שינויי נוסחאות על סוטה י״ג

1 כי"ע משנבנה בית הראשון נגנז אהל מועד, קרשיו, קרסיו, ועמודיו, ואדניו, אף על פי כן לא היו משתמשין אלא בשלחן, ומנורה, שעשה משה, ולא היו צריכין שמן המשחה, שקדושה ראשונה קידשה לשעתה ולא קידשה לעתיד לבוא. וכיון שבא יאשיהו גנז את הארון, וצנצנת המן, וצנצנת של שמן המשחה, ומקלו של אהרן, וארגז, שנ' ויאמר ללוים המבינים בכל ישר' קדוש' לה' תנו את ארון האלהים בבית אשר בנה שלמה כי אין לכם משא בכתף, אמ' להם גנזו אותו שלא יגלה לבבל כשאר הכלים. ר' אליעזר אומ' ארון גלה לבבל, שנ' הנה ימים באים ונשא את כל אשר בביתך לא יותר דבר אמר ה', אין דבר אלא עשרות הדיברות שבו. ר' שמעון אומ' הרי הוא אומ' ויהי לתשובת השנה שלח המלך נבוכדנצר ויביאם בבלה עם כלי חמדת בית ה', זה ארון. ר' יהודה אומ' במקומו נגנז, שנ' ויאריכו הבדים ויראו ראשי הבדים מן הקודש אל פני הדביר ולא יראו החוצה.

2 ואע"פ | ד ואף על פי.

3 ומנורה | ד ומנרה.

4 מנורה שעשה משה | ד ח'.

5 שקדושה | ד שקדושת.

6 וצלוחית | ד וצלוחי'.

7 שקדיה ופרחיה | ד שקדי' פרחיה.

8 דרין | ד דרון.

9 לאלי | ד לאלהי.

10 קדש | ד קודש.

11 נגנזו | ד נגנז.

12 דברים | ד דבריה.

13 כתו' | ד שכתוב.

14 אותך | פ אתך.

15 וגו' פיקד ללוים | ד וגומר פקד ללויים.

16 שנ' ויאמר | ד שנאמר ויא'.

17 המבינים | פ המבונים.

18 הקדשים | פ הקדושים.

19 שלמה | פ שלמה בן דויד ד שלמ'.

20 להם | פ ד לכם.

21 אמ' | ד אמר.

22 יגלה | ד עלה.

23 שתחזירוהו למקומו שנ' | ד שתחזירהו למקומן שנאמר.

24 אלהיכם | ד אלהיכ'.

25 אותו הלוים | ד ח'.

26 ר' ליעזר אומ' | ד רבי אליעזר אומר.

27 שנ' | ד שנאמר.

28 אמר | ד אמ'.

29 ר' | ד רבי.

30 אומ' ב"פ | ד אומר.

31 ולתשובות | פ ולתשובת ד לתשובת.

32 השנה | ד השנ'.

33 המלך | ד ח'.

34 נבוכדנצר | ד נבוכד נצר.

35 ויביאהו | פ ויבאהו ד ויביאוהו.

36 יהודה | ד יהוד'.

37 או' | ד אומר.

38 נגנז במקומו שנ' | ד במקומו נגנז שנאמר.

39 ויאריכו | פ ויארכו.

40 וגו' | ד וגומר.

41 כי"ע משחרב בית הראשון בטל מלכות מבית דוד, ובטלו אורים ותומים, ופסקו ערי מגרש, שנ' ויאמר התרשתא להם אשר לא יאכלו מק' הק' עד ע' כ' לאורים ותומים, כאדם שאומ' לחבירו עד שיבא אליהו, או עד שיחיו המתים.

42 הראשון | ד ח'.

43 שנ' | ד שנאמר.

44 התרשתה | פ ד התרשתא.

45 הקדשים | ד הקדשים עד עמוד הכהן לאורים ותומים.

46 שאומ' לחבירו | ד שאומר לחברו.

47 או | ד ח'.

48 כי"ע משמתו חגי זכריה ומלאכי, נביאים האחרונים, פסקה רוח הקודש מישרא', ואף על פי כן היו משמיעין להן בבת קול. מעשה שנכנסו חכמ' לבית גוריא ביריחו, ושמעו בת קול אומרת יש כאן אדם שראוי לרוח הקודש, אלא שאין דורו זכאי לכך, ונתנו עיניהם בהילל הזקן, וכשמת אמרו עליו, הי עניו, הי חסיד, תלמידו של עזרא.

49 האחרונים | כ"ה ד א. ב הראשונים.

50 הקודש | ד הקדש.

51 ואע"פ | ד ואף על פי.

52 שנתכנסו | ד שנכנסו.

53 לעליית | כ"ה ד. ב לעלות.

54 בית גוריה | ד בן גוריא.

55 ויצתה | ד יצתה.

56 כן | ד כאן.

57 ביניכם | ד ביניכן.

58 שאין | ד שאי'.

59 זכיי | ד זכאי.

60 וכשמת אמרו עליו | ד בשעת מתתו היו אומרי'.

61 הא ב"פ | ד אי.

62 עזרא | ב ד עזרא שוב מעשה שנתכנסו חכמי' ביבנה ויצאת בת קול ואמר' להן יש כאן אדם ב מוסיף: ביניכם שראוי לרוח הקדש אלא שאין דורו זכאי ב זכיי לכך ונתנו עיניהן בהלל הזקן וכשמת אמרו הא ענו הא חסיד ב הי חסיד הי עניו תלמידו של עזרא.

63 כי"ע שוב פעם אחת היו יושבין ביבנה ושמעו בת קול אומרת יש כאן אדם שראוי לרוח הקודש, אלא שאין הדור זכאי לכך, ונתנו עיניהם בשמואל הקטן, וכשמת אמרו עליו, הי עניו, הי חסיד, תלמידו של הילל. אף הוא אמ' בשעת מיתתו, שמעון וישמעאל לחרבא, וחברוהי לקטלא, ושאר עמא לביזא, ועקן סגיאין יהוון אחרי דנא. ובלשון ארמית אמרן. אף על ר' יהודה בן בבא בקשו לומר תלמידו של שמואל, אלא שנטרפה השעה

64 אומרת | ד אומרו'.

65 כאן | ד כן.

66 הקודש | ד הקדש.

67 הדור זכיי | ד הדו' ראוי לכך.

68 עיניהם | ד עניהם.

69 או' | ד אומרי'.

70 הא ב"פ | ד אי.

71 אומ' בשעת | ד אמר בשע'.

72 וישמעאל | ד וישמע'.

73 לחרבא | ד לחרבה.

74 עמא לביזה | ד עמה לביזא.

75 דנא | ד דינא.

76 ר' | ד ח'.

77 שיהו אומ' | ד שיהוא אומרין.

78 כי"ע יוחנן כהן גדול שמע מבית קודש הקדשים נצחו טליא דאזלו לאגחא קרבא באנטוכיא, וכיונו את אותה השעה, וכיוונו שנצחו אותה שעה.

79 מרא | ד א ח'.

80 טליא דאזלון לאגחא קרבא באנטכיא | ד טלייא דאזלו לאגחה קרבה באנטוכי'.

81 אותה | ד אות'.

82 היתה | ד הייתה.

83 כי"ע שמעון הצדיק שמע בטילת עיבידתא דיאמר סנאה להיתיה להיכלא, ונהרג קסגלגס ובטלו גזירותיו, ובלשון ארמי שמען.

84 שמעון | ד שמעו.

85 שמע | ד שמעון.

86 בטילת | ד בטלית.

87 די אמר | ד דיאמר.

88 לאיתאה להיכלא | ד לתתאה להיכלה.

89 כי"ע כל זמן ששמעון הצדיק קיים היה נר מערבי תדיר. משמת הלכו ומצאוהו שכבה. מיכן ואילך פעמים כבה, פעמים דולק. והיה אש של מערכה תדיר, כיון שהיו מסדרין אותה שחרית היתה מתגברת כל היום כולו, והיו מקריבין עליה תמידין ומוספין ונסכיהם, ולא היו מוסיפין עליה אלא שני גיזרי עצים של בין הערביים, שנ' ובער עליה הכהן. משמת שמעון הצדיק תשש כוחה של מערכה, ואין נמנעין מלהוסיף עצים כל היום כולו. והיתה ברכה בשתי הלחם ובלחם הפנים. שתי הלחם מתחלק בעצרת, ולחם הפנים מתחלק ברגל לכל משמרות. יש מהם שאוכלין ושביעים, ויש מהם שהם מותירין, ולא היה מגיע לכל אחד ואחד אלא כזית, משמת שמעון הצדיק נסתלקה הברכה. הצנועין מושכין את ידיהם, והגרגרנים חולקין, ואין מגיע לכל אחד מהם אלא כפול.

90 היה | ד היתה.

91 שכבה מיכן | ד שכב' מכאן.

92 פעמים1 | ד פעמי'.

93 שמעון | ד שמעון הצדיק.

94 כשמסדרין | ד כשמסדירין.

95 גיזרי | ד גזירי.

96 הערביים | ד הערבים.

97 בלבד שנא' | ד שנאמר.

98 מערכה | ד מערבה.

99 אותה בשחרית | ד אות' משחרי'.

100 כולו | ד כלו.

101 ובלחם | ד ללחם.

102 מתחלקות בעצרת לכהנים | ד מתחלק' בעצר' לכהני'.

103 מהן | ד ח'.

104 ומותירין | ד ומותרין.

105 ידיהם | ד ידיהן.

106 כי"ע מעשה בציפורי שנטל חלקו וחלק חבירו, אף על פי כן לא עלה בידו אלא כפול, והיו קורין אותו בן חמסןעל הסמ"ך נקודה, בגליון: צ, כלומר, קרי: חמצן. עד היום. אמ' להם בשנה זו אני מת. אמרו לו מנין אתה יודע, אמ' להם בכל יום הכיפורים היה מִזדַמֵן לי זקן אחד לבוש לבנים ומתעטף לבנים, נכנס עמי ויוצא עמי, בשנה זו נכנס עמי ולא יצא עמי. לאחר הרגל חלה שבעת ימים ומת, ונמנעו חביריו מלברך בשם.

107 חבירו ואע"פ | ד חברו ואף על פי.

108 אלא כפול | הושלם ע"פ א ד. ב ח'.

109 החמסן | ד חמסן.

110 אמ' | ד אמר.

111 אמ' | ד אמר.

112 אחד | ד אח'.

113 לבנים | ד בגדים לבנים.

114 לבנים | ד לבני'.

115 ויוצא | ד ויוצ'.

116 לאחר | ד לאח'.

117 חלה | הושלם ע"פ א ד. ב ח'.

118 שבעת ימים | ד שבע' ימי'.

119 משמת' | הושלם ע"פ ד. ב ח'.

120 שמעון | ד שמעו'.

121 נמנעו | ד פסקו מלברך בשם: בספרי' א' נמנעו.

122 כי"ע מעוררין, אילו הלוים שהן אומרין על הדוכן עורה למה תישן ה', וכי יש שינה לפניו, והלא כבר נאמר הנה לא ינום ולא ישן שומר ישרא', אלא כשישראל שרויין בצרה ואומות העולם שרויין בשלוה אומרין עורה למה תישן ה'.

123 הלוים | כ"ה א ד. ב שהלוים.

124 שאומ' | ד שאו'.

125 ה' | ד ה' וגו'.

126 אמ' | ד אמר.

127 יוחנן | ד יוח'.

128 זכיי | ד זכאי.

129 נאמר | ד נא'.

130 ישן | פ ד יישן.

131 שישראל | ד שישר'.

132 שרוין ב"פ | ד שרויין.

133 עורה | ד עור'.

134 כי"ע נוקפין, אילו שמושכין את העגל בין קרניו, כדרך שעושין לעבודה זרה, אמ' להן רבן יוחנן בן זכאי, עד מתי מאכילים את המזבח טריפות. עד ימיו היה מכה פטיש בירושלם בחולו של מועד, אף הוא גזר על הוידוי, וביטל את הדמאי. לפי ששלח בכל עיירות ישר' וראה שלא היו מפרישין אלא תרומה גדולה בלבד, מעשר ראשון ומעשר עני מקצתן מעשרין, ומקצתן אין מעשרין, אמר תרומה עון מיתה, ותרומת מעשר עון טבל, והיה אדם קורא שם לתרומה ולמעשר ונותנן לכהן, ומעשר שיני מחולל על המעות, והשאר מעשר, ומעשר עני, המוציא מחבירו עליו הראיה. סליק פירק' <נוסחאות נוספות

135 קרניו | ד קרנו.

136 שמכין לע"ז | ד שעושין לעברה זרה.

137 אמ' להן | ד אמר להם.

138 טריפות | ד טרפו'.

139 בירושלם | ד בירו'.

140 מועד | ד מוע'.

141 הוודיי | ד הודאי.

142 הדמיי | ד הדמאי.

143 ישראל | ד ישר'.

144 מעשר | ד מעש'.

145 שיני | ד שני.

146 מפרישין | ד מפרשין.

147 אמר | הושלם ע"פ א ד. ב ח'.

148 הואיל | ד להן יוחנן כ"ג הואיל.

149 מיתה | כ"ה ד א. ב ח'.

150 עון טבל | ד טבל עון מיתה.

151 ותרומת | ד תרומ'.

152 ונותנן | ד ונותנין.

153 מעשר2 | ד מעש'.

154 מחבירו | ד מחברו.