חדושי הר"י מיגאש על בבא בתרא קל״ט

1 והא תניא שמין את המחוברין ללוקח פירוש ללוקח מן האב אלמא אף על גב דמחוברין נינהו בשעת מיתת האב זכה בהו הלוקח מן האב ולא שקיל להו הבן אלא בדמיהן ומפרקינן לא קשיא כאן בבנו כאן באחר. כלומר הא דאמרינן תלוש אין מחובר לא אלמא הבן זוכה בפירות המחוברין כמו שזוכה בגוף בשלא מכר האב פירות ללוקח שנמצא דין הבן בכך עם האב וכיון דדעתו של אדם קרובה אצל בנו מחיל להנהו פירות מחוברין גביה והת' דאמרינן שמין את המחוברין ללוקח משום דההוא לוקח אחר הוא דלא מחיל להו להנהו פירות מחוברין גבי בנו של מוכר ושמעינן מינה דמאן דגריש לאינתתיה ואית ליה בארעא דילה פירות דמחוברין בשעת הגירושין דהני פירי דבעל נינהו ודינא דשיים להו עלה דהא מגרש אחר הוא לגבה ולא קא מחיל להו נהלה וכל שכן היכא דתליש דשקיל ליה לוקח לגמרי כדאמרינן שמין את המחוברין ללוקח ולא אמרינן הרי הן של לוקח וטעמא דמילתא משום דכיון דמחוברין בארעא לית ליה ללוקח למישקלינהו לגמרי דכי מיית האב מחוברין הוה ולא מטו למהוה תלושין ואית ליה לבן שהוא בעל הקרקע זכיה בגווייהו וכי מיתלשי ברשותיה מיתלשי וליכא נמי מן דינא למיזכא בהו הבן לגמרי דהא כבר יצאו הפירות לעולם ומטו לכתפי' וגופא הוא דזכי ליה האב פירות לא זכיה ליה הילכך שמין אותן ללוקח דאמרינן האי ארעא כמה שויא בפירות וכמה שויא היא בלא פירות ומאי דאיתוסף בהאי ארעא בעידן מיתת האב משום הנך פירי שקיל להו לוקח אבל פירי גופיהו שקיל להו הבן ואף על גב דכי תלשי שוה טפי דכיון דעביד הכי אשתכח דקא שקיל להו לוקח לפירי דשבק האב כפים דהוה שוו בעידנא דשכיב האב ושקיל ליה הבן לתוספת דאיתוספו דמייהו דהא ברשותיה איתוספו והא דמיא להא דתנן בפ' האשה שנפלו לה נכסים כתובות דף ע"ט הניח פירות המחוברין בקרקע אמר רבי מאיר שמין אותן כמה הן יפין בפירות וכמה הן יפין בלא פירות והמותר ילקח בו קרקע וכו':

2 אלא אמר רב אשי שויוה רבנן כיורש ושוויוה רבנן כלוקח גבי יובל שויוה רבנן כיורש משום פסידא דיליה כי היכי דלא ליהדר ביובל. גבי דרבי יוסי ברבי חנינא שויוה רבנן כלוקח משום פסידא דידיה כי היכי דלא מצי למזבין מידי תותיה ואי מזבנא מפיק להו מינייהו דלקוחות דאינהו דאפסידו אנפשייהו גבי אלמנתו שווי' רבנן כיורש משום פסידא דאלמנתו פירש וכיון דאסקה רב אשי דבעל שויוה רבנן כלוקח לגבי דרבי יוסי בר חנינא משום פסידא דידיה מתחזיא מילתא דלענין לותה ואכלה ועמדה ונשאת נמי בעל לוקח הוה ולא גבי מלוה מיניה כלום משום פסידא דבעל. ואם תשאל הא איכא פסידא דמלוה דבשלמא לגבי רבי יוסי ברבי חנינא אף על גב דאיכא פסידא דלקוחות אמרינן אינהו אפסידו אנפשיהו דידעי דאית לה גברא וזבני מינה אלא היכא דלותה ואכלה ועמדה ונשאת מאי אפסידו אנפשיהו איכא אטו מי הוה ידעי דלבתר הכי קיימא ומינסבא וליכא למימר האי נמי איהו אפסיד אנפשיה דלא איבעי ליה לאוזופי אלא בשטרא חדא דכי אמרינן דאפסיד אנפשיה הני מילי היכא דקא מכוין למיזכי לנפשיה במקום דידע דאיכא פסידא לאחריני כגון לקוחות דרבי יוסי ברבי חנינא דידעי דאיכא בעל וקא מיכווני למיזכי אנפשיהו דלא איבעי להו למעבד מידי דאיכא חובתא לאחריני ועוד התינח לענין גבייה מן הקרקע דאיכא הפרש בין מלוה בשטר למלוה על פה לענין גביה מן המטלטלין לבתר דתקון רבנן דמתיבתא השאח למגבא ממטלטלי דשבקו להו גבי יורש דאיכא הפסד בין מלוה בשטר בין מלוה על פה דאפילו מלוה בשטר לא טרפי ממטלטלי דזבן לזה מאי אפסיד אנפשיה איכא. יש להשיב דכי חיישינן לפסידא דבעל הוא דחיישינן ולא אפסידא דמלוה משום דנכסי בחזקת בעל קיימי ומלוה הוא דקא בעי למיטרף מיניה וכיון דמלוה על פה היא ולית לה קלא חיישינן לפסידא דבעל ולאו לפסידא דמלוה כדאמרינן התם אמר רב פפא הילכתא מלוה על פה גובה מן היורשין ואין גובה מן הלקוחות דלית ליה קלא. ואין לומר והא גבי אלמנתו דאיהי קא בעיא למיטרף מיניה וקא חיישינן לפסידא דידה ולא לפסידא דידהו חדא דהא קיימי לן דנכסי בחזקת אלמנה קיימי כדגרסינן בפרק אלמנה ניזונית יבמות דף צ"ו בעי רבי יוחנן יתומים אמרו נתננו והיא אומרת לא נטלתי וכו' ומסקנא דכל זמן שלא נשאת עליהם להביא ראיה ועוד דלגבי אלמנה איכא למימר כיון דידעי דאיכא האלמנה דבעיא איתזוני מהני נכסי כי קא נסיב לה להאי בת אדעתא דהכי הוא דקא נסיב אלא' איהו דאפסיד אנפשיה דידע דאיכא האי אלמנה דאית לה לאיתזוני מהני נכסי וקא נסיב לה לבת. ומשום הכי שויוה כיורש וחיישינן לפסידא דידה אי נמי יש להשיב דכיון דקיימא לן דאין אדם רוצה שתתבזה אשתו בפני ב"ד משום הכי שויוה כיורש ולא חיישינן לפסידא דידיה:

3 הדרן עלך יש נוחלין