1א "לכל הבהמה" – להביא את השליל שיהא אבר מן החי ממנו מטמא. "טמאים" – מלמד שמצטרפין זה עם זה. יכול יצטרפו למתים? תלמוד לומר "הם". יכול לא יצטרפו למתים החמורים אבל יצטרפו עם נבילות הקלות? תלמוד לומר "הם". "כל הנוגע בהם יטמא" – להביא את בהמה טמאה שלא תהיה שחיטתה מטהרתה.2ב והלא דין הוא! שרץ אסור באכילה ובהמה טמאה אסורה באכילה. מה שרץ אין שחיטתו מטהרתו אף בהמה טמאה אין שחיטתה מטהרתה.3ג או כלך לדרך זו: טריפה אסורה באכילה ובהמה טמאה אסורה באכילה. מה טריפה שחיטתה מטהרתה אף בהמה טמאה תטהרנה שחיטתה.4ד נראה למי דומין. דנין דבר שאין למינו שחיטה מדבר שאין למינו שחיטה ואל תוכיח טריפה שיש למינה שחיטה. או כלך לדרך זה: דנין דבר שמטמא במשא מדבר שמטמא במשא ואל יוכיח שרץ שאינו מטמא במשא. תלמוד לומר "כל הנוגע בהם יטמא" – להביא בהמה טמאה שלא תהא שחיטתה מטהרתה.5ה 'כל הולך על כפיו' – זה הקוף. 'כל הולך' – להביא את הקופד ואת חולדת הסנאים ואת אדני השדה ואת כלב הים. זו חיה טהורה; חיה טמאה מנין? תלמוד לומר "ההולכת על ארבע". "בכל החיה" – להביא את הפיל.6ו אם נאמרו למעלה למה נאמרו למטה? אלא העליונים באבר מן החי והתחתונים באבר מן המת. והלא דין הוא! ומה אבר מן החי – שהבשר הפורש ממנו טהור – הרי הוא מטמא, אבר מן המת – שהבשר הפורש ממנו טמא – אינו דין שיהא טמא?! לא! אם אמרת באבר מן החי – שאסורו נוהג בבן נח כישראל! תאמר באבר מן המת שאין איסורו נוהג בבן נח כישראל! והואיל ואין איסורו נוהג בבן נח כישראל לא יטמא! תלמוד לומר "הנוגע..והנושא" – לרבות אבר מן המת.7ז "והנוגע..יטמא עד הערב" – ואין הנוגע מטמא בגדים. והלא דין הוא! ומה אם במקום שלא נטמאו מחמת עצמם במשא – נטמאו מחמת הנושא, מקום שיטמאו מחמת עצמם במגע – אינו דין שיטמאו מחמת הנוגע?! תלמוד לומר "והנוגע..יטמא עד הערב" – ואין הנוגע מטמא בגדים.8ח "והנושא..יכבס בדגיו" – מלמד שהנושא מטמא בגדים. והלא דין הוא! ומה אם במקום שנטמאו מחמת עצמם במגע – לא נטמאו מחמת הנוגע, מקום שלא נטמאו מחמת עצמם במשא – אינו דין שלא יטמאו מחמת הנושא?! תלמוד לומר "והנושא..יכבס בגדיו" – מלמד שהנושא מטמא בגדים.9ט קל וחומר שלא יטמאו מחמת עצמם במגע! ומה אם במקום שנטמאו מחמת הנושא – לא נטמאו מחמת עצמם, מקום שלא נטמאו מחמת הנוגע – אינו דין שלא יטמאו מחמת עצמם במגע?! תלמוד לומר "כל הנוגע בהם יטמא" – בין אדם בין כלים.10י קל וחומר שיטמאו מחמת עצמם במשא! ומה אם במקום שלא נטמאו מחמת הנוגע – נטמאו מחמת עצמם במגע, מקום שנטמאו מחמת הנושא – אינו דין שיטמאו מחמת עצמם במשא?! תלמוד לומר "לכם" – לכם הם מטמאין ואין מטמאים לא אוכלים ולא משקים ולא כלים במשא.
