רשימות שיעורים על סוכה כ״ז

מהדורה: ספר רשימות שיעורים על מסכת סוכה, ניו יורק תשמ"ט

« רשימות שיעורים על סוכה כ״ו ×¢×´×‘ רשימות שיעורים על סוכה כ״ח ×¢×´× »

1 סוכה פתח ↗

וְאָמְרוּ: הַעֲלוּם לַסּוּכָּה. וּכְשֶׁנָּתְנוּ לוֹ לְרַבִּי צָדוֹק אוֹכֶל פָּחוֹת מִכְּבֵיצָה, נְטָלוֹ בְּמַפָּה וַאֲכָלוֹ חוּץ לַסּוּכָּה וְלֹא בֵּירַךְ אַחֲרָיו. הָא כְּבֵיצָה, בָּעֵי סוּכָּה. לֵימָא תֶּיהְוֵי תְּיוּבְתֵּיהּ דְּרַב יוֹסֵף וְאַבָּיֵי! דִּילְמָא פָּחוֹת מִכְּבֵיצָה נְטִילָה וּבְרָכָה לָא בָּעֵי, הָא כְּבֵיצָה בָּעֵי נְטִילָה וּבְרָכָה. מַתְנִי׳ רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: אַרְבַּע עֶשְׂרֵה סְעוּדוֹת חַיָּיב אָדָם לֶאֱכוֹל בַּסּוּכָּה, אַחַת בְּיוֹם וְאַחַת בַּלַּיְלָה. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: אֵין לַדָּבָר קִצְבָה, חוּץ מִלֵּילֵי יוֹם טוֹב רִאשׁוֹן שֶׁל חַג בִּלְבַד. וְעוֹד אָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר: מִי שֶׁלֹּא אָכַל לֵילֵי יוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן — יַשְׁלִים לֵילֵי יוֹם טוֹב הָאַחֲרוֹן שֶׁל חַג. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: אֵין לַדָּבָר תַּשְׁלוּמִין, וְעַל זֶה נֶאֱמַר: ״מְעֻוָּת לֹא יוּכַל לִתְקוֹן וְחֶסְרוֹן לֹא יוּכַל לְהִמָּנוֹת״. גְּמָ׳ מַאי טַעְמֵיהּ דְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר? ״תֵּשְׁבוּ״ כְּעֵין תָּדוּרוּ. מָה דִּירָה — אַחַת בַּיּוֹם וְאַחַת בַּלַּיְלָה, אַף סוּכָּה — אַחַת בְּיוֹם וְאַחַת בַּלַּיְלָה. וְרַבָּנַן? כְּדִירָה. מָה דִּירָה — אִי בָּעֵי אָכֵיל אִי בָּעֵי לָא אָכֵיל, אַף סוּכָּה נָמֵי — אִי בָּעֵי אָכֵיל אִי בָּעֵי לָא אָכֵיל. אִי הָכִי אֲפִילּוּ לֵילֵי יוֹם טוֹב רִאשׁוֹן נָמֵי! אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מִשּׁוּם רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יְהוֹצָדָק: נֶאֱמַר כָּאן ״חֲמִשָּׁה עָשָׂר״, וְנֶאֱמַר ״חֲמִשָּׁה עָשָׂר״ בְּחַג הַמַּצּוֹת. מָה לְהַלָּן — לַיְלָה הָרִאשׁוֹן חוֹבָה, מִכָּאן וְאֵילָךְ רְשׁוּת, אַף כָּאן — לַיְלָה הָרִאשׁוֹן חוֹבָה, מִכָּאן וְאֵילָךְ רְשׁוּת. וְהָתָם מְנָלַן? אָמַר קְרָא: ״בָּעֶרֶב תֹּאכְלוּ מַצּוֹת״, הַכָּתוּב קְבָעוֹ חוֹבָה. וְעוֹד אָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר: וְהָא אָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אַרְבַּע עֶשְׂרֵה סְעוּדוֹת חַיָּיב אָדָם לֶאֱכוֹל בַּסּוּכָּה, אַחַת בַּיּוֹם וְאַחַת בַּלַּיְלָה! אָמַר בֵּירָא אָמַר רַבִּי אַמֵּי: חָזַר בּוֹ רַבִּי אֱלִיעֶזֶר. מַשְׁלִים בְּמַאי? אִילֵימָא בְּרִיפְתָּא, סְעוּדָה דְיוֹמֵיהּ קָא אָכֵיל. אֶלָּא, מַאי יַשְׁלִים — יַשְׁלִים בְּמִינֵי תַרְגִּימָא. תַּנְיָא נָמֵי הָכִי: אִם הִשְׁלִים בְּמִינֵי תַרְגִּימָא — יָצָא. שָׁאַל אַפּוֹטְרוֹפּוֹס שֶׁל אַגְרִיפַּס הַמֶּלֶךְ אֶת רַבִּי אֱלִיעֶזֶר: כְּגוֹן אֲנִי, שֶׁאֵינִי רָגִיל לֶאֱכוֹל אֶלָּא סְעוּדָה אַחַת בַּיּוֹם, מַהוּ שֶׁאוֹכַל סְעוּדָה אַחַת וְאֶפָּטֵר? אָמַר לוֹ: בְּכׇל יוֹם וְיוֹם אַתָּה מַמְשִׁיךְ כַּמָּה פַּרְפְּרָאוֹת לִכְבוֹד עַצְמְךָ, וְעַכְשָׁיו אִי אַתָּה מַמְשִׁיךְ פַּרְפֶּרֶת אַחַת לִכְבוֹד קוֹנֶךָ? וְעוֹד שְׁאָלוֹ: כְּגוֹן אֲנִי שֶׁיֵּשׁ לִי שְׁתֵּי נָשִׁים, אַחַת בִּטְבֶרְיָא וְאַחַת בְּצִיפּוֹרִי, וְיֵשׁ לִי שְׁתֵּי סוּכּוֹת אַחַת בִּטְבֶרְיָא וְאַחַת בְּצִיפּוֹרִי, מַהוּ שֶׁאֵצֵא מִסּוּכָּה לְסוּכָּה וְאֶפָּטֵר? אָמַר לוֹ: לֹא! שֶׁאֲנִי אוֹמֵר: כׇּל הַיּוֹצֵא מִסּוּכָּה לְסוּכָּה בִּטֵּל מִצְוָתָהּ שֶׁל רִאשׁוֹנָה. תַּנְיָא רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר:

2 סוכה פתח ↗

3 תוספות פתח ↗

חזר בו ר' אליעזר. אצל חכמים לומר שאין לדבר קצבה ואם רצה להתענות יתענה חוץ מלילי י"ט הראשון ובהא מיהא פליג עלייהו דקסבר יש לה תשלומין כמו שיש תשלומין לקרבן י"ט ראשון אף בי"ט אחרון כך פי' בקונטרס ולישנא דישלים ואם השלים לא משמע כלל לשון תשלומין אלא לשון השלמה חשבון של י"ד סעודות ועוד כיון דממצה ילפינן לא מנינן שיהא תשלומין למצה של לילה הראשון של פסח ועוד דמשמע קצת בירושלמי דבעי כזית דגן לסעודת י"ט הראשון של חג כמו גבי מצה והכא אמרי' דישלים במיני תרגימא ועוד מעובדא דאפוטרופוס של אגריפס משמע דלא פטר ר' אליעזר בסעודה אחת לכך נראה לפרש חזר בו ר' אליעזר ממה שהיה מצריך סוכה ולעולם י"ד סעודות בעי ובירושלמי משני אמר ר' אחא למצוה חשובה כלומר לכתחילה צריך לאכול בסוכה ואם לא אכל משלים בשמיני בלא סוכה:

4 סוכה פתח ↗

5 סוכה פתח ↗

6 סוכה פתח ↗

7 סוכה פתח ↗

8 סוכה פתח ↗

8 משנה תורה, הלכות שופר וסוכה ולולב פתח ↗

אֲכִילָה בְּלֵילֵי יוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן בַּסֻּכָּה חוֹבָה. אֲפִלּוּ אָכַל כְּזַיִת פַּת יָצָא יְדֵי חוֹבָתוֹ. מִכָּאן וְאֵילָךְ רְשׁוּת. רָצָה לֶאֱכל סְעֻדָּה סוֹעֵד בַּסֻּכָּה. רָצָה אֵינוֹ אוֹכֵל כָּל שִׁבְעָה אֶלָּא פֵּרוֹת אוֹ קְלָיוֹת חוּץ לַסֻּכָּה אוֹכֵל כְּדִין אֲכִילַת מַצָּה בְּפֶסַח:

9 סוכה פתח ↗

10 סוכה פתח ↗

11 תוספות פתח ↗

12 סוכה פתח ↗

13 תוספות פתח ↗

14 סוכה פתח ↗

15 תוספות פתח ↗

16 רש"י פתח ↗

והאמר ר' אליעזר י"ד סעודות חייב אדם לאכול בסוכה - וכיון דביום אחרון לא בסוכה יתיב ואם ישב בה לשם מצוה עובר על בל תוסיף מאי השלמה דסוכה איכא הכא:

17 תוספות על סוכה פתח ↗

כל האזרח בישראל ישבו בסוכות. משמע סוכה אחת לכל ישראל שישבו בה זה אחר זה ואי אפשר שתהא של כולם דלא מטי שוה פרוטה לכל אחד אלא על ידי שאלה כך פירש בקונט' ועל חנם דחק דכיון דכתב לך למעוטי דשותפין משמע כדמוכח בראשית הגז חולין דף קלו. גבי תרומה וחלה ופאה וטובא דקא חשיב התם ואפי' אתרוג נמי דכתיב ביה לכם לשון רבים אמרינן ביש נוחלין ב"ב דף קלז: האחין שקנו אתרוג בתפיסת הבית ונוטלו אחד מהם ויוצא בו אם יכול לאכלו כגון דאיכא אתרוג כיוצא בו לכל חד וחד יצא ואם לאו לא יצא דלכם משמע שיהא כולו שלו ולא מקצתו ולא דמי לבגדיכם ועריסותיכם ותרומותיכם דפרק ראשית הגז חולין דף קלו. דשל שותפין בכלל והא דכתיב לכם לשון רבים משום דאיבעי ליה למיכתב ולקחתם לשון רבים דדרשינן פרק לולב וערבה לקמן סוכה דף מג. שתהא לקיחה לכל אחד ואחד ומרבינן סוכה אחת לכל ישראל שמע מינה דלא דרשי לך למעוטי שאולה ומוקמי ליה למעוטי גזולה ומיהו קשה הא גבי ציצית מרבינן דשותפין מדכתיב בגדיהם וממעטינן שאולה מדכתיב כסותך בפ' ראשית הגז חולין דף קלו. וא"כ הכא נמי נידרוש הכי ולפירוש הקונטרס ניחא דעל כרחך יוצאין בשאולה מדמרבינן סוכה אחת לכל ישראל ותימה דלר' אליעזר דבעי סוכה שלכם אין שנים יוצאין בסוכה א' לעולם ויהא צריך לכל בני הבית סוכה לכל אחד וא' ושמא הוה מרבי מדכתיב תשבו כעין תדורו שותפין שיכולים לישב יחד בסוכה אחת ומה שנהגו כל הקהל לקנות אתרוג בשותפות לצאת בו דעתן להקנות כל א' חלקו לחבירו בשעה שהוא מברך על מנת להחזיר דבשביל שנשתתף בו לא גרע ממתנה על מנת להחזיר דשמה מתנה:

18 סוכה פתח ↗

אֵין יוֹצְאִין מִסּוּכָּה לְסוּכָּה, וְאֵין עוֹשִׂין סוּכָּה בְּחוּלּוֹ שֶׁל מוֹעֵד. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: יוֹצְאִין מִסּוּכָּה לְסוּכָּה, וְעוֹשִׂין סוּכָּה בְּחוּלּוֹ שֶׁל מוֹעֵד. וְשָׁוִין, שֶׁאִם נָפְלָה, שֶׁחוֹזֵר וּבוֹנָהּ בְּחוּלּוֹ שֶׁל מוֹעֵד. מַאי טַעְמָא דְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר? אָמַר קְרָא: ״חַג הַסּוּכּוֹת תַּעֲשֶׂה לְךָ שִׁבְעַת יָמִים״, עֲשֵׂה סוּכָּה הָרְאוּיָה לְשִׁבְעָה. וְרַבָּנַן? הָכִי קָאָמַר רַחֲמָנָא: עֲשֵׂה סוּכָּה בֶּחָג. וְשָׁוִין שֶׁאִם נָפְלָה, שֶׁחוֹזֵר וּבוֹנֶה אוֹתָהּ בְּחוּלּוֹ שֶׁל מוֹעֵד. פְּשִׁיטָא? מַהוּ דְּתֵימָא הַאי אַחֲרִיתִי הִיא וְאֵינָהּ לְשִׁבְעָה, קָא מַשְׁמַע לַן. תַּנְיָא רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: כְּשֵׁם שֶׁאֵין אָדָם יוֹצֵא יְדֵי חוֹבָתוֹ בַּיּוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן שֶׁל חַג בְּלוּלָבוֹ שֶׁל חֲבֵירוֹ, דִּכְתִיב: ״וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן פְּרִי עֵץ הָדָר כַּפּוֹת תְּמָרִים״ — מִשֶּׁלָּכֶם, כָּךְ אֵין אָדָם יוֹצֵא יְדֵי חוֹבָתוֹ בְּסוּכָּתוֹ שֶׁל חֲבֵירוֹ, דִּכְתִיב: ״חַג הַסּוּכּוֹת תַּעֲשֶׂה לְךָ שִׁבְעַת יָמִים״ — מִשֶּׁלְּךָ. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: אַף עַל פִּי שֶׁאָמְרוּ אֵין אָדָם יוֹצֵא יְדֵי חוֹבָתוֹ בְּיוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן בְּלוּלָבוֹ שֶׁל חֲבֵירוֹ, אֲבָל יוֹצֵא יְדֵי חוֹבָתוֹ בְּסוּכָּתוֹ שֶׁל חֲבֵירוֹ, דִּכְתִיב: ״כׇּל הָאֶזְרָח בְּיִשְׂרָאֵל יֵשְׁבוּ בַּסּוּכּוֹת״, מְלַמֵּד שֶׁכׇּל יִשְׂרָאֵל רְאוּיִם לֵישֵׁב בְּסוּכָּה אַחַת. וְרַבָּנַן, הַאי ״לְךָ״, מַאי דָּרְשִׁי בֵּיהּ? מִיבְּעֵי לֵיהּ לְמַעוֹטֵי גְּזוּלָה, אֲבָל שְׁאוּלָה כְּתִיב: ״כׇּל הָאֶזְרָח״. וְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר, הַאי ״כׇּל הָאֶזְרָח״ מַאי עָבֵיד לֵיהּ? מִיבְּעֵי לֵיהּ לְגֵר שֶׁנִּתְגַּיֵּיר בֵּינְתַיִם וְקָטָן שֶׁנִּתְגַּדֵּל בֵּינְתַיִם. וְרַבָּנַן? כֵּיוָן שֶׁאָמְרוּ: עוֹשִׂין סוּכָּה בְּחוּלּוֹ שֶׁל מוֹעֵד, לָא אִצְטְרִיךְ קְרָא. תָּנוּ רַבָּנַן: מַעֲשֶׂה בְּרַבִּי אִלְעַאי שֶׁהָלַךְ לְהַקְבִּיל פְּנֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר רַבּוֹ בְּלוֹד בָּרֶגֶל. אָמַר לוֹ: אִלְעַאי! אֵינְךָ מִשּׁוֹבְתֵי הָרֶגֶל. שֶׁהָיָה רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: מְשַׁבֵּחַ אֲנִי אֶת הָעַצְלָנִין, שֶׁאֵין יוֹצְאִין מִבָּתֵּיהֶן בָּרֶגֶל, דִּכְתִיב: ״וְשָׂמַחְתָּ אַתָּה וּבֵיתֶךָ״. אִינִי?! וְהָאָמַר רַבִּי יִצְחָק: מִנַּיִין שֶׁחַיָּיב לְהַקְבִּיל פְּנֵי רַבּוֹ בָּרֶגֶל, שֶׁנֶּאֱמַר: ״מַדּוּעַ אַתְּ הוֹלֶכֶת אֵלָיו הַיּוֹם לֹא חֹדֶשׁ וְלֹא שַׁבָּת״, מִכְּלָל דִּבְחֹדֶשׁ וְשַׁבָּת מִיחַיַּיב אִינִישׁ לְאַקְבּוֹלֵי אַפֵּי רַבֵּיהּ! לָא קַשְׁיָא: הָא — דְּאָזֵיל וְאָתֵי בְּיוֹמֵיהּ, הָא — דְּאָזֵיל וְלָא אָתֵי בְּיוֹמֵיהּ. תָּנוּ רַבָּנַן: מַעֲשֶׂה בְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר שֶׁשָּׁבַת בַּגָּלִיל הָעֶלְיוֹן בְּסוּכָּתוֹ שֶׁל יוֹחָנָן בְּרַבִּי אִלְעַאי בְּקֵיסָרִי, וְאָמְרִי לַהּ בְּקֵיסָרְיוֹן, וְהִגִּיעַ חַמָּה לַסּוּכָּה. אָמַר לוֹ: מַהוּ שֶׁאֶפְרוֹשׂ עָלֶיהָ סָדִין? אָמַר לוֹ: אֵין לְךָ כׇּל שֵׁבֶט וְשֵׁבֶט מִיִּשְׂרָאֵל שֶׁלֹּא הֶעֱמִיד מִמֶּנּוּ שׁוֹפֵט. הִגִּיעַ חַמָּה לַחֲצִי הַסּוּכָּה, אָמַר לוֹ: מַהוּ שֶׁאֶפְרוֹשׂ עָלֶיהָ סָדִין? אָמַר לוֹ: אֵין לְךָ כׇּל שֵׁבֶט וְשֵׁבֶט מִיִּשְׂרָאֵל שֶׁלֹּא יָצְאוּ מִמֶּנּוּ נְבִיאִים. שֵׁבֶט יְהוּדָה וּבִנְיָמִין הֶעֱמִידוּ מְלָכִים עַל פִּי נְבִיאִים. הִגִּיעַ חַמָּה לְמַרְגְּלוֹתָיו שֶׁל רַבִּי אֱלִיעֶזֶר, נָטַל יוֹחָנָן סָדִין וּפֵירַשׂ עָלֶיהָ, הִפְשִׁיל רַבִּי אֱלִיעֶזֶר טַלִּיתוֹ לַאֲחוֹרָיו וְיָצָא. לֹא מִפְּנֵי שֶׁהִפְלִיגוֹ בִּדְבָרִים, אֶלָּא מִפְּנֵי שֶׁלֹּא אָמַר דָּבָר שֶׁלֹּא שָׁמַע מִפִּי רַבּוֹ לְעוֹלָם. הֵיכִי עָבֵיד הָכִי? וְהָאָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר: אֵין יוֹצְאִין מִסּוּכָּה לְסוּכָּה! רֶגֶל אַחֵר הֲוַאי. וְהָאָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר: מְשַׁבֵּחַ אֲנִי אֶת הָעַצְלָנִין שֶׁאֵין יוֹצְאִין מִבָּתֵּיהֶן בָּרֶגֶל! שַׁבָּת הֲוַאי. וְתִיפְשׁוֹט לֵיהּ מִדִּידֵיהּ דִּתְנַן: פְּקַק הַחַלּוֹן, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: בִּזְמַן שֶׁקָּשׁוּר וְתָלוּי — פּוֹקְקִין בּוֹ, וְאִם לָאו — אֵין פּוֹקְקִין בּוֹ. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ פּוֹקְקִין.

19 סוכה פתח ↗

1 בגמ' - לילה הראשון חובה. בין בסוכה ובין במצה יש חובה בלילה הראשון של החג. ברם חלוקים הם בכך שבאכילת מצה אין קיום מצוה בשאר ימי החג ואילו בסוכה כל זמן שיושב ואוכל בסוכה תוך ז' מקיים מצוה. אך לדעת הגר"א מעשה רב הל' פסח אות קפ"א גם במצה יש קיום מצוה באכילתה כל ז' ימי החג.

2 והנה בנוגע למצה אליבא דמ"ד במס' פסחים קכ. שמצה בזמן הזה דרבנן, צ"ב במצות הסוכה הנלמדת בלילה הראשון ממצה - האם גם חובת אכילה זו בסוכה בזה"ז מדרבנן בלבד, וצ"ע.

3 שם. תוס' ד"ה תשבו. וז"ל חברייא בעו אי מה להלן עד שיכנס למצה כשהוא תאוה אף כאן עד שיכנס לסוכה בתאוה עכ"ל. יתכן שיסוד האיבעיא הוא במהות מצותו של ליל ראשון - האם היא מהוה מצוה של ישיבה בסוכה או מצות אכילת יו"ט הנעשית בסוכה. י"ל שרק במצות אכילה גזרו כדי שיאכל בתאוה אבל לא במצות ישיבת סוכה. אם המצוה בליל ראשון היא מצות אכילה גזרו בה, ואם היא מצות ישיבת סוכה לא גזרו בה.

4 שם. בא"ד - ר' זירא בעי אי מה להלן עד שיאכל כזית דגן מצה אף כאן עד שיאכל כזית דגן בסוכה עכ"ל. ניתן לפרש האיבעיא בהתאם לחקירה הנ"ל. אם מצות הסוכה בלילה הראשון היא חובת אכילת יו"ט הנעשית בסוכה אז הגברא חייב לאכול פת כדין סעודת יו"ט. מאידך אם החיוב הוא ישיבת סוכה, י"ל שפת אינה מעכבת, דהא לגבי ישיבה בסוכה יש חובה במיני תרגימא יומא עט:.

5 ופעם הקשה הגר"מ זצ"ל לגר"ח זצ"ל מהי בעיית הירושלמי אי יוצא ידי חובתו בליל הראשון דחג במיני תרגימא, הא מיני תרגימא מעורבים ממינים אחרים עם חמשת המינים, וא"כ ליתי אכילת רשות ולבטל אכילת מצוה. וכדאיתא במסכת פסחים קטו. שאם אוכל כזית מצה דאורייתא ודבר אחר כגון מרור דרבנן דאתי אכילת הרשות ומבטל את אכילת המצוה.

6 והשיב לו הגר"ח זצ"ל שהמצוה בלילה הראשון אינה חלות שם מצות אכילה כבמצה, אלא חלות שם מצות ישיבה ע"י אכילה. דוקא כשיש חלות מצות אכילה דהיינו אכילת חפצא של מצוה - כמצה - יש הדין של בטול ולא במצות ישיבה. זוהי ג"כ דעת הגר"ח זצ"ל לגבי דין שכן נהנה שאינו חל במצות סוכה מכיון שאינה חלות מצוה דאכילה.

7 ונראה דכ"ז נכון אם המצוה כוללת אכילת מיני תרגימא. לעומת זאת אם המצוה היא דוקא לאכול פת, י"ל שאכן יש מצות אכילה ממש ושייך הדין דאתי רשות ומבטל של חובה, וצ"ע בזה. עיין לעיל בענין מצות הישיבה בסוכה.

8 ואמנם הרמב"ם כתב פ"ו מסוכה הל"ז וז"ל: אכילה בלילי יו"ט הראשון בסוכה חובה אפילו אכל כזית פת יצא ידי חובתו עכ"ל. הרי שיוצא ידי המצוה בכזית פת. אך זה גופא עלינו להבין למה הצריך הרמב"ם שיאכל פת, כלומר דבר שמברכים עליו המוציא ולא פסק שיכול לאכול אפילו לחם - אע"פ שאין מברכים עליו המוציא כשאין לו צורת פת. הלא לגבי מצה יוצאים ידי המצוה במצה המהווה לחם עוני אע"פ שאינה פת לברך עליה המוציא, עיין ברמב"ם בפ"ו מהל' מצה הל"ה, וצ"ע מ"ש סוכה בליל ראשון של החג ממצה בליל הסדר.

9 שם. בגמ' - אילימא בריפתא סעודה דיומיה קא אכיל. קשה שהרי לשמחת יו"ט דאורייתא סגי לכאורה בבשר ויין, וכבוד ועונג המחייבים סעודה בפת אינם אלא מד"ס. למה, איפוא, תהא אכילת הפת קשורה לדין התשלומין דר"א דהוא דין דאורייתא.

10 ונ"ל, שמכאן מוכח שאף אם חיוב הסעודה בפת הוא משום כבוד ועונג מד"ס עכ"ז יש חלות קיום מצוה מדאורייתא, וכן יוצא מדברי הרמב"ן, עיין ברמב"ן עה"ת בפרשת המועדים בסדרת אמור ויקרא כג, ב, ומשו"ה יש הפקעה מן התורה בתשלומין דר"א.

11 שם. תוס' ד"ה אי וכו' ומשמע הכא דביו"ט לא הוי חובה ואי בעי לא אכיל כלל כו' והא דאשכחן כו' וחציו לכם חציו לאכילה כו' אפשר בבישרא ופירי וכו'.

12 אליבא דהתוס' שלפנינו דוקא בשבת יש חובת אכילת פת אבל לא ביו"ט. ויוצא שלפי התוס' אין המצוה של עונג נוהגת ביו"ט, שהרי חובת הסעודות בשבת היא הלכה במצות עונג השבת. וזה שלא כרמב"ם פ"ו מיו"ט הלט"ז המשווה יו"ט לשבת במצוות כבוד ועונג.

13 שם. תוס' ד"ה חזר וכו' לכך נראה לפרש חזר בו ר"א ממה שהיה מצריך סוכה ולעולם י"ד סעודות בעי עכ"ל. זאת אומרת שהמצוה לר"א אינה מצות ישיבת סוכה אלא מצות סעודות הרגל - והן נאכלות מחוץ לסוכה. גם לפי רש"י המצוה לר"א בלילה הראשון אינה במיוחד מצות סוכה אלא היא בעיקר מצות הרגל - ולפיכך יש לה תשלומין בליל השמיני. מ"מ כל זמן ששייך לאכול בסוכה חייבים לאכול את הסעודה של מצוה בסוכה.

14 ובמסכת יומא עט: מוכיחה הגמרא שפרי לא בעי סוכה ממה שלר"א משלימים המצוה במיני תרגימא ולא בפירות. ותמוה לכאורה שכן בין לרש"י ובין לתוס' מצות ר"א אינה דוקא מצות סוכה אלא מהווה מצות סעודות החג, וא"כ מה הראייה לדין פרות בסוכה. וצ"ל, שאף שמצות הסעודות לר"א מהווה מצות הרגל בכל זאת היא תלויה בחלות שם הסעודה המתייחס לסוכה. אין יוצאים לר"א אלא בסעודת הרגל הראויה לקיום מצות סעודה שבסוכה, ודו"ק.

15 שם. תוס' ד"ה במיני. אליבא דרש"י שיש תשלומין בפירות מוכח דהא דילפינן ט"ו ט"ו מפסח הוא חיוב אכילת יו"ט, ואינה חובת סוכה כלל, כי פרי לא בעי סוכה. גם לפי תוס' אין דינו דר"א חובת סוכה אלא חובת יו"ט, ותוס' לשיטתם לעיל בד"ה אי שחובת יו"ט היא לאכול מיני תרגימא דהיינו בשר ודגים שמלפתין בהן את הפת, וכן הוא דין התשלומין לר"א.

16 שם. רש"י ד"ה כל האזרח וכו' וא"א שיהא לכולן דלא מטי שוה פרוטה לכל חד וכו', וקשה מהו הנ"מ אם יש שוה פרוטה לכל א' וא' או לא. ונראה שלדעת רש"י סוכת השותפים כשרה אליבא דר"א רק כשיש שוה פרוטה לכל א' וא' משום דאי לית ליה ש"פ לכל א' וא' ליכא בעלות שלמה מדין שותפות וכדי ששותפות תחשב לכם בעינן פרוטה לכל א' וא'.

17 תוס' ד"ה כל וכו' דכיון דכתב לך למעוטי דשותפין כו' ואפי' אתרוג נמי וכו'. שיטת רש"י צ"ב. ונראה ליישב שרש"י ס"ל שיש חלוק בין אתרוג לסוכה. באתרוג גוף החפצא של האתרוג צריך להיות משלכם, ואילו בסוכה לר"א רק תשמיש הדירה צ"ל משלכם ולא גוף הסוכה. עיין במס' נדרים ריש פרק השותפין דלמ"ד יש ברירה משתמש שותף בכל החפצא כשלו ואינו שואל על חלק חבירו בעת תשמישיו. משום כך יכול שותף לצאת בסוכת השותפין לרש"י שכן משתמש בשלו, אף שאין גוף החפצא של הסוכה כולה שלו. מאידך באתרוג מכיון דבעינן גוף החפצא משלכם אין שותף יוצא. ויתכן עוד שבאתרוג מאחר שיש בו פסול חסר א"כ גם הבעלות צ"ל שלמה בלי שותפות, משא"כ בסוכה שאין בה דין חסר ולפיכך שותפות כשרה ועיין בריטב"א.

18 שם. בא"ד - ולא דמי לבגדיכם ועריסותיכם ותרומותיכם כו' דשל שותפין בכלל וכו'. כלומר, בציצית, בתרומה, ובחלה נאמר הדין של לכם בחפצא המחייב את המצוה, וגם חפצא הקנוי לשותפים חייב במצות תרומה וציצית. בסוכה ואתרוג, לעומת זאת, נאמר הדין של לכם בקיום ומעשה מצות הגברא. זאת אומרת שהוא מקיים את המצוה דוקא בשל עצמו ולא כשאינו אלא שותף.

19 שם. בגמ' - ורבנן כו' למעוטי גזולה אבל שאולה וכו'. עלינו להתבונן בסוכה שאולה אליבא דרבנן אם היא כשרה משום דל"צ לכם כלל או"ד בעינן לכה"פ זכות שאלה ובלי זכות ממון כלל אינו יוצא. וכן יש לחקור בלולב שאול בשאר ימות החג אי בעינן לכה"פ זכות שאלה. והנה איתא לקמן לא. שאם תקף א' את חבירו והוציאו מסוכתו יוצא לרבנן דאין קרקע נגזלת. והרי שם אין לו זכות שאלה כלל ובכ"ז יוצא. ע"כ שאין צורך באיזו שהיא זכות ממון בסוכה כלל.

2 פסחים פתח ↗

מַצָּה נָמֵי, הָא כְּתִיב: ״עַל מַצּוֹת וּמְרוֹרִים״! מַצָּה מִיהְדָּר הָדַר בֵּיהּ קְרָא: ״בָּעֶרֶב תֹּאכְלוּ מַצּוֹת״. וְרַב אַחָא בַּר יַעֲקֹב אָמַר: אֶחָד זֶה וְאֶחָד זֶה דְּרַבָּנַן.

4 יומא פתח ↗

לֵימָא מְסַיַּיע לֵיהּ: לְפִיכָךְ, אִם הִשְׁלִים בְּמִינֵי תַרְגִּימָא — יָצָא. וְאִי סָלְקָא דַעְתָּךְ פֵּירֵי בָּעוּ סוּכָּה, לִיתְנֵי פֵּירוֹת! מַאי מִינֵי תַרְגִּימָא — פֵּירוֹת. וְאִיבָּעֵית אֵימָא: בְּאַתְרָא דְּלָא שְׁכִיחִי פֵּירֵי.

5 פסחים פתח ↗

אָמַר רָבִינָא: אָמַר לִי רַב מְשַׁרְשְׁיָא בְּרֵיהּ דְּרַב נָתָן, הָכִי אָמַר הִלֵּל מִשְּׁמֵיהּ דִּגְמָרָא: לָא נִיכְרוֹךְ אִינִישׁ מַצָּה וּמָרוֹר בַּהֲדֵי הֲדָדֵי וְנֵיכוֹל, מִשּׁוּם דִּסְבִירָא לַן מַצָּה בִּזְמַן הַזֶּה דְּאוֹרָיְיתָא, וּמָרוֹר דְּרַבָּנַן, וְאָתֵי מָרוֹר דְּרַבָּנַן וּמְבַטֵּיל לֵיהּ לְמַצָּה דְּאוֹרָיְיתָא.

8 משנה תורה, הלכות חמץ ומצה פתח ↗

הָעוֹשֶׂה עִסָּה מִן הַחִטִּים וּמִן הָאֹרֶז אִם יֵשׁ בָּהּ טַעַם דָּגָן יוֹצֵא בָּהּ יְדֵי חוֹבָתוֹ. עִסַּת הַכְּלָבִים בִּזְמַן שֶׁהָרוֹעִים אוֹכְלִין מִמֶּנָּה יוֹצֵא בָּהּ יְדֵי חוֹבָתוֹ. אֵין הָרוֹעִים אוֹכְלִין מִמֶּנָּה אֵינוֹ יוֹצֵא בָּהּ שֶׁאֵין זוֹ מְשֻׁמֶּרֶת לְשֵׁם מַצָּה. מַצָּה שֶׁלָּשָׁהּ בְּמֵי פֵּרוֹת יוֹצֵא בָּהּ יְדֵי חוֹבָתוֹ בְּפֶסַח. אֲבָל אֵין לָשִׁין אוֹתָהּ בְּיַיִן אוֹ בְּשֶׁמֶן אוֹ חָלָב מִשּׁוּם דברים טז ג "לֶחֶם עֹנִי" כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. וְאִם לָשׁ וְאָכַל לֹא יָצָא יְדֵי חוֹבָתוֹ. אֵין יוֹצְאִין לֹא בְּפַת מֻרְסָן וְלֹא בְּפַת סֻבִּין. אֲבָל לָשׁ הוּא אֶת הַקֶּמַח בַּסֻּבִּין שֶׁלּוֹ וּבְמוּרְסָנוֹ וְעוֹשֵׂהוּ פַּת וְיוֹצֵא בָּהּ יְדֵי חוֹבָתוֹ. וְכֵן פַּת סלֶת נְקִיָּה בְּיוֹתֵר הֲרֵי זוֹ מֻתֶּרֶת וְיוֹצֵא בָּהּ יְדֵי חוֹבָתוֹ בְּפֶסַח וְאֵין אוֹמְרִין בָּהּ אֵין זֶה לֶחֶם עֹנִי:

14 יומא פתח ↗

רָבָא אָמַר: הָתָם הַיְינוּ טַעְמָא מִשּׁוּם דְּהָווּ לְהוּ פֵּירֵי, וּפֵירֵי לָא בָּעוּ סוּכָּה. מֵיתִיבִי, אָמַר רַבִּי: כְּשֶׁהָיִינוּ לוֹמְדִים תּוֹרָה אֵצֶל רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן שַׁמּוּעַ הֵבִיאוּ לְפָנֵינוּ תְּאֵנִים וַעֲנָבִים וַאֲכַלְנוּם אֲכִילַת עֲרַאי חוּץ לְסוּכָּה. אֲכִילַת עֲרַאי — אִין, אֲכִילַת קֶבַע — לָא! אֵימָא: אֲכַלְנוּם כַּאֲכִילַת עֲרַאי חוּץ לַסּוּכָּה.

« רשימות שיעורים על סוכה כ״ו ×¢×´×‘ רשימות שיעורים על סוכה כ״ח ×¢×´× »