תורה תמימה על רות ד׳

1 בבא בתרא פתח ↗

״אֲשֶׁר בָּעֲלוּ לְמוֹאָב״ – שֶׁנָּשְׂאוּ נָשִׁים מוֹאָבִיּוֹת. ״וְיָשֻׁבִי לָחֶם״ – זוֹ רוּת הַמּוֹאֲבִיָּה, שֶׁשָּׁבָה וְנִדְבְּקָה בְּבֵית לֶחֶם יְהוּדָה. ״וְהַדְּבָרִים עַתִּיקִים״ – דְּבָרִים הַלָּלוּ, עַתִּיק יוֹמַיָּא אֲמָרָן; דִּכְתִיב: ״מָצָאתִי דָּוִד עַבְדִּי״, וּכְתִיב: ״שְׁתֵּי בְנֹתֶיךָ הַנִּמְצָאֹת״.

2 כתובות פתח ↗

גּוּפָא, אָמַר רַב נַחְמָן: אָמַר לִי הוּנָא בַּר נָתָן, תָּנָא: מִנַּיִן לְבִרְכַּת חֲתָנִים בַּעֲשָׂרָה — שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיִּקַּח עֲשָׂרָה אֲנָשִׁים מִזִּקְנֵי הָעִיר וַיֹּאמֶר שְׁבוּ פֹה״. וְרַבִּי אֲבָהוּ אָמַר, מֵהָכָא: ״בְּמַקְהֵלוֹת בָּרְכוּ אֱלֹהִים ה׳ מִמְּקוֹר יִשְׂרָאֵל״.

7 בבא מציעא פתח ↗

כְּתַנָּאֵי: ״וְזֹאת לְפָנִים בְּיִשְׂרָאֵל עַל הַגְּאוּלָּה וְעַל הַתְּמוּרָה לְקַיֵּם כׇּל דָּבָר שָׁלַף אִישׁ נַעֲלוֹ וְנָתַן לְרֵעֵהוּ״. ״גְּאוּלָּה״ – זוֹ מְכִירָה, וְכֵן הוּא אוֹמֵר: ״לֹא יִגָּאֵל״. ״תְּמוּרָה״ – זוֹ חֲלִיפִין, וְכֵן הוּא אוֹמֵר: ״לֹא יַחֲלִיפֶנּוּ וְלֹא יָמִיר אוֹתוֹ״.

13 נדה פתח ↗

אָמַר מָר זוּטְרָא: אֲפִילּוּ לְמַאן דְּאָמַר יוֹלֶדֶת לְתִשְׁעָה אֵינָהּ יוֹלֶדֶת לִמְקוּטָּעִים, יוֹלֶדֶת לְשִׁבְעָה יוֹלֶדֶת לִמְקוּטָּעִים, שֶׁנֶּאֱמַר ״וַיְהִי לִתְקוּפוֹת הַיָּמִים וַתַּהַר חַנָּה וַתֵּלֶד בֵּן״, מִיעוּט ״תְּקוּפוֹת״ — שְׁנַיִם, מִיעוּט ״יָמִים״ — שְׁנַיִם.

14 יומא פתח ↗

דְּאָמַר רַבִּי לֵוִי: מִפְּנֵי מָה אֵין קוֹלוֹ שֶׁל אָדָם נִשְׁמָע בַּיּוֹם כְּדֶרֶךְ שֶׁנִּשְׁמָע בַּלַּיְלָה? מִפְּנֵי גַּלְגַּל חַמָּה שֶׁמְּנַסֵּר בָּרָקִיעַ כְּחָרָשׁ הַמְנַסֵּר בַּאֲרָזִים. וְהַאי חִירְגָּא דְיוֹמָא ״לָא״ שְׁמֵיהּ. וְהַיְינוּ דְּקָאָמַר נְבוּכַדְנֶצַּר: ״וְכׇל דָּיְירֵי אַרְעָא כְּלָא חֲשִׁיבִין״.

17 סנהדרין פתח ↗

חֲנִינָא קָרָא יוֹחָנָן וְאִשְׁתּוֹ אֶלְעָזָר וּגְאוּלָּה וּשְׁמוּאֵל בְּלִימּוּדוֹ סִימָן. רַבִּי חֲנִינָא אוֹמֵר, מֵהָכָא: ״וַתִּקְרֶאנָה לוֹ הַשְּׁכֵנוֹת שֵׁם לֵאמֹר יוּלַּד בֵּן לְנׇעֳמִי״. וְכִי נָעֳמִי יָלְדָה? וַהֲלֹא רוּת יָלְדָה! אֶלָּא רוּת יָלְדָה וְנׇעֳמִי גִּידְּלָה, לְפִיכָךְ נִקְרָא עַל שְׁמָהּ.

1 פלני אלמני. א"ר שמואל בר נחמני למה נקרא שמו פלוני אלמוני, לפי שאלם היה מדברי תורה, אמר, הראשונים לא מתו אלא על ידי שנטלו אותן ואני הולך לנשאה, ולא היה יודע שכבר נתחדשה הלכה מואבי ולא מואבית מ"ר פסוק ה׳.

1 ויקח עשרה אנשים. ולמה עשרה, רב נחמן אמר, מכאן לברכת חתנים בעשרה, ור׳ אבהו אמר, כדי לדרוש ולפרסומי מילתא דעמוני ולא עמונית מואבי ולא מואבית . כתובות ז׳ ב׳

2 מזקני העיר. א"ר פינחס, מכאן לבית דין שהיו ממנין זקנים בבתי משתאות שלהם . מ"ר

3 שבו פה וישבו. א"ר אלכסנדרי, מכאן שאין רשות לקטן לישב עד שיתן לו הגדול רשות . שם

1 ואם לא יגאל. מהו ואם לא יגאל – ואם לא תגאל מבעי ליה, אלא לבית דין אמר כן . שם

2 הגידה לי ואדע. ואדעה קרי, אמר ליה, שלא תאמר יש לי אשה ויש לי בנים הריני כונסה לתוך ביתי על מנת שלא אזקק לה , כיון ששמע הגואל כך, אמר, ודאי דאזלת רות . מ"ר

1 אשת המת קנית. קניתי כתיב, ניבא ברוה"ק שעתיד הוא לקנותה. שם

1 על הגאלה ועל התמורה. גאולה זו מכירה, כמש"נ פ׳ בחקתי לא יגאל, תמורה – זו חליפין – כמש"נ שם לא יחליפנו ולא ימיר אותו . ב"מ מ"ז א׳

2 שלף איש נעלו. מלמד שאין קונין אלא בכלי . שם שם

3 שלף איש נעלו. נעלו של מי – של בועז, שכן דרך הלוקח להיות נותן ערבון . מ"ר

4 ונתן לרעהו. אמר רב משרשיא, האי סודרא כיון דתפס ביה שלש על שלש אצבעות קרינן ביה ונתן לרעהו, דכמאן דפסיק דמי וקני . ב"מ ז׳ א׳

5 ונתן לרעהו. מי נתן למי – בועז נתן לגואל . שם מ"ג א׳

1 כרחל וכלאה. א"ר ברכיה, רוב מסובין משל לאה ואע"פ כן עושין את רחל עיקר . מ"ר

1 מן הנערה הזאת. אמרו, כל בנים שהקב"ה עתיד לתת לך יהיו מן הצדקת הזאת . שם

1 ויתן ה׳ לה הריון. א"ר שמעון בן לקיש, עיקר מוטרין לא היה לה וחקק לה הקב"ה עיקר מוטרין . שם

2 הריון. תניא, חסידים הראשונים לא היו משמשין מטותיהם אלא מרביעי בשבת ואילך, כדי שלא יבאו נשותיהם לידי חלול שבת , אמר מר זוטרא, מאי טעמייהו דחסידים הראשונים, דכתיב ויתן ה׳ לה הריון – הריון בגמטריא רע"א הוו . נדה ל"ח ב׳

1 לא השבית לך גאל. א"ר חוניא, מברכותיהן של הנשים לא נתקעקעה ביצתו של דוד בימי עתליהו . מ"ר

2 גאל היום. מהו היום, מה היום רודה ברקיע בך יהא בזרעך רודה ושליט בישראל לעולם . שם

1 ילד בן לנעמי. וכי נעמי ילדה והלא רות ילדה אלא לפי שגדלהו לפיכך נקרא על שמה, מכאן שכל המגדל יתום בתוך ביתו מעלה עליו הכתוב כאלו ילדו . סנהדרין י"ט ב׳

2 בבא בתרא פתח ↗

מַנְהִיגוֹ, וְאוֹי לָהּ לַסְּפִינָה שֶׁאָבַד קַבַּרְנִיטָהּ. ״וְהַמִּתְנַשֵּׂא לְכֹל לְרֹאשׁ״ – אָמַר רַב חָנָן בַּר רָבָא אָמַר רַב: אֲפִילּוּ רֵישׁ גַּרְגּוּתָא, מִשְּׁמַיָּא מוֹקְמִי לֵיהּ. אָמַר רַב חִיָּיא בַּר אָבִין אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן קׇרְחָה: חַס וְשָׁלוֹם, שֶׁאֲפִילּוּ מָצְאוּ סוּבִּין – לֹא יָצְאוּ. וְאֶלָּא מִפְּנֵי מָה נֶעֶנְשׁוּ? שֶׁהָיָה לָהֶן לְבַקֵּשׁ רַחֲמִים עַל דּוֹרָם, וְלֹא בִּקְּשׁוּ – שֶׁנֶּאֱמַר: ״בְּזַעֲקֵךְ יַצִּילֻךְ קִבּוּצַיִךְ״. אָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָה אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: לֹא שָׁנוּ אֶלָּא מָעוֹת בְּזוֹל, וּפֵירוֹת בְּיוֹקֶר; אֲבָל מָעוֹת בְּיוֹקֶר – אֲפִילּוּ עָמְדוּ אַרְבַּע סְאִין בְּסֶלַע, יוֹצְאִין. סִימָן: סֶלַע, פּוֹעֵל, חָרוּבָא, טַלְיָא, אָמְרִין. דְּאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: נְהִירְנָא כַּד הֲווֹ קָיְימִין אַרְבַּע סְאִין בְּסֶלַע; וַהֲווֹ נְפִישִׁי נְפִיחֵי כְפַן בִּטְבֶרְיָא, מִדְּלֵית אִיסָּר. וְאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: נְהִירְנָא כַּד לָא הֲווֹ מִיתַּגְרִין פּוֹעֲלַיָּא לְמַדְנַח קַרְתָּא; מֵרֵיחַ פִּיתָּא מָיְיתִין. וְאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: נְהִירְנָא כַּד הֲוָה בָּצַע יָנוֹקָא חָרוּבָא; וַהֲוָה נְגִיד חוּטָא דְּדוּבְשָׁא עַל תְּרֵין דְּרָעוֹהִי. וְאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: נְהִירְנָא כַּד הֲוָה נָטֵיל עוֹרְבָא בִּשְׂרָא; וּנְגִיד חוּטָא דְמִשְׁחָא מֵרֵישׁ שׁוּרָא וְעַד לְאַרְעָא. וְאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: נְהִירְנָא כַּד הֲווֹ מְטַיְּילִין טַלְיָא וְטַלְיְיתָא בְּשׁוּקָא כְּבַר שֵׁית עֶשְׂרֵה וּכְבַר שַׁב עֶשְׂרֵה, וְלָא הֲווֹ חָטַאן. וְאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: נְהִירְנָא כַּד הֲווֹ אָמְרִין בֵּי מִדְרְשָׁא: דְּמוֹדֵי לְהוֹן – נָפֵיל בִּידֵיהוֹן; דְּמִתְרְחִיץ עֲלֵיהוֹן – דִּילֵיהּ דִּילְהוֹן. כְּתִיב: ״מַחְלוֹן וְכִלְיוֹן״, וּכְתִיב: ״יוֹאָשׁ וְשָׂרָף״ – רַב וּשְׁמוּאֵל; חַד אָמַר: ״מַחְלוֹן״ וְ״כִלְיוֹן״ שְׁמָן, וְלָמָּה נִקְרָא שְׁמָן ״שָׂרָף״ וְ״יוֹאָשׁ״? ״יוֹאָשׁ״ – שֶׁנִּתְיָאֲשׁוּ מִן הַגְּאוּלָּה, ״שָׂרָף״ – שֶׁנִּתְחַיְּיבוּ שְׂרֵיפָה לַמָּקוֹם. וְחַד אָמַר: ״יוֹאָשׁ״ וְ״שָׂרָף״ שְׁמָן, וְלָמָּה נִקְרָא שְׁמָן ״מַחְלוֹן״ וְ״כִלְיוֹן״? ״מַחְלוֹן״ – שֶׁעָשׂוּ גּוּפָן חוּלִּין, וְ״כִלְיוֹן״ – שֶׁנִּתְחַיְּיבוּ כְּלָיָה לַמָּקוֹם. תַּנְיָא כְּמַאן דְּאָמַר ״מַחְלוֹן״ וְ״כִלְיוֹן״ שְׁמָן – דְּתַנְיָא, מַאי דִּכְתִיב: ״וְיוֹקִים, וְאַנְשֵׁי כֹזֵבָא, וְיוֹאָשׁ, וְשָׂרָף – אֲשֶׁר בָּעֲלוּ לְמוֹאָב; וְיָשֻׁבִי לָחֶם; וְהַדְּבָרִים עַתִּיקִים״. ״וְיוֹקִים״ – זֶה יְהוֹשֻׁעַ, שֶׁהֵקִים שְׁבוּעָה לְאַנְשֵׁי גִּבְעוֹן. ״וְאַנְשֵׁי כֹזֵבָא״ – אֵלּוּ אַנְשֵׁי גִבְעוֹן, שֶׁכִּזְּבוּ בִּיהוֹשֻׁעַ. ״וְיוֹאָשׁ וְשָׂרָף״ – אֵלּוּ מַחְלוֹן וְכִלְיוֹן. וְלָמָּה נִקְרָא שְׁמָן ״יוֹאָשׁ״ וְ״שָׂרָף״? ״יוֹאָשׁ״ – שֶׁנִּתְיָאֲשׁוּ מִן הַגְּאוּלָּה, ״שָׂרָף״ – שֶׁנִּתְחַיְּיבוּ שְׂרֵיפָה לַמָּקוֹם. ״אֲשֶׁר בָּעֲלוּ לְמוֹאָב״ – שֶׁנָּשְׂאוּ נָשִׁים מוֹאָבִיּוֹת. ״וְיָשֻׁבִי לָחֶם״ – זוֹ רוּת הַמּוֹאֲבִיָּה, שֶׁשָּׁבָה וְנִדְבְּקָה בְּבֵית לֶחֶם יְהוּדָה. ״וְהַדְּבָרִים עַתִּיקִים״ – דְּבָרִים הַלָּלוּ, עַתִּיק יוֹמַיָּא אֲמָרָן; דִּכְתִיב: ״מָצָאתִי דָּוִד עַבְדִּי״, וּכְתִיב: ״שְׁתֵּי בְנֹתֶיךָ הַנִּמְצָאֹת״. ״הֵמָּה הַיּוֹצְרִים וְיֹשְׁבֵי נְטָעִים וּגְדֵרָה, עִם הַמֶּלֶךְ בִּמְלַאכְתּוֹ יָשְׁבוּ שָׁם״; ״הֵמָּה הַיּוֹצְרִים״ – אֵלּוּ בְּנֵי יוֹנָדָב בֶּן רֵכָב, שֶׁנָּצְרוּ שְׁבוּעַת אֲבִיהֶם. ״יֹשְׁבֵי נְטָעִים״ – זֶה שְׁלֹמֹה, שֶׁדּוֹמֶה לִנְטִיעָה בְּמַלְכוּתוֹ. ״וּגְדֵרָה״ – זוֹ סַנְהֶדְרִין, שֶׁגָּדְרוּ פִּרְצוֹתֵיהֶן שֶׁל יִשְׂרָאֵל. ״עִם הַמֶּלֶךְ בִּמְלַאכְתּוֹ יָשְׁבוּ שָׁם״ – זוֹ רוּת הַמּוֹאֲבִיָּה, שֶׁרָאֲתָה בְּמַלְכוּת שְׁלֹמֹה בֶּן בְּנוֹ שֶׁל בֶּן בְּנָהּ – שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיָּשֶׂם כִּסֵּא לְאֵם הַמֶּלֶךְ״, וְאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: לְאִמָּהּ שֶׁל מַלְכוּת. תָּנוּ רַבָּנַן: ״וַאֲכַלְתֶּם מִן הַתְּבוּאָה יָשָׁן״ – בְּלֹא סַלְמַנְטוֹן. מַאי ״בְּלֹא סַלְמַנְטוֹן״? רַב נַחְמָן אָמַר: בְּלָא רְצִינְתָּא. וְרַב שֵׁשֶׁת אָמַר: בְּלָא שְׁדִיפָא. תַּנְיָא כְּוָתֵיהּ דְּרַב שֵׁשֶׁת, תַּנְיָא כְּוָתֵיהּ דְּרַב נַחְמָן. תַּנְיָא כְּוָתֵיהּ דְּרַב נַחְמָן: ״וַאֲכַלְתֶּם יָשָׁן״ – יָכוֹל יְהוּ יִשְׂרָאֵל מְצַפִּין לֶחָדָשׁ, מִפְּנֵי יָשָׁן שֶׁכָּלָה? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״עַד בֹּא תְּבוּאָתָהּ״ – עַד שֶׁתָּבֹא תְּבוּאָה מֵאֵלֶיהָ. תַּנְיָא כְּוָתֵיהּ דְּרַב שֵׁשֶׁת: ״וַאֲכַלְתֶּם מִן הַתְּבוּאָה יָשָׁן״ – יָכוֹל יְהוּ יִשְׂרָאֵל מְצַפִּין לֶחָדָשׁ מִפְּנֵי יָשָׁן שֶׁרַע? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״עַד בֹּא תְּבוּאָתָהּ״ – עַד שֶׁתָּבֹא תְּבוּאָה מֵאֵלֶיהָ. תָּנוּ רַבָּנַן: ״וַאֲכַלְתֶּם יָשָׁן נוֹשָׁן״ – מְלַמֵּד שֶׁכׇּל הַמְיוּשָּׁן מֵחֲבֵירו,ֹ הָוֵי יָפֶה מֵחֲבֵירוֹ. וְאֵין לִי אֶלָּא דְּבָרִים שֶׁדַּרְכָּן לְיַישְּׁנָן; דְּבָרִים שֶׁאֵין דַּרְכָּן לְיַישְּׁנָן – מִנַּיִן? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״יָשָׁן נוֹשָׁן״ מִכׇּל מָקוֹם. ״וְיָשָׁן מִפְּנֵי חָדָשׁ תּוֹצִיאוּ״ – מְלַמֵּד שֶׁהָיוּ אוֹצָרוֹת מְלֵאִין יָשָׁן וָגֳרָנוֹת מְלֵאִין חָדָשׁ, וְהָיוּ יִשְׂרָאֵל אוֹמְרִים: הֵיאַךְ נוֹצִיא זֶה מִפְּנֵי זֶה? אָמַר רַב פָּפָּא: כׇּל מִילֵּי עַתִּיקָא – מְעַלְּיָא, לְבַר מִתַּמְרֵי, וְשִׁיכְרָא, וְהַרְסָנָא. הֲדַרַן עֲלָךְ הַמּוֹכֵר אֶת הַסְּפִינָה

7 שולחן ערוך, חושן משפט פתח ↗

אין קונים אלא בכלי ואע"פ שאין בו שוה פרוטה ובלבד שיהא עשוי מדבר חשוב לאפוקי כלי העשוי מגללי בקר טור ואין קונים בדבר שאסור בהנאה ולא בפירות ולא במטבע בהמה מקרי כלי וקונין בה אבל שאר מטלטלין שאינן כלי אין קונין בהם טור מטבע שנפסל לגמרי הוי ככלי וקונין בהם טור סי' ר"ג ואין קונין בכליו של מקנה:

« תורה תמימה על רות ג׳:י״ח