ר"ן על סוכה ז׳

1 כיתנא דלא דייק. במכתשת:

2 ולא נפיץ. במסרק ואע"ג דבגמרא מסתפקא לן כל היכא דתייר אע"ג דלא דייק ולא נפיץ כיון דמדרבנן בעלמא הוא וכדכתיבנא נקיט לה הרב אלפסי ז"ל לספיקא ולקולא:

3 שוצי ושוצרי. מיני עשבים:

4 מסככין בהן. שאינו מאכל אדם לקבל טומאה:

5 דסני ריחייהו. מבאיש ריחם וכיון דמשום הכי הוא מסתבר דאף לדפנות פסולין:

6 היזמי והיגי. מיני סנה:

7 דנתרי טרפייהו שנושרין עלין שלהן:

8 האי אפקותא דדיקלא. מוצא הדקל כשהוא סמוך לקרקע יוצאין בו דוקרנין הרבה סביב:

9 ואע"ג דאגידי. שמחוברין הענפים האלו יחד ודמי לחבילים דאמרינן אין מסככין בהן:

10 ואע"ג דהדר אגיד להו. איהו הענפים מלמעלה כדי להשכיבן מפני שמתפצלין לכאן ולכאן ואין סותמין הנקב:

11 אגד דחד לא שמיה אגד. כל דבר יחידי שמחובר יחד האוגדו בפני עצמו אינה אגודה עד שיתן דבר אחר עמו ואוגדו יחד ואם תאמר והיכי מסקינן הכא דאגד בידי שמים לא שמיה אגד והא גבי פרה דבעינן אגודת אזוב כדאיתא. בגמ' ואפ"ה תנן במסכת פרה סוף פי"א כל אזוב שיש בו ג' קלחים מפסגו ואוגדו פסגו ולא אגדו אגדו ולא פסגו לא אגדו ולא פסגו כשר וי"ל דמדינא אין ה"נ דשמיה אגד אבל חבילי קשין וחבילי עצים חומרא מדבריהם. הוא שהחמירו בהן משום גזירת אוצר הלכך ליכא למיגזר אלא כמין אוצר דהוי אגד בידי אדם ועוד שכיון שאינו אלא מדבריהם הקלו לומר דאגד בידי שמים לא שמיה אגד:

12 הני אסורייתא דסורא. חבילי קנים שהיו עושים למכור בשוק שמוכרין אותן במנין:

13 ואע"ג דאגידן למנינא בעלמא הוא דאגידן. דכיון דמדינא כשר לסכך בו אלא משום גזירה דפעמים שאדם בא מן השדה וחבילתו על כתפו ומניחה ע"ג סוכה ליבשה כדאי' לעיל בכה"ג דלא עביד לה על דעת חבילה לא שייך למגזר:

14 הני צריפי דאורבני. חבילות שעושים מערבה וראשיהן הגסין לצד אחד וראשיהן הדקין לצד אחר ודרכן לקשרן בשני ראשיהן:

15 כיון שהתיר ראשי מעדנין שלהן כשירה. קשר שבראשן הגם שהוא עיקר:

16 והא אגידי מתתאי. בצד האחד לצד ראשיהן הרכין:

17 אמר רב פפא דשרי להו. וקמ"ל שאע"פ שהן נראין עדיין כקשורין מצד שהן מחוברין זה טם זה כדרך עצים שעשו מן חבילות אפ"ה כיון שהותרו הקשרים הותרו לאלתר:

18 רב הונא אמר כל אגד שאינו עשוי לטלטל לא שמיה אגד רב הונא מהדר לפרוקי מאי דפרכינן והא אגידי מתתאי דלעולם דלא שרי להו מתתאי דכיון שהתיר הקשר שבראשה הגם סגי ומשום דקשירה מצד אחד אינו כל כך חזק שיתקיים אם יטלטלו החבילה וכל כי האי גוונא לא שמיה אגד:

19 גרסי' בגמ' דף יג: ירקות שאמרו חכמים אדם יוצא בהן ידי חובחו בפסח. פירוש חזרת ועולשין תמכא וחרחבינא פוסלין בסוכה משום אויר פירוש כשיעור שאויר פוסל בה דהיינו שלשה טפחים כדאמרינן לקמן ולא משערין להו לפסול כשיעור סכך פסול דאוכל הראוי לקבל טומאה הן וסכך פסול אינו פוסל אלא בד' טפחים באמצע ומן הצד בד' אמות אלא כאויר דיינין להו לחומרא ואמרינן מאי טעמא כיון דלכי יבשי פרכי ונפלי כמאן דליתנהו דמו פירוש מחוך שהן דקות מאד ומינה דכל דבר העשוי להתיבש בתוך שבעה עד שתהא חמתו מרובה מצלתו אף מעכשיו היא פסול:

20 וגרסי' תו בגמרא סוכי תאנים ובהן תאנים פרכילין ובהן ענבים קשין ובהם שיבלים מכבדות ובהן תמרים אם פסולת מרובה על האוכלין כשרה ואם לאו פסולה פירוש דלא בעינן שיהא פסולח מרובה על הידות ועל האוכלין אלא במרובה על האוכלין בלחוד סגי ומסקנא דגמרא דקוצר לסכך אין לו ידות כלומר שאין הידות מקבלות טומאה הלכך סגי בפסולת מרובה על האוכלין אבל אם קצרן לאכילה ונמלך עליהן לסכך כיון שקצרן לאכילה נחתא להו תורת ידות ותו לא סלקא דמחשבה גרידא אינה מוציאה מידי מחשבה קמייתא הלכך בעינן בכי האי גוונא שיהא פסולת מרובה על הידות ועל האוכלין ומיהו דף יד. אם בססן כלומר שדשן לידות בכה"ג סליק תורת יד מינייהו וכל שהפסולת מרובה על האוכלין כשרה:

21 מתני' מסככין בנסרים. בגמרא מפרש מאי פלוגתייהו:

22 נתן עליה נסר שהוא רחב ארבעה טפחים כשרה. ואין ישנים תחתיו דנסר רחב ארבעה סכך פסול כדאמרינן בגמ' לרב אליבא דר"מ ולשמואל אליבא דדברי הכל וסכה כשרה וכגון דיהביה אצל דופן וסכך פסול אינו פוסל מן הצד אלא בד' אמות דאמרינן דופן עקומה:

23 גמ' מחלוקת בנסרים שיש בהן ארבעה. שרוב תקרות הבית עשויות מהן דר"מ דפסיל אית ליה גזרת תקרה אי מכשרת בהו אתו למימר מה לי לסכך באלו מה לי לישב תחת תקרת הבית שאף הוא בנסרים מקורה וההיא ודאי פסול מדאורייתא דסוכה אמר רחמנא ולא ביתו של כל ימות השנה:

24 אבל בנסרים שאין בהן ארבעה. שאין רוב תקרות עשויות מהן לא גזרו בהו:

25 ושמואל אמר בשאין בהן ד' מחלוקת. ורבי מאיר חייש למיעוטא שיש מיעוט שעושין תקרה מהן:

26 אין בהן ארבעה. פוסל ר"מ:

27 ואפילו בפחותה משלשה. בתמיה והא קנים בעלמא נינהו ואם כן במאי מכשר:

28 אמר רב פפא. הכי קאמר שכל שיש בהן ארבעה דברי הכל פסולה וכו':

29 שיעור מקום. דאין רשות בפחות מארבעה:

30 לא גזרינן. משום תקרה דלא חשיבי לעשות תקרה מהן:

31 כיון דנפקי מתורת לבוד. שאם היה אויר במקום אחד מהם לא מצינן למימר לבוד חשיבי להיות דומות לתקרה וגזרינן כך פרש"י ז"ל והקשו עליו היכי אמרי' דרוב תקרות הבית עשויות מנסרים שיש בהן ארבעה והא אמרינן בפ' הבית והעליה דף קיז. מאי תקרה ר' יוסי בר' חנינא אמר קנים וסנאים ויסטני אמר ריש לקיש לווחין ולא פליג מר כי אתריה ומר כי אתריה אלמא אין רוב תקרות מנסרים שיש בהן ארבעה אלא אף מקנים ואין זו קושיא אצלי שהנוהגין בקנים מחברין וקושרין אותן עד שעושין מהן לוח מחובר יותר מד' ומיהו מאי דאמרינן מר סבר כיון דלית ביה שעור מקום לא גזרינן ומר סבר כיון דנפיק מתורת לבוד גזרינן לא אתי להאי פירושא שפיר דהל"ל מר סבר כיון שאין רוב תקרות בכך לא גזרינן ומ"ס כיון דמיעוטן מינייהו גזרינן בהכי לפיכך נראה משום דאין דרך סוכה אלא בעראי ולא בנסרין שיש בהן ד' הוא דגזרי' בהו גזירת תקרה ומש"ה אמרינן דמר סבר כיון דלית בהו שיעור מקום דרך הוא לסכך בהן דעראי הוא דאע"ג דרבי יהודה ס"ל דדירת קבע בעינן אפ"ה אין דרך לסכך אלא בדבר קל ומש"ה אצטריך להאי טעמא ומר סבר כיון דנפקא מתורת לבוד אין דרך לסכך בהן כדי לעשות הכירא בין סוכה לבית הלכך גזרינן:

32 תניא כוותיה דשמואל וכו' ומודה ר"מ שאם יש בין נסר לנסר כמלא נסר שמניח פסל ביניהן וכשרה. פי' אי בנסרים שאין בהן ד' אתא שפיר דכל שיש ריוח ביניהן כמותן ומניח פסל ביניהן דהיינו פסולת גורן ויקב הכשר לסכך בו כשרה כל הסוכה כדאמרינן לקמן בהמקרה סוכתו בשפודים או בארוכות המטה ואי בנסרים שיש בהן ד' כגון דיהיב נסר ופסל מהאי גיסא ונסר ופסל מהאי גיסא דהוו להו שני פסלים באמצע ומשתריא משום דופן עקומה לסכך פסול מן הצד אינו פוסל אלא בד"א ובהאי גוונא שוו ביה ר"מ ור' יהודה:

33 ומודה רבי יהודה. אע"ג דאיהו מיקל בשאין בהן ד' מודה הוא בנסר רחב ד' שאם נתנו מן הצד בסוכה שאע"פ שהיא כשרה על ידי דופן עקומה לא יישן תחתיו ותמהני אמאי נקט במן הצד אטו דינא דדופן עקומה אתא הכא לאשמועינן ובמתני' נמי אמאי קתני לה הכא דהא דינא דדופן עקומה לקמן קתני ליה במתני' דף יז. בבית שנפחת ונ"ל דרבותא אשמועינן דס"ד אמינא כי גזרינן גזירת תקרה ה"מ בסוכה שכולה נסרים ומפסלא כולה דדמיא לתקרה אבל סוכה שיש בה שיעור הכשר סד"א לא גזרינן ביה גזירת תקרה ויהא מותר לישן תחת הנסר קמ"ל:

34 איתמר הפכן על צדיהן. להני נסרין שיש בהן ארבעה שסכך בהן ולא הטיל רחבו על הסוכה אלא השכיבן על חודן שהוא פחות מג':

35 פסולה. כדמפרש לקמן דכיון שיש שם פסול עליהן נעשו כשפודין של מתכת שפסולין לסכך בכל ענין שהפכן:

36 כשרה. דטעמא משום גזרת תקרה וכי האי גונא לא עבדי אינשי תקרה:

37 מתני' תקרה שאין עליה מעזיבה. סתם תקרה בנסרים שיש בהן ד':

38 מעזיבה. רצפה ודומה לו בלשון מקרא ויעזבו את ירושלים עד החומה בספר עזרא מלאוה עפר להחזיק החומה ודוקא נקט שאין עליה מעזיבה שאם היה בה מעזיבה לא הוה סגי במפקפק דמעזיבה ועפר סכך פסול נינהו דלאו גדולי. קרקע הן:

39 רבי יהודה אומר. בית שמאי ובית הלל נחלקו בדבר: