תורה תמימה על רות א׳

1 ויהי בימי וגו׳. א"ר לוי, ואיתימא ר׳ יונתן, דבר זה מסורת בידינו מאנשי כנסת הגדולה, כל מקום שנאמר ויהי בימי אינו אלא לשון צער, ודכותה ויהי בימי שפוט השופטים כתיב בתריה ויהי רעב בארץ . מגילה י׳ ב׳

2 ויהי בימי שפט וגו׳. כתיב משלי י"ט ונפש רמיה תרעב, על ידי שהיו מרמים להקב"ה בימי השופטים, מהם עובדים לעבודה זרה ומהם עובדים למקום, הרעיבן הקב"ה ברעבון, הדא הוא דכתיב ויהי בימי שפוט השופטים ויהי רעב בארץ . פתיחתא למ"ר

3 ויהי בימי שפט וגו׳. בשעה שחטאו ישראל בימי הנביאים אמר הקב"ה, לכלותן אי אפשר , להחזירן למצרים אי אפשר , להחליפם באומה אחרת איני יכול , אלא הריני מיסרן ביסורים ומצרפם ברעבון, הדא הוא דכתיב ויהי בימי שפוט השופטים ויהי רעב בארץ . שם

4 שפט השפטים. מהו שפוט השופטים, אמר ר׳ יוחנן, דור ששופט את שופטיו, השופט אומר לו טול קיסם מבין שיניך, משיב לו היא טול קורה מבין עיניך, השופט אומר לו כספך היה לסיגים משיב לו הוא סבאך מהול במים . ב"ב ט"ו ב׳

5 שפט השפטים. כיצד הוא שפוט השופטים, היה אדם מישראל עובד עבודה זרה והיה הדיין מבקש לעשות בו דין והיה בא הוא ומלקה את הדיין ואומר לו מה שרצית לעשות לי אעשה לך, לפיכך אוי לדור ששפטו את שופטיהם וששופטיו צריכים להשפט . פתיחתא למ"ר

6 שפט השפטים. מי היו השופטים, רב אמר, ברק ודבורה היו, ורבי יהושע בן לוי אומר שמגר ואהוד היו . מ"ר

7 וילך איש. תניא, בא וראה כמה חיבב הקב"ה ביאתה של ארץ ישראל, להלן כתיב עזרא ב׳ וישובו לירושלים כל הקהל וגו׳ סוסיהם גמליהם ופרדיהם, ברם הכא וילך איש – יחידי . שם

8 וילך איש וגו׳. יובא בסמוך בריש פסוק ג׳ בדרשה וימת אלימלך.

9 בשדי מואב. אמר ר׳ לוי, כל מקום שאתה מוצא שדה – היא עיר, כמש"נ מ"א ב׳ ענתות לך על שדך . שם

10 הוא ואשתו וגו'. הוא ואשתו ושני בניו – הוא עיקר ואשתו טפלה לו ובניו טפלין להם . שם

1 אלימלך וגו'. ר"מ היה דורש שמות, אלימלך, שהיה אומר אלי תבא מלכות , נעמי, שהיו מעשיה נאים ונעימים , מחלון וכליון, שנמחו וכלו מן העולם . מ"ר

2 מחלון וכליון. ובדברי הימים א׳ ד׳ כ"ב קורא להם יואש ושרף, הא כיצד, שמם מחלון וכליון, ולמה קורא להם יואש ושרף – יואש – שנתיאשו מן הגאולה , שרף – שנתחייבו שריפה למקום . ב"ב צ"א ב׳

3 אפרתים. מהו אפרתים, רבי יהושע בן לוי אומר, בני פלטין חשובים ורבי יהודה ב"ר נחמיה אומר – שרים . מ"ר

4 ויבאו שדי מואב וכו׳. בתחלה באו בעיירות ומצאו אותם פרוצים בעבירות, הלכו ובאו להם לכרכים, מצאו אותם מדוחקים במים, חזרו והלכו להם לעיירות, הדא הוא דכתיב ויבאו שרי מואב ויהיו שם . שם

1 וימת אלימלך. תניא, למה נענש אלימלך, לפי שכשבאו שני רעבון אמר, עכשיו כל ישראל מסבבין פתחי, זה בקופתו וזה בקופתו, עמד וברח לו מפניהם, הדא הוא דכתיב וילך איש מבית לחם יהודה . שם

2 איש נעמי. וכי אין אנו יודעין שהוא איש נעמי, ומה ת"ל איש נעמי, אלא ללמד שאין האיש מת אלא לאשתו . סנהדרין כ"ב ב׳

3 ותשאר וגו׳. ותשאר האשה ושני בניה, א"ר תנינא בריה דר׳ אבהו, נעשית כשירי מנחות . מ"ר

1 ערפה. ולהלן שמואל ב כ״א:ט״ז הוא קורא לה חרפה , רב ושמואל, חד אמר, חרפה שמה, ולמה הוא קורא לה כאן ערפה – שהכל עורפין אותה מאחריה , וחד אמר, ערפה שמה, ולמה הוא קורא לה התם חרפה – שהכל דשין אותה כהריפות . סוטה מ"ב ב׳

2 ערפה. מהו שם ערפה – שהפכה עורף לחמותה . מ"ר

3 רות. מהו שם רות, א"ר יוחנן, שזבתה ויצא ממנה דוד שריוהו להקב"ה בשירות ותשבחות . ברכות ז׳ ב׳

4 רות. מהו שם רות – שראתה דברי חמותה . מ"ר

5 כעשר שנים. כעשר – או פחות או יתר . שם

1 גם שניהם. תניא, לעולם אין בעל הרחמים פורע מן הנפשות תחלה, ואף במחלון וכליון כך היה, בתחלה מתו סוסיהם חמוריהם וגמליהם ואח"כ וימותו גם שניהם מחלון וכליון . שם

2 ותשאר האשה וגו׳. ותשאר האשה משני ילדיה ומאישה – א"ר חנינא, נעשתה שירי שירים . מ"ר

1 כי שמעה וגו׳. שמעה מהרוכלין המחזירין בעיירות, ומה שמעה – כי פקד ה׳ את עמו לתת להם לחם . שם

1 ותצא מן המקום. וכי לא יצאה משם אלא היא, והלא כמה גמלים כמה חמורים יצאו ואת אמרת ותצא וגו׳, אלא גדול שבעיר הוא זיוה הוא הודה הוא הדרה והוא שבחה, וכשפנה משם פנה זיוה, פנה הודה, פנה הדרה, פנה שבחה . שם

2 ותלכנה בדרך וגו׳. א"ר יוחנן, עברו על שורת הדין. והלכו ביו"ט , דבר אחר ותלכנה בדרך – הוצרה עליהם הדרך שהלכו ביחף , דבר אחר ותלכנה בדרך – שהיו עסוקים בהלכות גרים . שם

1 לבית אמה. ולמה לא לבית אביה – לפי שאין אב לעובד כוכבים, דבר אחר לבית אמה – לבית אומתה . מ"ר

2 יעש ה׳ וכו׳. א"ר חנינא בר אידי, יעשה כתיב . שם

3 עם המתים ועמדי. עם המתים – שנטפלתם בתכריכיהון , ועמדי – שויתרו לה כתובתיהון . שם

1 יתן ה׳ לכם. א"ר יוסי, אמרה להן, כל אותן הטובות והנחמות שעתיד הקב"ה לתת לשלמה יהיה מכן . שם

2 ומצאנה מנוחה. ומצאן כתיב, אחת מוצאת שתים אינן מוצאות . שם

3 אשה בית אישה. מלבד שאין קורת רוח לאשה אלא בבית בעלה . שם

1 והיו לכם לאנשים. אמרה להן, וכי יש אדם מייבם אשת אחיו שלא היה בעולמו . מ"ר

1 שבנה בנתי וגו׳. א"ר חנינא, בג׳ מקומות כתיב כאן שבנה שבנה שבנה , כנגד ג׳ פעמים שדוחין את הגר ואם הטריח יותר מזה מקבלין אותו . שם

2 הלילה לאיש. א"ר יוחנן, למדה תורה דרך ארץ שאין תשמיש ביום אלא בלילה, וכן הוא אומר אסתר ד׳ בערב היא באה ובבקר היא שבה . שם

1 הלהן תשברנה. וכי מאחר שאמרה כי זקנתי מהיות לאיש מהו עוד הלהן תשברנה, אלא הכי קאמרה, אלו גם הייתי הלילה לאיש ואלו גם ילדתי בנים – הלהן תשברנה, הלהן תעגנה, וכי יכולות אתן לישב עגונות עד אשר יגדלו . שם

2 הלהן תעגנה. מהו לשון תעגנה – לשון עכוב הוא, כמו דתנינן המוכר את הספינה מכר את התורן ואת הנס ואת העוגן . ב"ב ע"ג א׳

3 אל בנתי וגו׳. אל בנותי – אללי בנותי , כי מר לי מכם – בשבילכם, כי יצאה בי ובבני ובבעלי יד ה׳ . שם

4 יד ה׳. א"ר לוי, כל מקום שנאמר יד ה׳ מכת דבר הוא, ובנין אב שבכולם פ׳ וארא הנה יד ה׳ הויה במקנך . מ"ר

1 ותשנה קולן. ותשנה חסר אלף כתיב, תשש כחן שהן מהלכות ובוכות . שם

2 ותבכינה עוד. דרש רבא, בזכות ארבע דמעות שהורידה ערפה על חמותה זכתה ויצאו ממנה ארבעה גבורים, שנאמר שמואל ב כ״א:כ״ב ואת ארבעת אלה יולדו להרפה בגת . סוטה מ"ב ב׳

3 ותשק ערפה. כל נשיקה היא של תפלות, אבל נשיקה זו אינה של תפלות . מ"ר

4 ותשק ערפה וגו׳. כתיב ותשק ערפה לחמותה ורות דבקה בה, וכתיב שמואל ב כ״א:כ״ב ואת ארבעת אלה יולדו להרפה בגת ויפלו בידי דוד, א"ר יצחק, אמר הקב"ה, יבאו בני הנשוקה ויפלו ביד בני הדבוקה . סוטה מ"ב ב׳

1 אל עמה וגו׳. אל עמה ואל אלהיה – כיון ששבה אל עמה שבה אל אלהיה . מ"ר

1 אל תפגעי בי. מהו אל תפגעי בי. אמרה לה, לא תחטא עלי, לא תסבין פגעיך ממני . שם

2 לעזבך לשוב מאחריך. אמרה לה, מכל מקום דעתי להתגייר, מוטב על ידך ולא ע"י אחרת . מ"ר

3 אל אשר תלכי וגו׳. כיון ששמעה נעמי החלטתה להתגייר התחילה לסדר לה הלכות גרים אמרה לה, בתי, אין דרכן של בנות ישראל ללכת לבתי טיאטראות ולבתי קרקסאות של עובדי כוכבים, אמרה לה אל אשר תלכי אלך . שם

4 אל אשר תלכי וגו׳. אמרה לה, אסור לן תחום שבת אמרה לה אל אשר תלכי אלך . יבמות מ"ז ב׳

5 ובאשר תליני אלין. אמרה לה, אסור לן יחוד, אמרה לה ובאשר תליני אלין . שם שם

6 ובאשר תליני אלין. אמרה לה, בתי, אין דרכן של ישראל לדור בבית שאין בו מזוזה, אמרה לה, ובאשר תליני אלין . מ"ר

7 עמך עמי וגו׳. אמרה, מפקדינן אתרי"ג מצות, אמרה לה עמך עמי, שוב אמרה לה אסור לן עבודת כוכבים אמרה ואלהיך אלהי . יבמות מ"ז ב׳

8 עמך עמי וגו'. עמך עמי אלו עונשין ואזהרות , ואלהיך אלהי אלו שאר מצות, דבר אחר עמך עמי לבטל עבודת כוכבים שלי , ואלהיך אלהי – לשלם שכר פעולתי . מ"ר

1 באשר תמותי וגו׳. פרשה לה ארבע מיתות ב"ד סקילה שריפה הרג וחנק, השיבה לה באשר תמותי אמות, פרשה לה שני קברים המתוקנים לב"ד אחד לנסקלין ולנשרפין ואחד לנהרגין ולנחנקין, השיבה לה ושם אקבר . מ"ר

2 כה יעשה וגו׳. אמרה לה, בתי, כל מה שאת יכולה לסגל מצות וצדקות סגלי בעוה"ז אבל לעתיד לבא – כי המות יפריד ביני ובינך . שם

1 ותחדל לדבר אליה. ת"ר, גר שבא להתגייר בזה"ז , אומרים לו, מה ראית שבאת להתגייר, וכי אי אתה יודע שישראל בזה"ז דוויים סחופים ויסורים באים עליהם, ומודיעין אותו עונשן של מצות , אבל אין מרבין עליו ואין מדקדקין עליו , שנאמר ותרא כי מתאמצת היא ללכת אתה ותחדל לדבר אליה . יבמות מ"ז ב׳

1 ותלכנה שתיהם. א"ר יהודה ב"ר סימון, בא וראה כמה חביבים הגרים לפני הקב"ה, שכיון שנתנה רות דעתה להתגייר השוה אותה הכתוב לנעמי הדא הוא דכתיב ותלכנה שתיהם . מ"ר

2 ותהם כל העיר עליהן. וכי אפשר כן שתהום כל העיר על העלובה הזאת, אלא אותו היום מתה אשתו של בועז והלכו כולם לגמול חסד עמה, ובאותה שעה נכנסה רות עם נעמי, ונמצא זו יוצאת וזו נכנסת . ירושלמי כתובות פ"א ה"א

3 הזאת נעמי. תניא, ר׳ שמעון בן יוחאי אומר, אלימלך מחלון וכליון גדולי הדור ופרנסי הדור היו, ומפני מה נענשו מפני שיצאו מארץ לחו"ל, שנאמר ותהם כל העיר עליהן ותאמרנה הזאת נעמי, מאי הזאת נעמי, אמרו, חזיתם נעמי שיצאה מארץ לחו"ל מה עלתה לה . ב"ב צ"א א׳

4 הזאת נעמי. מאי הזאת נעמי – וכי זו היא שמעשיה נאים ונעימים . מ"ר

1 כי המר וגו׳. אמר בר קפרא, משל לפרה סוררה שהעמידוה בעלה לשוק למוכרה, אמר, חרשנית היא ועושה תלמים יפה, אמרו ליה, אם כן הוא, אלו המכות הניכרין בה למה, כך אמרה נעמי, קראנה לי מרה, ולמה – כי המר שדי לי מאד . שם

1 מלאה הלכתי. מלאה בבנים ובבנות, דבר אחר מלאה – מעוברת . שם

2 וה׳ ענה בי. מהו ענה בי – מדת הדין ענה בי, כמש"נ פ׳ משפטים אם ענה תענה, דבר אחר וה׳ ענה בי – העיד עלי, כמש"נ פ׳ שופטים שקר ענה באחיו , דבר אחר וה׳ ענה בי – כל עניניו לא היו אלא בי . מ"ר

1 השבה משדי מואב. מהו השבה , אלא זו היא ששבה משדי מואב תחלה . ירושלמי יבמות פ"ח ה"ג

2 קציר שערים. א"ר שמואל בר נחמני, כל מקום שנאמר קציר שעורים – בקציר העומר הכתוב מדבר . מ"ר