תורה תמימה על אסתר 10 פרקים

תורה תמימה על אסתר ה׳

« תורה תמימה על אסתר ד׳:י״ז תורה תמימה על אסתר ו׳:א׳ »

1 מגילה פתח ↗

אֶסְתֵּר — דִּכְתִיב: ״וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי וַתִּלְבַּשׁ אֶסְתֵּר מַלְכוּת״, בִּגְדֵי מַלְכוּת מִיבְּעֵי לֵיהּ! אֶלָּא שֶׁלְּבָשַׁתָּה רוּחַ הַקֹּדֶשׁ, כְּתִיב הָכָא: ״וַתִּלְבַּשׁ״, וּכְתִיב הָתָם: ״וְרוּחַ לָבְשָׁה אֶת עֲמָשַׂי וְגוֹ׳״.

1 בראשית רבה פתח ↗

בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי וַיִּשָּׂא אַבְרָהָם אֶת עֵינָיו בראשית כב, ד, כְּתִיב הושע ו, ב: יְחַיֵּנוּ מִיֹּמָיִם בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי יְקִמֵנוּ וְנִחְיֶה לְפָנָיו, בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי שֶׁל שְׁבָטִים, כְּתִיב בראשית מב, יח: וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם יוֹסֵף בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי, בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי שֶׁל מְרַגְלִים, שֶׁנֶּאֱמַר יהושע ב, טז: וְנַחְבֵּתֶם שָׁמָּה שְׁלשֶׁת יָמִים, בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי שֶׁל מַתַּן תּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר שמות יט, טז: וַיְהִי בַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי, בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי שֶׁל יוֹנָה, דִּכְתִיב יונה ב, א: וַיְהִי יוֹנָה בִּמְעֵי הַדָּגָה שְׁלשָׁה יָמִים וּשְׁלשָׁה לֵילוֹת, בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי שֶׁל עוֹלֵי גוֹלָה, דִּכְתִיב עזרא ח, לב: וַנֵּשֶׁב שָׁם יָמִים שְׁלשָׁה, בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי שֶׁל תְּחִיַּת הַמֵּתִים, דִּכְתִיב: יְחַיֵּנוּ מִיֹּמָיִם בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי יְקִמֵנוּ, בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי שֶׁל אֶסְתֵּר, אסתר ה, א: וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי וַתִּלְבַּשׁ אֶסְתֵּר מַלְכוּת, לָבְשָׁה מַלְכוּת בֵּית אָבִיהָ. בְּאֵיזֶה זְכוּת, רַבָּנָן וְרַבִּי לֵוִי, רַבָּנָן אָמְרֵי בִּזְכוּת יוֹם הַשְּׁלִישִׁי שֶׁל מַתַּן תּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיְהִי בַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי בִּהְיֹת הַבֹּקֶר. וְרַבִּי לֵוִי אָמַר בִּזְכוּת שֶׁל יוֹם שְׁלִישִׁי שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי. וַיַּרְא אֶת הַמָּקוֹם מֵרָחֹק, מָה רָאָה רָאָה עָנָן קָשׁוּר בָּהָר, אָמַר דּוֹמֶה שֶׁאוֹתוֹ מָקוֹם שֶׁאָמַר לִי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְהַקְרִיב אֶת בְּנִי שָׁם.

2 מגילה פתח ↗

״וַתַּעֲמֹד בַּחֲצַר בֵּית הַמֶּלֶךְ הַפְּנִימִית״. אָמַר רַבִּי לֵוִי: כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעָה לְבֵית הַצְּלָמִים, נִסְתַּלְּקָה הֵימֶנָּה שְׁכִינָה. אָמְרָה: ״אֵלִי אֵלִי לָמָה עֲזַבְתָּנִי״?! שֶׁמָּא אַתָּה דָּן עַל שׁוֹגֵג כְּמֵזִיד וְעַל אוֹנֶס כְּרָצוֹן?

4 תענית פתח ↗

אֲזַל לְגַבֵּיהּ בְּצִנְעָא אֲמַר לֵיהּ: אִי מַצֵּילְנָא לָךְ מַיְיתֵית לִי לְעָלְמָא דְּאָתֵי? אֲמַר לֵיהּ: הֵן. אָמַר לֵיהּ: אִשְׁתְּבַע לִי. אִשְׁתְּבַע לֵיהּ. סְלֵיק לְאִיגָּרָא נָפֵיל וּמִית. וּגְמִירִי, דְּכִי גָּזְרִי גְּזֵירְתָּא וּמִית חַד מִינַּיְיהוּ מְבַטְּלִי לִגְזֵרְתַּיְיהוּ. יָצְתָה בַּת קוֹל וְאָמְרָה: אוֹתוֹ הֶגְמוֹן מְזוּמָּן לְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא.

11 מגילה פתח ↗

״וַיְסַפֵּר לָהֶם הָמָן אֶת כְּבוֹד עׇשְׁרוֹ וְרוֹב בָּנָיו״, וְכַמָּה רוֹב בָּנָיו? אָמַר רַב, שְׁלֹשִׁים: עֲשָׂרָה מֵתוּ, וַעֲשָׂרָה נִתְלוּ, וַעֲשָׂרָה מְחַזְּרִין עַל הַפְּתָחִים.

13 ילקוט שמעוני על נ"ך פתח ↗

ומחר אעשה כדבר המלך. מה ראתה לומר מחר, אלא שכל זרעה של עמלק למדים ליפול למחר, וכן הוא אומר מחר אנכי נצב על ראש הגבעה, ויש אומרים שלא היתה שומעת לו, ואותה שעה אמרה אני עושה קלווסים שלך. א"ר אלעזר אמר ר' חנינא מאי דכתיב וכל זה איננו שוה לי מלמד שכל בית גנזיו של המן הרשע היו חקוקים על לבו, ובשעה שהוא רואה את מרדכי אמר כל זה איננו שוה לי, משום דרואה למרדכי יושב בשער המלך אמר כל זה איננו שוה לי, כדרב חסדא דא"ר חסדא זה בא בפרוזבולי וזה בא בפרוזבוטי, פעם אחת נתן המלך ממון ושגרם בראשי גייסות לכבוש את המדינה, נטל המן ממון שלו ואכלו ולא נשתייר לו ממון, כשבא להוציא על בעלי מלחמה לא היה בידו כלום, אבל מרדכי חצי של ממון היה בידו, בא המן אצל מרדכי אמר לו לויני ממון זה שבידך אמר לו אין אני מלוך אלא אם כן תמכור נפשך לעבד לי, קבל על נפשו והלוהו, וכתב לו הרי המן עבדו של מרדכי, זבין נפשיה למרדכי בטולמא דנהמא, היינו דאמר ליה מרדכי להמן עבדא דקנה נכסי עבדא דמאן נכסי דמאן:

13 מנחות פתח ↗

וְתַמְנֵי סְרֵי דְּקָנִים, הָא עֶשְׂרִין וְתַרְתֵּין. כַּפְתּוֹרִין נָמֵי אַחַד עָשָׂר כַּפְתּוֹרִין: תְּרֵי דִּידַהּ, וְשִׁשָּׁה דְּקָנִים, וְכַפְתֹּר וְכַפְתֹּר וְכַפְתֹּר, הָא חַד סָר. אֶלָּא פְּרָחִים תִּשְׁעָה מְנָלַן? פְּרָחִים תְּרֵי דִּידַהּ, וְשִׁשָּׁה דְּקָנִים – תְּמָנְיָא הָווּ! אָמַר רַב שַׁלְמָן: כְּתִיב ״עַד יְרֵכָהּ עַד פִּרְחָהּ מִקְשָׁה הִיא״. אָמַר רַב: גּוֹבְהָהּ שֶׁל מְנוֹרָה תִּשְׁעָה טְפָחִים. אֵיתִיבֵיהּ רַב שִׁימִי בַּר חִיָּיא לְרַב: אֶבֶן הָיְתָה לִפְנֵי מְנוֹרָה וּבָהּ שָׁלֹשׁ מַעֲלוֹת, שֶׁעָלֶיהָ הַכֹּהֵן עוֹמֵד וּמֵטִיב אֶת הַנֵּרוֹת. אֲמַר לֵיהּ: שִׁימִי אַתְּ? כִּי קָאָמֵינָא מִשְּׂפַת קָנִים וּלְמַעְלָה. כְּתִיב: ״וְהַפֶּרַח וְהַנֵּרוֹת וְהַמֶּלְקַחַיִם זָהָב הוּא מִכְלוֹת זָהָב״. מַאי ״מִיכְלוֹת זָהָב״? אָמַר רַב אַמֵּי: שֶׁכִּילַּתּוּ לְכׇל זָהָב סָגוּר שֶׁל שְׁלֹמֹה, דְּאָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: עֶשֶׂר מְנוֹרוֹת עָשָׂה שְׁלֹמֹה, וְכׇל אַחַת וְאַחַת הֵבִיא לָהּ אֶלֶף כִּכַּר זָהָב, וְהִכְנִיסוּהוּ אֶלֶף פְּעָמִים לְכוֹר, וְהֶעֱמִידוּהוּ עַל כִּכָּר. אִינִי? וְהָכְתִיב: ״וְכׇל כְּלֵי מַשְׁקֵה הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה זָהָב וְכֹל כְּלֵי בֵּית יַעַר הַלְּבָנוֹן זָהָב סָגוּר אֵין כֶּסֶף נֶחְשָׁב בִּימֵי שְׁלֹמֹה לִמְאוּמָה״! זָהָב סָגוּר קָא אָמְרִינַן. וּמִי חֲסַר כּוּלֵּי הַאי? וְהָתַנְיָא: רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: מַעֲשֶׂה וְהָיְתָה מְנוֹרַת בֵּית הַמִּקְדָּשׁ יְתֵירָה עַל שֶׁל מֹשֶׁה בְּדִינַר זָהָב קוּרְדְיָקֵינִי, וְהִכְנִיסוּהָ שְׁמוֹנִים פְּעָמִים לְכוֹר, וְהֶעֱמִידוּהָ עַל כִּכָּר. כֵּיוָן דְּקָאֵי קָאֵי. אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי, אָמַר רַבִּי יוֹנָתָן, מַאי דִּכְתִיב: ״עַל הַמְּנֹרָה הַטְּהֹרָה״, שֶׁיָּרְדוּ מַעֲשֶׂיהָ מִמְּקוֹם טׇהֳרָה. אֶלָּא מֵעַתָּה, ״עַל הַשֻּׁלְחָן הַטָּהוֹר״ שֶׁיָּרְדוּ מַעֲשָׂיו מִמָּקוֹם טָהוֹר? אֶלָּא טָהוֹר – מִכְּלָל שֶׁהוּא טָמֵא, הָכָא נָמֵי טְהוֹרָה – מִכְּלָל שֶׁהִיא טְמֵאָה. בִּשְׁלָמָא הָתָם, כִּדְרֵישׁ לָקִישׁ, דְּאָמַר רֵישׁ לָקִישׁ: מַאי דִּכְתִיב ״עַל הַשֻּׁלְחָן הַטָּהוֹר״, מִכְּלָל שֶׁהוּא טָמֵא? כְּלִי עֵץ הֶעָשׂוּי לְנַחַת הוּא, וְכׇל כְּלִי עֵץ הֶעָשׂוּי לְנַחַת אֵינוֹ מְקַבֵּל טוּמְאָה! אֶלָּא מְלַמֵּד שֶׁמַּגְבִּיהִין אוֹתוֹ לְעוֹלֵי רְגָלִים, וּמַרְאִים לָהֶם לֶחֶם הַפָּנִים, וְאוֹמֵר לָהֶם: רְאוּ חִיבַּתְכֶם לִפְנֵי הַמָּקוֹם. מַאי חִיבַּתְכֶם? כִּדְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי, דְּאָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: נֵס גָּדוֹל נַעֲשָׂה בְּלֶחֶם הַפָּנִים, סִילּוּקוֹ כְּסִידּוּרוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״לָשׂוּם לֶחֶם חֹם בְּיוֹם הִלָּקְחוֹ״. אֶלָּא הָכָא, ״טְהוֹרָה״ מִכְּלָל שֶׁהִיא טְמֵאָה? פְּשִׁיטָא, כְּלֵי מַתָּכוֹת נִינְהוּ, וּכְלֵי מַתָּכוֹת מְקַבְּלִין טוּמְאָה! אֶלָּא, שֶׁיָּרְדוּ מַעֲשֶׂיהָ מִמְּקוֹם טׇהֳרָה. תַּנְיָא, רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אָרוֹן שֶׁל אֵשׁ וְשֻׁלְחָן שֶׁל אֵשׁ וּמְנוֹרָה שֶׁל אֵשׁ יָרְדוּ מִן הַשָּׁמַיִם, וְרָאָה מֹשֶׁה וְעָשָׂה כְּמוֹתָם, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וּרְאֵה וַעֲשֵׂה כְּתַבְנִיתָם אֲשֶׁר אַתָּה מׇרְאֶה בָּהָר״. אֶלָּא מֵעַתָּה, ״וַהֲקֵמֹתָ אֶת הַמִּשְׁכָּן כְּמִשְׁפָּטוֹ אֲשֶׁר הׇרְאֵיתָ בָּהָר״, הָכִי נָמֵי? הָכָא כְּתִיב ״כְּמִשְׁפָּטוֹ״, הָתָם כְּתִיב ״כְּתַבְנִיתָם״. אָמַר רַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא, אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: גַּבְרִיאֵל חָגוּר כְּמִין פְּסִיקְיָא הָיָה, וְהֶרְאָה לוֹ לְמֹשֶׁה מַעֲשֵׂה מְנוֹרָה, דִּכְתִיב: ״וְזֶה מַעֲשֵׂה הַמְּנֹרָה״. תָּנָא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל: שְׁלֹשָׁה דְּבָרִים הָיוּ קָשִׁין לוֹ לְמֹשֶׁה, עַד שֶׁהֶרְאָה לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּאֶצְבָּעוֹ, וְאֵלּוּ הֵן: מְנוֹרָה, וְרֹאשׁ חֹדֶשׁ, וּשְׁרָצִים. מְנוֹרָה – דִּכְתִיב: ״וְזֶה מַעֲשֵׂה הַמְּנֹרָה״, רֹאשׁ חוֹדֶשׁ – דִּכְתִיב: ״הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם רֹאשׁ חֳדָשִׁים״, שְׁרָצִים – דִּכְתִיב: ״וְזֶה לָכֶם הַטָּמֵא״. וְיֵשׁ אוֹמְרִים: אַף הִלְכוֹת שְׁחִיטָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְזֶה אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה עַל הַמִּזְבֵּחַ״. שְׁתֵּי פָּרָשִׁיּוֹת שֶׁבַּמְּזוּזָה מְעַכְּבוֹת זוֹ אֶת זוֹ, וַאֲפִילּוּ כְּתָב אֶחָד מְעַכְּבָן. פְּשִׁיטָא! אָמַר רַב יְהוּדָה, אָמַר רַב: לֹא נִצְרְכָה אֶלָּא לְקוֹצָהּ שֶׁל יוֹד. וְהָא נָמֵי פְּשִׁיטָא! אֶלָּא לִכְאִידַּךְ דְּרַב יְהוּדָה אָמַר רַב, דְּאָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: כׇּל אוֹת שֶׁאֵין גְּוִיל מוּקָּף לָהּ מֵאַרְבַּע רוּחוֹתֶיהָ – פְּסוּלָה. אָמַר אַשְׁיָאן בַּר נַדְבָּךְ מִשְּׁמֵיהּ דְּרַב יְהוּדָה: נִיקַּב תּוֹכוֹ שֶׁל הֵ״י כָּשֵׁר, יְרֵיכוֹ פָּסוּל. אָמַר רַבִּי זֵירָא: לְדִידִי מִפָּרְשָׁה לִי מִינֵּיהּ דְּרַב הוּנָא, וְרַבִּי יַעֲקֹב אָמַר: לְדִידִי מִפָּרְשָׁה לִי מִינֵּיהּ דְּרַב יְהוּדָה: נִיקַּב תּוֹכוֹ שֶׁל הֵ״י כָּשֵׁר, יְרֵיכוֹ – אִם נִשְׁתַּיֵּיר בּוֹ כְּשִׁיעוּר אוֹת קְטַנָּה כָּשֵׁר, וְאִם לָאו – פָּסוּל. אַגְרָא חֲמוּהּ דְּרַבִּי אַבָּא,

13 תענית פתח ↗

אָמַר עוּלָּא בִּירָאָה, אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: עָתִיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לַעֲשׂוֹת מָחוֹל לְצַדִּיקִים, וְהוּא יוֹשֵׁב בֵּינֵיהֶם בְּגַן עֵדֶן, וְכׇל אֶחָד וְאֶחָד מַרְאֶה בְּאֶצְבָּעוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְאָמַר בַּיּוֹם הַהוּא הִנֵּה אֱלֹהֵינוּ זֶה קִוִּינוּ לוֹ וְיוֹשִׁיעֵנוּ זֶה ה׳ קִוִּינוּ לוֹ נָגִילָה וְנִשְׂמְחָה בִּישׁוּעָתוֹ״.

1 ויהי ביום השלישי. למה ביום השלישי, לפי שאין ישראל נתונין בצרה יותר משלשה ימים, וכן ביוסף הוא אומר פ' מקץ ויאסוף אותם אל משמר שלשת ימים, וכן ביונה הוא אומר ויהי יונה במעי הדגה שלשת ימים ושלשה לילות, וכן לעתיד הוא אומר הושע ו׳:ב׳ ביום השלישי יקימנו ונחיה . מ"ר

2 ותלבש אסתר מלכות. בגדי מלכות מבעי ליה, א"ר חנינא, שלבשתה רוח הקודש, כתיב הכא ותלבש וכתיב התם ד"ה א' י"ב ורוח לבשה את עמשי, מכאן לאסתר שנביאה היתה . מגילה י"ד ב'

3 ותלבש אסתר מלכות. בגדי מלכות מבעי ליה אלא שלבשה מלכות בית אביה מ"ר פ' וירא פרשה נ"ו.

1 ויהי כראות המלך וגו'. א"ר לוי, כיון שהגיעה לבית הצלמים נסתלקה ממנה שכינה, אמרה, אלי אלי למה עזבתני מיד ויהי כראות המלך את אסתר נשאה חן בעיניו וגו' . מגילה ט"ו ב'

2 נשאה חן בעיניו. א"ר יוחנן, ג' מלאכי השרת נזדמנו לה באותה שעה, אחד שהגביה את צוארה ואחד שמשך חוט של חסד עליה ואחד שמתח את השרביט . שם שם

1 עד חצי המלכות. עד חצי המלכות ולא כל המלכות ולא דבר שחוצץ למלכות, ומאי ניהו–בנין בית המקדש . שם שם

1 יבא המלך והמן. ת"ר, מה ראתה אסתר שזמנה את המן, ר' אלעזר אומר, פחים טמנה לו, שנאמר תהילים ס״ט:כ״ג יהי שולחנם לפניהם לפח. ר' יהושע אומר, מבית אביה למדה, שנאמר משלי כ״ה:כ״ב אם רעב שונאך האכילהו לחם וגו' , ר' מאיר אומר, כדי שלא יטול עצה וימרוד . ר' יהודה אומר, כדי שלא יכירו בה שהיא יהודית. ר' נחמיה אומר, כדי שלא יאמרו אחות לנו בבית המלך ויסיחו דעתם מן הרחמים. ר' יוסי אומר, כדי שיהיה מצוי לה בכל עת . ר' שמעון בן מנסיא אומר, אולי ירגיש המקום ויעשה לנו נס . ר' יהושע בן קרחה אומר, אמרה, אסביר לו פנים כדי שיהרג הוא והיא . רבן גמליאל אומר, מלך הפכפך היה . ר' אלעזר המודעי אומר, קנאתו במלך קנאתו בשרים . רבה אמר, דכתיב משלי ט״ז:י״ח לפני שבר גאון . אביי ורבא דאמרי תרווייהו, דכתיב ירמיהו נ״א:ל״ט בחומם אשית את משתיהם וגו' , אשכחיה רבה בר אבוה לאליהו, אמר ליה, כמאן חזיא אסתר ועבדה הכי, אמר ליה – ככולהו תנאי וככולהו אמוראי . שם שם

1 ורב בניו. וכמה הם, רב אמר, שלשים, עשרה מתו ועשרה נתלו ועשרה מחזרין על הפתחים, ורבנן אמרי –אותם שמחזרים על הפתחים שבעים הוו, דכתיב ש"א ב' שבעים בלחם נשכרו, אל תקרא שִׂבֵעִים אלא שִבְעִים, ורמי בר אבא אמר, כולם מאתים ושמונה הוו, דכתיב ורב – בגימטריא ר"ח . מגילה ט"ו ב'

1 אף לא הביאה. המן הוא אחד מאלה שפתחו באף ואבדו באף . מ"ר

1 וכל זה. מהו וכל זה – מלמד שכל גנזיו של אותו רשע חקוקין על לבו, ובשעה שרואה את מרדכי יושב בשער המלך אמר, וכל זה איננו שוה לי . מגילה ט"ו ב'

2 וכל זה וגו'. א"ר חנינא, בשעה שראה המן את מרדכי יושב בשער המלך אמר, כל זה איננו שוה לי, זה בא בפרוזבזלי וזה בפרוזבוטי, וקרו ליה עבדא דמזדבן בטלמי . מגילה ט"ו א' ב'

1 סדר עולם רבה פתח ↗

באבינו אברהם נאמר ועתה השב אשת האיש כי נביא הוא וגו' בראשית כ ז, ובשרה נאמר בת הרן אבי מלכה ואבי יסכה שם יא כט, ומנין שכל האבות והאמהות נקראו נביאים, שנאמר ויתהלכו מגוי אל גוי ומממלכה אל עם אחר וגו', אל תגעו במשיחי ובנביאי אל תרעו דברי הימים א ט״ז:כ׳, ובמרים נאמר ותקח מרים הנביאה שמות טו כ, בדבורה נאמר ודבורה אשה נביאה שופטים ד ד, ובחנה נאמר ותתפלל חנה ותאמר עלץ לבי בה' שמואל א ב א, ואביגיל נתנבאה לדוד, וכן דוד אמר לה וברוך טעמך שם כה לג, ובחלדה הוא אומר אל חלדה הנביאה מלכים ב כב יד, ובאסתר נאמר ותכתב אסתר המלכה בת אביחיל וגו' אסתר ט כט, אלו מ"ח נביאים וז' נביאות שנתנבאו להן לישראל ונכתבו בכתובים, ויש נביאים כיוצאי מצרים ולא נכתבו, יכול מפני שהן מועטין, תלמוד לומר וחמשים איש מבני הנביאים הלכו וגו' מלכים ב ב ז, יכול מפני שהן הדיוטות, תלמוד לומר ויאמרו אליו הידעת כי היום ה' לקח את אדניך מעל ראשך וגו' שם ב ג, אדונינו אין כתוב כאן, אלא אדניך, מלמד שכולן גדולים כאליהו, ושקולים כאלישע, וכן משה אמר מי יתן והיה לבבם זה להם דברים ה כו, ואומר ומי יתן כל עם ה' נביאים כי יתן ה' את רוחו עליהם במדבר יא כט, ועבדיה אמר לאליהו הלא הגד לאדני את אשר עשיתי בהרג איזבל את נביאי ה' ואחבא מנביאי ה' מאה איש וגו' מלכים א יח יג, חוץ מה שהיו ביהודה ובנימן, ואליהו אמר לאלישע שב נא פה כי ה' שלחני עד בית אל וגו', ויצאו בני הנביאים אשר בית אל וגו' מלכים ב ב, שוב אמר לאלישע שב נא פה כי ה' שלחני יריחו וגו', ויגשו בני הנביאים אשר ביריחו וגו' שם, שוב אמר לו שב נא פה כי ה' שלחני הירדנה וגו', וחמשים איש מבני הנביאים הלכו וגו' שם, שאין לך כל עיר ועיר בארץ ישראל, שלא היו בה נביאים, אלא כל נבואה שהיתה לצורך הדורות נכתבה, לצורך שעה לא נכתבה, ועליהם מפורש בשיר השירים, מה יפו דדיך אחתי כלה מה טבו דדיך מיין וריח שמניך מכל בשמים, נפת תטפנה שפתותיך כלה דבש וחלב תחת לשונך וגו' שיר השירים ד׳:י׳-י״א, באדם הוא אומר ויפל ה' אלהים תרדמה על האדם וגו' בראשית ב כא, בנח הוא אומר נח איש צדיק תמים היה בדרתיו את האלהים התהלך נח שם ו ט, ביפת הוא אומר יפת אלהים ליפת שם ט כז, בשם הוא אומר ברוך ה' אלהי שם שם ט כו, על דברתי מלכי צדק תהלים קי ד, בעבר הוא אומר ויקרא שמו שם האחד פלג כי בימיו נפלגה הארץ בראשית י כה, אלו נביאים שעמדו לעולם עד שלא בא אבינו אברהם לעולם, ומשבא אבינו אברהם לעולם, בלעם ואביו, ואיוב מארץ עוץ, ואליפז התימני, ובלדד השוחי, וצופר הנעמתי, ואליהו בן ברכאל הבוזי, אלו נביאים שנתנבאו לאומות עד שלא ניתנה התורה לישראל, אבל משנתנה תורה לישראל פסקה רוח הקדש מן האומות, וכן במשה הוא אומר ובמה יודע אפוא כי מצאתי חן בעיניך וגו' שמות לג טז, מנין שעשה הקב"ה רצונו, שנאמר הנה אנכי כרת ברית וגו' שם לד י, באותה שעה פסקה רוח הקדש מן האומות:

4 פסחים פתח ↗

הָנֵי בֵּי תְרֵי דְּמַצַּעָא לְהוּ אִשָּׁה נִדָּה, אִם תְּחִלַּת נִדָּתָהּ הִיא — הוֹרֶגֶת אֶחָד מֵהֶן, אִם סוֹף נִדָּתָהּ הִיא — מְרִיבָה עוֹשָׂה בֵּינֵיהֶן. מַאי תַּקַּנְתֵּיהּ? נִפְתַּח בְּ״אֵל״ וְנַפְסֵיק בְּ״אֵל״.

11 פסחים פתח ↗

גְּמָ׳ אָמַר רַבִּי יִצְחָק: אֵין הַפֶּסַח נִשְׁחָט אֶלָּא בְּשָׁלֹשׁ כִּתּוֹת שֶׁל שְׁלֹשִׁים שְׁלֹשִׁים בְּנֵי אָדָם. מַאי טַעְמָא? ״קָהָל״ וְ״עֵדָה״ וְ״יִשְׂרָאֵל״. מְסַפְּקָא לַן אִי בְּבַת אַחַת אִי בְּזֶה אַחַר זֶה,

13 מגילה פתח ↗

״וְכׇל זֶה אֵינֶנּוּ שֹׁוֶה לִי״ — מְלַמֵּד שֶׁכׇּל גְּנָזָיו שֶׁל אוֹתוֹ רָשָׁע חֲקוּקִין עַל לִבּוֹ, וּבְשָׁעָה שֶׁרוֹאֶה אֶת מׇרְדֳּכַי יוֹשֵׁב בְּשַׁעַר הַמֶּלֶךְ, אָמַר: כׇּל זֶה אֵינֶנּוּ שֹׁוֶה לִי.

13 תלמוד ירושלמי סוטה פתח ↗

משנה: שִׁמְשׁוֹן הָלַךְ אַחַר עֵינָיו לְפִיכָךְ נִיקְּרוּ פְלִשְׁתִּים אֶת עֵינָיו. אַבְשָׁלוֹם נִתְנַוֶוה בִשְׂעָרוֹ לְפִיכָךְ נִתְלָה בִשְׂעָרוֹ. לְפִי שֶׁבָּא עַל עֶשֶׂר פִּילַגְשֵׁי אָבִיו לְפִיכָךְ נִיתְּנוּ בוֹ עֶשֶׂר לוֹנְכִיּוֹת שֶׁנֶּאֱמַר וַיָּסוֹבּוּ עֲשָׂרָה נְעָרִים נוֹשְׂאֵי כְלֵי יוֹאָב. וּלְפִי שֶׁגָּנַב שָׁלֹשׁ גְּנֵיבוֹת לֵב אָבִיו וְלֵב בֵּית דִּין וְלֵב יִשְׂרָאֵל לְפִיכָךְ נִתְקְעוּ בוֹ שְׁלֹשָׁה שְׁבָטִים שֶׁנֶּאֱמַר וַיִּקַּח שְׁלֹשָׁה שְׁבָטִים בְּכַפּוֹ וַיִּתְקָעֵם בְּלֵב אַבְשָׁלוֹם. הלכה: שִׁמְשׁוֹן הָלַךְ אַחַר עֵינָיו כול׳. תַּנֵּי. רִבִּי אוֹמֵר. לְפִי שֶׁתְּחִילַּת קַלקָלָתוֹ בְּעַזָּה לְפִיכָךְ עוֹנְשׁוֹ בְּעַזָּה. וְהָכְתִיב וַיֵּרֶד שִׁמְשׁוֹן תִּמְנָתָה. אָמַר רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן. דֶּרֶךְ נִישּׂוּאִין הָיוּ. כָּתוּב אֶחָד אוֹמֵר וַיֵּרֶד שִׁמְשׁוֹן תִּמְנָתָה. וְכָתוּב אַחֵר אוֹמֵר הִנֵּה חָמִיךְ עוֹלֶה תִמְנָתָה. רַב אָמַר. שְׁתֵּי תִימְנִיּוֹת הָיוּ. אַחַת שֶׁלִּיהוּדָה וְאַחַת שֶׁלְּשִׁמְשׁוֹן. רִבִּי סִימוֹן אָמַר. תִּמְנָתָה אַחַת הִיא. וְלָמָּה כָתַב בָּהּ עֲלִיָיה וִירִידָה. אֶלָּא שֶׁל יְהוּדָה עַל יְדֵי שֶׁהָיְתָה לְשׁוּם שָׁמַיִם. לְפִיכָךְ כָּתַב בָּהּ עֲלִיָיה. וְשֶׁלְּשִׁמְשׁוֹן עַל יְדֵי שֶׁלֹּא הָיְתָה לְשֵׁם שָׁמַיִם כָּתַב בָּהּ יְרִידָה. אָמַר רִבִּי אַיְיבוֹ בַּר נַגָּרִי. כְּגוֹן הָדָא בֵית מַעֲייֹן שֶׁיּוֹרְדִין בָּהּ מִפַּלַּטָּתָה וְעוֹלִין בָּהּ מִטִּיבֵּרִיָּה. כְּתִיב וַיָּבוֹאוּ עַד כַּרְמֵי תִמְנָתָה. אָמַר רַב שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק. מְלַמֵּד שֶׁהָיוּ אָבִיו וְאִמּוֹ מַרְאִין לוֹ כַּרְמֵי תִמְנָתָה זְרוּעִים כִּלְאַיִם וְאוֹמְרִים לוֹ. בְּנִי. כְּשֵׁם שֶׁכַּרְמֵיהֶן זְרוּעִין כִּלְאַיִם. כָּךְ בְּנוֹתֵיהֶם זְרוּעוֹת כִּלְאַיִם. וְאָבִיו וְאִמּוֹ לֹא יָדְעוּ כִּי מֵיי הִיא כִּי תוֹאָנָה הוּא מְבַקֵּשׁ מִפְּלִשְׁתִּים. אָמַר רִבִּי לָעְזָר. בְּשִׁבְעָה מְקוֹמוֹת כְּתִיב לֹא תִּתְחַתֵּן בָּם. אָמַר רִבִּי אָבִין. לֶאֱסוֹר שִׁבְעָה עַמָּמִין. וְהָכָא הוּא אָמַר הָכֵין. אָמַר רִבִּי יִצְחָק אִם לַלֵּצִים הוּא יָלִיץ. כְּתִיב וַתָּחֶל רוּחַ יי לְפַעֲמוֹ בְּמַחֲנֵה דָן בֵּין צָרְעָה וּבֵין אֶשְׁתָּאוֹל. תְּרֵין אֲמוֹרִין. חַד אָמַר. בְּשָׁעָה שֶׁהָיָה רוּחַ הַקּוֹדֶשׁ שׁוֹרָה עָלָיו הָיוּ פְסִיעוֹתָיו כְּמִצָּרְעָה לְאֶשְׁתָּאוֹל. וְחָרָנָה אָמַר. בְּשָׁעָה שֶׁהָיְתָה רוּחַ הַקּוֹדֶשׁ שׁוֹרָה עָלָיו הָיוּ שְׂעָרוֹתָיו מַקִּישׁוֹת כְּזוֹג וְקוֹלָן הוֹלֵךְ כְּמִצָּרְעָה לְאֶשְׁתָּאוֹל. וַיְבָרְכֵהוּ יי. רִבִּי הוּנָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹסֵי. שֶׁהָיְתָה תַשְׁמִישׁוֹ שָׁוָה לְכָל אָדָם. כְּתִיב וְאִנָּקְמָה נְקַם אַחַת מִשְּׁתֵי עֵינַיי מִפְּלִשְׁתִּים. אָמַר רִבִּי אָחָא. אָמַר לְפָנָיו. רִבּוֹנוֹ שֶׁלְּעוֹלָם. תֵּן לִי שְׂכַר עֵינִי אַחַת בָּעוֹלָם הַזֶּה וּשְׂכַר עֵינִי אַחַת מוּתְקֶנֶת לִי לֶעָתִיד לָבוֹא. כָּתוּב אֶחָד אוֹמֵר. וַיִּשְׁפֹּט אֶת יִשְׂרָאֵל אַרְבָּעִים שָׁנָה. וְכָתוּב אַחֵר אוֹמֵר. וְהוּא שָׁפַט אֶת יִשְׂרָאֵל עֶשְׂרִים שָׁנָה. אָמַר רִבִּי אָחָא. מְלַמֵּד שֶׁהָיוּ הַפְּלִשְׁתִּים יְרֵיאִים מִמֶּנּוּ עֶשְׂרִים שָׁנָה לְאַחַר מוֹתוֹ. כְּדֶרֶךְ שֶׁהָיוּ יְרֵיאִים מִמֶּנּוּ עֶשְׂרִים שָׁנָה בְּחַיָיו. אַבְשָׁלוֹם נִתְנַוֶוה בִשְׂעָרוֹ. רִבִּי חֲנִינָה אָמַר. בַּחֲרוּבִית גְּדוֹלָה הָיָה. יָכוֹל בְּכִידוֹן. רִבִּי בִּיבִי בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. כְּדֵין כְּדֵין הָיָה עָשׂוּי. אָמַר רִבִּי חֲנִינָה. כַּד סְלָקִית לְהָכָא נְסִבִת אֵיזוֹרֵהּ דִּבְרִי וְאֵיזוֹרָא דְּחַמוֹי מִקְפָּא כּוֹרְתָא דְּחָרוּבִיתָא דְּאַרְעָא דְּיִשְׂרָאֵל וְלָא מָטוּן. וּקְצִית חַד חָרוּב וּנְגַד מְלֹא יָדוֹיי דְּבַשׁ. אָמַר רִבִּי יוֹנָתָן יָפֶה סִיפְסוּף שֶּׁאָכַלְנוּ בְּנַעֲרוּתֵינוּ מִפֶּנְקְרִיסִין שֶׁאָכַלְנוּ בְּזִקְנוֹתֵינוּ. דִּי בְיוֹמוֹי אִישְׁתַּנֵּי עָלְמָא. אָמַר רִבִּי חִיָיא בַּר בָּא. בָּרִאשׁוֹנָה הָיְתָה סְאָה אַרְבֵּלִית מוֹצִיאָה סְאָה סוֹלֶת סְאָה קֶמַח סְאָה קֵיבָר סְאָה סוּבִּין סְאָה מוּרְסָן. וּכְדּוֹן אֲפִילוּ חָדָא בְחָדָא לָא קַיְימָא. כְּתִיב וּכְאַבְשָׁלוֹם לֹא הָיָה אִישׁ יָפֶה בְּכָל יִשְׂרָאֵל לְהַלֵּל מְאֹד. יָכוֹל בַּכֹּל. תַּלְמוּד לוֹמַר מִכַּף רַגְלוֹ וְעַד קָדְקֳדוֹ לֹא הָיָה בוֹ מוּם. כְּתִיב וְלוֹ הָיָה בֶן וּשְׁמוֹ שָׁאוּל בָּחוּר וָטוֹב וְאֵין אִישׁ מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל טוֹב מִמֶּנּוּ. יָכוֹל בַּכֹּל. תַּלְמוּד לוֹמַר מִשִּׁכְמוֹ וָמַעְלָה גָּבוֹהַּ מִכָּל הָעָם. אֲבָל בְּאַבְנֵר מַהוּ אוֹמֵר. הֲלוֹא תֵדְעוּ כִּי שַׂר וְגָדוֹל נָפַל בַּיּוֹם הַזֶּה מִיִּשְׂרָאֵל. וְאַבְנֵר לָמָה נֶהֱרַג. רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי וְרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ וְרַבָּנִן. רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אָמַר. עַל יְדֵי שֶׁעָשָׂה דָמָן שֶׁלַּנְּעָרִים שְׂחוֹק. יָקוּמוּ נָא הַנְּעָרִים וִישַׂחֲקוּ לְפָנֵינוּ. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר. עַל יְדֵי שֶׁהִקְדִּים שְׁמוֹ לִשְׁמוֹ שֶׁלְּדָוִד. הָדָא הוּא דִכְתִיב וַיִּשְׁלַח אַבְנֵר מַלְאָכִים אֶל דָּוִד תַּחְתָּיו לֵאמוֹר לְמִי אָרֶץ. כָּתַב. מִן אַבְנֵר לְדָוִד. וְרַבָּנִן אָמְרִין. עַל יְדֵי שֶׁלֹּא הִנִיחַ לְשָׁאוּל לְהִתְפַּיֵיס מִדָּוִד. הָדָא הוּא דִכְתִיב וְאָבִי רְאֵה גַּם רְאֵה אֶת כְּנַף מְעִילְךָ בְּיָדִי. אֲמַר לֵיהּ. מַה אַתְּ בְּעֵי מִן גַּלְגּוֹי דְהָדֵן. בְּסִירָה הוּעֲרָת. וְכֵיוָן שֶׁבָּאוּ לְמַעֲגָל אָמַר לוֹ. הֲלוֹא תַעֲנֶה אַבְנֵר. גַּבֵּי כְּנָף אָמַרְתָּ בְּסִירָה הֻעֲרָת. חֲנִית וְצַפַּחַת. בְּסִירָה הוּעֲרָת. וְיֵשׁ אוֹמְרִים. עַל יְדֵי שֶׁהָיְתָה סִפֵּק בְּיָדוֹ לִמְחוֹת בְּנוֹב עִיר הַכֹּהֲנִים וְלֹא מִיחָה. וּלְפִי שֶׁגָּנַב שָׁלֹשׁ גְּנֵיבוֹת. לֵב אָבִיו. וְלֵב בֵּית דִּין. וְלֵב אַנְשֵׁי יִשְׂרָאֵל. לֵב אָבִיו. דִּכְתִיב וַיְהִי מִקֵּץ אַרְבָּעִים שָׁנָה. כָּל עַצְמוֹ שֶׁלְּדָוִד לֹא מָלַךְ אֶלָּא אַרְבָּעִים. וָכָא הוּא אָמַר הָכֵין. אֶלָּא בְשָׁעָה שֶׁשָּׁאֲלוּ יִשְׂרָאֵל מֶלֶךְ. כִּי נֶדֶר נָדַר עַבְדֶךָ. אָמַר לֵיהּ. וּמַה אַתְּ בָּעֵי כְדוֹן. אָמַר לֵיהּ. כְּתוֹב חַד פִּיתַּק דִּתְּרֵין גּוּבְרִין דִּנְסְבִינוֹן עִימִּי. אָמַר לֵיהּ. אֱמוֹר לִי לְמָאן דְּאַתְּ בָּעֵי וַאֲנָא כְתוֹב. אָמַר לֵיהּ. כְּתוֹב לָהּ סְתָם וַאֲנָא לְמָאן דִּבְעִי אֲנָא נְסַב. כָּתַב לֵיהּ סְתָם. אֲזַל וּצְמַת לֵיהּ תְּרֵין תְּרֵין גּוּבְרִין. עַד דִּצְמַת לֵיהּ מָאתָן גּוּבְרִין. הָדָא הוּא דִכְתִיב. וְאֶת אַבְשָׁלוֹם הָלְכוּ מָאתַיִם אִישׁ מִירוּשָׁלַםִ קְרוּאִים וְהוֹלְכִים לְתוּמָּם. קְרוּאִים מִדָּוִד. וְהוֹלְכִים לְתוּמָּם. מֵאַבְשָׁלוֹם. וְלֹא יָדְעוּ כָל דָּבָר. מֵעַצַּת אֲחִיתוֹפֶל. רִבִּי הוּנָא בְשֵׁם רִבִּי אָחָא. וְכוֹלְהוּ רָאשֵׁי סַנְהֶדְרִיּוֹת הָיוּ. וְכֵיוָן דְּחָמוֹן מִילַּיָיא אַתְיָין לִידֵי חִילּוּפִין. אָמְרִין. רִבּוֹן כָּל הָעוֹלָמִים. נִפְּלָה נָא בְיַד דָּוִד וְאַל יִפּוֹל דָּוִד בְּיָדֵינוּ. שֶׁאִם אָנוּ נוֹפְלִין בְיַד דָּוִד הֲרֵי הוּא מְרַחֵם עָלֵינוּ. וְאִם חַס וְשָׁלוֹם יִפּוֹל דָּוִד בְּיָדֵינוּ אֵין אָנוּ מְרַחֲמִין עָלָיו. הוּא שֶׁדָּוִד אָמַר. פְּדֵה בְשָׁלוֹם נַפְשִׁי מִקְּרָב לִי כִּי בְרַבִּים הָיוּ עִמָּדִי. וְלֵב בֵּית דִּין. וַיֹּאמֶר אַבְשָׁלוֹם מִי יְשִׂימֵינִי שׁוֹפֵט הָאָרֶץ וגו׳. וַיַּעַשׂ אַבְשָׁלוֹם כַּדָּבָר הַזֶּה. וְלֵב אַנְשֵׁי יִשְׂרָאֵל. וַיְגַנֵּב אַבְשָׁלוֹם אֶת לֵב אַנְשֵׁי יִשְׂרָאֵל.

13 גיטין פתח ↗

דְּמַדְּרִינַן לֵיהּ בְּרַבִּים. הָנִיחָא לְמַאן דְּאָמַר נֶדֶר שֶׁהוּדַּר בְּרַבִּים – אֵין לוֹ הֲפָרָה; אֶלָּא לְמַאן דְּאָמַר יֵשׁ לוֹ הֲפָרָה, מַאי אִיכָּא לְמֵימַר? דְּמַדְּרִינַן לֵיהּ עַל דַּעַת רַבִּים – דְּאָמַר אַמֵּימָר, הִלְכְתָא: אֲפִילּוּ לְמַאן דְּאָמַר נֶדֶר שֶׁהוּדַּר בְּרַבִּים יֵשׁ לוֹ הֲפָרָה, עַל דַּעַת רַבִּים – אֵין לוֹ הֲפָרָה. וְהָנֵי מִילֵּי לִדְבַר הָרְשׁוּת, אֲבָל לִדְבַר מִצְוָה – יֵשׁ לוֹ הֲפָרָה. כִּי הָהוּא מַקְרֵי דַּרְדְּקֵי דְּאַדְּרֵיהּ רַב אַחָא עַל דַּעַת רַבִּים, דַּהֲוָה פָּשַׁע בְּיָנוֹקֵי; וְאַהְדְּרֵיהּ רָבִינָא, דְּלָא אִישְׁתְּכַח דְּדָיֵיק כְּווֹתֵיהּ. וְהָעֵדִים חוֹתְמִין עַל הַגֵּט מִפְּנֵי תִּיקּוּן הָעוֹלָם: מִפְּנֵי תִּיקּוּן הָעוֹלָם?! דְּאוֹרָיְיתָא הוּא, דִּכְתִיב: ״וְכָתוֹב בַּסֵּפֶר וְחָתוֹם״! אָמַר רַבָּה: לָא צְרִיכָא – לְרַבִּי אֶלְעָזָר, דְּאָמַר: עֵדֵי מְסִירָה כָּרְתִי; תַּקִּינוּ רַבָּנַן עֵדֵי חֲתִימָה, מִפְּנֵי תִּיקּוּן הָעוֹלָם – דְּזִמְנִין דְּמָיְיתִי סָהֲדִי, אִי נָמֵי זִימְנִין דְּאָזְלִי לִמְדִינַת הַיָּם. רַב יוֹסֵף אָמַר: אֲפִילּוּ תֵּימָא לְרַבִּי מֵאִיר, הִתְקִינוּ שֶׁיְּהֵא עֵדִים מְפָרְשִׁין שְׁמוֹתֵיהֶן בְּגִיטִּין – מִפְּנֵי תִּיקּוּן הָעוֹלָם. כִּדְתַנְיָא: בָּרִאשׁוֹנָה הָיָה כּוֹתֵב ״אֲנִי פְּלוֹנִי חָתַמְתִּי עֵד״; אִם כְּתַב יָדוֹ יוֹצֵא מִמָּקוֹם אַחֵר – כָּשֵׁר, וְאִם לָאו – פָּסוּל. אָמַר רַבָּן גַּמְלִיאֵל: תַּקָּנָה גְּדוֹלָה הִתְקִינוּ, שֶׁיִּהְיוּ מְפָרְשִׁין שְׁמוֹתֵיהֶן בְּגִיטִּין – מִפְּנֵי תִּיקּוּן הָעוֹלָם. וּבְסִימָנָא לָא?! וְהָא רַב צָיֵיר כְּוָרָא; וְרַבִּי חֲנִינָא צָיֵיר חֲרוּתָא; רַב חִסְדָּא סָמֶךְ; וְרַב הוֹשַׁעְיָא עַיִן; רַבָּה בַּר רַב הוּנָא צָיֵיר מָכוּתָא! שָׁאנֵי רַבָּנַן, דִּבְקִיאִין סִימָנַיְיהוּ. מֵעִיקָּרָא בְּמַאי אַפְקְעִינְהוּ? בְּדִיסְקֵי. הִלֵּל הִתְקִין פְּרוֹסְבּוּל וְכוּ׳: תְּנַן הָתָם, פְּרוֹסְבּוּל אֵינוֹ מְשַׁמֵּט. זֶה אֶחָד מִן הַדְּבָרִים שֶׁהִתְקִין הִלֵּל הַזָּקֵן; שֶׁרָאָה אֶת הָעָם שֶׁנִּמְנְעוּ מִלְּהַלְווֹת זֶה אֶת זֶה, וְעָבְרוּ עַל מַה שֶּׁכָּתוּב בַּתּוֹרָה ״הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן יִהְיֶה דָבָר עִם לְבָבְךָ בְלִיַּעַל וְגוֹ׳״, עָמַד וְהִתְקִין פְּרוֹסְבּוּל. וְזֶה הוּא גּוּפוֹ שֶׁל פְּרוֹסְבּוּל: ״מוֹסְרַנִי לָכֶם פְּלוֹנִי וּפְלוֹנִי דַּיָּינִין שֶׁבְּמָקוֹם פְּלוֹנִי, שֶׁכׇּל חוֹב שֶׁיֵּשׁ לִי אֵצֶל פְּלוֹנִי, שֶׁאֶגְבֶּנּוּ כׇּל זְמַן שֶׁאֶרְצֶה״. וְהַדַּיָּינִים חוֹתְמִים לְמַטָּה, אוֹ הָעֵדִים. וּמִי אִיכָּא מִידֵּי דְּמִדְּאוֹרָיְיתָא מְשַׁמְּטָא שְׁבִיעִית, וְהִתְקִין הִלֵּל דְּלָא מְשַׁמְּטָא?! אָמַר אַבָּיֵי: בַּשְּׁבִיעִית בִּזְמַן הַזֶּה, וְרַבִּי הִיא – דְּתַנְיָא, רַבִּי אוֹמֵר: ״וְזֶה דְּבַר הַשְּׁמִיטָּה שָׁמוֹט״ – בִּשְׁתֵּי שְׁמִיטוֹת הַכָּתוּב מְדַבֵּר: אַחַת שְׁמִיטַּת קַרְקַע וְאַחַת שְׁמִיטַּת כְּסָפִים. בִּזְמַן שֶׁאַתָּה מְשַׁמֵּט קַרְקַע – אַתָּה מְשַׁמֵּט כְּסָפִים, בִּזְמַן שֶׁאִי אַתָּה מְשַׁמֵּט קַרְקַע, אִי אַתָּה מְשַׁמֵּט כְּסָפִים.

« תורה תמימה על אסתר ד׳:י״ז תורה תמימה על אסתר ו׳:א׳ »