1 ה֗וֹי רָ֚ב אֶת־יֹ֣צְר֔וֹ חֶ֖רֶשׂ אֶת־חַרְשֵׂ֣י אֲדָמָ֑ה הֲיֹאמַ֨ר חֹ֤מֶר לְיֹֽצְרוֹ֙ מַֽה־תַּעֲשֶׂ֔ה וּפׇעׇלְךָ֖ אֵין־יָדַ֥יִם לֽוֹ׃ ס
1 הוֹי רָב אֶת יֹצְרוֹ. נִתְנַבֵּא יְשַׁעְיָה עַל חֲבַקּוּק, שֶׁעָתִיד לַעֲמוֹד וְלִקְרוֹא תִּגָּר עַל אֹרֶךְ הַצְלָחָתוֹ שֶׁל נְבוּכַדְנֶצַּר: ״עַד אָנָה ה׳ שִׁוַּעְתִּי וְגוֹ׳״ חבקוק א:ב, ״וְתַעֲשֶׂה אָדָם כִּדְגֵי הַיָּם״ חבקוק א:יד. וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אָמַר לִישַׁעְיָה: לָמָּה זֶה בָּא לָרִיב אִתִּי, סָבוּר הוּא שֶׁאֵינִי שָׂם עַל לֵב לְהוֹשִׁיעַ אֶת עַמִּי לְעֵת מְלֹאת אֲשֶׁר ״תִּרְצֶה הָאָרֶץ אֶת שַׁבְּתוֹתֶיהָ״ ויקרא כו:לד?
