שפתי חכמים, בראשית ט״ו

1 אבל אברהם יש לו בן. אע"ג שהיה לו ישמעאל בעוד שנקרא אברם דבנך הבא מן העובדי אלילים אינו קרוי בנך קידושין סח: ואינו ראוי לירש אותו:

2 וזהו לשון הבטה מלמעלה למטה. ואם תאמר והא כתיב במדבר כא ט והביט אל נחש הנחשת וחי יש לומר דה"פ והביט אליו הנחש והא דכתיב תהילים לד ו הביטו אליו ונהרו דגם זה מלמטה למעלה וי"ל מלא כל הארץ כבודו. מצאתי: והרא"ם פי' דה"פ אין הבטה האמור פה אלא מלמעלה למטה:

1 לא שאל לו אות על זאת וכו'. ר"ל וכי תעלה על דעתך שאברהם לא האמין בהקב"ה ובנבואת עצמו והלא אברהם נביא היה וא"כ ל"ל למכתב והאמין בה' ומתרץ ולא שאל לו אות. ואין להקשות למה לא בקש אות על בשורת הבנים כמו על ירושת הארץ כבר תירץ הרמב"ן. ורא"ם תירץ כי ירושת הארץ לא היה עתה הבטחה אלא ספור דברים בעלמא אני ה' אשר הוצאתיך מאור כשדים על דעת לתת לך את הארץ הזאת לרשתה משום הכי בקש ממנו אות על ספק הבטחתו אבל הבנים היה הבטחה גמורה מ"ה לא בקש שום אות. ול"נ דגבי בנים לא בקש אות לפי מדרש רז"ל שבת קנו. שהוציא אותו החוצה ואמר לו צא מאיצטגנינות שלך וכו' אברם אינו מוליד וכו' וזה ראה אברהם משום הכי לא בקש אות כי אין לך אות גדול מזה משא"כ גבי הבטחת הארץ משום הכי בקש ממנו אות על זה. ועי"ל דמשום הכי נכנס ספק לאברהם על הבטחת ירושת הארץ כיון שלא כלל הבטחת ירושת הארץ עם הבטחת הבנים אלא חלקן לשנים מ"ה נכנס ספק בלב אברם על ירושת הארץ נראה לי וק"ל. מנח"י: אמר זה לפי שנראה ממלת והאמין הוא מיותרת שאחר שאברהם לא דבר כלום על מה שא"ל הש"י כה יהיה זרעך פשיטא שהאמין לז"א שמלת והאמין לאו לגופי' איצטרך אלא למידק מינה ר"ל ע"ז דוקא האמין ולא שאל אות אבל וכו'. רי"ק:

2 הקב"ה חשבה לאברהם וכו'. פי' דמלת ויחשבה וגו' שבה אל הש"י ומלת לו שבה אל אברהם לא שמלת ויחשבה שבה אל אברהם ומלת לו שבה אל הש"י והוכחתו כי מלת צדקה אינה נופל אלא מהגדול להקטן שהגדול מתחסד עם הקטן ולא מהקטן אל הגדול. רא"ם: אמר זה לפי שאם היה חוזר לאברהם פשיטא שאפי' שלא היה רואה במזלו שאינו מוליד היה מחשבה לצדקה ולא שהיה ראוי לכך כ"ש שמזלו מנגד לו לזה אמר הקב"ה וכו'. רי"ק:

3 באיזה זכות יתקיימו בה. וכך פירוש של קרא אדע במה אירשנו כלומר בשביל איזה זכות: כתב הרא"ם אבל איני יודע איך יתיישב לפי זה והאמין בה' וגו' כי תפול הקושיא דלעיל איך לא יאמין בנבואתו הוא בעצמו ותירץ שהאמין שיזכה בזרע ולא נשארה בו מבוכה משא"כ בירושת הארץ שנשאר נבוך באיזה זכות יתקיימו בה. ול"נ דגבי זרעו האמין שיתקיים זרעו אף שלא יהיה בהם שום זכות וכמו שדרשו ואת הצפור לא בתר להלן פסוק י רמז לישראל שיתקיימו לעולם רש"י שם וכמו דכתיב דברים לב כג חצי אכלה בם ודרשו רז"ל סוטה ט. חצי כלין וכו' אבל בירושת הארץ אע"פ שהאמין שירשוה אבל אם יתקיים בידם היה ספק אצלו באיזו זכות יתקיים בידם כי לא היה יודע אם יהיה להם זכות בידם אף על פי שהיה יודע שעל כל פנים ירשוה אף שלא יהיה להם זכות כי כדאי זכות אבות שירשו את הארץ וכמו שפירש"י בתחלת פרשת וארא לכן אמר במה אדע וגו' ודו"ק. נ"ל:

1 רמז לשעיר הנעשה בפנים כו'. כתב הרא"ם אע"פ שאינה באה לכפרת כל ישראל דומיא דפרים ושעירים דלעיל מ"מ מאחר שהיה באה על כל חוטא מישראל כפרת כל ישראל מקרי: ולי נראה משום דאין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא מש"ה כפרת כל ישראל מקרי:

1 על על הבתרים. אמר זה לפי שפגר לא נקרא אלא בעל חי שהוא שלם וכאן לא היו שלמים לפי שבתר אותם בתוך לז"א הפגרים הבתרים. וכונת הרב שלא נאמר שירד העיט גם על הצפור ונראה שיבא לכלות גם לישראל לפי שהצפור הוא רמז לישראל. לז"א הבתרים רמז לאומות. רי"ק:

1 שחי קהת אחר לידת עמרם וכו'. וגם השנים שהיו לקהת קודם שירד למצרים וא"כ הואיל ולא היה השעבוד ארבע מאות שנה למה כתיב ועבדום וענו אותם ארבע מאות שנה וע"כ דארבע מאות שנה קאי אגר יהיה זרעך בארץ לא להם דהרי משנולד יצחק היו כגרים בשאר ארצות כדכתיב ע"פ בראשית כו ו ויגר יצחק שהוא לשון גירות ולא קאי על ועבדום וענו אותם דעבדות לא היה אלא רד"ו שנה אבל הגירות היה משנולד יצחק:

2 ולא נאמר בארץ מצרים כו'. ולכך כתיב בארץ לא להם שהרי לא באו מיד למצרים אלא בסוף ימי יעקב:

1 וגם לרבות ד' מלכיות כו'. והם מרומזים בפסוק דלמעלה פסוק יב והנה אימה חשיכה גדולה נופלת עליו אימה זו בבל. חשיכה זו מדי שחשכה עיניהם של ישראל בצום ובתענית. גדולה זו יון. נופלת זו אדום:

2 בעשר מכות. לאפוקי דין כמשמעו כי לא מצינו שעמד עמהם בדין:

3 בממון גדול כו'. לא כשאר רכוש שבמקרא המורה על קנין כי זה הממון שהשאילם אינו מקניינם:

1 ולא תראה כל אלה. פי' העבדות והעינוי אבל הגרות גם הוא היה בכלל גרות כי מיד כשנולד יצחק התחילו הד' מאות שנה וכמ"ש רש"י בסמוך לעיל פסוק יג:

2 אביו עובד עבודה זרה והוא מבשרו שיבא אליו כו'. בניחותא ולא בתמי' מדלא אמר בתר הכי אלא למדך וכו'. מהרש"ל:

3 ובו ביום מרד עשו. דכתיב להלן כה כט ויבא עשו מן השדה והוא עיף ודרז"ל ב"ר סג יב ברציחה ואותו יום מת אברהם. קיצור מזרחי ע"ש:

1 וכלב בן חצרון מבאי הארץ היה. וא"ת והרי דור חמישי היה שהרי יעקב מיורדי מצרים היה יעקב יהודה פרץ חצרון כלב ויש לומר דיעקב זקן היה ולא חשיב דור אלא נחשב כמת ועוד יש לאמר דבימי יעקב לא היה שיעבוד כלל אבל בימי יהודה התחיל קצת השיעבוד כמו שפירש רש"י בפרשת ויחי להלן מז כח. ויהי' ועבדום וענו אותם דבק עם דור רביעי:

1 כמו ויהי הם מריקים שקיהם כו'. רצונו לפרש למה כתיב ויהי לשון זכר והשמש לשון נקבה. מדכתיב באה היה ליה למכתב ותהי השמש. ומתרץ וה"פ ויהי דבר זה השמש באה וגו' מלת ויהי קאי אדבר זה וכמו כן ויהי הם מריקים וגו' כאילו אמר ויהי דבר זה שהם מריקים:

1 ארץ עוג שנאמר בה כו'. נ"ל דעוג שהי' אמורי דכתיב דברים ג ח שני מלכי האמורי מלך על החוי שהם רפאים והוא היה מבני האמורי ונקרא יתר הרפאים מפני שמלך עליהם דאי תימא ואת הרפאים זה עוג והם אמורים כולם מאי ואת האמורי הא כבר חשב האמורי שנאמר ואת הרפאים והוא עוג שהוא אמורי. רא"ם: