. כיצד עושין לו, כורכין אתו במוכין של צמר, ונותנין אתו בתוך איטני של עופרת מלא סובין של שעורים, ובו בנה שלמה את בית המקדש, שנ' והבית בהבנותו אבן שלמה מס' נב' וג' דברי ר' יהודה. ר' נחמיה או' היה מגרר אותו, שנ' כל אלה אבנים של' כמ' גזית וג', ואו' לא נשמ' בבית בהבנותו, בבית לא נשמע, אבל מתקן מבחוץ ומכניס. א' ר' נראין דברי ר' יהודה באבני מקדש, ודברי ר' נחמיה באבני ביתו.

2 צופים | ד צופי'.

3 אמ' ר' יודה | ד א"ר יהודה.

4 בראשית | ד בראשי'.

5 כשנותנין | ד משנותנין.

6 אותו | הושלם ע"פ ד. ב ח'.

7 על גבי אבנים ועל גבי קורות | ד ע"ג אבני' ע"ג קורו'.

8 אמ' | ד א ח'.

9 במוכין | ד במוכי'.

10 טנא | ד מני.

11 סובין | ד סובי'.

12 שנ' | ד שנאמר.

13 וכל | פ כל.

14 ר' ב"פ | ד רבי.

15 או' | ד אומר.

16 מגוררות | ד מגוררת.

17 יקרות | פ יקרת.

18 במדת | פ כמדות ד כמהות.

19 מגוררות | פ מגררות.

20 במגירה | פ ד במגרה.

21 ת"ל | ד תלמוד לומר.

22 אותן | ד אות'.

23 אמ' | ד אמר.

24 ר' ב"פ | ד רבי.

25 נחמיה | ד נחמי'.

26 כי"ע אמ' רבן שמעון בן גמליאל תדע שנתאררו טללים, בראשונה כשהיה הטל יורד על הקש ועל התבן היה מלבין, שנ' דק מחספס, עכשיו משחיר. בראשנה כל עיר שפירותיה מרובין מחברותיה, פירותיה מרובין, ועכשיו פירותיה מועטין. רבן שמע' בן גמל' אומ' משום ר' יהושע מיום שחרב בית המקדש, אין יום שאין בו קללה, ולא ירד טל לברכה, ונוטל טעם הפירות, וראשון ראשון עומד. ר' יוסי אומ' אף נוטל שומן הפירות, ר' שמעון בן אלע' אומ' טהרה נטלה את הטעם והריח, המעשרות נטלו את השמן ואת הדגן

27 אמ' | ד אמר.

28 שמעו' | ד שמעון.

29 היה | ד ח'.

30 שנ' | ד שנאמר.

31 המדבר | ד המדב'.

32 מחספס | ד מחוספס.

33 טלליה רבים מחברותיה | ד טללי' מרובין מחברותי'.

34 אומ' | ד ח'.

35 מיום | ד מיו'.

36 פירות | ד פי'.

37 יוסה או' | ד יוסי אומר.

38 לעזר | ד אלעזר.

39 הריח | ד הרוח.

40 כי"ע משמת ר' אליעזר, בטל ספר תורה. משמת ר' יהושע, בטלו אנשי עיצה ומחשבה. משמת ר' עקיבא, בטלו זרועי תורה, ופסקו מעיינות חכמה. משמת ר' אלעזר בן עזריה, בטלה עטרת חכמים, שעטרת חכמים עושרם.

41 ר' ליעזר | ד רבי אליעזר.

42 ר' | ד רבי.

43 ר' עקיבה | ד רבי עקיבא.

44 מעינות | ד מעיינות.

45 ר' לעזר | ד רבי אלעזר.

46 בן... עזאי | הושלם ע"פ ד א. ב ח'.

47 כי"ע משמת בן עזאי, בטלו השקדנים.

48 כי"ע משמת בן זומא, בטלו דורשנים. משמת ר' חנינא בן דוסא, בטלו אנשי מעשה. משמת אבה יוסי בן קיטנית, בטלה חסידות. משמת רבן שמע' בן גמליאל, בטלה גובאי, ורבו צרות. משמת ר', הוכפלו צרות.

49 זומא | ד זומ'.

50 ר' חנינא | ד רבי חנניא.

51 קטנית | ד קטנות.

52 קטנתה | ד קטנתא.

53 קטנתא שהוא | הושלם ע"פ ד. ב ח'.

54 חסידות משמת | ד חסידו' משמ'.

55 גוביי | ד גובאי.

56 ר' | ד רבי.

57 כי"ע רבן שמעון בן גמל' אומ' אין כל צרה שהיא באה על הציבור שאין בית דין מבטלין שמחה כנגדה.

58 גמלי' או' | ד גמליאל אומר.

59 וצרה | ד ח'.

60 הציבור | ד הצבור.

61 שמחה כנגדה | ד שמח' כנגד'.

62 כי"ע משבטלה סנדרי, בטל שיר מבית המשתאות. וכי מה היתה סנדרי מועלת לישראל, אלא לענין שנ' ואם העלם יעלימו עם הארץ. משהיתה סנדרי קיימת היו נפרעין ממנו, ועכשיו נפרעין ממנו ומקרוביו, שנ' ושמתי אני את פני באיש ההוא ובמשפחתו. משל לאחד שסרח מן העיר. מסרוהו לרוצח, והיה קשה מן הרוצח, מסרוהו לשלטון, והיה קשה מן השלטון, מסרוהו לבעלי זמורה, והטילוהו בקמין, כך צרות אחרונות משכחות את הראשונות.

63 סנדרי | ד סנהדרי.

64 לענין שנא' | ד לעניין שנאמר.

65 וגו' | ד וגומר.

66 כשהיה | ד כשהיתה.

67 וגו' | ד וגומר.

68 דומה | ד דומ'.

69 לרצען | ד לרוצען.

70 כך | ד כן.

71 האחרונות | ד האחרונו'.

72 הראשונות | ד הראשונים.

73 כי"ע אילו הן עטרות חתנים, אילו של מלח ושל גפרית, אבל של וורד ושל הדס התירו להן. אילו הן עטרות כלות, אילו של זהב, אבל יוצאה היא בכיפה של מלך. של בית רבן גמליאל התירו ללמוד יוונית, מפני שהן זקוקין למלכות.

74 אספסינוס | ד אספסיינוס.

75 ואילו | ד ואלו.

76 אילו... כלות | ד ח'.

77 אילו זהוריות | ד אלו זהורית.

78 יוצאה היא בכיפה | ד יוצא הוא בכפה.

79 בבית | ד ח'.

80 אדם | ד ח'.

81 בנו | ד בניו.

82 את בניהם | ד בניהן.

83 יונית | ד יוונית.

84 כי"ע ושלא יסוד אדם את ביתו בסיד, ובביצת הסיד, ואם עירב בו תבן, או חול, מותר. ר' יהודה אומ' עירב בו חול טרכיוסיד הוא, ואסור, תבן, מותר. אילו הן חופות חתנים, אילו זהוריות המוזהבות, אבל עושה הוא אפפיירות, ותולה בה כל מין שירצה. ולא תצא כלה באפיריון בתוך העיר. אף על פילייטון גזר בן בבא, ולא הודו לו.

85 עירב | ד ערב.

86 ר' | ד רבי.

87 או' עירב | ד אומר ערב.

88 טרכי סיד | ד טרכיסיד.

89 עירב | ד ערב.

90 אילו | ד אלו.

91 אפיפירות | ד אפיפירו'.

92 כלה באפריון | ד באפיריון.

93 העיר | ב העיר ורבותינו התירו שתצא כלה באפיריון בתוך העיר.

94 פלטון | ד פליטון.

95 יהודה | ד יהוד'.

96 כי"ע אמ' רבן שמעון בן גמל' מיום שחרב בית המקדש, בדין הוא שלא נאכל בשר, ושלא נשתה יין, אלא שאין בית דין גוזרין על הציבור אלא אותן דברים שהן יכולין לעמוד בהם. הוא היה אומ' הואיל וגוזרין עלינו שלא ללמוד תורה, נגזור על ישראל שלא ישאו נשים, ונמצא ישראל שמם, וזרע אברהם כלה, אלא הנח להם לישר', מוטב שיהו שוגגין, ואל יהו מזידין.

97 אמ' ר' | ד אמר רבי.

98 לאכל | ד לאכול.

99 אומ' | ד אומר.

100 נגזר | ד נגז'.

101 שהוא | ד שיה'.

102 בן | ד הבן.

103 שלא | ד ח' ואף ב ב נמחק ע"י נקודות.

104 של | כ"ה ד. ב שלא.

105 לצבור | ד לצבו'.

106 שוגגין | ד שוגגי'.

107 יהו מזידין | ד יהיו מזידי'.

108 כי"ע משחרב בית המקדש, רבו פרושים בישר', ולא היו אוכלין בשר, ולא היו שותין יין. ניטפל להן ר' יהושע אמ' להם, בניי, מפני מה אין אתם אוכלין בשר. אמ' להם נאכל בשר, שבכל יום היה תמיד קרב על גבי המזבח, ועכשיו בטל. אמ' להם מפני מה אין אתם שותין יין, אמרו לו נשתה יין, שממנו היה מתנסך על גבי המזבח, ועכשיו בטל. אמ' להם אף תאינים וענבים לא נאכל, שמהם היו מביאין ביכורים בעצרת, לחם לא נאכל, שממנו היו מביאים שתי הלחם ולחם הפנים, מים לא נשתה, שמהם היו מנסכין בחג. שתקו.

109 הבית | ד בית.

110 ר' | ד רבי.

111 אמ' | ד אמר.

112 בניי | ד ח'.

113 אין | כ"ה ד א. ב ח'.

114 אוכלין | ד אוכלים.

115 אמ' להן | ד אמר להם.

116 על | ד ח'.

117 אמ' | ד אמר.

118 וענבים | ד וענבי'.

119 שמהם היו | ד שמהן.

120 כי"ע אמ' להם שלא להתאבל כל עיקר אי איפשר, שֵכְבַר נִגזרַה גְזירַה ועוד, להתאבל יותר מדאי אי איפשר, אלא כך אמרו חכמ' סד אדם את ביתו בסיד ומשייר דבר מועט, זכר לירושלם.

121 אמ' | ד אמר.

122 בניי | ד בני.

123 מדיי | ד מדאי.

124 איפשר ב"פ | ד אפש'... אפשר.

125 כי"ע עושה אדם כל צורכי סעודה ומשייר בה דבר מועט, זכר לירושלם.

126 צרכי | ד עסקי.

127 כי"ע עושה אשה כל תכשיטיה ומשיירת דבר מועט, זכר לירושלם, שנ' אם אשכחך ירושלם תשכח ימיני תדבק לשוני לחכי אם לא אזכרכי אם לא אעלה את ירושלם על ראש שמחת'.

128 תכשיטין | ד כל תכשיטיה.

129 ומשיירת | ד ומשייר.

130 שנ' | ד שנאמר.

131 וגו' | ד ח'.

132 כי"ע כל המתאבל על ירושלם זוכה ורואה בשמחתה, שנ' שמחו את ירושלם וגילו בה כל אוהביה שישו אתה משוש כל המתאבלים עליה. סליק פירקא וחסלת מסכת סוטה

133 שנ' | ד שנאמר.

134 אוהביה | פ אהביה.

135 וגו' | ד וגומר.

« שינויי נוסחאות על סוטה י״ד:י׳