רש"י על הוריות י״ב א:י״ב

מהדורה: מהדורת וילנא

« רש"י על הוריות י״ב ע״א:י״א רש"י על הוריות י״ב ע״א:י״ג »

1 הוריות פתח ↗

הַאי מַאן דְּבָעֵי לְמִיפַּק לְאוֹרְחָא וּבָעֵי לְמִידַּע אִי חָזַר הָדַר וְאָתֵי לְבֵיתָא, אִי לָא – נֵיקוּם בְּבֵיתָא דְּחַבָּרָא, אִי חָזֵי בָּבוּאָה דְבָבוּאָה לִידַּע דְּהָדַר וְאָתֵי לְבֵיתֵאּ. וְלָאו מִלְּתָא הִיא, דִּלְמָא חָלְשָׁא דַּעְתֵּיהּ, וּמִיתְּרַע מַזָּלֵיהּ. אָמַר אַבָּיֵי: הַשְׁתָּא דְּאָמְרַתְּ סִימָנָא מִילְּתָא הִיא, לְעוֹלָם יְהֵא רָגִיל לְמִיחְזֵי בְּרֵישׁ שַׁתָּא קָרָא וְרוּבְּיָא, כַּרָּתֵי וְסִילְקָא וְתַמְרֵי.

2 רש"ש על הוריות פתח ↗

רש"י ד"ה ולאו מילתא היא ואפי' הכי לא ליעבד כו'. נראה דצ"ל ומשום הכי כו':

3 ברוך שאמר על הגדה של פסח פתח ↗

בפזמון אדיר הוא. אדיר הוא יבנה ביתו בקרוב במהרה במהרה בימינו בקרוב. כפילת הלשון במהרה ועוד תוספתו ״בימינו בקרוב״, כפי הנראה באו לאיזו כונה, יען דאם לא כן, למה כל הציונים האלה, בקרוב, במהרה במהרה, בימינו, בקרוב, ואין זה סגנון רגיל. וגם ידוע, כי כפילת הלשון בא לרמז על תוקף הדבר, שנעשה ברגש ובזירוז, כמו הלך הלכת, נכסף נכספת פ׳ ויצא, עזוב תעזוב פ׳ משפטים, הוכח תוכיח פ׳ קדושים, נתן תתן, פתוח תפתח, הענק תעניק פ׳ ראה, הקם תקים פ׳ תצא, והרבה כהנה, כולם מורים על תוקף הדבר באיזה ערך וענין, אם בתכונת הדבר או בזמנו וערכו, ומבוארים אצלנו בתו״ת. ולפי זה גם כאן, כפי הנראה, באו לשונות הכפולים שזכרנו לרמז איזו הוראה. והנה כבר כתבנו בנוסח הקדיש שלפני ברכו, בלשון ״בעגלא ובזמן קריב״, ובארנו, דלשון בעגלא הוראתו ארמית כמו בעברית ״מהרה״, וכן מפורש בתלמוד ברכות י״ח סע״ב פסחים ע״ה סע״א, ובסנהדרין נ״ב סע״א, עיי״ש בכל המקומות ברש״י שפירש שהוא לשון מהירות,*ובזה יתבאר ברש״י בהוריות י״ב א׳ שכתב על איזה מיני גידולי קרקע ״שהם גדלי לעגל טפי משאר ירקות״ עכ״ל, וכונת דבריו שממהרים לגדל. ופירשנו, דכפל הלשון במהרה הוא בעגלא ועוד לזה הלשון ״ובזמן קריב״ לא באו לחנם ובלא כונה במקרה לבד, אך מורים על איזה דבר. ובארנו, דכל אלה הלשונות באים לרמז על מה שאמרו במס׳ גיטין פ״ח רע״ב כי ״מהרה״ דמרי עלמא, מה שהקב״ה כביכול מבטא שם מהרה שיעורו תמניא מאה וחמשין ותרתין שנים עיי״ש החשבון, וכלומר, דגם מספר שנים כזה יחשב ל״מהרה״ — ולכן — כך כתבנו שם — כדי להוציא משיעור זה מוסיפים עוד הלשון ״בזמן קריב״ והוא יפרש הלשון מהרה כפי הוראתו אצלנו, מהרה ממש. והנה גם כאן אפשר לומר, שבא כפילת הלשון במהרה והציונים ״בימינו מקרוב״ להוציא משיעור דמרי עלמא תתנ״ב שנה, אך כפי משמעותו אצל בני אדם מהרה ממש, וכהוראת תוספת הלשון ״בימינו״.

1 ביתא דחברא - בית חשוך:

2 ולאו מילתא היא - דזימנא דאף על גב דלית ליה בבואה דבבואה הדר אתי ואפי' הכי לא ליעבד הכי דדלמא לא חזי בבואה דבבואה חלשה דעתיה ומתרע מזליה ולא הדר אתי משום דמיתרע מזליה דאי לא הוה עביד הכי לא הוה מיתרע מזליה והדר אתי הלכך לא ליעביד:

3 קרא ורוביא כרתי וסילקא ותמרי - דהני גדלי לעגל טפי משאר ירקות קרא דלעת רוביא תלתן:

« רש"י על הוריות י״ב ע״א:י״א רש"י על הוריות י״ב ע״א:י״ג »