1אע"פ שמנאן בחייהן וכו'. דקשה לרש"י, למה מנאן פעם אחרת, הא כבר מנאן לעיל בפ' ויגש בראשית מו, ח. ואין לומר, דלעיל מנאן בחייהן ועכשיו מנאן אחר מיתתן, דמאי נ"מ בין מניין דקודם מיתה בין דלאחר מיתה, כיון דכבר מנאן. וע"ז פירש להודיע וכו'. א"נ, קשה ליה וא"ו דואלה למה לי, דלא הוה ליה למיכתב אלא אלה שמות וגו'. ואין לומר דקאי על מספר של מעלה דבפרשת ויגש, והתם כתיב ואלה, דקשה למאי נ"מ קאמר דקאי על מספר דלעיל. ואין לומר דקאי על מספר דלעיל ולהודיע שזה המספר אחר המיתה היה, ולהכי כתיב ואלה, כלומר, אלה שמות בנ"י המספר של בחייהם, ואלה מספר שמותיהם לאחר מיתה. אבל עדיין קשה, למה ליה למספר דלאחר מיתה כיון שכבר מנאן מחיים. וע"ז קאמר אע"פ וכו' וק"ל:2חזר ומנאן במיתתן. ולא נקט בשמותם גבי מיתתן, דלעיל בחייהם מנאן בשמותן ובפרטן, אבל גבי מיתתן לא מנאן אלא ראשי השבטים, כדכתיב הכא ע' נפש וגו':3להודיע חיבתן שנמשלו לככבים וכו'. ואין להקשות מה הוא החיבה שהמשיל אותם לככבים. די"ל כמו שהככבים קיימין ומאירין ביום ובלילה, אך ביום אינם נראים משום שרגא בטיהרא מאי אהני, כך הם ישראל קיימין בעה"ז ובעה"ב, וק"ל:4שמוציאן ומכניסן במספר ובשמותם וכו'. מלת ובשמותם לא קאי אלא על מלת ומכניסן, אבל בהוצאה דדוקא במספר ולא בשמותם, כמו שנאמר בקרא המוציא במספר צבאם לכלם בשם יקרא. גבי הוצאה כתיב במספר, ובהכנסה כתיב בשם. רא"ם:
