רש"י על מכות ט״ו א:ב׳

מהדורה: מהדורת וילנא

« רש"י על מכות ט״ו ע״א:א׳ רש"י על מכות ט״ו ע״א:ג׳ »

1 ביאור על ספר המצוות לרס"ג פתח ↗

אלא שיש לתמוה לכאורה מדאמרינן בפסחים ס"ז ע"א אמר ר"ח מצורע שנכנס לפנים ממחיצתו פטור שנאמר בדד ישב מחוץ למחנה מושבו. בדד ישב לבדו ישב מחוץ למחנה מושבו הכתוב נתקו לעשה עיי"ש ובפירש"י שם. הרי מבואר דקרא דבדד ישב הוא עשה למצורע גופי'. דאם איתא דלא קאי אלא על הציבור והב"ד. היכי חשיב ללאו דולא יטמאו את מחניהם לאו הניתק לעשה משום עשה זו דבדד ישב. כיון דהלאו הו"ל אזהרה להטמא גופי'. והעשה לא קיימא אלא אציבור והב"ד. אלא ודאי עכצ"ל דהעשה נמי על המצורע גופי' הוא דקיימא. מיהו אפשר לומר דר"ת לא קדריש הכי אלא מייתורא דקרא. ושם מסקינן דתנאי היא. דאיפליגו ר"י ור"ש בהך מילתא. ואנן כר"י קיי"ל דס"ל דלא הוי לאו הניתק לעשה. וכמו שפסקו הרמב"ם ז"ל פ"ג מהלכות ביאת מקדש ה"ח ובסמ"ג לאוין ש"ד עיי"ש. וא"כ למאי דקיי"ל כר"י שפיר אפשר לומר דלא קאי קרא אלא אציבור והב"ד כפשטי' דקרא ולא אמצורע גופי' עיי"ש היטב בסוגיא דגמרא שם. אלא דאכתי לכאורה יש לתמוה מסוגיא דפרק בתרא דמכות ט"ו ע"א דאמרינן התם אמר רבב"ח אר"י כל ל"ת שקדמו עשה לוקין עליו. אמרו לי' אמרת. אמר להו לא. אמר רבה האלקים אמרה וכתיבא ותנינא וישלחו מן המחנה וגו' ולא יטמאו את מחניהם. תנינא הבא למקדש טמא. אלא מ"ט קא הדר בי' משום דקשיא לי' אונס וכו' עיי"ש ובפירש"י שם. הרי בהדיא דעשה דוישלחו מן המחנה על הטמא גופי' קאי כמו הלאו דולא יטמאו את מחניהם. ומשום הכי הוא דחשיב לי' לאו שקדמו עשה שאין לוקין עליו למאי דבעי למימר דלאו שקדמו עשה אין לוקין עליו. מיהו אפשר לדחות ולומר דגם מההיא דהתם אין הכרע. ואדרבה יש מקום לומר דמההיא דהתם איפכא מוכח. לפמש"כ הריטב"א ז"ל שם להקשות דלמאי דהדר בי' ר"י משום קושיא דאונס וס"ל דלאו שקדמו עשה אין לוקין עליו. היכי מתרץ ההיא דבא אל המקדש טמא. ונדחק בזה עיי"ש. ולזה אפשר לומר דלפי המסקנא באמת ס"ל לר"י דהיינו טעמא דהבא אל המקדש טמא לוקה משום דאין זה לאו שקדמו עשה. משום דהעשה מילתא אחריתא. ולא קאי על הטמא גופי'. אלא על הציבור והב"ד. משא"כ הלאו דעל הטמא גופי' קאי. ושני ענינים חלוקים הם. וא"כ שפיר נקט רבינו הגאון ז"ל כמסקנא דר"י. ונמצא דמשם אדרבה ראי' לשיטתו:

2 מכות פתח ↗

אֶלָּא מַאי טַעְמָא קָא הָדַר בֵּיהּ? מִשּׁוּם דְּקַשְׁיָא לֵיהּ אוֹנֶס. דְּתַנְיָא: אוֹנֵס שֶׁגֵּירַשׁ, אִם יִשְׂרָאֵל הוּא – מַחְזִיר וְאֵינוֹ לוֹקֶה. אִם כֹּהֵן הוּא – לוֹקֶה וְאֵינוֹ מַחְזִיר.

3 מכות פתח ↗

1 משום דקשיא ליה אונס - נערה בתולה דאשכחן ביה לא תעשה שקדמו עשה דכתיב דברים כ״ב:כ״ט ולו תהיה לאשה לא יוכל לשלחה ותניא עלה שיקיים את העשה אם גירשה ויחזירנה ויפטור אלמא לאו שניתק לעשה חשיב ליה:

2 אם ישראל הוא - שיכול לקיים העשה ויחזירנה מחזיר ואינו לוקה:

3 ואם כהן הוא - שאסור בגרושה לוקה ואינו מחזיר:

« רש"י על מכות ט״ו ע״א:א׳ רש"י על מכות ט״ו ע״א:ג׳ »