שלטי הגיבורים על שבועות י״ז

1 הא דאמרינן אחד שהלוה לשנים יכול לגבות מא' מהם הכל כתב בעל העיטור דוקא שאינו מוצא לגבות משניהם וכו' גובה מכל אחד ואחד חלקו אבל הרמב"ן כתב שנים שלווו בשטר א' או שלקחו מקח א' וכן שני שותפין שלוה א' מהם או שלקח בשותפות יפרע ממי שירצה ואם לא היה לא' כדי החוב חוזר ותובע מן השני השאר ע"כ אלמא אע"פ שלכל א' יש כדי החוב יכול לגבות מא' מהם כל החוב אם ירצה שהרי כתב אם לא היה כל החוב לא' מהם חוזר ותובע את השני וכן היא מסקנת הרא"ש כתב הרמב"ן שותפין שלוה אחד מהם מאחד השני משתעבד ר"ל שהשני משועבד במה שלוה חברו אפילו לא היה עמו בקנין ודוקא שהוא מודה שמה שלוה שותפו הוא לצורך השותפות ואז הוא מתחייב אפילו שלא נכנס עמו בשעת הלואה שהשותפין כשלוחין זה לזה אבל אם כפר השותף ואמר שמעולם לא נכנס דבר זה בשיתוף אין הודאת שותפו מזיקו לכלום עד שיתברר הדבר שלצורך השותפות לוה מה שלוה והרא"ש ז"ל לא כתב כך: כתב הרא"ש ראובן ולוי הלוו מנה משמעון בשטר וכתב שטר חוב על שניהם ומחל שמעון לראובן כל תביעה שיש לו עליו מאותו שטר כל החוב מחול וגם מלוי אינו יכול לגבות דכיון שהיה יכול לגבות כל החוב מאי זה מהם שירצה כשמחל לו כל הדין שיש בידו מאותו שטר היינו כל החוב והרי הוא כאילו פרע כל החוב ושניהם פטורים ואין שמעון יכול לומר ללוי מחלתי שלא לגבות ממנו אבל ממך אגבה שהרי היו שותפין בחוב ומה שמחל לאחד מחל לכולם ואין הדין כן בראובן ושמעון שנעשו ערבים בשביל לוי ופטר את ראובן מהערבות יכול לגבות כל החוב משמעון כיון שלא מחל לערב ונשאר עדיין כל החוב על הלוה יכול לגבות מן הערב שלא מחל לו: שאלה ראובן נתרעם על שנים שהם חייבים לו ממון וכפר הא' והודה השני שהוא וחבירו חייבים באותו ממון זה שכופר יש לנו מן הדין לחייבו שבועה בעדות השני שמעיד עליו שהוא חייב לו או לא וכן אם היו הנתבעים שלשה וכפר א' מהם והודו השנים עליו ועל עצמם אותו שכפר אם יתחייב ממון על פיהם או לא תשובה אם אותו ממון לקחו אותו בתורת שתוף נעשו אחראין זה לזה וזה שהודה מתחייב בכל ואין מקבלין עדותו על חבירו מפני שהוא נוגע בעדותו ואחז"ל וכחש בעמיתו פרט למכחיש לא' מן השותפין ואיתמר בירושלמי א"ר יוסי הדא אמרה שנים שלוו מאחד אע"ג דלא כתבין אחראין וערבאין זה לזה וה"ה אם יהיו ב' או ג' או יותר אחראין וערבאין הם:

2 התובע את חבירו בב"ד וא"ל מנה לי בידך כתב מיימ' שב"ד אומרים לו פרש דבריך למה חייב לך הלוית לו או הפקדת בידו שאפשר שהוא חושב שהוא חייב לו ואינו חייב לו וכן הנתבע אם משיב אין לך בידי כלום איני חייב כלום צריך לברר דבריו דשמא טועה וסובר שאינו חייב לו והוא חייב לו והרא"ש כתב בתשובה שאין אדם צריך לברר לא זמן פרעון מתי פרעו ובמה פרע ולא הלואה היאך הלוה ומתי הלוה ומיהו לפי הענין להוציא הדין לאמתו שאם יראה לדיין שבא ברמאות יש לו לחפש ולפשפש בין בטענת התובע בין בטענת הנתבע כדי להוציא הדין לאמתו: האומר לחבירו מנה לי בידך והלה אומר אין לך בידי כלום או פרעתיך ואומר התובע השבע לי היסת והשיב הנתבע הלא יש לך שטר עלי ואתה רוצה להשביעני תחלה ואח"כ תוציא השטר הפרוע ותגבה בו אמרי' לו הבא השטר ואם אומר התובע לא היה לי שטר מעולם או היה לי שטר ואבד כתבו הגאונים שאומרים למלוה בטל כל שטר שיש לך עליו קודם לזמן הזה ואת"כ תשביעהו היסת או תחרים חרם סתם ואח"כ צא ובקש השטר:

3 וגבי הילך כתב ה"ר יוסף ן' מגא"ש אפילו אם יתן לו משכון על מה שמודה לו לא חשיב הילך אבל בעל העיטור כתב דמשכון תשיב שפיר הילך דהא אפי' שטר תשיב הילך והכי מסתברא: תבע שני כלים והודה לו באחד מהם וא"ל הילך וטוען התובע שנשתמש בזה שהוא מודה לו ונפחת מדמיו אם יש לו עדים בזה או שהוא בעצמו מודה לו אין זה הילך אם נראה לדיין שהנתבע מערים כדי לדחות ממנו השבועה צריך לישבע שבועה דאורייתא וכ"כ מיימ' כיצד אמר לו מנה וכלי יש לי בידך אין לך בידי אלא הכלי והילך ואמר התובע אין זה הכלי שלי הרי זה נשבע היסת וכולל בשבועתו שזה כליו ואם הודה הנתבע שאין זה כלי שלו אלא שנתחלף לו אע"פ ששוה כמו כליו צריך לישבע שבועה דאורייתא ע"כ. ואפשר שהוא סובר דמשכון אינו נקרא הילך אבל לפי מה שכתבתי דמשכון נקרא הילך לא גרע זה משאר משכון אע"פ שכופר בכל והילך פטורים מן השבועה מן התורה חכמים חייבוהו שבועה וזו היא שנקרא שבועת היסת לא שנא אמר לו מנה לי בידך ואמר לו הין למחר א"ל תנהו לי נתתיו לך או שאמר לו יש לי בידך כנגדו כסות וכלים או שאמר לו אמת שהיה לך בידי אבל את מחלתו לי או נתתו לי במתנה דאיכא דררא דממונא בכל ענין נשבע היסת ובלבד שיתבענו התובע טענת ודאי כדפי' לעיל: