שלטי הגיבורים על פסחים כ״ב

1 ועל הפת נראה דגם רבינו סובר דאין מבדילין עליו והטור כתב בשם הר"ם דיש ליזהר שלא יביא הלחם על השלחן עד אחר הבדלה ואם הביא פורס עליו מפה ומכסנו לפי שהוא מוקדם בפסוק וצריך להקדימו אם לא יכסנו: לשון ריא"ז ואם אין לו יין במ"ש אינו אוכל כלום עד שימצא למחר יין ויבדיל שאין מבדילין על הפת כדרך שמקדשין על הפת:

2 לשון ריא"ז ומי שלא הבדיל במ"ש מבדיל והולך עד סוף יום שלישי וי"א מבדיל והולך כל יום ראשון בלבד שכך היתה גרסת ספריהם.

3 כתב הרא"ש ואם תאמר וההוא סבא היאך שתה קודם המברך הא אמרינן בפרק שלשה שאכלו אין המסובין רשאין לטעום עד שיטעום המברך וי"ל דפשט ידו ליקח הכוס לפי שהיה מאריך אבל עדיין לא שתה ויש מפרשים היינו דוקא גבי המוציא שצריך המברך לטעום כדאמרי' בפ' הרואה לא יפרוס אדם פרוסה לאורחין אא"כ אוכל עמהם הילכך לא יטעום אחר לפניו אבל גבי קדוש דאין חובה רק שיטעום אחד יכול אחר לטעום לפניו מיהו בירושלמי משמע דאין חילוק דגרסי' התם אמר ר' אבא בשם רבינו אין המסובין רשאין לטעום עד שיטעום המברך ר' יהודה בן לקיש אומר שותין אע"פ שלא שתה הוא ולא פליגי מה דא"ר אבא כשהיו כולן זקוקים לכוס א' ומה דאמר ר' יהודה בן לקיש כשיש לכל א' וא' כוסו בידו והשתא ניחא הכא כשהיה כוסו בידו וצריך לומר כי כוסות שלהן לא היו פגומין שיהו ראוין לברכה שאנו רואים כאילו כל א' קדש על כוסו ואע"פ שאין צריכין לשתות לכתחלה מיהו מצוה לשתות וכן בשבת אם רצה כל א' לאכול מככרו צריך שיהא לפניו שתים משום לחם משנה ויש שנוהגין לשפוך מכוס של ברכה לשאר כוסות והכא משמע דלא צריך דההוא סבא שתה מכוסו ואע"פ שלא שתה מברך ושפך מכוס ברכה לשלו ונ"ל דאין ראיה מהכא דאיכא למימר דגחין והגביה כוסו להושיט למברך שישפוך לכוסו וגחין ושתי דקאמר פירוש גחין ליתן כוסו כדי לתקנו לשתות:

4 לשון ריא"ז המקדש על היין מקדש ואח"כ נוטל ידיו שיהא תיכף לנטילת ידים סעודה ולא יפסיק הקידוש בינתים ואם נטל ידיו תחלה ה"ז יכול לקדש על היין וא"צ נטילה אחרת כמבואר בקונטרס הראיות:

5 סמ"ג פסק בשם ר"ת דאין מקדשין קדוש על הפת והביא ראיה מן הירושל' באורך ואפי' בזמן דחביבא ליה רפתא אין מקדש עליו ורבינו כ' דמקדשין עליו וכן מיי' פכ"ט מהל' שבת וטור א"ח סי' רצ"ז: לשון ריא"ז מי שאין לו כוס לברך עליו לילי שבת מקדש על הפת ומברך המוציא כדרך שמברך על היין בפה"ג ואפי' אם יש לו יין והיה הפת חביב עליו כגון שהיה רעב והיתה האכילה חביב עליו מן השתיה ה"ז מקדש עליו אם ירצה ונוטל ידיו תחלה ומברך עליו המוציא ומברך עליו ברכת קידוש:

6 ועל השכר אע"פ שהוא חמר מדינה נראה מדברי רבינו דאין מקדשין עליו שהרי השמיט דינו וכן כ' מיי' וסמ"ג אמנם הטור פסק דמקדשין עליו ופליג:

7 רבינו שמואל כ' דאפילו קבע סעודתו על השכר לא מצי לומר עליו ברהמ"ז ורבינו כ' דמצי לומר עליו בהמ"ז וכ"כ הטור כרבינו: לשון ריא"ז ובמקום שקובעין סעודתן על השכר ורוב שתייתן שכר השכר הוא להן כמו היין ומבדילין עליו ומקדשין עליו ומברכין עליו ברכת המזון וכ"ש יין המעורב בו דבש כגון יינומלין שהוא משובח ומבושם וראוי לקבוע עליו לומר עליו כל שירות ותשבחות וכן היין המבושל ראוי לקדש עליו ולהבדיל עליו ויוצאין בד' כוסות של פסח כמו שמבואר בתלמוד ארץ ישראל בפ' המוציא יין וכן ביאר מז"ה:

8 לשון ריא"ז המקדש אם טעם מלא לוגמיו יצא ואם לאו לא יצא ואם לא טעם המקדש וטעם א' מן המסובין מלא לוגמיו יצאו כולן ידי קידוש כמו שביאר מז"ה בפסקיו וכך ראוי לומר בכל ברכה הטעונה כוס ונראה בעיני שא"צ מלא לוגמיו אלא כדי שיסלקנו לצד א' ונראה כמלא לוגמיו כמו שאמרו לענין יה"כ כמבואר בקונ' הראיות וכל ברכה הטעונה כוס צריכה שיעור ושיעור הכוס רביעית לוג יין מזוג שהוא ביצה ומחצה שיעור מדתו אצבעיים על אצבעיים ברום אצבעיים וחצי אצבע וחומש אצבע ובגודל וראוי להקפיד על הכוס הפגום שטעמו ממנו שלא לקדש עליו ולא להבדיל עליו ולא לברך עליו ברכת המזון ואם אין לו כוס אחר ראוי לברך עליו ולקדש עליו כמו שביאר מז"ה: