1בדין אם מים שאובין שפוסלין את המקום אי הוי דאורייתא או דרבנן דאיתא פרק מרובה דף סז איכא פלוגתא ר"י פירש דשאיבה הוי דרבנן ואפילו כולו שאוב אינו פוסל מן התורה הלכך כל ספק שאירע בו אפי' ספק אם הוא כולו שאוב אם לאו כשר והאריך הרא"ש שם בראיות ור"י ורשב"ם ז"ל פי' דכולו שאוב פסול מן התורה וכן פי' הר"ר שמעון ז"ל שכולו שאוב פסול מה"ת עד שיהיה רובו בהכשר אבל לאחר שיהיה רובו בהכשר משם ואילך אין שאיבה פוסלת בו אלא מדרבנן הלכך כל ספיקא שיארע בו קודם שהיה רובו בלא שאיבה אזלי' בה לחומרא אבל משידוע שהיה רובו בהכשר מקלינן בספיקא שאירע בו והאריך שם הרא"ש. בראיותיו ועוד כתב הטור י"ד סי' רא בשם אביו ז"ל על מקוה העומד בבית העובד כוכבים ומשכירו לישראל שיתן לו כל הטובל בו דבר ידוע בכל פעם שאין להאמין לעובד כוכבים דחיישינן שמא יחסר וימלאנו: ועל אודות המקוה אשר במקום שיש באר מים חיים הנובעים ומרוב המים אשר בבאר יראות הנשים לטבול שם ועשו קרוב לשפת הבאר כמו אמתיי' כיפה אחת של אבן כדי הקף הבאר אשר על הכיפה ההיא עומדות הנשים לטבול ולמען יוכלו המים מהבאר שהם מתחת הכיפה לנבוע למעלה מהכיפה ויהי' הכל אחד עשו נקבים רבים בכיפה ההיא כשפופרת הנוד ועתה מחמת היובש נתיבשה המים שלמעלה מן הכיפה הרבה ולא נשאר למעלה מן הכיפה שיעור כ' סאים או כ"א סאין מן המים ושאלת אם יש דרך להטיל שם מים ולהכשירו דבר ידוע כי באר מים חיים יש לו דין מעין גמור ואין צורך להאריך בזה כי בשכבר האריך מהררי"ק סימן נ"ו בראיות ברורות והוכיח דאין חלוק ביניהם וידוע כי מעין מטהר בכל שהוא כדאיתא בתמורה ובמס' מקואות בכמה מקומות דאיכא פלוגתא גבי מעין בטהרת אדם דאיכא למ"ד דאע"ג דמעין מטהר בכל שהוא היינו דוקא לטבילת כלים אבל לאדם אפי' אם הוא קטן ביותר בעינן שיהיה מ' סאה גם במעין וזהו דעת תוספות והרא"ש ז"ל כדאיתא בהל' מקואות להרא"ש וטור י"ד סי' ר"א ואיכא למ"ד מעין מטהר בכל שהוא אף לאדם וזהו דעת הרמב"ם והראב"ד ז"ל ונראה דעת התוספות יותר דגם האחרונים הכי קים להו מ"מ לגבי שאיבת מים נראה לי דרוב הפוסקים הסכימו לזה דמעין כל שהוא יכול לשאוב בו כל מים שירצה כמו שיכול לשאוב במקוה שיש בו מ' סאה ואין שאיבה פוסלת בהם כלל אפי' לכתחלה ולא נמצא בכל הפוסקים מי שיחוש לשאיבה במי מעין כי אם אותם שתי דעות שהביא המרדכי בהלכות נדה וסמי אותם דעות מקמי כמה דעות אשר שם ר' שמחה ומהר"ם והרשב"א והרא"ש והטור בנו ומהרי"ק ראשונים ואחרונים בודאי כלהו פליגי עם אותם שתי דעות ודחו דבריהם והסכימו דאין שאיבה פוסלת במעין וכיון שכן נ"ל דבנדון דידן כיון שהמים שהם מעל הכיפה באין ונובעין מן הבאר דשפיר מצינן לשאוב שם מים כדי השיעור כל שיש למעלה מן הכיפה מים כל שהוא מאותם המים שלמטה מן המעין ולהדיא כתב הרא"ש בתשובותיו כלל ל' סי' ג' דמעין והמחובר לו אינו נפסל בשאיבה והביא ראיה לדבריו ועוד ביאר הרא"ש ז"ל להדיא כלל ל"א סי' ו' בתשובה שנשאל לו בנדון כדומה לזה על מערה עמוקה ומים נובעין ומרוב המים יראות הנשים לטבול שם ועשו מחיצות בשפת המים וחפרו שם חפירה ומן המים המרובים שבפנים יצאו מקצתן לחוץ לתוך החפירה ולא היה בה שיעור לטבילה והוסיפו עליהם מים והשיב ז"ל אם מחפירה שעשו סביב המערה היו מחוברים למים שבתוך המערה דרך הנקבים בשעה ששפכו המים לתוך החפירה והנקב שבכותל המכוסה היה רחב שתי אצבעות אפי' אם לא היה בחפירה כי אם מעט מים ואפי' אם שפכו מן הכלים לתוך החפירה בלא המשכה מותר לטבול בתוך החפירה דמקוה שכולו שאוב המחובר למעין או למקוה שיש בו מ' סאה והמים כשרים באין דרך הנקב שהוא רחב ב' אצבעות בגודל מותר לטבול בו כדתנן פ"ו דמקואות בזה יש כ' סאה ובזה וכו' הרי לפנינו להדיא דהתיר הרא"ש ז"ל בתשובה בנדון כיוצא בזה:2בדין אם מותר לטבול בשלג שאינו מפושר רבי' שמריה משפיר"א התיר לאדם שאנס אשתו להטביל בשלג שאינו מפושר ואמר דעלתה לה טבילה והר"ר אליעזר מפיה"ם אסר אם לא הופשר השלג ורבי' שמחה הסכים גם כן לאסור ובדין נדה שנאנסה וטבלה דאיתא פ"ב דחולין איכא פלוגתא מיי' פ"א מהל' מקואות וסמג עשין רמ"ח פסקו דאין הטובל לחולין צריך כוונה והלכך עלתה לה טבילה וכן פוסק ר"ח והר"ן והרשב"א והגהת אשר"י בשם מהרי"ח פסקו דלא עלתה לה טבילה מיהו אם אנסה חברתה ואטבלה כוונת חברתה כוונה מעליתא הוא וכבר זכרנו החלוקים שיש במצות צריכות כוונה והקושי שיש על מיימ' מדבריו אלו לדבריו שבפ"ב מהלכות ק"ש ובהלכות מגילה ובהלכות חמץ ומצה וכן לשאר הפוסקים והחילוק שיש במצות שצריכות מעשה למצות שתלוין באמירה בלבד ואין כאן מקום להאריך: ובדין אם מותר לטבול בנהרות ר"ת מתיר לטבול בכל הנהרות כל השנה כולה דנהרא מכיפיה מתברך ולא חיישי' שמא ירבו הנוטפין על הזוחלין ומהר"ם אוסר לטבול בנהרות והר"ן האריך בזה בפרק במה אשה עש"ב:3והדרך אשר עליו אפשר לדעת מדידת המקוה הוא בזה האופן כי שיער המקוה שהוא אמה על אמה ברום ג' והם תרמ"ח טפחים שהם אלפים ותמש מאות ותשעים ושנים גודלין. ובזה האופן כי כשתצייר מקוה שהיא אמה על אמה יהיה ו' טפחים לכל צד כי האמה כאן היא מו' טפחים ולכשתחלק אותה לו' רצועות טפח לכל רצועה יעלה בידך ל"ו טפחים כל טפח מהם גובהו י"ח טפחים שהם תרמ"ח טפחים שלמים וטפח הוא ד' גודלי' נמצא שתרמ"ח טפחים הם שני אלפים תקצ"ב גודלין א"כ כשיהיה בידך בשעת מדידה תרמ"ח טפחים או שני אלפים תקצ"ב גודלין הרי זה שיעור מקוה שלם ממ' סאה הלכך כשתבוא למדוד מקוה קח מדת גובה המים ומדת רוחב המים לכל צד ותעשה מהם רצועות כאשר אמרתי ותראה אם יש שם תרמ"ח טפחים והמשל אם הוא רחב חצי אמה דהיינו ג' טפחים וארכו ב' אמות וגובהו ג' אמות גם בזה יש שיעור מקוה כי כשתחלקהו לשלש רצועות לארכו טפח לכל רצועה וכן לרחבו טפח לכל רצועה בדמות הזה יעלה בידך ל"ו טפחים כל טפח מהם גובהו ג' אמות דהיינו י"ח טפחים שהם תרמ"ח טפחים ועל דרך הטפחים שאמרתי תדע אימתי הוא שיש במקוה כ"א סאין מים שמותר להרגיל בתוכו מים:
