רש"י על הוריות י״א

1 בן עמי - בלשון נקיה הוא דלא רצתה להודיע דמאביה נתעברה:

2 אמר אל תצורם ואל תתגר בם - ומדלא כתיבא בהו מלחמה ש"מ דאפילו צערא לא ליעבד להם ולא עוד אפילו בכירה דקריתיה אב הכתוב פירסמה דכתיב בראשית י״ט:ל״ג ותשכב את אביה ובצעירה כתיב ותשכב עמו:

3 וקדמתה ארבע דורות - בישראל עובד ישי דוד שלמה ואילו צעירה לא הוה בישראל עד רחבעם בן שלמה דהוה ליה מנעמה העמונית:

4 ת"ר ואם נפש אחת תחטא בשגגה מעם הארץ - ולא כל ע"ה פרט למשיח דמשמע דלא יביא כשבה או שעירה כיחיד:

5 למה לי מעם הארץ - למעוטי הני והלא כבר יצא משיח מכלל יחיד לידון בפר ונשיא יצא מכלל יחיד לידון בשעיר:

6 שיכול - כלומר אילו לא נאמר מעם הארץ הייתי אומר משיח על העלם דבר עם שגגת מעשה יביא פר ועל שגגת מעשה לחודיה יביא כשבה או שעירה כהדיוט:

7 ת"ל מעם הארץ פרט למשיח - דאינו מביא בשגגת מעשה לחודה כלל והיינו דקאמרן בפרק דלעיל הוריות דף ז: יצא משיח שאין חטאו בשגגה דהיינו בשגגת מעשה:

8 אלא נשיא הא בשגגת מעשה הוא מייתי - ומאי קא ממעט דקאמר מעם הארץ פרט לנשיא:

9 ס"ד אמינא - הואיל וחטא כשהוא הדיוט נייתי כשבה או שעירה כהדיוט:

10 קמ"ל - מעם הארץ פרט לנשיא דאינו מביא כשבה או שעירה:

11 אלא לרבנן דאזלי בתר חטאה - ומייתי ודאי כשבה או שעירה כדתנן חטאו עד שלא נתמנו ואח"כ נתמנו הרי אלו כהדיוטות:

12 מאי איכא למימר - דממאי קא ממעט לנשיא דקתני פרט לנשיא:

13 ס"ד אמינא נצטרף - חצי זית בתרא לחצי זית קמא ולייתי כשבה או שעירה:

14 קמ"ל - מעם הארץ פרט לנשיא דכהאי גוונא לא מייתי כשבה או שעירה וכהאי גוונא נמי לא מייתי שעיר דהא לא מצטרפי כלל והוא הדין דמצי למימר סלקא דעתך אמינא נצטרף ונייתי שעיר אלא משום דקרא קא מישתעי בכשבה או שעירה:

15 כגון שאכל חצי זית חלב כשהוא הדיוט ונתמנה ועבר - מנשיאותו והשלימו:

16 אכל ספק חלב כשהוא הדיוט - דקא סבור דשומן הוא:

17 ונתמנה ונודע לו על ספקו - שנודע לו לאחר שנתמנה שספק חלב אכל:

18 מהו - מי מייתי אשם תלוי או לא:

19 מדאישתני לודאי - דקאמר ר' שמעון דקודם לכן היו שוגגים שלא ידעו אם אכלו כלל ובההיא ליכא אשם תלוי אם נודע להם משנתמנו פטורים לפי שנשתנה גופם דהשתא נתמנו ומדאישתנו לקרבן ודאי אישתנו נמי לקרבן ספק ופטור ואין מביאין אשם תלוי:

20 או דלמא כי אישתני לודאי - היינו טעמא דר' שמעון דפטר משום דאישתני קרבן דידיה דכשהוא הדיוט מביא כשבה או שעירה והשתא כי נתמנה משיח מביא פר ונשיא מביא שעיר:

21 אבל הכא - כי נודע לו על ספק דנודע לו משנתמנה דספק חלב אכל:

22 דלא אישתני קרבן דידיה - דעל ספק חטאת קבוע בין כשהוא הדיוט ובין כשהוא נשיא מביא אשם תלוי מודה רבי שמעון דמייתי אשם תלוי תיקו:

23 מעם הארץ - מביא קרבן ולא כל עם הארץ:

24 פרט למומר - שאין מקבלין מידו:

25 אלא הכא באוכל נבילה לתאבון - דכי אין לו בשר דהיתרא אוכל חלב ונבלה ונתחלף לו לזה חלב בשומן ואכלו דסבור דשומן הוא קא מיפלגי ולכשנודע לו דחלב הוא רוצה להקריב קרבן ת"ק סבר כיון דלתאבון אכיל במזיד מומר הוא ואין מקבלין מידו ור"ש בר יוסי סבר כיון דבמזיד אי משכח היתרא לא אכיל איסורא שב מידיעתו קרינא ביה ולא מומר הוא ומקבלין מידו:

26 קתני אכל חלב שחוטה זה מומר והדר תני איזהו מומר מאי קאמר:

27 להכעיס - דאית ליה היתרא ואכיל איסורא:

28 הרי זה צדוקי - ושחיטתו לעבודת כוכבים:

29 אוכל נבילה וטריפה שקצים ורמשים ושתה יין נסך - הואיל והני אוכלין הוו דברים שהנפש קצה בהם ודאי להכעיס הוא עושה וסתמו רע הוא:

30 ר' יוסי בר רבי יהודה אומר אף הלובש כלאים - הרי זה מומר:

31 מאי איכא - בין ת"ק לרבי יוסי בר רבי יהודה כיון דאמר ת"ק אכל חלב הרי זה מומר מה לי אוכל חלב מה לי לובש כלאים אידי ואידי דאורייתא ואסור:

32 ת"ק סבר כלאים דאורייתא דומיא דחלב הוי מומר דהיינו ארוג ביה חוט של צמר וחוט של פשתים יחד על פני כולו:

33 ור' יוסי סבר אף הלובש נמי כלאים דרבנן הוי מומר דהיינו או שוע או טווי או נוז דהכי מפרשי רבנן שעטנז שוע טווי ונוז כדאמרינן במסכת נדה דף סא: ורבנן גזור בחד מנייהו שוע שמנפץ כאחת ועשה מהם לבד טווי שנטוה כאחת ותכף בו שתי תכיפות נוז שארוג אפי' חוט אחד של צמר בבגד פשתן או חוט אחד של פשתן בבגד צמר דכולהו אסור מדרבנן:

34 חד אמר - האוכל חלב ונבילה לתאבון הרי זה מומר:

35 להכעיס - דאית ליה היתרא ואפי' הכי אכיל איסורא צדוקי הוא:

36 אכל פרעוש או יתוש הרי זה מומר - דהכא ודאי להכעיס קא עביד דלאו מידי דבר מיכל הוא וקתני הרי זה מומר ואינו צדוקי וקשיא למאן דאמר להכעיס צדוקי הוא:

37 לעולם אימא לך להכעיס צדוקי הוא והכא היינו טעמא דהוי מומר ולא הוי צדוקי משום דקאמר בעינא למיטעם טעמא דאיסורא שתאב לטעום דבר אסור ולא להכעיס קא עביד:

38 מה להלן שאין על גביו אלא ה' אלהיו - דבמלך קא משתעי קרא דכתיב שום תשים עליך מלך דברים יז:

39 כגון אני מהו בשעיר - כלומר נשיאות דידי מי הוי נשיאות מעליא דאילו הוינא בזמן שבית המקדש קיים מייתינא שעיר או לא:

40 א"ל הרי צרתך בבבל - ראש גולה שבבבל דהוי על גבך ואנן בעינן שאין על גביו אלא ה' אלהיו:

41 התם שבט - דהיינו מקל כמו כי תכנו בשבט לא ימות משלי כ״ג:י״ג:

42 והכא מחוקק - חכם:

43 מתני' איזה הוא המשיח - שמביא פר בהוראה זה המשוח בשמן המשחה:

44 ולא מרובה בבגדים - שבבית שני שלא היה להם שמן המשחה:

45 אין בין כהן משוח בשמן המשחה למרובה בגדים אלא פר הבא על כל המצות - שמרובה בגדים אינו מביא פר העלם דבר לא משלו ולא משל צבור אבל מביא כשבה או שעירה דיחיד:

46 ואין בין כהן המשמש - והיינו ראשון שחזר לעבודתו ולאחר שחזר הוי פר של יוה"כ שלו ועשירית האיפה שלו:

47 וזה וזה - בין כהן המשמש דהיינו ראשון שחזר לעבודתו ובין כהן שעבר דהיינו שני שמינו תחתיו דלאחר שנעבר שחזר הראשון מעבירין השני:

48 שוים בעבודת היום - דמקרבי קרבנות היום ביוה"כ איזה שירצה:

49 גמ' שמן המשחה שעשה משה - כדכתיב שמן משחת קדש יהיה זה לי שמות ל׳:ל״א:

50 בו שולקין את העקרים - אותם שרשים של בשמים האמורים בפרשה דכתיב ואתה קח לך בשמים ראש מר דרור וגו':

51 והלא לסוך בו את העקרים אינו מספיק - לפי שהשמן לא היה אלא שנים עשר לוגין כדמפרש לקמן והעקרים היו מרובים ואפילו בסיכה היא נבלע בעקרים כל שכן בשליקה:

52 אלא שורה את העקרים במים - ברישא שהיו מתמלאים מן המים ושוב לא יהו בולעים מן השמן כל כך:

53 ומציף עליהן שמן - לאחר שהוציאם מן המים כדי שיקלוט השמן מריח הבשמים:

54 וקפחו - ומוציא השמן לאלתר וקפחו כמו קפחתי את הרועה יומא דף פג::

55 טעון משיחה - ואי לא משוח בשמן לא הוי כה"ג:

56 מפני מחלוקתו - דהיכא דאיכא מחלוקת בעי משיחה:

57 ממלכתו הוא ובניו בקרב ישראל - משמע ירושה היא להם כאדם שמוריש ירושה לבניו:

58 ולא כל דבעי מלכא מורית לבניה מלכותא - אפילו בלא משיחה:

59 ירושה היא - בזמן ששלום בישראל:

60 משום דמלך ראשון הוא - ממשפחתו דאינו מלך בן מלך:

61 זה - דמלכות בית דוד טעון משיחה:

62 ואין אחר - שאינו ממלכי בית דוד טעון משיחה:

63 משום מחלוקתו של יורם נמעול בשמן המשחה - דאמרינן לעיל דמלכי ישראל אין מושחין ממנו:

64 באפרסמא דכיא - דלא הוי משמן המשחה:

65 ומאי בכור - דקרי ליה הבכור יוחנן:

66 בכור למלכות - שמלך ראשון:

67 יורם ממלא מקום אבותיו הוה - דכי מלך אכתי הוה צדיק ממלא מקום אבותיו הוה ואחר כך החמיץ:

68 משולם במעשיו - דצדיק גמור הוה בעל מעשים טובים:

69 אמר לו - נבוכד נצר יה יצדיק עליך את הדין אם תמרוד בי: