1א רבי יהושע אומר הפסח שבא בטומאה ואכלו ממנו זבים וזבות נדות ויולדות – יכול יהיו חייבים? תלמוד לומר "כל טהור יֹאכל בשר והנפש אשר תֹאכל בשר" – הנשחט לטהורים חייבים עליו משום טומאה, הנשחט לטמאים אין חייבים עליו משום טומאה.2ב ר' אליעזר אומר דחקו זבים ומצורעים ונכנסו לעזרה – יכול יהיו חייבים? תלמוד לומר במדבר ה, ב "וישלחו מן המחנה כל צרוע וכל זב וכל טמא לנפש" – בשעה שטמאי נפש חייבים – זבים ומצורעים חייבים, ובשעה שאין טמאי מתים חייבים – אין זבים ומצורעים חייבים.3ג "וטומאתו עליו" – טומאת הגוף. או יכול טומאת בשר? תלמוד לומר "וטומאתו עליו" – "טומאתו" "טומאתו" במדבר יט, יג לגזירה שוה. מה טומאה להלן – בטומאת הגוף מדבר ולא דיבר בטומאת בשר, אף "טומאתו" האמור כאן – בטומאת הגוף מדבר ולא בטומאת בשר.4ד רבי אומר "ואכל" ויקרא ז, כא "וטומאתו עליו" ויקרא ז, כ – בטומאת הגוף דיבר ולא דיבר בטומאת בשר.5ה ר' חייא אומר נאמרו 'קדשים' על שם רבים ונאמר 'טומאתו' על שם היחיד. והא מה אני מקיים "וטומאתו עליו"? בטומאת הגוף דיבר ולא בטומאת בשר.6ו ואחרים אומרים לא דיבר אלא במי שהטומאה פורחת הימנו; יצא בשר שאין הטומאה פורחת הימנו.7ז "ונכרתה הנפש" – ולא הצבור. "הַהִוא" – ולא אנוס ולא שוגג ולא מוטעה. "מֵעַמֶּיהָ" – ועמיה בשלום.
