1לא ניחא ליה דליהוי לוה רשע ולא ישלם. יש כאן לשאול היכי חיישינן ליה בעדות שקר כי היכי דלא ליהוי לוה רשע ולא ישלם והא רשע דעד שקר טפי חמיר ואלים מרשע דלוה רשע ולא ישלם ולא עוד אלא דהא אשכחן דקרייה רחמנא לעד שקר רשע דכתיב והצדיקו את הצדיק והרשיעו את הרשע דהא אוקימנא בעדים זוממין הכתוב מדבר דאמר עולא מנין לעדים זוממין מן התורה דכתיב והצדיקו את הצדיק וגו'. וכיון דקרייה רחמנא לעד שקר רשע היכי חיישינן ליה דקא מסהיד עדות שקר כי היכי דלא להוי לוה רשע ולא ישלם וא"ת דהא דלא מקבלינן סהדותיה לאו משום דחיישי ליה דמכוין לאסהודי עדות שקר הוא אלא משום דחיישינן דילמא מינטא דעתיה בסהדותא הא ליכא למימר הכי דכי חיישינן למינטא דעתא ה"מ לגבי דיינא שהוא דבר תלוי בראיית הלב דאיכא למימר דלא חזי זכותא למאן דסני וחובה למאן דרחים ליה אבל גבי סהדא כיון דהוא דבר התלוי בראיית העין מאי מינטא דעתא איכא הלכך ליכא למימר הכי. ויש להשיב בשאלה זו דהא דאמרינן דלא ניחא ליה דלהוי לוה רשע ולא ישלם לא לצאת ידי שמים הוא דלא ניחא ליה בהכי דאי משום ידי שמי' כיון דלית ליה מידי מאי אית ליה למעבד הוי ליה אנוס ואנוס רחמנא פטריה אלא האי דלא ניחא ליה בהכי לצאת ידי הבריות הוא דכיון דחזי ליה דלוה ולא ישלם קרו ליה רשע ומש"ה חיישינן שמא מסהיד עדות שקר כי היכי דלא ליהוי גבייהו לוה רשע ולא ישלם ולא איכפת ליה ברשע דעד שקר דהא לא ידעי אינשי אי אסהיד עדות שקר או לא אי נמי יש להשיב דהא דלא מקבלינן סהדותיה לאו משום דחיישי' דעדות שקר הוא אלא משום דכיון דלא ניחא ליה למהוי לוה רשע ולא ישלם דאשתכח דקא מטי ליה הנאה מסהדותיה ה"ל כמאן דמסהיד לנפשיה דלא מקבלינן מיניה ולאו משום דחיישינן ליה בההוא סהדותא. אלא משום דלא מקרי עד כלל:2אומן אין לו חזקה וכו' אמר רבה לא שנו אלא שמסר לו בעדים. פי' כיון שמסר לו בעדים ונתברר שמתחלה בתורת אומן בא לידו כשטוען עכשיו שלקחו מידו אחר כך אינו נאמן לא שנא ראה ולא שנא לא ראה אבל אם מסר לו שלא בעדים מתוך שיכול לומר לו לא נתת לי כלום בדלא ראה אי נמי לא לקחתיו ממך בתורת אומנות לעולם אלא בתורת לקיחה בדראה כשטוען עכשיו לקחתיו ממך בתחילה בתורת אומנות ואח"כ מכרתו לי נאמן לא שנא ראה ולא שנא לא ראה לפי שזה ששנינו אומן אין לו חזקה אינו על מי שהוא אומן לעלמא דאם כן לא שבקת חיי לכולהו אומני אלא במי שנתברר שאותו כלי בא בתורת אומנות לידו הוא ששנינו אומן אין לו חזקה תדע דהא דומיא דשותפין ואריסין קתני מה התם דבר ידוע הוא על מי שהיה שותף ואריס באותה שדה הוא דקתני אף אומן נמי על מי שמתברר שהוא אומן באותו כלי הוא דקתני ואמרינן נמי לקמן דף מ"ו ע"א אומן אין לו חזקה בן אומן יש לו חזקה גזלן ובן גזלן אין לו חזקה וכו' דשמעת מינה דהאי אומן דומיא דגזלן מה התם לאו על מי שהוחזק בגזלנות בעלמא הוא אלא עד שיהא מוחזק בגזלנות על אותה שדה הוא כדבעינן למימר לקמן שם ה"ד גזלן אר"י כגון שהוחזק בגזלנות על אותה שדה אף אומן נמי לא על מי שהוחזק אומן לעלמא אלא עד שיהא מוחזק שהיה אומן באותו כלי אמר רבה דהיכא דמסר לו שלא בעדים ואע"ג דראה נמי פירש ואיכא סהדי דמשתמודעי ומסהדי דהאי כלי דתובע הוה מתוך שיכול לומר מעולם לא הייתי אומן עליו ולא בא לידי בתורת אומנות אלא בתורת לקיחה מהימן כי אמר נמי אין שקלתיה מינך מעיקרא בתורת אומנות והדר זבינתיה מינך בתר הכי מהימן לא שנא ראה ולא שנא לא ראה. וליכא למימר דהא דרבה דאמר אבל מסר לו שלא בעדים ואע"ג דראה נמי מתוך שיכול לומר לא היו דברים מעולם כי אמר לקוח הוא בידי מהימן דהיכא דליכא סהדי דמשתמודעי ליה להאי כלי דכלי התובע הוא עסקינן דהא איתותב רבה וסלקא שמעתא דהכא דאע"פ שמסר לו בלא עדים נמי לא מהימן ואי סלקא דעתך דליכא סהדי דמסהדי ליה דהאי כלי דכלי דתובע הוא מה לי ראה מה לי לא ראה כיון דאכתי יכול למימר מעולם לא נתת לי כלום והאי דידי הוא הוי ליה ראה ולא ראה חדא מילתא ואם כן אמאי סלקא שמעתא ואע"פ שמסר לו שלא בעדים לא מהימן אלא שמע מינה דאיכא סהדי דמשתמודעי להאי כלי דכלי דתובע הוא ומשום הכי סלקא שמעתא להיכא דראה ואע"פ שמסר לו שלא בעדים לא מהימן דהא איכא סהדי דמשתמודעי ליה דכלי דתובע הוא וכיון שכן ממילא שמעת דהא דאמר רבה עלה דמהימן מתוך שיכול לומר לא היו דברים מעולם ליכא לפרושי מתוך שיכול לומר לא נתת לי כלום והאי כלי דידי הוא דהא איכא סהדי דמשתמודעי ליה דכלי דתובע הוא אלא מתוך שיכול לומר לא היו דברים מעולם שלא בא כלי זה לידי ממך בתורת אומנות אלא בתורת לקיחה כדפרשינן תדע דהא קא סלקא דעתיה דהא דתניא הנותן טליתו לאומן אומן אמר שתים קצבת לי ובעל הבית אמר לא קצבתי לך אלא א' כל זמן שהטלית ביד אומן על בעל הבית להביא ראיה דכיון דהיכא דראה הוא ואוקימנא בדליכא עדים וקא אתינן לסיועי להא דרבה מינה וקא אמרינן מאי טעמא אומן מהימן לאו משום דאי בעי אמר לקוח הוא בידי ואי סלקא דעתך דליכא סהדי דמשתמודעי ליה דכלי דתובע הוא אמאי לא קאמרינן מאי טעמא לאו משום דאי בעי אמר לא נתת לי כלום והאי דידי היא אלא לאו שמע מינה דבהאי כלי איכא סהדי דמשתמודעי ליה דכלי דתובע הוא משום הכי ליכא למימר אלא מתוך שיכול לומר לקוח הוא בידי כלומר לקוח הוא בידי מעיקרא ומעולם לא הייתי אומן עליו וזה ראיה לפירושינו. ויש מי שמפרש דהא דאמרינן ראה בדליכא עדים דמשתמודעי ליה להאי כלי דכלי דתובע הוא עסקינן דהוה ליה הא דאמר רבה עלה מתוך שיכול לומר לא היו דברים מעולם הכי כלומר מתוך שיכול לומר מעולם לא נתת לי כלום והאי דידי הוא וגם זה הפירוש עולה הוא ואע"ג דהא רבה הדר ביה וסלקא שמעתא דהיכא דראה ואע"פ שמסר לו שלא בעדים אינו נאמן ואיכא דמתמה בה כדמתמהינן לעיל כיון דליכא עדים דקא משתמודעי ליה דהאי כלי דתובע הוא ואכתי יכול הנתבע למימר לא נתת לי כלום והאי דידי הוא אמאי אינו נאמן והא איכא למימר מגו מ"מ בין ראה בין לא ראה. יש להשיב אע"ג דאכתי יכול הנתבע למימר מעולם לא נתת לי כלום והאי דידי הוא ואיכא למימר מגו מכל מקום כיון דראה דאודי ליה הנתבע דכלי דידיה הוא לא אלים כחה דהאי מגו כי היכא דאלים היכא דלא ראה ומשום הכי כי קא טעין ואמר לקחתיו ממך אינו נאמן. ועל זה הפירוש הא דאמרינן אומן אין לו חזקה אין אנו צריכין להעמידו כשהיה אומן על אותו הכלי דוקא אלא כיון שהיה ידוע שהוא אומן לעלמא אין לו חזקה. והדבר צריך עיון. ונחזור לעיקר שמעתין:3איתביה אביי ראה עבדו ביד אומן טליתו ביד כובס א"ל מה טיבו אצלך אתה מכרתו לי אתה נתתו לי במתנה לא אמר כלום. היכי דמי אי דאיכא עדים פי' דיהביה ניהליה. ולפי' קמא דיהביה ניהליה בתורת אומנות למה לי ראה ליתי עדים ולשקול דהא את הוא דאמרת דהיכא דאיכא עדים כי לא ראה נמי לא מהימן למימר החזרתי לך אלא לאו דליכא עדים וכי ראה נמי מיהא תפיס ואמאי אמרת דהיכא דליכא עדים כי ראה נמי מהימן ומפרקינן לעולם דאיכא עדים והוא דראה דאי לא ראה מגו דיכול למימר החזרתי לך ומהימן כי אמר הדרית וזבנתיה מינך מהימן. אמר ליה והא את אמרת המפקיד אצל חבירו בעדים צריך להחזיר לו בעדים אמר ליה הדרי בי:4מתיב רבא לסיועי לרבה הנותן טליתו לאומן אומן אומר שתים קצבת לי והלה אומר לא קצבתי לך אלא אחד כל זמן שהטלית ביד אומן על בעל הבית להביא ראיה היכי דמי אי דאיכא עדים לחזי עדים מאי קאמרי. אלא לאו דליכא עדים ומאי טעמא אומן מהימן אקציצה לאו משום דאי בעי אמר לקוח הוא בידי מהימן שמע מינה דאע"ג דראה נמי מהימן למימר הדרית זבינתיה מינך ודחינן לה להאי סייעתא ואמרינן לא לעולם דליכא עדים כדקאמרת דאי איכא עדים ניחזי עדים מאי קאמרי אלא האי דאוקמת לה בדראה לאו הכין הוא אלא בדלא ראה ומשום הכי אומן מהימן אבל בדראה אע"ג דליכא עדים נמי לא מהימן. פי' ואע"ג דאכתי איכא למימר מגו דאי בעי אמר לעולם לא לקחתיה ממך בתורת אומנות אלא בתורת לקיחה לפי' קמא אי נמי מעולם לא נתת לי כלום והאי דידי הוא לפי' בתרא מכל מקום כיון דראה ואודי ליה הנתבע דכלי דידיה הוא לפי' בתרא אי נמי בתורת אומנות שקלתיה מיניה מעיקרא לפי' קמא לא אלים האי מגו כי היכא דאלים כחה היכא דלא ראה. אשתכח השתא דלטעמא דרבה דבלא ראה לעולם מהימן לא שנא איכא עדים דמסר ליה לא שנא ליכא מגו דאי בעי אמר לא היו דברים מעולם בדליכא עדים אי נמי החזרתיו לך בדאיכא עדים והיכא דראה אי מסר ליה בעדים לכולי עלמא לא מהימן דהא ליכא הכא מגו כלל והיינו דקאמר רבה לעולם דאיכא עדים והוא דראה והני תרי בבי ליכא מאן דפליג עליה בהו. ואי מסר ליה שלא בעדים וראה בהא הוא דאפליגו דקסבר רבה דכיון דשלא בעדים מסריה ניהליה אע"ג דראה נמי מהימן מיגו דאי בעי אמר לא היו דברים מעולם כלומר לא לקחתי ממך בתורת אומנות אלא בתורת לקיחה לפי' קמא אי נמי לא נתת לי כלום מעולם והאי דידי הוא לפירושא בתרא וגמ' פליג עליה בהכי וקאמר כיון דראה ואע"ג דליכא עדים נמי לא מהימן והיינו דאמר לדחויי סייעתא דרבה לעולם דליכא עדים והוא דלא ראה דשמעת מינה הא ראה אע"ג דליכא עדים נמי לא מהימן וכ"ש היכא דאיכא עדים דשמעת מינה דהיכא דלא ראה בין איכא עדים בין ליכא עדים מהימן לכולי עלמא כדאמרינן וכיון דאיתותב רבה ואידחי ליה סברא דיליה הויא ליה מחוורתא דהאי דינא דהיכא דראה בין איכא עדים ובין ליכא עדים לא מהימן והיכא דלא ראה בין איכא עדים ובין ליכא עדים מהימן מגו דאי בעי אמר לא היו דברים מעולם בדליכא עדים אי נמי החזרתי לך בדאיכא עדים והני מילי אומן אבל אחר אי לא ראה בין איכא עדים בין ליכא עדים מהימן ואי ראה אי איכא עדים דמסריה ניהליה לשם שאלה או לשם דבר אומנות או לפקדון לא מהימן למימר בתר הכי זבינתיה ניהלי ואי ליכא עדים דמסרה ניהליה לפקדון כיון דלאו אומן הוא מהימן הדין הוא מחוורתא דהאי דינא לפום מאי דסליק אדעתא דגמרא ואיכא מרבוותא דכתבי הכי וכיון דאיתותב רבה ואדחי ליה מגו דיליד לא שנא ראה ולא שנא לא ראה אע"ג דליכא עדים נמי לא מהימן והאי מימרא לא דייק גבן דמדאמרינן בההיא תיובתא דאותיב אביי לרבה מהא דתניא ראה עבדו ביד אומן טליתו ביד כובס וכו' היכי דמי אי דאיכא עדים למה לי ראה אלא לאו דליכא עדים וכי ראה מיהא תפיס שמעינן דבראה בלחוד הוא דפליגי אבל לא ראה אומן מהימן לכולי עלמא ועוד דהא בהדיא אמרינן לדחויי סייעתא דרבה לעולם דליכא עדים ודלא ראה דשמעת מינה דהיכא דלא ראה ליכא מאן דפליג דנאמן ובדראה בלחוד הוא דפליגי ובהכי הוא דאיתותב דהא ליכא מאן דפליג בהכי ועוד דכי מעיינת בהא מילתא קא חזית דבהאי מימרא דיליה דקאמר דאידחי ליה מגו דרבה דאפילו היכא דלא ראה הוא דאל"כ הא דתניא הנותן טליתו לאומן אומן אומר שתים קצבת לי והלה אומר לא קצבתי אלא אחד כל זמן שהטלית ביד אומן על בעל הבית להביא ראיה דשמעת מינה דאומן מהימן מיגו דאי בעי אמר לקוח הוא בידי במאי מוקמת לה אי אמרת בשלמא דהיכא דלא ראה אומן מהימן אוקמינן לה בדליכא עדים ולא ראה כדאוקמה בגמרא לדחויי סיועא דרבה אלא אי אמרת דבין ראה בין לא ראה מהימן במאי מוקמת לה נהי דמימרא דרבה איכא לדחויי משום דאמוראי הוא מימריה דתנא מי איכא לדחויי וליכא למימר דהאי ברייתא דחוייה היא חדא מדאתינן לסיועי לרבה מינה ומוקמינן לה בדלא ראה מכלל דהיא גופה הלכה וליכא לדחוייה ועוד דהא ודאי קיימא לן דהלכה היא וכוותה עבדינן הלכך ליכא למימר הכי ודקא כתבי דהא דאמרינן לקמן בסמוך לענין ההוא גברא דאמר ליה לחבריה הב לי סרבלאי אמר ליה לא היו דברים מעולם וכו' שפיר קאמר לך דהא תני ראה לאו למימרא דאי לא ראה ואמר ליה זבינתיה ניהלי מהימן אלא דאי לא מפיק ליה לא אמרינן ליה אפקיניה דנחזייה כי היכי דלסהידו סהדי דידיה דהאי תובע הוא ונקטינן מינה להאי פירושא דפריש דהא דאמרינן ראה תניא היכא דאמר לא היו דברים מעולם הוא דלא אמרינן ליה אפקיה כי היכי דנחזייה דלסהידו עליה סהדי דלאו דידך הוא אלא דידיה דהאי תובע אבל היכא דאודי דדידיה הוא מעיקרא וקא טעין דזבינה מיניה לא אמרינן ביה ראה תניא אלא אע"ג דלא ראה נמי לא מהימן. והאי מימרא דיליה קשיא לן טובא דהא האי ברייתא דקתני בה ראה דעלה אמרינן ראה תני' הא קא חזינן לה בהדיא דלא מיכפר הוא דכפר ליה בעיקרא דמילתא וקאמר לא היו דברים מעולם אלא אודויי הוא דקא מודי דטלית דתובע הוא וקא אתי טעין דזבניה מיניה בתר הכי דקתני בהדיא ראה עבדו ביד אומן טליתו ביד כובס מה טיבו אצלך אתה מכרתו לי אתה נתתו לי במתנה לא אמר כלום שמעת מינה דאע"ג דאודי דטלית שלו היא כיון דטעין דזבניה מיניה אם ראה הוא דלא מהימן אבל אם לא ראה מהימן כדאמרינן והכי נמי ס"ל לרביותא קמאי ז"ל כדכתבינן:
