1ויהי בימי. א"ר לוי ואתימא ר' יונתן, דבר זה מסורת בידינו מאנשי כנסת הגדולה כל מקום שנאמר ויהי בימי אינו אלא לשון צער, ודכותה ויהי בימי אחשורוש – הוי המן . מגילה י' ב'2ויהי בימי אחשורוש. רב פתח למגילה זו ויהי בימי אחשורוש וי ויהי, הדא הוא דכתיב פ' תבא והתמכרתם שם לאויביך לעבדים ולשפחות ואין קונה . שם י"א א'3ויהי בימי אחשורוש. רבי יצחק פתח למגילה זו בפסוק זה משלי כ״ט:ב׳ ברבות צדיקים ישמח העם ובמשול רשע יאנח עם – בשעה שהצדיקים נוטלים גדולה – חדוה ושמחה בעולם, ובשעה שהרשעים נוטלים גדולה – וי ואנחה וחרון אף בעולם, הדא היא דכתיב ויהי בימי אחשורש – וי שמלך אחשורוש . פתיחתא למ"ר4אחשורוש. אמר רב, אחיו של ראש ובן גילו של ראש, אחיו של ראש – של נבוכדנצר הרשע שנקרא ראש, שנאמר דניאל ב׳:ל״ח אנת הוא רישא די דהבא , ובן גילו של ראש הוא הרג והוא ביקש להרוג, הוא החריב והוא ביקש להחריב , שנאמר עזרא ד' ובמלכות אחשורוש בתחלת מלכותו כתבו שטנה על יושבי יהודה וירושלים . מגילה י"א א'5אחשורוש. אמר רב תחליפא בר בר חנה, אחשורוש – שהיה אחיו של ראש, אחיו של נבוכדנצר, וכי אחיו היה והלא זה כשדי וזה מדיי, אלא זה בטל מלאכת ביהמ"ק וזה החריבו, לפיכך השוה אותם הכתוב כאחד, הדא הוא דכתיב משלי י״ח:ט׳ גם מתרפה במלאכתו אח הוא לבעל משחית, זה נבוכדנצר שהשחית את ביהמ"ק . מ"ר6אחשורוש. שמואל אמר אחשורוש – שהושחרו פניהם של ישראל בימיו כשולי קדרה, ור' יוחנן אמר, כל שזוכרו אומר אח לראשו , ור' חנינא אמר שהכל נעשין רשין בימיו , שנאמר וישם המלך אחשורוש מס. מגילה י"א א'7אחשורוש. ר' ברכיה אומר, אחשורוש – שהכחיש ראשן של ישראל בצום ובתעניות, ר' לוי אמר – שהשקה אותן ראש ולענה, ור' יהודה ב"ר סימון אומר שביקש לקעקע ביצתן של ישראל . מ"ר8אחשורוש. ר' לוי ורבנן, ר' לוי אמר, אחשורוש הוא ארתחששתא, ולמה נקרא ארתחששתא שהיה מרתיח ותש , ורבנן אמרי, שכל מי שזוכרו חושש את ראשו . שם9הוא אחשורוש. מהו הוא אחשורוש – הוא ברשעו מתחלתו ועד סופו . מגילה י"א א'10הוא אחשורוש. ר' יהודה ור' נחמיה, חד אמר, אחשורוש – שהרג את אשתו מפני אוהבו, הוא אחשורש – שהרג את אוהבו מפני אשתו, וחד אמר, אחשורוש – שבטל מלאכת בית המקדש, הוא אחשורוש שגזר עליו שיבנה . מ"ר11הוא אחשורוש. ר' יצחק ורבנן, ר' יצחק אמר, אחשורוש – שבאו כל הצרות בימיו, שנאמר אבל גדול ליהודים, הוא אחשורוש – שבאו כל הטובות בימיו, שנאמר שמחה וששון ליהודים, ורבנן אמרי, אחשורוש – עד שלא נכנסה אסתר אצלו, הוא אחשורוש – משנכנסה אסתר אצלו לא היה בועל נדות . שם12המלך. אמר רב, שמלך מעצמו , אמרי לה לשבח – דלא הוי אינש דחשוב למלכא כותיה, ואמרי לה לגנאי – דלא הוי חזי למלכותא וממונא יתירא יהב וקם. מגילה י"א א'13המלך. המלך ועדיין לא מלך . מ"ר14מהדו ועד כוש. רב ושמואל, חד אמר, הודו בסוף העולם וכוש בסוף העולם, וחד אמר הודו וכוש גבי הדדי הוו קיימי, וכשם שמלך על הודו וכוש כך מלך מסוף העולם ועד סופו . מגילה י"א א'15שבע ועשרים ומאה. מכדי כתיב מהודו ועד כוש למה לי למכתב עוד שבע ועשרים ומאה מדינה, אלא לדרשה, בתחלה מלך על שבע ולבסוף מלך על עשרים ולבסוף מלך על מאה. שם שם16שבע ועשרים ומאה. רנ"ב אפרכיות בעולם ואחשורוש שלט בחציין, א"כ למה נאמר קכ"ז מדינות והלא קכ"ו הן, אלא אמר לו הקב"ה, אתה נתת עליה אחת לביתי משלך, שאמרת עזרא א׳:ג׳ מי בכם מכל עמו יהי אלהיו עמו ויעל אף אני נותן עליה תוספת אחת משלי, שהוסיף לו מדינה אחת בחשבון . מ"ר17שבע ועשרים ומאה. ר' יהודה ור' נחמיה, ר' יהודה אומר, כבש שבע שהן קשות כעשרים, כבש עשרים שהן קשות כמאה, ור' נחמיה אמר, נטל אוכלסין משבע וכבש עשרים, נטל אוכלסין מעשרים וכבש מאה . שם18שבע ועשרים ומאה. דרש ר' עקיבא, מה זכתה אסתר למלוך על קכ"ז מדינה, אמר הקב"ה, תבא אסתר בת בתה של שרה שחיתה קכ"ז שנה ותמלוך על קכ"ז מדינה . שם19מדינה. מכאן דכל מקום שנאמר מדינה היא אפרכיא . שם1בימים ההם. זה אחד מן המקומות שהיו מלאכי השרת מדדין פתקין לפני הקב"ה שהיו אומרים לפניו, רבש"ע, ביהמ"ק חרב ורשע זה יושב ועושה מרזיחין אמר להם, תנו ימים כנגד ימים, הדא הוא דכתיב נחמיה י״ג:ט״ו בימים ההמה ראיתי ביהודה דורכים גיתות בשבת . שם2בימים ההם. מהו ביטים ההם , אמר רב ביבי, הה לאותן הימים, היך מה דאת אמר יחזקאל ל׳:ב׳ הילילו הה ליום . שם3כשבת המלך. ובישראל הוא אומר שופטים י״א:כ״ו בשבת ישראל בחשבון, לפי שישיבת אוה"ע אינה ישיבה, אבל ישיבת ישראל ישיבה . שם4כשבת המלך. וכתיב בתריה בשנת שלש למלכו הא כיצד, אמר רבא, מאי כשבת – לאחר שנתיישבה דעתו . מגילה י"א ב'5המלך אחשורוש. אמר ר' יוחנן, כל מקום שנאמר במגילה זו מלך אחשורוש – במלך אחשורוש הכתוב מדבר, וכל מקום שנאמר מלך סתם משמע קודש וחול מ"ר פסוק ט'.6על כסא מלכותו. כתיב כי לה' המלוכה ואתה אומר על כסא מלכותו, אלא לשעבר היתה מלכות בישראל, וכיון שחטאו נטלה מהם ונתנה לאוה"ע . מ"ר7על כסא מלכותו. רבי עזריה אומר, על כסא מלכותו כתיב, לפי שבא לישב על כסא שלמה ולא הניחוהו עמד ועשה לו כסא משלו בדמותו . שם8אשר בשושן הבירה, א"ר חננאל, אמר ליה הקב"ה, כורש ייחס שם מדינתי ושם אפרכיא שלי, שאמר עזרא א׳:ב׳ בירושלים אשר ביהודה, אף אני אייחס שם מדינתך ושם אפרכיא שלך, שנאמר אשר בשושן הבירה . שם1בשנת שלש למלכו. למה בשנת שלש, ר' יהודה אומר, בשנת שלש למלאכת הכסא שגמר מלאכתה, ור' נחמיה אומר, בשנת שלש לבטול מלאכת ביהמ"ק , ור' שמואל בר אימי אמר, לפי שעשה שלש שנים בלא כתר ובלא כסא . שם2פרס ומדי. ולהלן י' ב' כתיב למלכי מדי ופרס, אמר רבא, אתנויי אתני בהדדי, אי מינן מלכי מנייכו אפרכי, ואי מנייכו מלכי מינן אפרכי . מגילה י"ב א'3פרס ומדי. פעמים מקדים פרס למדי ופעמים מדי לפרס י' ב', לפי שכשהמלכות במדי פרס טפלה לה, וכשהמלכות בפרס מדי טפלה לה . מ"ר4פרס ומדי. למה קורין אותן פרס ומדי , פרס – שקבלה את המלכות פרוסות, אחד בימי תרדה ואחד בימי אדרבואן ואחד לעתיד לבא , מדי – דהוו מודי להקב"ה, דאמר ר' חייא בר אבא, מלכי מדי תמימים היו ואין להקב"ה עליהם אלא עבודה זרה שמסרו להם אבותיהם . מ"ר5הפרתמים. ר' אליעזר אומר, פרתמים אלו שני לגיונותיו של מלך, שאין המלך נקרא קיסר עד שקוראים אותו הם תחלה . שם6ושרי המדינות לפניו. כיצד היו לפניו , ר' אליעזר אומר, כהדין ערכאות שהמלך יושב לדין מלמעלה וכל העם יושבים לפניו על הארץ, ור' שמואל ב"ר נחמני אמר, כהדין פלטין גדולה שהמלך יושב במסבו וכל העם שטוחים על פניהם לפניו. שם1בהראתו וגו'. בהראותו את עושר כבוד מלכותו ואת יקר תפארת גדולתו, דבי ר' ינאי וחזקיה אמרי, ששה אוצרות היה פותח ומראה להם בכל יום , ור' חייא בר אבא אמר, מיני יציאות הראה להם , ור' יהודה ב"ר סימון אמר סעודת ארץ ישראל הראה להם . שם2יקר תפארת. א"ר יוסי בר חנינא, מלמד שלבש בגדי כהונה, כתיב הכא יקר תפארת וכתיב בבגדי כהונה פ' תצוה לכבוד ולתפארת . מגילה י"ב א'3ימים רבים. ימים של צער, ודכותה פ' שמות ויהי בימים הרבים ההם וימת מלך מצרים – ימים של צער . מ"ר4שמונים ומאת יום. מלמד שיום אחרון היה כיום ראשון . שם1ובמלאות וגו'. רב ושמואל, חד אמר, מלך פקח היה שהקדים הרחוקים לבני עירו, דבני עירו כל אימת שירצה יפייסם , וחד אמר מלך טפש היה דאבעי ליה לקרב בני עירו ברישא, דאי מרדו ביה הנך הני הוי קיימי בהדי/ . מגילה י"ב א'2משתה שבעת ימים. רב ושמואל, חד אמר שבעה חוץ ממאה ושמונים, וחד אמר שבעה עם מאה ושמונים . מ"ר3בחצר גנת ביתן. רב ושמואל, חד אמר, הראוי לחצר – לחצר, הראוי לגינה – לגינה, הראוי לביתן – לביתן, וחד אמר הושיבן בחצר ולא החזיקתן, בגינה ולא החזיקתן, עד שהכניסן לביתן והחזיקתן . מגילה י"ב א'4בחצר גנת ביתן. במתניתא תני, הושיבן בחצר ופתח להם שני פתחים, אחד לגינה ואחד לביתן . שם שם5בחצר גנת ביתן. כיצד היו, ר' יהודה אומר, גינה מבחוץ וחצר מבפנים, ור' נחמיה אומר גינה מבפנים וחצר מבחוץ, א"ר פינחס, מקיים אני את דברי שניהם, כשהיה רוצה היה פורש את הוילון ועושה אותו חצר, וכשהיה רוצה היה קופל את הוילון ועושה אותה גינה . מ"ר6בחצר גנת ביתן. דבר אחר בחצר גינת ביתן המלך – שעמדה לו בדמים הרבה . שם1חור. מהו חור, רב אמר חרי חרי , ושמואל אמר מילת לבנה הציע להם . מגילה י"ב א'2חור. ר' יצחק אמר, חור – בגדים שבני חורין לובשין . מ"ר3כרפס. מהו כרפס, א"ר יוסי בר חנינא, כרים של פסים . מגילה י"ב א'4על גלילי כסף. ר' חייא רבה ור' שמעון בן חלפתא, חד אמר נגללין היו כוילון זה של ארון , וחד אמר, נקפלין היו כקלע זו של ספינה . מ"ר5ועמודי שש. א"ר לוי, המחצב הזה לא נגלה לכל בריה אלא למלכות הרשעה הזאת, ואע"פ דכתיב בשלמה ד"ה א' כ"ט ואבני שיש לרוב, אלא שלמה היה נותן מרגליות מכאן ומכאן ואבני שיש באמצע . שם6מטות זהב וכסף. רבי יהודה אומר, הראוי לשל כסף – של כסף, והראוי לשל זהב – של זהב, אמר ליה ר' נחמיה, א"כ אתה מטיל קנאה בסעודה, אלא הם של כסף וציפויין זהב, ורבי תחליפא בר בר חנה אומר, של זהב היו והיו מחושקים בכסף, ושמואל אמר, הכרעין החיצונים של זהב והפנימי של כסף . שם7על רצפת וגו'. אמר רב נחמן, בוא וראה שלותו של אותו רשע מה הוא, שהיה ביתו רצוף באבנים טובות ומרגליות בהט ושש ודר וסחרת. שם8בהט. א"ר אסי, אבנים שמתחוטטות על בעליהן, וכן הוא אומר זכריה ט׳:ט״ז אבני נזר מתנוססות על אדמתו . מגילה י"ב א'9ושש. זו מרגלית שאהובה על בעליה . מ"ר10ודר. רב אמר דרי דרי , ושמואל אמר, אבן טובה יש בכרכי הים ודרה שמה, הושיבה באמצע סעודה ומאירה להם כצהרים. דבי ר' ישמעאל תנא, שקרא דרור לכל בעלי סחורה . מגילה י"ב א'11ודר. ר' יוחנן אמר, זו מרגלית שמוציאה את בעלה לחירות, כמש"נ וקראתם דרור . מ"ר12וסחרת. שיוצאת בכל פרקמטיא, כמש"נ עובר לסוחר . שם1והשקות בכלי זהב. א"ר פינחס בשם ר' יצחק, והלא נפשו של אדם חותה לשתות בשל זהב, אלא אלו כלי זכוכית משובחים שרואין צל פניהם בהם והם יפין ויקרין בכלי זהב . שם2וכלים מכלים שונים. מכלים משונים מבעי ליה, אמר רבא, יצתה בת קול ואמרה להם, ראשונים כלו מפני כלים ואתם שונים בהם . מגילה י"ב א'3וכלים מכלים שונים. הביא כליו וכלי עילם , נמצאו שלו יפין משל עילם , הביא כליו וכלי ביהמ"ק ונמצאו נאין ויפין מכליו, ור' תחליפא אמר, כלים שצורתן משתנית לימים קלים ור' שמואל ב"ר נחמן אמר, כלים שהן מכלים למשתמשין בהם, מי גרם לבלשאצר שתתקעקע ביצתו מן העולם – זה שנשתמש בכלי ביהמ"ק . מ"ר4ויין מלכות רב. אמר רב, מלמד שלכל אחד ואחד השקוהו יין שגדול ממנו בשנים . מגילה י"ב א'5כיד המלך. מהו כיד המלך – כמסת יד המלך . מ"ר1והשתיה כדת. מהו כדת – כדת של תורה, מה דת של תורה אכילה מרובה משתיה אף סעודתו של אותו רשע אכילה מרובה משהיה . מגילה י"ב א'2והשתיה כדת. מהו כדת – כדת כל מקום ומקום, יש מקומות שאוכלין ואח"כ שותין ויש מקומות ששותין ואח"כ אוכלין, דבר אחר, והשתיה כדת – כדת כל אומה ואומה, כהני כותאי שאין שותין מיין השמור בנאדות הביאו להם יין מכדים . מ"ר3אין אונס. א"ר אלעזר, מלמד שכל אחד ואחד השקוהו יין מדינתו . מגילה י"ב א'4אין אונס. אין אונס ביין חי , אין אונס ביין נסך אין אונס בשתיה בעל כרחו . מ"ר5על כל רב ביתו. לעשות לגדולי מלכות שיהא כל אחד ואחד רשאי לצחק עם בניו ועם בני ביתו . שם6כרצון איש ואיש. אמר ליה הקב"ה, אני איני יוצא מידי בריותי, בנוהג שבעולם שני בני אדם מבקשים לישא אשה אחת, וכי יכולה היא להנשא לשניהם, ואתה אומר לעשות כרצון איש ואיש, למחר באים לפניך שני בני אדם בדין, איש יהודי ואיש צר ואויב, וכי יכול אתה לצאת ידי שניהם, אלא שאתה מרומם לזה וצולב לזה . שם7כרצון איש ואיש. כרצון מרדכי והמן, מרדכי דכתיב ביה איש יהודי, והמן, דכתיב ביה איש צר ואויב . מגילה י"ב א'1גם ושתי המלכה. אין גם אלא רבוי, מה הוא בששה אוצרות ובמיני יציאות ובסעודת ארץ ישראל ובבגדי כהונה גדולה אף היא בכל אלה . מ"ר2גם ושתי המלכה. גם – הגיע זמנה של ושתי לגמם, להבצר, להדרך, למות, וכמש"נ פ' בראשית ותקח מפריו ותאכל ותתן גם לאשה וגו' . שם3גם ושתי המלכה. תני, א"ר יהושע בן קרחה, מה ראה הכתוב לפרסם סעודתה של ושתי – כדי להודיע לאיזו שלוה אסתר נכנסת . שם4עשתה משתה נשים. תני, מיני גמאים האכילה אותן, רבי יצחק אמר, מיני מתוקים האכילה אותן . שם5בית המלכות. בית הנשים מבעי ליה, אמר רבא, שניהם לדבר עבירה נתכוונו, והיינו דאמרי אינשי, איהו בקרי ואתתיה בבוציני . מגילה י"ב א'6בית המלכות. בית הנשים מבעי ליה, אלא מלמד שנתנה אותן בבתים מרווחין מפני שדרכה של אשה מצויה לקלקל , דבר אחר בית המלכות – שנתנה אותן בבתים מצויירין, דא"ר אבין, רוצה אשה בבגדים מצויירין ובבתים מצויירין מלאכול עגלים מפוטמים , דבר אחר בית המלכות – שנתנה אותן בבתים הפנימים שלה, כדי שאם ימרוד בעלה של אחת מהן תהא אשתו נתונה מבפנים ולא ימרוד . מ"ר1ביום השביעי כטוב וגו'. אטו עד השתא לא הטיב לבו בחמרא, אמר רבא אותו יום השביעי שבת היה שבמדה שאדם מודד מודדין לו, מלמד שהיתה ושתי הרשעה מביאה בנות ישראל ומפשיטן ערומות ועושה בהן מלאכה בשבת, לפיכך צוה להביא אותה ערומה . מגילה י"א ב'2כטוב לב המלך. בטוב אין כתיב כאן אלא כטוב – טובה ואינה טובה, לפי שאוה"ע אין להם טובה, דכתיב קהלת ח׳:י״ג וטוב לא יהיה לרשע וגו', אבל טובתן של ישראל טובה שלמה, שנאמר מלכים א ח׳:ס״ו וילכו לאהליהם שמחים וטובי לב על כל הטובה וגו' . מ"ר3כטוב לב המלך ביין. כתיב משלי כ״ג:כ״ט למי אוי למי אבוי למאחרים על היין אחריתו כנחש ישוך וכצפעוני יפריש, מה צפעון זה מפריש בין מיתה לחיים כך הפריש היין בין אחשורש לושתי להריגה, הדא הוא דכתיב ביום השביעי כטוב לב המלך ביין, שמתוך כך קצף עליה והרגה. שם1ותמאן וגו'. מכדי פריצותא הואי, דאמר מר, שניהם לדבר עבירה נתכונו , מאי טעמא לא אתאי, א"ר יוסי ב"ר חנינא, מלמד שפרחה בה צרעת , במתניתא תני, בא גבריאל ועשה לה זנב . מגילה י"ב ב'2ויקצף המלך וגו'. אמאי דלקה ביה כולי האי, אמר רבא, שלחה ליה, בר אהוריירא דאבי אבא לקבל אלפא חמרא שתי ולא רוי, וההוא גברא אשתטי בחמריה, מיד וחמתו בערה בו . מגילה י"ב ב'1ויאמר המלך לחכמים וגו'. מאן חכמים – רבנן, יודעי העתים – שיודעין לעבר שנים ולקבוע חדשים , אמר להו, דיינוה לי, אמרו, היכי נעביד, נימא ליה, קטלה, למחר פסק ליה חמרא ובעי לה מינן, נימא ליה, שבקה, קא מזלזלא במלכותא, אמרו לו, מיום שחרב ביהמ"ק וגלינו מארצנו נטלה עצה ממנו ואין אנו יודעין לדון דיני נפשות, זיל לגבי עמון ומואב דיתבי על דוכתייהו כחמרא על דורדיא , מיד – והקרוב אליו כרשנא שתר וגו'. שם שם2כי כן דבר המלך. א"ר שמואל בר אימי, מדה טובה היתה באותו האיש שלא היה עושה דבר עד שנמלך, הדא הוא דכתיב כי כן דבר המלך לפני כל יודעי דת מ"ר פסוק ג'.1כרשנא שתר וגו'. א"ר לוי, כל פסוק זה על שם קרבנות נאמר , כרשנא – אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה, רבש"ע, כלום הקריבו הם לפניך כרים בני שנה כדרך שהקריבו ישראל לפניך, שתר – כלום הקריבו לפניך שתי תורין, אדמתא – כלום בנו לפניך מזבח אדמה, תרשיש – כלום שמשו לפניך בבגדי כהונה, דכתיב בהו פ' תצוה תרשיש ושהם וישפה, מרס מרסנא – כלום מרסו לפניך בדם ובמנחות , ממוכן – כלום הכינו שלחן לפניך . מגילה י"ב ב'1כדת מה לעשות. א"ר יצחק, לחזירתא כדת, ולאומה קדושה שלא כדת אלא באכזריות . מ"ר2במלכה ושתי. על אחת כמה וכמה במלכה שאינה ושתי . שם1ויאמר ממוכן. תני, ממוכן זה המן, ולמה נקרא שמו ממוכן – שמוכן לפורעניות . מגילה י"ב ב'2ויאמר ממוכן. אמר רב כהנא, מכאן שההדיוט קופץ בראש . שם שם3ויאמר ממוכן. מה ראה ממוכן לקפוץ בעצה תחלה, פליגי ג' אמוראים, חד אמר על שהיתה מסטרתו במנעלה על פניו, שאמר לא על המלך לבדו עותה ושתי המלכה , וחד אמר על שלא הזמינה את אשתו לסעודת הנשים, שאמר כי יצא דבר המלכה על כל הנשים להבזות בעליהן , וחד אמר שהיתה לו בת והיה מבקש להשיאה למלכות, שאמר ומלכותה יתן המלך לרעותה הטובה ממנה . מ"ר1כי יצא דבר המלכה. וכי לשלוחין היא צריכה . שם1וכדי בזיון וקצף. רב ושמואל ור' חנינא, רב אמר, כדי הבזיון הזה לקציפה זאת, ושמואל אמר, כדי הקצף לבזיון זה , ור' חנינא אמר, כדאי הבזיון שביזה אביה את כלי ביהמ"ק לקצף שקצף עליה . מ"ר1יצא דבר מלכות. אמר ליה, אדוני המלך, דבר אתה מוציא מפיך ואני מכניס את ראשה בדיסקוס . שם2לרעותה הטובה ממנה. א"ר חנינא בריה דר' אבהו, כתיב איוב ה׳:י״ח כי הוא יכאיב ויחבש, ימחץ וידיו תרפינה – בלשון שנטלה המלכות מזקנה שאמר לו שמואל שמואל א ט״ו:כ״ח ונתנה לרעך הטוב ממך, בו בלשון חזרה לו המלוכה, הדא הוא דכתיב ומלכותה יתן המלך לרעותה הטובה ממנה . שם1ונשמע פתגם המלך. ר' לוי אמר, פתגם גדול אנו עתידים לשמוע מזו שנכנסה למלכות, מהו – אבל גדול ליהודים, ור' יצחק אמר, פתגם גדול – שמחה וששון ליהודים . שם2ונשמע פתגם המלך. א"ר יהודה ב"ר סימון, ונשמע פתגם מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך היא, שאמר כי מחה אמחה את זכר עמלק . מ"ר3כי רבה היא. רב ושמואל, חד אמר, הדא מלכותא רבה להדין חטא, וחד אמר, הדין חטא רבה להדין מלכותא . שם1וייטב הדבר וגו'. גזר להכניס ראשה בדיסקוס . שם1כל איש שרר בביתו. אשר רבא, אלמלא אגרות הראשונות לא נשתייר משונאיהם של ישראל שריד ופליט אמרי, מאי האי דשדר לן, להיות כל איש שורר בביתו, פשיטא, אפילו קרחה בביתיה פרדשכא להוי . מגילה י"ב ב'
