תוספות על מועד קטן ט׳

1 איבעי ליה למינטר עד החג. כדי שלא יתבטלו ישראל ממלאכתן כל כך:

2 איבעי ליה לשיורי באמה כליא עורב. שלא היה צורך הבנין כ"כ ואע"פ שהוא מהבנין כדי שלא יביאו הטומאה אין זה צורך כל כך וגם בשעת הבנין בזמן שלא היה השכינה שורה בו לא היה צורך:

3 כאן במצוה שאי אפשר לעשותה ע"י אחרים. עשיית מצוה עדיף שהרי מפסיקין אפילו לר"ש בן יוחי לעושה סוכה ולולב כדאי' בירושלמי. אבל בהפסקה דתפלה וק"ש אין מפסיקין לר"ש בן יוחי ובירושלמי זה שננו וזה שננו ואין מפסיקין שננו מפני שננו:

4 פוקסת. פי' בקונטרס מתקנת שער שלא יתפזר וקשה דבפרק המצניע שבת דף צד: ושם אמר דמתחייב בשבת משום טוה ועוד דסורקת ה"ל למיתני כמו גבי נזיר נזיר מב. ובפ' קמא דכתובות דף ד: ושם פירש בקונטרס קליעת שער וקשיא דבפרק המצניע שונה גודלת ופוקסת ואין לפרש מעברת סרק על פניה דהכא תני תרוייהו וגם בפ'. קמא דכתובות ויש לפרש דמתקנת שערה בידיה חוץ לצעיף וריב"א מפרש שנותנת חוטין של בצק דקין על פניה להאדים הבשר והיינו טוייה והאי דקורא ליה בירושלמי צובע שהוא מאדים הבשר ובנין נמי שייך בתיקון האשה למאי דמפורש סוף המצניע שבת דף צה. משום בונה ומייתי קרא דויבן את הצלע:

5 סטכת. בפרק כל הקרבנות מנחות דף פו. מפרש דשמן המור הוא סטכת ובפ' קמא. דמגילה דף יג. מאי שמן המור רב הונא אמר רבי חייא סטכת: