1לפי שהן דברי תוכחות כו'. דהל"ל וידבר משה אל כל וגו'. ומתרץ לפי שהן דברי כו'. ר"ל דהא בלאו הכי צריך לתרץ מה שנאמר כאן במדבר בערבה וגו', למה לא מפרש בהדיא המעשה שעשו שם. אלא ע"כ צ"ל לפי שהן דברי תוכחות, ומנה וכו', לכך סתם הדברים והזכירן ברמז, לפי שהזכיר כל ההכעסות ביחד, לכך לא הוכיחם בפירוש. אבל אם היה מוכיחן על הכעסה אחת, היה מזכירה בפירוש, כי אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא ואין בושה כ"כ. ולכך נאמר ג"כ הדברים, דכל מקום שנאמר דברים אינו אלא דברי תוכחות, כדפירש רש"י בריש ספר קהלת א א, ושם מביא ראיה מאלה הדברים דכתיב כאן, ואב לכולן הדבר אשר יקשה מכם וגו' להלן פסוק יז: כתב הרא"ם, ויש לתמוה אם פי' אלה הדברים הוא דברי תוכחות, היאך כתב אחר זה פסוק ג ככל אשר צוה ה' וגו', והא התוכחות לא היו אלא מפי עצמו. ושמא י"ל שהיו ברשות הקב"ה אעפ"י שהיו מפי עצמו, ועל הנתינת רשות נאמר ככל אשר צוה ה' וגו'. א"נ צוהו להוכיחן, ומה שהוכיחן סמוך למיתתו זה עשה מפי עצמו. עכ"ל: ולי נראה ככל אשר צוה ה' וגו' לא קאי על התוכחות, אלא על המצות בכלל נאמר, דהיינו משנה תורה, ושני דברים נעשו במה שהוכיח אותן מפי עצמו, וגם ביאר להם התורה והמצו', וכמו שמפרש והולך:2והזכירם ברמז כו'. וא"ת והא אח"כ הזכיר העונות בפירוש עון מרגלים, כדכתיב פסוק כב ותקרבון אלי כלכם וגו', וגם שאר דברים שהכעיסו לפניו מנה כאן בפרשה זו. וי"ל דלכך נקט רש"י כאן ומנה כאן כל המקומות, ר"ל דכאן מנה כל המקומות ברמז כדפי' לעיל:3שהכעיסוהו במדבר כו'. וכן תרגום אונקלוס על דחבו במדברא כו'. כתב הרא"ם, ותמהני מאוד היאך יפרש מלת אלה האמור פה על הרמוז אליו, והלא לא נתפרשו פה אלא המקומות שהכעיסוהו בלבד, אבל הדברים שדבר להם בעבורם לא הזכירם כלל וכו'. ובאמת איני יודע מה תמיהתו על רש"י ז"ל, דהא הוא פי' אלה הדברים, אלה דברי תוכחות, ומלת הדברים הוא דברי תוכחות, והוה כאילו נאמר אלה התוכחות אשר הוכיח משה אל כל ישראל בעבר הירדן, על מה שחטאו במדבר וכו'. בשלמא תרגום אונקלוס שתרגם על מלת הדברים אלין פתגמיא וכו' ולא תרגם אלין תוכחות די מלל וכו', הוצרך להוסיף אוכח יתהון וכו', אבל רש"י שפי' הדברים תוכחות, מה לי להוספה הזאת שהוסיף התרגום. ודברי רש"י ז"ל הם נכוחים וישרים:4בשביל הערבה כו'. דאין לומר דמקום החנייה נקרא ערבה, כדכתיב לעיל בפרשת מסעי במדבר לג מח ויחנו בערבות מואב, דא"כ ה"ל למכתב בעבר הירדן בערבה במדבר:5על הדברים שתפלו כו'. שתפלו לשון נדבק, כלומר היו מריבין על המן:6ועל מה שעשו במדבר פארן כו'. אין להקשות למה לא פירש זה קודם שפירש תופל ולבן כסדר הקרא, די"ל דלעיל הייתי אומר דכך פירושו של קרא מול סוף, ואיזה מקום הוא נקרא מול סוף, ומפרש בין פארן ובין תופל ולבן, אבל כיון שפירש רש"י דתופל ולבן לאו שמות מקומות הן, א"כ מה פירושו של פארן. ומתרץ ועל מה כו'. אבל הלשון של בין אינו מתיישב שפיר:7במחלקותו של קרח כו'. כאן משמע דמחלקותו של קרח היתה קודם שילוח מרגלים, דהא כתיב במדבר יב טז ויסעו מחצרות ויחנו במדבר פארן, וכתיב אח"כ שלח לך אנשים, ומדכתיב כאן וחצרות ופי' רש"י מחלקתו של קרח, ש"מ מקודם שבאו מדבר פארן כבר היה מחלקותו של קרח בחצרות. ועיין בפרשת קרח שם טז ד על פסוק וישמע משה וגו':8ממה שעשיתי למרים כו'. דקשה לטעם ראשון דהא מחלקותו של קרח אינו מפורש בקרא שהיה בחצרות, לכן פירש ד"א וכו'. ולטעם אחרון לחוד קשה, דהא לא יהיה וחצרות דומיא דבמדבר בערבה, שהם מורים על המקום שהכעיסו לפני הקב"ה, ומלת וחצרות היא תוכחה שלא למדו ממרים וכו', אבל לפירוש ראשון וחצרות לא בא להורות אלא על ההכעסה שהכעיסו בחצרות, דאין לומר שהוכיח אותן על חטא מרים, דהא לא מנה כאן אלא חטא הרבים, משום הכי צריך נמי לטעם הראשון:9ואתם נדברתם במקום. פירוש נדברתם, כי חזק הוא ממנו, כדפירש רש"י שם במדבר יג לא. א"נ כנגד המקום ששבח את הארץ והם גנוה. אע"ג דהוכחת מרגלים מבין פארן מפיק ליה, מ"מ שלוח מרגלים לחוד ולשון הרע של מרגלים לחוד שדברו על הארץ. גם יש לפרש שדבר זה שדברו נגד המקום הוא מחלקותו של קרח. ואין בין הלשון הראשון והאחרון, אלא שהאחרון מפרש שהוכיחם על שלא לקחו מוסר ממרים שלקתה בשביל שדברה באחיה, והראשון פירש שהוכיחם על שהכעיסו שם המקום במחלוקת. הרא"ם:
