רי"ף שבועות כ״ו ב

רי"ף שבועות כ״ו ע״א » « רי"ף שבועות כ״ז ע״א

1 מלחמת השם פתח ↗

כתוב בספר המאור שלחו ליה מבי רב לשמואל אומן אומר שתים קצצת לי וכו' עד ואי לא מייתי ראיה פקע דקא סלקא דעתיה דלא מחייב שבועה במודה מקצת הוא:אמר הכותב כמה הפריז על מדותיו שהרי השכירות מלוה היא מאחר שכבר השלים זה פעולתו ואין בהם שום הפרש וכי מפני שהי' עיקרו שכירות מיגרע גרע ואיך עלה זה על דעת חכם ועוד הרי שנינו רבי יהודה אומר עד שתהא שם מקצת הודאה מחויב שבועה דאורייתא ומהפכינן לה אשכיר וכן בנגזל וכן בנחבל ואי אמרת דמודה מקצת בשכירות ככופר בכל דמי מאי קא מטפי ליה הודיה דמקצת אלא מעיקרא קס"ד דכשם שתקנו לשכיר לישבע וליטול כך תקנו לבעל הבית להיות נאמן בקציצה דכיון דמדכר דכיר חזקה אינו עובר משום בל תלין ובל תגזול וכל השמות הללו ושכיר נמי ניחא ליה כי היכי דליגריה ומהימן ליה בעל הבית נמי משום דשכיר מקיים ביה בבעל הבית תומת ישרים תנחם ומשום הכי לא ניתא ליה לאיתויי לידי שבועה דהא מ"מ איהו מפסיד א"נ אקציצה מידכר דכירי לה אינשי פרכי' קס"ד דמודה מקצת בקציצה פטר רבה בר שמואל שאין מוסרין לבעל הבית משום דטריד הוא ולא דכיר אפי' בקציצה ופועל אינו נשבע ונוטל דליכא בקציצה משום כדי חייו דהא שקיל כדי חייו דשכר אומנות מידע ידיע ולא שכיח דכפר בעל הבית בפחות מכדי חייו דשכיר וזה טעם הגון ומסקנא לצדדין קתני או יביא ראיה ויטול או ישבע בעל הבית ויפסיד כדין תורה דמודה מקצת הוא הלכך אם פרעו או שאמר הילך פטור הוא אף משבועת התורה וכן הך מתניתי' דטלי' לאומן לצדדין היא כדברי בעל המאור ז"ל וכמדומה לי שזהו דעתו של רבי' ז"ל שכתב כאן סתם ישבע בעל הבית ויפסיד ובפ' המקבל כתב המוציא מחבירו עליו הראיה ולא חשש לפרש שלא כיון לומר אלא שלא חדשו חכמים בדבר כלום אלא הרי הוא כשאר כל הטענות לדין מודה מקצת וגם זו הסברא עולה יפה אבל דברי הרב רבי יהוסף הלוי ז"ל נראין ומתוקנין שכלפי שאמר שמואל בזו שבע בעל הבית ויפסיד ולא אמר סתם המוציא מחבירו עליו הראיה א"נ קציצה מדכר דכיר משמע להו בגמרא דבהא נמי איכא תקנתא דרבנן דישבע לעולם ואפי' בשאמר לו שתים קצצת לי ופרעתני אחת והלה אומר אחת פרעתיך ואחת קצצתי לך שאין כאן מודה מקצת לדין תורה אי נמי בהילך והיינו דמסיימי' הכא הא מני רבי יהודה היא דאמר כל זמן שהשבועה נוטה אצל בעל הבית שכיר נשבע ונוטל ולא אמרי' סתם הא מני רבי יהודה היא אי נמי הא מני רבי יהודה היא דאמר כל זמן שבעל הבית מחויב שבועה שכיר נשבע ונוטל משום דהא אפשר לאוקמא לדר' יהודה בשנתחייב בעל הבית ממש שבועה והיאך מדקתני עבר זמנו המוציא מחבירו עליו הראיה ש"מ רישא לאו במחויב שבועה אלא בשבועה נוטה אצלו ולהכי פירשו בגמרא דרבי יהודה לא בעי אלא שבועה נוטה אצל בעל הבית ומאי דאמרי' בדאורייתא עבדינן תקנתא דאורייתא ממש קאמר והכי קאמר תקנת חכמים היא במודה במקצת שישבע שכיר לפי שזה היה מחויב מן התורה מיהו לא היפוך בלבד תקנו לו אלא כל מודה מקצת בעיקר הטענה תקנו לו דכולה חדא תקנתא היא ולקולא אזלינן גבי שכיר דכל היכא דשייכא בדאורייתא כי ההיא דאמרי' התם אי אמרת בשלמא הילך חייב תקינו רבנן שבועה כעין דאורייתא אלא אי אמרת הילך פטור מי תקינו רבנן שבועה בלאו כעין דאורייתא ובהכי רהטא כולה שמעתא דלעיל בריש פירקין:

1 לך שכרך וכן הלכתא א"ר ירמיה דף מו. שלחו מבי רב לשמואל ילמדנו רבינו אומן אומר שתים קצצת לי והוא אומר אחת מי

1 המאור פתח ↗

שלחו ליה מבי רב לשמואל אומן אומר שתים קצצת לי וכו' עד ואי לא מייתי ראיה פקע דאי קס"ד דלא מחייב שבועה מודה במקצת אשכירות אלא אמלוה ופקדון דכתיב בהו כי הוא זה דכתיב כי יתן איש אל רעהו וסבירא לן עירוב פרשיות כתוב כאן בהדי פרשתא דאם כסף תלוה ואוקימנא לצדדין קתני וכו' ולעולם מחייב נמי אפי' אשכירות כדין מודה מקצת ורמינן עלה מדתניא הנותן טליתו לאומן אומן אומר שתים קצצת לי והוא אומר לא קצצתי אלא אחת כל זמן שהטלית ביד האומן על הבית להביא ראיה כדין מוציא מחבירו אי מייתי ראיה יהיב כדקאמר ושקיל טליתו ואי לא מייתי ראיה מהימן עלה אומן במגו דאי בעי אמר לקוחה היא בידי ובבבא בתרא אוקימנא בשלא מסר לו בעדים ולא ראה אבל שבועת היסת ודאי איכא עליה דאומן:

רי"ף שבועות כ״ו ע״א » « רי"ף שבועות כ״ז ע״א