תוספות ישנים על כריתות י״ב

מהדורה: מהדורת וילנא

« תוספות ישנים על כריתות י״א ע״ב:ט״ז תוספות ישנים על כריתות י״ג ע״א:ד׳ »

3 כריתות פתח ↗

אִבַּעְיָא לְהוּ: מַאי טַעְמַיְיהוּ דְּרַבָּנַן, מִשּׁוּם דְּאָדָם נֶאֱמָן עַל עַצְמוֹ יוֹתֵר מִמֵּאָה אִישׁ, אוֹ דִּלְמָא מִשּׁוּם דְּאָמְרִינַן: מִיגּוֹ דְּאִי בָּעֵי אָמַר ״מֵזִיד הָיִיתִי״ – פָּטוּר, כִּי אָמַר נָמֵי ״לֹא אָכַלְתִּי״ – מְהֵימַן וּפָטוּר?

5 כריתות פתח ↗

וְאִי אָמְרַתְּ טַעְמֵיהוֹן דְּרַבָּנַן מִשּׁוּם דְּאָמַר ״מִיגּוֹ״ הִיא – פָּטְרִי לֵיהּ רַבָּנַן מִטּוּמְאָה יְשָׁנָה, אֲבָל מִטּוּמְאָה חֲדָשָׁה מִחַיַּיב. מַאי טַעְמָא? טוּמְאָה יְשָׁנָה, מִיגּוֹ דְּאִי בָּעֵי אָמַר ״טָבַלְתִּי״ – פָּטוּר, כִּי אָמַר נָמֵי ״לֹא נִטְמֵאתִי״ – פָּטוּר, דְּאִיכָּא לְמֵימַר: מַאי ״לֹא נִטְמֵאתִי״ דְּקָאָמַר – לֹא עָמַדְתִּי בְּטוּמְאָתִי אֶלָּא טָבַלְתִּי.

18 כריתות פתח ↗

אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ: מוֹדֶה רַבִּי מֵאִיר לַחֲכָמִים, שֶׁאִם אָמְרוּ לוֹ שְׁנַיִם: בָּעַלְתָּ שִׁפְחָה חֲרוּפָה, וְהוּא אוֹמֵר: לֹא בָּעַלְתִּי – מְהֵימַן, דְּאִי בָּעֵי אָמַר לְהוֹן: לֹא גָּמַרְתִּי בִּיאָתִי.

20 כריתות פתח ↗

אָמַר אַבָּיֵי: מוֹדֶה רַבִּי מֵאִיר לַחֲכָמִים, שֶׁאִם אָמְרוּ לוֹ שְׁנַיִם: יוֹדֵעַ אַתָּה בְּעֵדוּת פְּלוֹנִי, וְהוּא אוֹמֵר: לֹא יָדַעְתִּי – פָּטוּר, דְּאִי בָּעֵי אָמַר: לֹא נִתְכַּוַּונְתִּי לְעֵדוּת.

25 כריתות פתח ↗

מִמִּין אֶחָד חַיָּיב, פְּשִׁיטָא! אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ מִשּׁוּם בַּר תּוּטֵינִי: כְּגוֹן שֶׁאֲכָלוֹ בִּשְׁנֵי תַמְחוּיִין, וְאַלִּיבָּא דְּרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ: דְּאָמַר תַּמְחוּיִין מְחוּלָּקִין.

1 אם ירצה יאמר מזיד הייתי - כלומר דלא דמי לעדים המעידים על המיתה שהן גמרו הדברים שהתרו בו ועבר והזיד אבל הני אין גומרין עדותן שלא ידעו אם שוגג היה:

2 לא עמדתי בטומאתי - ולר"מ אע"ג דמתרץ דיבוריה לא מהימן דהוי מה לו לשקר במקום עדים והא דאמרינן בכמה דוכתי לכ"ע מגו במקום עדים לא אמרינן היינו במקום שגמרה עדותן כדפרישית בההיא דפרק חזקת הבתים זה אומר של אבותי כו' אמר רבא מה לו לשקר אי בעי אמר מינך כו' אביי אמר מיגו במקום עדים לא אמרינן והתם מתרץ דיבוריה דהא דאמר של אבותי דסמיכנא עלייהו כשל אבותי אלא התם הוי עדים גמורים וכן בההוא דאמרינן האומר לא לויתי כאילו אמר לא פרעתי ואינו נאמן במקום שאמרו עדים שלוה ואמאי והא קי"ל המלוה לחבירו בעדים א"צ לפרוע בעדים וליהוי נאמן לומר לא לויתי כלומר לא עמדתי בהלוואה אלא פרעתי אלא התם עדים גמרו לעדותן אבל ריב"א אומר דלא מהימנינן ליה במקום עדים להפסיד חבירו אפילו במתרץ דיבוריה אלא דוקא הכא לפוטרו מקרבן שלא יביא חולין לעזרה ובהכי ניחא ההיא דחזקת הבתים ונראה הא דפליגי רבנן דווקא באומר לא אכלתי אבל אמר שומן אכלתי מודו ליה והכי משמע בתוספתא אך קשה לעיל דאמר נ"מ למפשט לטומאה אמאי לא קאמר לאומר שומן אכלתי דבהא לא שייך מיתריץ דיבוריה ובחלב גופא המ"ל הנפקותא:

3 דאי בעי אמר לא גמרתי ביאה - שהעדים אין מעידין שראו כל המעשה אבל גבי חלב ראו כל המעשה אלא שלא היו יודעין מה היה בלבו ובנזיר נמי אע"פ שראו כל המעשה אפשר שמעולם לא הוי מוזהר משא"כ בחלב שהוא מוזהר ולענין עדות אפשר שלא היה בר הגדה שלא נתכוון להעיד וקרא כתיב והוא עד:

4 לא נתכוונתי להעיד - מכאן אמר רבי וכן דן הלכה למעשה דעדים ששמעו הדבר מפי בעלי מעשה אך לא נתכוונו להעיד ולא הובאו שם לשום עדות אין בעדותן כלום אם באים אחר זמן להעיד בפני ב"ד:

5 שאכלן בב' תמחויין - ורישא אכל חלב וחלב מיתוקמא בתמחוי אחד וחלב ופיגול ונותר נמי בתמחוי אחד חייב על כל אחד ואחד שהרי ג' שמות הן מיהו תימה אדמפליג בין חלב וחלב לחלב ופיגול ונותר לפלוג בחלב וחלב גופיה בין תמחוי א' לב' תמחויין ואיכא למימר משום דבעי למיתני סיפא זה חומר במין א' וכו' והא דתני זה חומר במינין הרבה כו' האי חומר משכחת לה נמי במין אחד כגון בב' תמחויין ומצי למימר דה"ק חומר במינין הרבה דלעולם חייב על כל אחד ואחד בין תמחוי אחד בין ב' תמחויין לאפוקי מין א' בתמחוי א' לא מחייב אלא חדא:

« תוספות ישנים על כריתות י״א ע״ב:ט״ז תוספות ישנים על כריתות י״ג ע״א:ד׳ »