רש"י על דברים כ״ה:ה׳

« רש"י על דברים כ״ה:ד׳ רש"י על דברים כ״ה:ו׳ »

1 גור אריה פתח ↗

שהיה להם ישיבה אחת בעולם. מלשון "ישבו" הוא דמפיק שהיה להם ישיבה אחת, ולא מן "יחדו", שהרי "יחדו" דרשינן אחר כך רש"י ד"ה יחדו 'פרט לאחיו מן האם' כ"ה ברא"ם:

1 ברטנורא על התורה פתח ↗

כי ישבו אחים וכו' עד פרט לאשת אחיו שלא היה בעולמו פי' שמת הבעל קודם לידת היבם. ומה שפי' אח"כ ובן אין לו עיין עליו קשה מאי קאמ' ומנא לו וי"ל דדרשינן אין כמו עין בחילוף אלף בע' שאותיות אחה"ע מתחלפות והרי הוא כאלו כתב עיין לו כלומר הסתכל ודקדק בו היטב אם יש לו בן הבן או בת הבת או בת הבן וכו' הכי איתמר בפי' רש"י בגמרא דיבמות:

2 שפתי חכמים פתח ↗

המיוחדים בנחלה כו'. ר"ל דוקא המיוחדים בנחלה שזה יורש את זה אם מת, דהיינו אחים מן האב, פרט לאחים מן האם שאין זה יורש זה את זה. שכל קרובי אביו יורשין אותו, ולא אחיו מאמו. וא"ת למה לי יחדו, תיפוק לי' מג"ש דאחים אחים מבני יעקב, כתיב הכא אחים, וכתיב התם בראשית מב יג שנים עשר עבדיך אחים וגו', מה להלן מן האב אף כאן מן האב. וי"ל כיון שמצינו דנקראו אחים אפי' קרובים, כדכתיב שם יג ח אנשים אחים אנחנו, הוה אמינא אפילו קרובים חייבים לייבם, וכמו שמצינו גבי בועז, לכך כתיב יחדו המיוחדים בנחלה וכו'. ובגמרא פרק ב' דיבמות יז: תירצו בעניין אחר ע"ש. והביאו הרא"ם ע"ש:

2 מזרחי פתח ↗

יחדיו המיוחדין בנחלה פרט לאחים מן האם. בריש פ' שני דיבמות ופרש"י המיוחדין בנחלה הראויין לירש זה את זה לא שחולקין נחלה אחת וא"ת למה לי יחדיו תיפוק לי מג"ש דאחים אחים מבני יעקב כתיב הכא כי ישבו אחים וכתיב התם שנים עשר עבדיך אחים אנחנו בני איש אחד מה להלן מן האב אף כאן מן האב כבר תרצו בגמרא דאצטריך למכתב אחים ואצטריך למכתב יחדו דאי כתב רחמנא אחי' הוה אמינא לילף אחוה אחוה מלוט פירש רש"י ותתיבם אשת אחי אביו שהרי בן אחיו היה וכי תימא לא מפני לא אפנויי אפני מדה"ל למכתב רעי וכתב אחים שמע מינה לאפנויי ואי כתב רחמנא יחדיו הוה אמינא עד דמיחדי באבא ובאימא צריכא ופריך והא עד דמיחדי באבא ובאימא מהיכא תיתי הא יבום בנחלה תלייה רחמנא דכתיב יקום על שם אחיו המת ואוקמוה על שם אחיו לנחלה שיירש המיבם כל נכסי המת ונחלה מן האב ולא מן האם היא ומשני אצטריך סד"א הואיל וחדוש הוא דקא משתריא ערוה גבי אימה עד דמיחדי באבה ובאימא צריכא:

3 שפתי חכמים פתח ↗

עיין עליו בן או בת כו'. ר"ל מדכתיב אין ביו"ד, דהל"ל אין חסר יו"ד, כמו שנכתב בסמוך פסוק ז מאן יבמי חסר יו"ד, ומדכתיב ביו"ד קוראו אין, ואל"ף מתחלף בעי"ן, והוה כאילו כתיב עין. ר"ל עיין עליו, שאם יש לו בן או בת כו' שפטורה מן החליצה ומן היבום:

3 מזרחי פתח ↗

ובן אין לו עיין עליו בן או בת או בן הבן או בת הבן או בת הבת. כדתניא בספרי ובן אין לו אין לי אלא בן בן הבן ובת הבן ובן הבת ובת הבת מניין ת"ל ובן אין לו עיין עליו מ"מ ומייתי לה נמי בפרק שני דיבמות ופירש רש"י הוה מצי למכתב אן לו כדאמרינן בקדושין אן כסף כמו מאן יבמי מאן בלעם דלא כתיב בהו יו"ד שפירש מאן בלעם מאן בדעתו לילך ממנו ולהכי כת' כאן ובן אין לו ביו"ד למדרש עיין עליו דאם יש לו זרע בעולם אשתי פטורה מן היבום:

1 כי ישבו אחים יחדו. שֶׁהָיְתָה לָהֶם יְשִׁיבָה אַחַת בָּעוֹלָם, פְּרָט לְאֵשֶׁת אָחִיו שֶׁלֹּא הָיָה בְעוֹלָמוֹ ספרי; יבמות י"ז:

2 יחדו. הַמְיֻחָדִים בַּנַּחֲלָה, פְּרָט לְאָחִיו מִן הָאֵם שם:

3 ובן אין לו. עַיֵּן עָלָיו, בֵּן אוֹ בַת אוֹ בֵן הַבֵּן אוֹ בַת הַבֵּן אוֹ בֵן הַבַּת אוֹ בַת הַבַּת עי' יבמות כ"ב:

1 מזרחי פתח ↗

כי ישבו אחים יחדו שהיתה להם ישיבה אחת בעולם פרט לאשת אחיו שלא היה בעולמו. בריש פ"ב דיבמות וכך שנו בספרי ולא מיחדו הוא דקא דרשי לה אלא מישבו דמשמ' ששניה' יחד ישבו בעולם פרט לאחיו שלא היה בעולמו שישיבתו של זה בעולם אינו בעת ישיבתו של זה בעולם אבל מלת יחדו כבר דרשוהו רז"ל למיוחדים בנחלה כדלקמן:

2 גור אריה פתח ↗

פרט לאחיו מן האם. דאם לא כן, "יחדו" למה לי. ואם תאמר, שמא "יחדו" שמיוחדים מן אב ואם. ואי משום דיבום בנחלה תליא, דכתיב פסוק ו "יקום על שם אחיו המת", והיינו לנחלה רש"י שם, ומאחר דבנחלה תליא, סגי אם הם אחים מן האב ב"ב קי ע"ב, דהא יבום חידוש הוא, דהרי משתרי ערוה לגביה ושריא, לכך צריך שהם אחים מן האב ומן האם. כבר פירשו בגמרא יבמות יז ע"ב דילפינן "אחים" "אחים" מבני יעקב, מה התם אחים מן האב, דכתיב בראשית מב, יג "שנים עשר עבדיך אחים", אף כאן אחים מן האב ולא מן האם. ומכל מקום אצטריך "יחדו", דאם לא כן, הוה אמינא נילף "אחים" מן לוט, דכתיב בראשית יג, ח "כי אנשים אחים אנחנו", ולא צריכים כלל שיהיו אחים, לכך בעי "יחדו". כך מפורש בפרק שני דיבמות יז ע"ב:

2 גור אריה על דברים פתח ↗

3 גור אריה פתח ↗

עיין עליו וכו'. בפרק ב' דיבמות כב ע"ב. ופירש רש"י שם הוי מצי למכתב 'אן לו', כדדרשינן בקדושין ד. לכתוב שמות כא, יא 'אן כסף' בלא יו"ד, כמו "מאן יבמי" פסוק ז, וכמו "מאן בלעם" במדבר כב, יד, דלא כתיב בהו יו"ד, שפירוש "מאן בלעם" שאין בדעתו לילך עמנו, ולהכי כתיב כאן "ובן אין לו" ביו"ד, למדרש 'עיין עליו', דאם יש לו זרע בכל העולם לא היתה מתייבמת. ובקדושין ד. כך איתא; אמר רבינא אם כן לימא קרא 'אן כסף', מאי "אין כסף", אין כסף לאדון זה, אבל יש כסף לאדון אחר. וממאי דדרשינן הכי, דתניא "וזרע אין לה" ויקרא כב, יג, אין לי אלא זרע, זרע זרעה מנין, תלמוד לומר "וזרע אין לה", עיין לה. ותנא גופיה מנא ליה דדרשינן הכי, אמרי דכתיב "מאן יבמי", "מאן בלעם", ולא כתיב בהו יו"ד, וכאן כתיב יו"ד, שמע מיניה דאתא לדרשה:ויש מקשים, הרי כל "אין" שבתורה מלא ביו"ד. ואיך מביא ראיה מן "מאן בלעם" "מאן יבמי", דהתם המ"ם שורש, מלשון "מאנת" שמות י, ג, ומאי ענינו ל"אין", דמביא ראיה ממנו. ויראה, כי סבירא להו לרז"ל, כי בכל מקום גם כן "אין" משמש כמו "ומותר האדם מן הבהמה אין" קהלת ג, יט, לפיכך כתיב בכל מקום "אין" מלא. ורז"ל שידעו שמוש לשון הקודש, סוברים כי "מאן" "מאנת", אף על גב דשם המ"ם שורש הוא, והלשון משמש ענין אחר מן לשון "אין", שהרי שם פירושו 'אינו רוצה' רש"י שמות ז, כז, מכל מקום הכל ענין אחד, רק כי אצל "מאן" שהוא משמש 'אינו רוצה', שזהו שמוש יותר מן "אין", הוסיפו מ"ם בלשון זה, שכן דרך לשון הקודש, כי לפי שמוש שלו מרבה בו אותיות. והפילו היו"ד, שכך צריך אל הלשון, שכאשר הוא פעל עבר אין בו יו"ד, כמו "ברך", "באר", וכיוצא בזה:אי נמי, שאין דעת רז"ל שמלת "מאן" לשון "אין", רק הביאו ראיה שאין צריך ליו"ד, כמו שאין צריך ליו"ד במלת "מאן", רק שבאה היו"ד בכל מקום להורות שהוא מלשון "ומותר האדם מן הבהמה אין", שפירושו שאפילו אם תחפש לא תמצא דבר. שכן הוא לשון "אין", כי השואל 'איה' או "אין", הוא כמו חפוש, שרוצה לומר שאף כאשר תחפש אין דבר נמצא. ולפיכך דרשו כאן וכן "ובן אין לו" 'עיין עליו', שמאחר ששמוש הלשון כך הוא, שאין כאן דבר כלל, יש לפרש כאן "ובן אין לו" עיין עליו, שאין לו בן ולא בן הבן, כמשמעות לשון "אין". וכן דרשינן "אין כסף" לאדון זה, אבל יש כסף לאדון אחר קידושין ד.. כי לשון "אין" מלשון "ומותר האדם מן הבהמה אין", שמשמע שיש כסף במקום אחר, שאם לא כן לא יאמר 'איה כסף', דמשמע שראוי להיות כאן כסף כמו שיש במקום אחר, רק שכאן אצל אדון זה אין כסף. ודבר זה מובן לכל:

3 הערות ומקורות על תפארת ישראל פתח ↗

שנאמר דברים כה, ה "כי ישבו אחים יחדו ומת אחד מהם ובן אין לו לא תהיה אשת המת החוצה לאיש זר וגו'". ופירש רש"י שם "ובין אין לו - עיין עליו, בן או בת, או בן הבן, או בת הבן, או בת הבת". ובביאור דרשה זו, ראה בבאר הגולה באר השלישי מח., גו"א דברים פכ"ה אות יא, תוספות יום טוב ליבמות פ"ב מ"ה ד"ה פוטר, ובסמ"ע חו"מ ריש סימן רעו.

« רש"י על דברים כ״ה:ד׳ רש"י על דברים כ״ה:ו׳ »