1לשון ריא"ז מותר לבשל הקמח בשמן או במלח וכן מותר ללוש אותו בשמן או בשאר מי פירות שמי פירות אינן מחמיצין וכן הכרמל כשמהבהבין אותו באור ויוצאין מימיו אין חוששין בו משום חמוץ שמי פירות אינן מחמיצין היין והדבש והחלב וכל השמנים והמשקים היוצאים מן הפירות הרי הן בכלל מי פירות אבל התפוחים והרמונים שהן חמוצים נראה שהמים שלהם מחמיצים שכל משקה חמץ מחמיץ ולוקין על חימוצו ואין חייבין עליו כרת כמבואר בקונטרס הראיות ולא אמרו שאין מי פירות מחמיצין אלא כשאין שם מים כל עיקר אבל אם יש שם תערובת מים אע"פ שאין חמוצו חמץ גמור להתחייב עליו כרת חייבין עליו מלקות כמבואר בקונ' הראיות: עיסה שנילושה במים מותר ללוש אותה בשמן או בשאר מי פירות ואין חוששין שמא ימהרו חמוצה יותר מן המים וכך היא שיטת רבי' יצחק ומז"ה ויש שאוסרין ולדברי הכל אין יוצאין בה משום מצה מפני שהיא מצה עשירה:2וכן כתבו מיי' וסמ"ג והטור פליג וכתב דא"צ לשומרן אלא משעת טחינה וכ"כ בשאילתות לא נפיק י"ח אלא במצה דמינטרא מחימוץ מן כד נפיל מיא עילויה ואי אמטינהו לחיטין נכרי חש"ו לא יצא י"ח: תשובה לגאון וליקח קמח מן השוק בשעת הדחק מותר ויוצאין בו דלא מחזקינן איסור אבל לכתחילה בעי שימור: לשון ריא"ז מצוה להצניע חטים למצת מצוה של לילה הראשונה משעת קצירה ומשמרן שלא יבאו עליהן מים שנאמר ושמרתם את המצות כל שימור שיכול לעשות יעשה אם לא שמרן מתחלה לוקח חיטין מן השוק ואפי' חיטין הבאים בספינה ואין חושש שמא באו עליהם מים ומעיין בהם ומדקדק בהן שמא גרעין מקולקל ומשונה מן השאר ומשליכו וכן בדברי הגאונים ושומרים אותו בשעת טחינה אם לא מצא קונה קמחין וסלתות מן נכרי ויוצא בהן כמו שביאר מז"ה אבל בצק שלשו נכרי אע"פ שיודע שאין בו חמץ ומותר באכילה אין יוצא בו י"ח משום מצה הואיל ולא נילוש לשם מצת מצוה:3וכתב ה"ר אפרים דהני חיטין אסורין אפי' לא נתבקעו אע"ג דגבי ללתות אינן אסורים אא"כ נתבקעו שאני התם דעסיק בהו ולא אתי לידי חמוץ אבל הכא כיון דמינח נייחי אתי לידי חמון וכתב בה"ג חיטין שבאו בספינה אם לחות הן או שנשתנו מראיתן בידוע שהגיע להם מים ואסור להשהותן בפסח ואם יבשות וקשות אחזוקי איסורא לא מחזקינן ומותרין באכילה: לשון ריא"ז תבואה שנשרית במים ואפי' אם נשרית בעודה מחוברת לקרקע לאחר שיבשה ועומדת ליקצר הרי זו חוששין על חמוצה כמבואר בקונטרס הראיות ואסור לקיימה בפסח:4ומיי' כתב דחיטין שנפל עליהם מים יכול למוכרן מעט מעט לנכרי כדי שיאכלם קודם הפסח ולא הרבה ביחד דאיכא למיחש שמא יחזור וימכרם לישראל ולמיי' וסמ"ג דאינהו כתבו דכשמוכר לישראל צריך להודיעו כדי שיאכלם קודם הפסח צריך לפרש הכי דלישראל מוכר הרבה ביחד ומודיעו אבל מעט אין צריך להודיעו דהא גבי נכרי נמי מצי למכור מעט מעט ולגבי נכרי אין שייך הודעה דלאו בר הודעה הוא בענין זה וכן ס"ל לטור וגם לב"ה דכשמוכר לישראל מעט מעט אין צריך להודיעו ילא ידעתי למה תמה הטור על דברי מיי' דהא איכא לתרץ דבריו כדכתיבנא: לשון ריא"ז ואסור למוכרה לנכרי שמא יחזור וימכרנה לישראל לצורך הפסח אבל מוכרה לישראל לזה מעט ולזה מעט כדי שתכלה קודם הפסח:5בגמרא קאמר דאפילו במצה אפויה אסור היכא דאיכא עבדי שמזלזלין במצוה או כיוצא בזה דאיכא למיחש דאתי לשרויי אף בקמחא טור: לשון ריא"ז ואין מוללין אפילו בקמח של קליות שמא לא נאפה כל צורכן והקמח שלהן בא לידי חמוץ ומז"ה מתיר וכדברי האוסרין נ"ל עיקר ולא התירו למלול אלא בקמח עדשים או בקמח מצה שנאפית כל צרכה:6נראה מדברי רבי' דפירוש מים שלנו רוצה לומר שלא יהיו במחובר בתחלת היום וכל היום ואפשר דדעתו הוא שיהיו שאובין כל הלילה מראש ועד סוף וכלשון רבינו כ' גם מיי' וסמ"ג כתב בשם רא"ם וכן הטור דצריך שלא יהיו במחובר משנכנס הלילה שבלילה מעיינות רותחין והשאובין בערב עם שקיעת החמה מותרים מיד וכן כ' הרא"ש דעמא דבר לשואבן עם שקיעת החמה ולדידהו השואבן ביום נראה דמותרין מיד וגם לדידהו אסור לאחר שאיבתן עד לאחר התחלת הלילה וריב"ן פסק שאסור לאפות קודם עלות השחר דאימא סוף הלילה גורם הצינון: ורש"י פי' לאו דוקא שלנו לילה אחת אלא שעבר עליהם י"ב שעות משנשאבו גם כתב רש"י דאין לחוש בנהרות אפילו לא לנו מותרין דדוקא מי בורות ומעיינות הם רותחים ומדברי ה"ג והטור מוכח דגם במי נהרות יש לנו לחוש וכתב סמ"ג דיש להתיר מים שלא לנו שנתבטלו ברוב מים שלנו הואיל ונתבטלו כבר קודם לישה והותרו. לשון ריא"ז אשה לא תלוש במים שנשאבו בו ביום אלא אם נשאבו מאמש ולנו בלילה שהן קרין ביותר בימי הפסח:7מיי' כתב דהא דצריכה שני כלים דוקא באשה שלשה ואפה ואינו נראה כן מדעת רבינו וגם לא מדברי הטור: לשון ריא"ז אשה שהיא לשה ואופה צריכה שני כלים של מים אחת שמקטפת ואחת שמצננת בו את ידיה המתחממים מחמת אפיית הפת כדברי ר"ח ולדברי מז"ה אע"פ שאינה אופה צריכה לצנן ידיה מפני שמתחממים במישוש העיסה:8דעת רבינו לאסור היכא שעברה ולשה במים שלא לנו וכן כתב ה"ג והרי"ץ גיאת ומיי' וסמ"ג כדברי רבינו ולרש"י דוקא עברה ולשה בחמין וחמי חמה אסור אבל במים שלא לנו בדיעבד שרי ואפילו לכתחלה שרי למילש בהו אי ליכא אחריני ולזה הסכים הרא"ש והטור והא דאסרינן בעברה ולשה למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה פירש אבי העזרי דוקא עברה במזיד אבל שוגג שרי ולרש"י אסור אפי' שוגג ולפירוש רש"י גם אסור באכילה משום חשש חימוץ ואפילו אם ירצה לאכול כזית מצה באחרונה דגרע מבצקות של נכרים וכן כ' הרי"ץ גיאת והרא"ש וב"ה דוקא למצה משומרת וכן מים שלא לנו דוקא למצה משומרת אבל לאכילה שרי דלא גרע מבצקות של נכרים: לשון ריא"ז עברה ולשה באחת מכל אלה שביארנו הפת היא אסורה ואין לחלק בהם כמבואר בקונטרס הראיות ויש דברים שאע"פ שהן אסורין לכתחילה אם עברה ולשה הפת מותרת כגון אם עברה ולתתה השעורים או אם עברה ועשתה סריקין כמצויירי' כמ"ש למעלה וכן אם עברה ולשה יותר מן השיעור שאין לך לאסור אלא כמו שאסרו חכמים כמבואר בקונטרס הראיות:
