שפתי חכמים, דברים כ״ה:ד׳

4 וה"ה לכל בהמה חיה ועוף כו'. דילפינן שור שור כו' כדפרישית לעיל כב י, ד"ה ה"ה לכל שני מינים שבעולם:

5 א"כ למה נאמר שור להוציא את האדם. פי' כיון דשור לאו דוקא, א"כ לכתוב רחמנא לא תדוש בחסימה:

6 יכול יחסמנו מבחוץ כו'. ר"ל בדישו משמע דוקא בשעת דישה, א"כ יכול יחסמנו מבחוץ שלא בשעת דישו ואח"כ יהא מותר לדוש כן בחסימה, ת"ל כו':

7 ת"ל לא תחסום שור מ"מ כו'. דאל"כ הל"ל לא תדוש בשור בחסימה, דמשמע דוקא בשעת דישה אסור, ומדכתיב לא תחסום משמע מ"מ, ובדישו לדרשא אחרינא אתי, כמו שמפרש והולך ולמה נאמר דישו וכו'. וכעין זה פרשתי בסוף פרשת עקב לעיל יא כה על לא יתיצב איש וגו':

8 יצא הבודל בתמרים ובגרוגרות כו'. ר"ל אם נותנן על הגג לייבשן ונתקשרו זה על זה, וצריך להפרידם זה מזה אם רוצה ליטלן. ופי' שבאלו המלאכות אפי' מצוה ליכא, אבל במלאכות שהן גידולי קרקע ולא נגמרה מלאכתן, אעפ"י שאינו עובר בלאו כדנפקא משור ולא אדם, מ"מ מצוה איכא אם לא התנה עמו, אבל באלו אפי' תנאי לא צריך: