רש"י על הוריות י״ב

1 ומי הוה שמן המשחה - בימי יהואחז דקתני ויהואחז נמשח מפני יהויקים:

2 והתניא משנגנז הארון וכו' - מדכתיב תשימו בארגז מצדו דארגז בצד ארון קאי אלמא בהדי ארון נגנז ומדקאמר יאשיהו תנו את ארון ה' בבית וגו' משמע שצוה לגונזו:

3 אין לכם משא בכתף - ואמרינן במסכת שקלים אמר להם אם גולה עמכם שוב אינכם מחזירין אותו בכתפיכם צוה לגונזו:

4 אתיא שם שם - דכתיב בארון ונועדתי לך שם ודברתי אתך מעל הכפורת וגו' וכתיב ונועדתי שמה לבני ישראל וכתיב בצנצנת המן ותן שמה מלא העומר מן מה ארון נגנז אף צנצנת המן נגנז:

5 אתיא דורות דורות - דכתיב בצנצנת המן והנח אותו לפני ה' למשמרת לדורותיכם וכתיב בשמן המשחה שמן משחת קדש יהיה זה לי לדורותיכם מה צנצנת המן נגנז אף שמן המשחה נגנז:

6 משמרת משמרת - דכתיב בצנצנת המן דהוי נגנז למשמרת לדורותיכם וכתיב במקלו של אהרן למשמרת לאות לבני מרי וגו' מה צנצנת המן נגנז אף מקלו של אהרן נגנז:

7 אמר רב פפא באפרסמא דכיא - משחו את יהואחז:

8 כמין נזר - דהדר ליה הודרני באצבעתיה ככלילא כזה:

9 כמין כף יוני - שמתחיל למשוח באצבעו בין ריסי עיניו ומושך אצבעו על הראש והולך עד שמגיע לעורף ככף יוני כזה :

10 נותנים לו שמן בין ריסי עיניו - ושם מושחים לכהן כמין כף יוני כדפרישנא:

11 מאן דאמר יציקה עדיפא דכתיב ויצוק משמן המשחה - והדר וימשח:

12 שכן אתה מוצא אצל כלי שרת - דהוה משיחה ולא יציקה:

13 מה טעם ויצוק משום דוימשח - כבר:

14 כשהוא מספר - כשהיה מדבר עם אחרים:

15 עולות ויושבות - בעקרי זקנו כדי שלא יפלו:

16 שמא ח"ו מעלתי בשמן המשחה - שנגעתי בו כשהלבשתיו:

17 ואני מעלתי - שמא נפל עלי מן השמן במקום שאין ראוי למשיחה ומעלתי:

18 והורדתם אותו אל גיחון - אלמא בעי משיחה על המעיין:

19 ניתלי - ידליק:

20 אי משוך נהוריה - שדולק כל זמן שהשמן בתוכו:

21 לירבי תרנגולא - על שם ההוא עיסקא:

22 שמין ושפיר - שמשמנת ומשבחת:

23 ביתא דחברא - בית חשוך:

24 ולאו מילתא היא - דזימנא דאף על גב דלית ליה בבואה דבבואה הדר אתי ואפי' הכי לא ליעבד הכי דדלמא לא חזי בבואה דבבואה חלשה דעתיה ומתרע מזליה ולא הדר אתי משום דמיתרע מזליה דאי לא הוה עביד הכי לא הוה מיתרע מזליה והדר אתי הלכך לא ליעביד:

25 קרא ורוביא כרתי וסילקא ותמרי - דהני גדלי לעגל טפי משאר ירקות קרא דלעת רוביא תלתן:

26 גרסו מתניתא - מעיקרא כי היכי דתהוי מרגלא מילתא בפומייכו ותהוון ידעין למשאל ליה:

27 ממשכן שמעתא - דלא ליפסוק מפומייכו כמעין זה שמושך והולך:

28 דמתא מחסיא - הוו תלמידי חכמים ראויים להוראה ותרבות יפה היה בהם אבל בפומבדיתא לא הוי תרבות מעליא כל כך וקאמר ליה מוטב לו לדור באשפה במתא מחסיא מלדור באפדנא בפומבדיתא:

29 גילדנא סריא - מוטב לאכול דג קטן מוסרח כדאמרינן בפ"ק דמו"ק דף יא: כוורא סמוך למיסרחיה מעלי:

30 מכותחא דרמי כיפי - אפילו מכותח שהוא משובח וחזק שמשבר את האבן כששופכים הימנו אעפ"כ לא תאכל הימנו כדאמרינן בפרק ערבי פסחים ואלו עוברין פסחים מב. שלשה דברים נאמרו בכותח מטמטם את הלב וכו' כיפי סלעים כדמתרגמינן סלע כיפא אית דמפרשי מוטב תאכל גילדנא סריא שאין דמיהם יקרים מכותח שאוכלים אותו עשירים ושרים הדרים ברמי כיפי כלומ' במגדלים וחומות גדולות לפי שדמיהם יקרים:

31 אם הכהן המשיח יכול מלך - יביא פר שהיה משוח ת"ל כהן:

32 המיומן שבמשוחים - דהיינו כהן גדול:

33 מרובה בגדים מנין תלמוד לומר והביא הכהן המשיח:

34 אימא סיפא אין בין כהן המשמש לכהן שעבר - דהיינו שני:

35 אלא פר יום הכפורים ועשירית האיפה - דמשל ראשון הן באין הא לכל שאר דבריהם זה וזה שוין דשני נמי כל מצות כהונה גדולה עליו:

36 אתאן לרבי מאיר דתניא וכו' - עבר דברייתא לא דמי לשעבר דמתניתין:

37 רבי היא ונסיב לה אליבא דתנאי - בחדא סבר לה כרבי מאיר וסתמה כרבי מאיר וברישא סבר לה כרבנן וסתמה כרבנן:

38 רבי שמעון סבר לה כרבי מאיר בחדא - דכהן שעבר דשני כל מצות כהונה עליו חוץ מפר יוה"כ ועשירית האיפה:

39 ופליג עליה בחדא - דאילו רבי מאיר סבר מרובה בגדים מביא פר הבא על כל המצות דהיינו פר העלם דבר של צבור ואילו ר' שמעון סבר דאינו מביא פר הבא על כל המצות כדתנן אין בין משוח בשמן המשחה למרובה בגדים אלא פר הבא על כל המצות:

40 ונוטל חלק בראש - אע"פ שאינו מקריב:

41 ומשמש בח' כלים - וההדיוט בד':

42 וכולם נוהגין במשיח שעבר - דהיינו שני:

43 חוץ מפר יוה"כ ועשירית האיפה - דאין בין כהן המשמש לכהן שעבר אלא פר יוה"כ ועשירית האיפה:

44 מאן שמעת ליה דאמר פטור על טומאת מקדש וקדשיו רבי שמעון:

45 ת"ל כי נזר שמן משחת קדש אלהיו עליו ולא על משיח חבירו - למעוטי משוח מלחמה דאין מקריב אונן אבל כהן גדול מקריב אונן בין מרובה בגדים ובין ראשון שחוזר לעבודה ואפילו שני מפני שהן בכלל כהונה גדולה לאפוקי משוח מלחמה דלאו בכלל כהונה גדולה הוא:

46 ואחר שחלקו הכתוב - למשוח מלחמה שאינו מקריב אונן ככהן גדול יכול לא יהא מצווה על הבתולה:

47 אלא שעבר מחמת קריו - דהוי כהן גדול מעליא שהרי חוזר לעבודתו הוא:

48 עבר מחמת מומו - דאינו חוזר לעבודתו מפני המום מנין שמצווה על הבתולה תלמוד לומר והוא:

49 משיח שנצטרע - כלומר כהן גדול שנצטרע מהו באלמנה:

50 מי אמרינן כהונה גדולה מדחא דחי להאי מאלמנה או דלמא כהונה גדולה מיפטר פטר ליה להאי מאלמנה וכי נצטרע דליכא כהונה גדולה לא פטר ומותר באלמנה:

51 עבר מחמת מומו מנין תלמוד לומר והוא - דאפילו עבר ראשון מחמת מומו אסור באלמנה וכי נצטרע אין לך מום גדול מזה ושמעי' מינה דאפילו הכי אסור באלמנה:

52 למטה למטה ממש - דהיינו בשפת חלוקו:

53 למעלה למעלה ממש - בצואר בשפה במפתח חלוקו:

54 למטה מקמי שפה - שקורעין למטה משפה לפיו שהוא למטה מבית הצואר:

55 למעלה מקמי שפה - שקורעין בית הצואר ממש:

56 כיון דבעלמא הוי קרע - דאם רצה אינו מבדיל אלא קורעין למטה משפה ויצא ידי קריעה אם כן כהן גדול היכי מצי קרע למטה מקמי שפה קרי כאן בגדיו לא יפרום:

57 אינו אלא קרע של תפלות - דבעלמא לא יצא ידי קריעה הלכך מותר בכהן גדול:

58 בראש ובגד של סוטה - דכתיב ופרע את ראש האשה במדבר ה׳:י״ח ותנן במס' סוטה דף ז. הכהן אוחז בבגדיה אם נקרעו נקרעו ואם נפרמו נפרמו:

59 שמואל סבר לה בחדא כרבי יהודה - דכל שאינו מבדיל מקמי שפה הוי קרע של תפלות:

60 ופליג עליה בחדא - דאילו רבי יהודה סבר דכהן גדול אינו בפריעה ופרימה כל עיקר ושמואל סבר דפורם מלמטה למטה מקמי שפה:

61 למה לי למכתב אשר לעולת התמיד - אלא לכל דתדירא בכל מקום היא קדמה דזה בנה אב דבכל מקום תדיר קודם דמשמע אשר לעולת התמיד שהיתה כבר:

62 לפתוח ראשון - לקרות בתורה:

63 ולברך ראשון - בזמון: