1 וַיֹּ֗אמֶר נָקֵ֨ל מִֽהְיוֹתְךָ֥ לִי֙ עֶ֔בֶד לְהָקִים֙ אֶת־שִׁבְטֵ֣י יַעֲקֹ֔ב ונצירי וּנְצוּרֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל לְהָשִׁ֑יב וּנְתַתִּ֙יךָ֙ לְא֣וֹר גּוֹיִ֔ם לִהְי֥וֹת יְשׁוּעָתִ֖י עַד־קְצֵ֥ה הָאָֽרֶץ׃ ס
1 נָקֵל מִהְיוֹתְךָ וגו׳. מַתָּנָה קְטַנָּה הִיא בְּעֵינַי, שֶׁתְּהֵא לְךָ זֹאת לְבַדָּהּ, שֶׁתְּהֵא לִי עֶבֶד לְהָקִים אֶת יַעֲקֹב וּלְהָשִׁיב אֵלַי נְצוּרֵי יִשְׂרָאֵל, וְהִנְנִי מוֹסִיף לְךָ עוֹד וּנְתַתִּיךָ לְאוֹר גּוֹיִם לְהִנָּבֵא עַל מַפַּלְתָּהּ שֶׁל בָּבֶל, שֶׁהִיא שִׂמְחָה לְכָל הָעוֹלָם:
2 וּנְצוּרֵי יִשְׂרָאֵל. כְּמוֹ משלי ז:י ״וּנְצֻרַת לֵב״, שֶׁלִּבָּם מֻקָּף יֵצֶר הִרְהוּרֵי עֲבֵירָה כְּעִיר נְצוּרָה מָצוֹר הַצָּרִים עָלֶיהָ:
