שפתי חכמים, דברים כ״ה

1 סופם להיות נגשים אל המשפט כו'. פי' מדהל"ל כי יגשו אנשים אשר יהיה להם המשפט, ש"מ דהכי קאמר, אם יהי' ריב סופם שיגשו למשפט, ולא יוכלו להתפשר כי אם על ידי משפט:

2 והיה אם בן הכות הרשע כו'. כתרגומו. ויש מפרשים שהוא לשון בינה שהוא בר דעת, לאפוקי חרש שוטה וקטן. ויש מפרשים שקאי אשופט, כלומר והיה אם השופט מבין שעבר וראוי להכותו. מצאתי:

3 לאו שלא ניתק לעשה. הא ניתק לעשה אין לוקין. והוא הדין לאו שאין בו מעשה, ושניתן לאזהרת מיתת בית דין, ושניתן לתשלומין, ולאו שבכללות, כדאיתא במסכת מכות יג.:

1 ולאחריו כדי שתים כו'. הרי ג' רשעיות, אחת מלפניו, כלומר שליש לפניו, וב' ידות מאחוריו. ויש מפרשים כדי רשעתו היינו י"ג מכות, משום דבן י"ג בר עונשין הוא. לפניו, רצונו לומר כנגד לבו, לאחריו על גבו, דאותן ב' חלקים קנס הוא:

2 ואין נקוד במספר כו'. רצונו לומר בפת"ח תחת הב':

3 אלא מנין שהוא סוכם ומשלים לארבעים כו'. כלומר שצריך למנות ולהזכיר במנין ארבעים חסר אחת, ולא שיאמר ל"ט אלא יאמר ארבעים חסר אחת, והטעם כדי שלא ישכח וילקה אותו עוד מכה א', ויעבור על פן יוסיף וגו', משום הכי הוא מזכיר ארבעים חסר אחת, כדי שיזכור. ובזה ניחא שמזכיר בקרא ארבעים ולא ל"ט:

1 מכאן אזהרה למכה את חבירו. דהא הכא בתחילה מכה בהיתר, ואעפ"כ כתיב לא יוסיף להכות את חבירו בחנם, כ"ש אם מכה את חבירו בחנם דמתחילתו באיסור, שעובר בלא תעשה:

1 וה"ה לכל בהמה חיה ועוף כו'. דילפינן שור שור כו' כדפרישית לעיל כב י, ד"ה ה"ה לכל שני מינים שבעולם:

2 א"כ למה נאמר שור להוציא את האדם. פי' כיון דשור לאו דוקא, א"כ לכתוב רחמנא לא תדוש בחסימה:

3 יכול יחסמנו מבחוץ כו'. ר"ל בדישו משמע דוקא בשעת דישה, א"כ יכול יחסמנו מבחוץ שלא בשעת דישו ואח"כ יהא מותר לדוש כן בחסימה, ת"ל כו':

4 ת"ל לא תחסום שור מ"מ כו'. דאל"כ הל"ל לא תדוש בשור בחסימה, דמשמע דוקא בשעת דישה אסור, ומדכתיב לא תחסום משמע מ"מ, ובדישו לדרשא אחרינא אתי, כמו שמפרש והולך ולמה נאמר דישו וכו'. וכעין זה פרשתי בסוף פרשת עקב לעיל יא כה על לא יתיצב איש וגו':

5 יצא הבודל בתמרים ובגרוגרות כו'. ר"ל אם נותנן על הגג לייבשן ונתקשרו זה על זה, וצריך להפרידם זה מזה אם רוצה ליטלן. ופי' שבאלו המלאכות אפי' מצוה ליכא, אבל במלאכות שהן גידולי קרקע ולא נגמרה מלאכתן, אעפ"י שאינו עובר בלאו כדנפקא משור ולא אדם, מ"מ מצוה איכא אם לא התנה עמו, אבל באלו אפי' תנאי לא צריך:

1 המיוחדים בנחלה כו'. ר"ל דוקא המיוחדים בנחלה שזה יורש את זה אם מת, דהיינו אחים מן האב, פרט לאחים מן האם שאין זה יורש זה את זה. שכל קרובי אביו יורשין אותו, ולא אחיו מאמו. וא"ת למה לי יחדו, תיפוק לי' מג"ש דאחים אחים מבני יעקב, כתיב הכא אחים, וכתיב התם בראשית מב יג שנים עשר עבדיך אחים וגו', מה להלן מן האב אף כאן מן האב. וי"ל כיון שמצינו דנקראו אחים אפי' קרובים, כדכתיב שם יג ח אנשים אחים אנחנו, הוה אמינא אפילו קרובים חייבים לייבם, וכמו שמצינו גבי בועז, לכך כתיב יחדו המיוחדים בנחלה וכו'. ובגמרא פרק ב' דיבמות יז: תירצו בעניין אחר ע"ש. והביאו הרא"ם ע"ש:

2 עיין עליו בן או בת כו'. ר"ל מדכתיב אין ביו"ד, דהל"ל אין חסר יו"ד, כמו שנכתב בסמוך פסוק ז מאן יבמי חסר יו"ד, ומדכתיב ביו"ד קוראו אין, ואל"ף מתחלף בעי"ן, והוה כאילו כתיב עין. ר"ל עיין עליו, שאם יש לו בן או בת כו' שפטורה מן החליצה ומן היבום:

1 גדול האחים הוא מייבם כו'. ר"ל שמצוה בגדול לייבם. וא"ת דלמא אם אין בכור פטורים מיבום. וי"ל דא"כ לא הל"ל כי ישבו אחים יחדו, דהוא בא ללמדך פרט לאשת אחיו שלא היה בעולמו כדפי' רש"י, ואם אחיו שאינו בכור אין מייבם, למה אצטריך למעט אשת אחיו שלא היה בעולמו, פשיטא דהא לאו בכור הוא, אלא ודאי ש"מ דאף אחיו שאינו בכור מייבם, ומה שכתיב בכור, בא ללמדך מצוה בגדול האחים כדפרש"י:

2 פרט לאילונית שאינה יולדת. ושיעור הכתוב כך הוא, ולקחה לו לאשה והיה הבכור, כלומר, המייבם יהיה בכור. אשר תלד, ואותה יבמה תהא ראוייה לילד, פרט לאילונית וכו':

3 יטול נחלת המת בנכסי אביו. אתה אומר לנחלה או אינו אלא שאם שמו יוסף קורין שמו יוסף, יוחנן קורין שמו יוחנן, נאמר כאן שם אחיו ונאמר להלן בראשית מח ו על שם אחיהם יקראו בנחלתם, מה להלן נחלה אף כאן נחלה. יבמות שם:

4 פרט לאשת סריס ששמו מחוי. ותנן ביבמות עט: אם היה סריס חמה, פירש"י שלקה ממעי אמו שלא ראה חמה שעה אחת בכשרותו, לא חולץ ולא חולצין את אשתו, אבל סריס אדם שהיתה לו שעת הכושר, חולץ וחולצין לאשתו:

1 כתרגומו לתרע בית דינא. ואינו כמו בשעריך תאכלנו לעיל טו כב שפירושו עיר, דהא אל הזקנים כתיב, ומושב הזקנים הוא בשער ב"ד:

1 ואף היא דבריה בלשון הקדש. דילפינן ואמר ואמרו ג"ש, כתיב הכא ואמר, ולהלן בפ' כי תבא כז יד כתיב ואמרו אל כל וגו', מה להלן בלשון הקדש אף כאן בלשון הקדש. והתם מנלן, ילפינן עניה עניה מהדדי, דהכא כתיב וענו הלוים, ולהלן בפ' יתרו שמות יט יט הוא אומר משה ידבר והאלקים יעננו בקול, מה להלן בלה"ק אף כאן בלה"ק:

1 על גבי קרקע. פי' בפניו כנגד פניו לא בפניו ממש, פי' משום דוירקה דבוק לעיל למלת לעיני הזקנים, כאלו אמר לעיני הזקנים וירקה, וישאר בפניו לבדו, וע"כ צ"ל שפירושו כנגד פניו, ומשום דהרוק הוא דוקא כנגד פניו, חשוב כאלו הוא בפניו ממש, לכן כתב בפניו ולא לפניו:

1 מצוה על כל העומדים כו'. פי' דק"ל מלת בישראל ל"ל. ומתרץ מצוה וכו'. ויהי' פירוש בישראל, במעמד ישראל, שיהיו שם בשעת חליצה לקרוא חלוץ הנעל. ואע"ג דכתיב בקרא בית חלוץ י"ל דמלת בית לדרשא אתי, בית אחד הוא בונה ולא שתי בתים, פי' שאם כונס יבמתו אסור לו לייבם את צרתה:

1 סופם לבא לידי מכות כו'. דאל"כ הל"ל כי יכה איש את אחיו וקרבה וגו'. ומתרץ דע"י מצות סופו לבא לידי מכות:

2 אין שלום יוצא מתוך ידי מצות. הא דנקט לשון מצה ולא נקט לשון ריב, כמו שנקט למעלה פסוק א אין שלום יוצא מתוך מריבה. משום דלשון הקרא נקט, דלמעלה כתיב כי יהיה ריב נקט מריבה, וכאן כתוב כי ינצו נקט מצות:

1 משקלות. ר"ל וכי אסור להיות אבנים בביתו, ומתרץ משקלות ששוקלין בהן, דומיא דאיפה שהוא שם מדה ה"ה באבנים:

2 גדולה כשמחכשת את הקטנה כו'. כגון ששניהם מנה שלם או שניהם חצי מנה, אלא זו מכחשת את זו, כלומר שאחת גדולה ואחת קטנה:

1 אם עשית כן כו'. דאם לא כן לך למה לי, לא יהיה בכיסך אבן ואבן מבעיא ליה. ויהי' פי' הקרא הכי, לא יהיה לך, כלומר אם יהיה בכיסך אבן ואבן אז לא יהיה לך כלום. ומפני שאי אפשר לומר אם אתה עושה כן וכו' אלא לאחר שתדע הבנת גדולה וקטנה, פירש תחלה גדולה וקטנה ואחר כך לא יהיה לך, שלא ע"ד המקרא:

1 אם עשית כן יהיה לך כו'. דלך בתרא דומיא דלך קמא שהוא דבק עם עונש עבירה, אף לך בתרא דבק עם שכר המצוה:

1 וכתיב בתריה בא זדון ויבא קלון. רצונו לומר, בא האויב ויתגרה בך למלחמה ויהי' לך לקלון:

1 ד"א לשון קור וחום כו'. ר"ל כדבר חם שהכל יראים ממנו, כך האומות היו יראים מכם, אבל עמלק ציננך והפשירך, לשון מים פושרין:

2 אע"פ שנכוה הקרה אותה בפני אחרים. ר"ל הראה אותך קר בפני אחרים:

3 מכת זנב חותך מילות כו'. פי' כי אבר המילה הוא כמו הזנב, ופירוש מזנב חותך הזנבות שלכם, פי' המילות, וזורקן כלפי מעלה, כלומר שהטיח דברים כלפי מעלה לומר מצוה שצוית לעמך ישראל מה הועילה להם:

4 חסרי כח. דנחשלים הוא מלשון חלש, דהרבה תיבות מצינו שיתחלפו, כמו כבש כשב, וכן אפילות פי' רש"י בפ' וארא בסופו שמות ט לב פלאי פלאות, וכן שמלה שלמה:

5 מחמת חטאם שהיה הענן פולטן. אותם שנפלטו מן הענן נחתך מילתן מעמלק:

6 עמלק אלהים מלהרע לך. שלא תפרש שהוא תואר לישראל, שלא היו ישראל יראי אלהים, דומיא דעיף ויגע, לכ"פ עמלק וכו'. ודרשו כך מדנקוד קמ"ץ תחת היו"ד, א"כ הוא פועל עבר, כמו כי זקן יצחק בראשית כז א, ואלו היה תואר, ה"ל לינקוד בשו"א תחת היו"ד:

1 מאיש ועד אשה כו'. כלומר שלא תשאיר אחריו זכר שתהא זכרו עליו, לומר זה של עמלק היתה, דאל"כ תכה מיבעי ליה: