1 וְאֶת־מִ֞י דָּאַ֤גְתְּ וַתִּֽירְאִי֙ כִּ֣י תְכַזֵּ֔בִי וְאוֹתִי֙ לֹ֣א זָכַ֔רְתְּ לֹא־שַׂ֖מְתְּ עַל־לִבֵּ֑ךְ הֲלֹ֨א אֲנִ֤י מַחְשֶׁה֙ וּמֵ֣עֹלָ֔ם וְאוֹתִ֖י לֹ֥א תִירָֽאִי׃
2 כִּי תְכַזֵּבִי. כִּי פָּסַקְתְּ לָךְ מֵעֲבוֹדָתִי וְכָזַבְתְּ בִּי, כְּמוֹ ״לֹא יְכַזְּבוּ מֵימָיו״ ישעיהו נח:יא, ״כָּל הָאָדָם כֹּזֵב״ תהלים קטז:יא. פליינצ״א בלע״ז, וְכֵן כָּל לְשׁוֹן ׳כָּזָב׳ – מִי שֶׁבּוֹטְחִין עָלָיו וְהוּא כּוֹזֵב וּבוֹגֵד:
