תוספות על מועד קטן י״ג

מהדורה: מהדורת וילנא

« תוספות על מועד קטן י״ב ע״ב:כ״ג תוספות על מועד קטן י״ד ע״א:א׳ »

4 מועד קטן פתח ↗

אֲמַר לֵיהּ, תְּנֵיתוּהָ: שָׂדֶה שֶׁנִּתְקַוְּוצָה בַּשְּׁבִיעִית — תִּזָּרַע לְמוֹצָאֵי שְׁבִיעִית, נִטַּיְּיבָה אוֹ נִדַּיְּירָה — לֹא תִּזָּרַע לְמוֹצָאֵי שְׁבִיעִית. וְאָמַר רַבִּי יוֹסֵי בַּר חֲנִינָא: נָקְטִינַן, הֱטִיבָהּ וָמֵת — בְּנוֹ זוֹרְעָהּ, אַלְמָא: לְדִידֵיהּ קְנַסוּ רַבָּנַן, לִבְרֵיהּ לָא קְנַסוּ רַבָּנַן. הָכָא נָמֵי: לְדִידֵיהּ קְנַסוּ רַבָּנַן, לִבְרֵיהּ לָא קְנַסוּ רַבָּנַן.

4 שבת הארץ פתח ↗

מה שמפרש הרהמ"ח בפאה"ש סי' כ' ס"ק ל"ח ל"ט, במעביר קוצים וסקל אבנים, לדעת הרמב"ם ג"כ, דמיירי דוקא בתלושים ולא במחוברים, אינו מוכרח, וכל כה"ג דרכו של רבינו לפרש. ובאמת החילוק שבין דאורייתא לרבנן, שנראה בדברי התוס' במו"ק ובבכורות ובגיטין שם, לא נראה לדעת הרמב"ם, דנקיט כרבא, דכל התולדות ושאר אבות חוץ מהמפורשים אינם אסורים כ"א מדרבנן, ועל כרחינו אנחנו צריכין לחילוק אחר. ונראה שהר"מ מפרש החילוק, לענין גזירה זו שלא תזרע למו"ש, בין אם המלאכה שנעשתה בשביעית הכינה כבר את הקרקע לנטיעה, ואז אסור לזרע במו"ש, ואם עדיין חסר הכשר של היתר לעשות במו"ש לא גזרו ע"ז בכה"ג. ומדויק הלשון שבחורש או נרה או זבלה בשביעית כתב "שתהא יפה לזריעה", ובהיתר של העברת קוצים וסיקול אבנים כתב "כדי לתקנה במו"ש", דמשמע שתיקן אותה, אבל מ"מ עדיין אינה יפה לזריעה, וצריכה הכשרים אחרים, ומשו"ה לא קנסו בזה שלא תזרע למו"ש. * נדפס בהערות לס' פאת השלחן, הוצאת הרא"מ לונץ ז"ל..

4 קידושין פתח ↗

וְאֵימָא: הָנֵי מִילֵּי לְעִנְיַן אֲכִילָה וּשְׁתִיָּה, כִּי הֵיכִי דְּלָא לִיצְטַעַר לֵיהּ, הָא לְעִנְיַן פִּדְיוֹן נַחְמִיר עֲלֵיהּ. מִדְּרַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי חֲנִינָא. דְּתַנְיָא: רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי חֲנִינָא אוֹמֵר: בֹּא וּרְאֵה כַּמָּה קָשֶׁה אֲבָקָהּ שֶׁל שְׁבִיעִית:

6 אליה רבה על שלחן ערוך אורח חיים פתח ↗

ב מותר וכו'. במגן אברהם סוף סימן תקל"ד למד משם דוקא בצינעה, ולעניות דעתי לחלק דהתם בדרך לא ידעו מאיזה אומן הוא אבל פועל שאין לו מה יאכל ידוע הוא דוגמא לדבר דמי שאין לו אלא חלוק אחד שהוא דבר ידוע כמו שנתבאר, ועוד דהא כתב נימוקי יוסף דאין לו מה יאכל שרי בדבר האבד ובדבר אבד משמע מותר בפרהסיא, ועיין מתוספות מועד קטן דף י"ג ד"ה אין וכו' וצריך עיון, ופשוט כשאי אפשר בצינעה עושה בפרהסיא:

14 אליה רבה על שלחן ערוך אורח חיים פתח ↗

ד לבוש לתוך שלו וכו'. כן כתבו תוס' מועד קטן דף י"ג אבל הבית יוסף בשם המגיד דחו זה מהלכה דאם כן קשה מאי פריך הש"ס והאמרת רישא אין מפנין כלל דילמא סיפא מיירי בשלו, ולעניות דעתי לתרץ דאם כן אמאי תנא אבל מפנה לחצרו ליתני מפנה לביתו דהא קאי ארישא דמיירי מבית לבית דרך רשות הרבים כדקא סלקא דעתיה דמקשן אלא דמיירי הכל באינו שלו או הכל בשלו. כתב מגן אברהם נראה לי דאם אדם דר אצל חבירו בחדר אחד ואחר כך שכר לו הבית מיוחד אף על פי שנוח לו יותר אסור לפנות דהא אפילו מכעורה לנאה אסור מיהו אם הוא בין כותים או ענין אחר דומה לזה יש להתיר לפי ראות עיני מורה:

26 מועד קטן פתח ↗

פְּתוּחָה לִרְשׁוּת הָרַבִּים — פּוֹתֵחַ אַחַת וְנוֹעֵל אַחַת, וְעֶרֶב יוֹם טוֹב הָאַחֲרוֹן שֶׁל חַג מוֹצִיא וּמְעַטֵּר אֶת שׁוּקֵי הָעִיר בְּפֵירוֹת בִּשְׁבִיל כְּבוֹד יוֹם טוֹב הָאַחֲרוֹן. מִפְּנֵי כְּבוֹד יוֹם טוֹב הָאַחֲרוֹן אִין, שֶׁלֹּא מִפְּנֵי כְּבוֹד יוֹם טוֹב לָא!

27 מועד קטן פתח ↗

לָא קַשְׁיָא: הָא בְּפֵירֵי, הָא בְּתַבְלִין.

27 ביצה פתח ↗

מַתְנִי׳ בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: תַּבְלִין נִדּוֹכִין בְּמָדוֹךְ שֶׁל עֵץ, וְהַמֶּלַח בְּפַךְ וּבְעֵץ הַפָּרוּר. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: תַּבְלִין נִדּוֹכִין כְּדַרְכָּן בְּמָדוֹךְ שֶׁל אֶבֶן, וְהַמֶּלַח בְּמָדוֹךְ שֶׁל עֵץ.

29 חידושי הלכות על מועד קטן פתח ↗

תוס' בד"ה והיוצא כו' שאינו יכול לגלח קודם המועד שאין כו' כצ"ל:

1 נטייבה או נדיירה. פי' בקונטרס היינו מלאכה שבקרקע מדרבנן אבל נטלו קוצים אין זו עבודת קרקע ובגיטין ד' מד: ושם פירש בקונטרס דבקווצה מלאכה דרבנן וצ"ל דאיירי בקוצים תלושים דמחוברים כל דהו הוי דאורייתא דאמרינן בשבת ד' .. קג. התולש עולשין והמזרד זרדין אם ליפות את הקרקע כל שהוא ואע"פ שאין מכוין ליפות דקאמר התם דפטור גבי שבת כגון בארעא דחבריה אבל גבי שביעית לא בעינן מלאכת מחשבת:

2 נטייבה. פי' בקונטרס זבל בהמות ובפי' ר"ח חורש בה חרישה יתירא ובירושלמי מפרש כן ומ"מ אין נראה שתהא מן התורה וקשה היכי מוכח מיניה בבכורות ד' לד: בעיא דצרם אוזן בבכור דהוי דאורייתא ומוכר עבדו .. נמי בפ' השולח גיטין מד: הא גבי עבד דכ"ע דפקע ממצות חמיר טפי ואומר ר"ת דבשביעית נחמיר כדאמר בקדושין פ"ק ד' כ. כמה קשה אבקה של שביעית משום הכי יש לפשוט כל הני א"נ ראוי להחמיר טפי מבשום מקום משום דהיו מזלזלין בה כדאמר בסוף הניזקין דף נד. שהיו חשודין על השביעית לכך מייתי שפיר מינה:

3 אין לוקחין בתים עבדים כו' אלא לצורך המועד. פי' הר"ר יוסף הוא הדין בשאר דברים צריך לצורך המועד דהא אסור למכור פירות אלא לצורך המועד אלא רבותא קמ"ל דאפי' הני דהויין בפרהסיא שרי לצורך .. המועד וצריך עיון אי צריך הני צינעא כמו בההיא דפירות כסות וכלים לקמן ע"ב וההיא דלעיל מועד קטן דף יב: מכניס פירות מצריך בגמ' צינעא אע"פ שאינו במשנה:

4 אין מפנין מבית לבית. בירושלמי מתיר מבית אחר לביתו שערב לאדם לדור בשלו:

5 בשביל כבוד יום טוב האחרון. אבל מרישא דחנות פתוחה לרשות הרבים פותח אחת ונועל אחת ורב הונא מתיר באורחייהו בשוקא לא פריך דיש לאוקמיה בי"ט ולא בחול המועד ולהכי פריך מסיפא דמיירי בחול המועד דהא ערב י"ט האחרון חול המועד:

6 בתבלין. פי' בקונט' כרוב וכרשינין והקשה בתוס' רבי פרץ דכרוב וקפלוט אינן חשובין תבלין דהא אמרינן חולין דף ו. דתבלין לטעמא עבידי ואפילו באלף לא בטיל ולפת וקפלוט אינו צריך לשער כי אם בששים כדאיתא פרק גיד הנשה חולין דף צו: ותבלין כך נידוכין כדרכן בפ"ק דביצה דף יד. א"כ אינו כרוב ובערוך פירש מיני בשמים:

7 מתני' ואלו מגלחין במועד. משום דתנא באידך פירקין דברים שעושין לצורך המועד כמו מוכרי פירות דנעשים כדין קתני נמי ואלו נעשים שלא כדין לצורך המועד:

8 והיוצא מבית האסורים. שאינו יכול לגלח קודם המועד שאין מניחין לו לגלח ואפילו מניחין לו אינו ערב לאדם לגלח בבית האסורין: כ"ה בירושלמי

4 גיטין פתח ↗

אֲמַר לֵיהּ, תְּנֵיתוּהָ: שָׂדֶה שֶׁנִּתְקַוְּוצָה בַּשְּׁבִיעִית, תִּזָּרַע לְמוֹצָאֵי שְׁבִיעִית. נִטַּיְּיבָה אוֹ נִדַּיְּירָה – לֹא תִּזָּרַע לְמוֹצָאֵי שְׁבִיעִית.

4 בדי הארון - שביעית פתח ↗

...התולש עולשין והמזרד זרדין - אם ליפות את הקרקע כל שהוא, ואע"פ שאין מכוין ליפות, דקאמר התם דפטור גבי שבת כגון בארעא דחבריה, אבל גבי שביעית לא בעינן מלאכת מחשבת.תוספות, מועד קטן יג ע"א, ד"ה נטייבה

4 בכורות פתח ↗

בָּעֵי מִינֵּיהּ רַבִּי יִרְמְיָה מֵרַבִּי זֵירָא: צוֹרֵם אוֹזֶן בַּבְּכוֹר וָמֵת, מַהוּ לִקְנוֹס בְּנוֹ אַחֲרָיו?

6 פני משה על תלמוד ירושלמי מועד קטן פתח ↗

תני. בתוס' רפ"ב:

26 משפטי עוזיאל פתח ↗

ובאשר לקושיתו ע"ד התוס' מו"ק י"ג ע"ב ד"ה בשביל דכתבו דיש לאוקמיה ביום טוב ולא בחוה"מ, וע"ז הקשה, מעכ"ת אטו יום טוב קיל מחוה"מ, נלע"ד דשיעור דברי התוס' כך הוא דמדיוקא דגמרא: מפני כבוד יום טוב האחרון אין, שלא מפני כבוד יום טוב לא. מוכח דתיובתא היא דוקא מסיפא, ולזה הוקשה להם לתוס' דגם מרישא דחנות פתוחה לר"ה פותח אחת ונועל אחת קשיא לרב הונא דשרא להנהו כרופייתא לזבוני כארחייהו, ותירצו דמרישא אין להקשות דאפשר לתרוצי דמיירי ביום טוב, ומובן מאליו שהוא בצרכי אוכל נפש, ולכן מותר בשנוי דפותח אחת ונועל אחת, אבל בחוה"מ דבדברים הצריכים לסעודת חוה"מ כגון פירות כרופייתא היינו בשמים מותר למכור כדרכו, וכדהורה רב הונא, להכי מקשה מסיפא דאפילו בדברים שהם אוכל נפש לא הותר למכור בחוה"מ כדרכו אלא בערב יום טוב האחרון של חג ומפני כבוד יו"ט, ומעתה דברי התוס' ברורים ונהירין.

27 חולין פתח ↗

מַתְנִי׳ יָרֵךְ שֶׁנִּתְבַּשֵּׁל בָּהּ גִּיד הַנָּשֶׁה, אִם יֵשׁ בָּהּ בְּנוֹתֵן טַעַם – הֲרֵי זוֹ אֲסוּרָה. כֵּיצַד מְשַׁעֲרִין אוֹתָהּ? כְּבָשָׂר בְּלֶפֶת.

« תוספות על מועד קטן י״ב ע״ב:כ״ג תוספות על מועד קטן י״ד ע״א:א׳ »