ר"ן על קידושין ל״א

1 אסופי כל זמן שהוא בשוק אביו ואמו נאמנין עליו. לומר בננו הוא כלומר אביו או אמו והכי איתא בירושלמי:

2 נאסף מן השוק אין אביו ואמו נאמנין עליו. ויהבינן טעמא בגמ' הואיל ויצא עליו שם אסופי:

3 ובשני רעבון. שהרבה נשלכים לא רצו חכמים לפוסלן מפני יציאת קול:

4 נאמנת חיה לומר זה כהן וזה לוי. ארבע נשים שילדו בבית אחד אשת כהן ולוי ונתין וממזר ולא מדינא אלא דהימנוה רבנן לפי שעל הרוב אי אפשר בענין אחר:

5 שלא קרא עליו ערער. שלא יצא מעורר על הולד לומר זה בנה של אשת ממזר:

6 אבל היכא דלית ליה חזקה דכשרות. שלא הוחזק אלא בעדות אשה זו ואע"ג דהימנוה רבנן ואמרי' יבמות דף פח: דכל מקום שהאמינה תורה עד אחד הרי כאן שנים היינו כשהדבר בענין שראוי להאמין בו עד אחד במילתא דעבידא לאגלויי אבל הכא אין החיה נאמנת אלא מפני שעל הרוב אי אפשר בלאו הכי הלכך כל שבא עד אחד ומכחישה אפילו לאחר שהעידה אינה נאמנת:

7 נאמן בעל מקח לומר לזה מכרתי וכו'. אם שנים מעוררים על המקח:

8 במה דברים אמורים בזמן שהמקח תחת ידו. דרמיא עליה למידק שלא יחזור בו מזה ולהחזיר לו דמיו ויתן המקח למי שלא נמכר לו דקם ליה במי שפרע הלכך מידק דאיק:

9 אבל בזמן שאין מקחו בידו. דשניהם מוחזקין בו:

10 אינו נאמן. דכיון דלאו עליה רמיא תו לא דאיק לזכור מי הוא:

11 ופרכינן ונחזי זוזי ממי נקט. דקס"ד שלא קבל המעות אלא מא' מהם והא ודאי מדכר דכיר ליה וכי תימא וכי דכיר ליה מאי הוי בשלמא בזמן שמקחו בידו איכא מגו דאיבעי יהיב ליה לחד מינייהו אבל כי אין מקחו בידו אפילו דדכיר ליה מאי הוי והא ליתיה אלא כעד אחד דעלמא יש לומר דהכי. קאמר כשם שהאמינו חיה מפני שברוב הפעמים אי אפשר בלאו הכי והאמינו ג"כ דיין בזמן שבעלי דינין עומדין לפניו אע"ג דליכא מגו משום דזמנין טובא דליכא סהדי להימניה נמי למוכר אפילו בזמן שאין מקחו בידו מהאי טעמא. ומהדרינן לא צריכא דנקט זוזי מתרוייהו ואמר מחד מדעתאי ומחד בעל כרחאי. דכיון דמתרוייהו שקל זוזי לא דכיר שפיר מהי מדעתיה ומהי בע"כ אבל היכא דלא שקיל זוזי אלא מחד הכי נמי דמהימן אף על פי שאין מקחו בידו ומיהו מסתברא דדוקא כשהלוקחין עומדין לפניו אבל הלכו להם אינו נאמן כדאמרי' בדיין בסמוך זו היא שיטת רש"י ז"ל ויש כאן שיטות אחרות וכתבתים בריש בבא מציעא בס"ד:

12 נאמן דיין וכו' בזמן שבעלי דינין עומדין לפניו. שעדיין לא יצאו משם משגמר את דינם נאמן לומר איש פלוני זכאי איש פלוני חייב אבל אין בעלי דינין עומדין לפניו תו לא רמיא עליה למדכר:

13 ונחזי זכותא מאן נקט. ביד אי זה מהם פסק דין של זכות:

14 ונהדר ונדיינינהו. למה לי כולי האי למימר אינו נאמן מה לנו ולנאמנותו ליהדר הוא בעצמו או אחר וידונם לפי טענותיהם:

15 בשודא דדייני. בדין שאינו תלוי בטעם אלא הכל לפי לבו של דיין כי ההיא דכתובות דף פה: דאמר כל נכסי לטוביה ואתו שני טוביה שניהם שכניו שניהם קרוביו ואמרי' שודא דדייני למי שיתנדב לב הדיין לומר נראה לי שזה היה רגיל אצלו יותר ולזה נתן וכיון שפסק כן אם בא לחזור אינו חוזר לפיכך אין רוצין לחזור ולדון שמא יטנו לבו לצד שני:

16 אמו כל שבעה. שעדיין אין אביו מכיר בו כל שלא יצא מתחת ידי אמו ליכנס לברית מכאן ואילך מוטל על אביו להכירו כדכתיב יכיר:

17 מאי בדוקי שבודקין את אמו וכו'. פרשתיה במשנתינו:

18 מתני' כל האסורין לבא בקהל מותרין לבא זה בזה. כגון ממזרת בשתוקי ואע"פ שזה ודאי וזה ספק ואיכא למימר שמא כשר הוא אפ"ה שרי כדילפינן לעיל בגמ' בקהל ודאי הוא דלא יבא הא בקהל ספק יבא ובגמ' פריך הא תנא ליה רישא ומפרש לה:

19 ר' יהודה אוסר. בגמ' מפרש לה:

20 ודאן בודאן מותר. כמו ממזר בנתינה:

21 ודאן בספקן. כגון ממזרי ונתיני בשתוקי ואסופי:

22 ספקן בודאן. שתוקי ואסופי בממזרי ונתיני:

23 ספקן בספקן. שתוקי בשתוקית ואסופי באסופית ואסופי בשתוקית:

24 אסור. שמא זה כשר וזה פסול:

25 וכותיים בגמרא מפרש מאי ספקייהו כך כתב רש"י ז"ל אבל הר"ם במז"ל בפט"ו מהלכות אסורי ביאה התיר שתוקי ואסופי בנתינים והוא תמוה ואפשר דלטעמיה אזיל שכתב בפרק י"ב שאיסור הנתינים אינו אלא מדבריהם ולפיכך הורה להקל בשתוקי ואסופי שתולין לומר ממזרים הם ומותרים בנתינים. ור"א ורבנן בהא פליגי דרבנן סברי דכיון דשתוקי ואסופי מדינא שרו ולא אסירי אלא משום מעלה בעלמא כמו שכתוב למעלה כי עבוד מעלה בכשרים כלומר למפסלינהו בישראל אבל זה בזה מותרין ור"א סבר דאפילו בהני עבוד מעלה וקי"ל כוותיה:

26 גרסי' בגמרא דף עד: תנו רבנן בן תשע שנים ויום אחד גר עמוני ומואבי מצרי ואדומי כותי ונתין חלל וממזר שבאו על הכהנת ועל הלויה ועל בת ישראל פסלוה. כלומר בן תשע שנים ויום אחד שהוא גר עמוני וכו' דבכי הא חזי לביאה פסלוה לכהנת מן התרומה ומן הכהונה ולויה וישראלית מלינשא עוד לכהן ואיתא בפרק אלמנה לכהן גדול דף סח. והתם מפיק לה מדכתיב ובת כהן כי תהיה לאיש זר כיון שנבעלה לפסול לה פסלה ולויה וישראלית יליף מבת ובת וכל הני בר מחלל כהן הבא עליה אחר כך חייב משום זונה דמשום חלל ליכא דאין חללה אלא מפסולי כהונה כדאמרינן לקמן אבל חלל משוי לה חללה דאע"ג דאפילו בכהנת אין ביאתו בעבירה דלא הוזהרו כשרות לינשא לפסולין התם בפרק אלמנה דף סט. יליף לה מדכתיב ולא יחלל זרעו בעמיו מה הוא פוסל בביאתו אף זרעו פוסל אבל הר"ם במז"ל כתב בפרק י"ח מהלכות אסורי ביאה שאף החלל עושה אותה זונה והוא תמוה כיון שאין ביאתו בעבירה:

27 תנן בפירקין דף עו. הנושא אשה כהנת צריך לבדוק אחריה ארבע אמהות שהן שמונה אמה ואם אמה ואם אבי אמה ואמה אם אביה ואמה ואם אבי אביה ואמה לויה וישראלית מוסיפין עליהן עוד אחת. זו היא גרסת רש"י ז"ל. ופי' הנושא אשה כהנת כלומר ממשפחות כהנים בודק בדורותיה ד' אמהות שתים מצד האב ושתים מצד האם שהם שמונה לפי שכל אחת אמה עמה ונקט האי לישנא לפי שמפני בדיקת הארבע צריך לבדוק האחרות שאין הארבע נבדקות יפה אלא אם כן הוא בודק שלמעלה מהן ולפיכך בודק אמה ואם אמה שלא היו ממזרות או אחת מפסולות לקהל ואם אבי אמה של אשה זו שהוא נושא ואמה של אם אבי אמה ואם אביה של זו שהוא נושא ואמה של אם אביה ואם אבי אביה של זו שהוא נושא ואמה. ואם היא לויה או ישראלית זו שהוא נושא מוסיפין עליהן עוד אחת אם אחת בכל זוג וזוג ונמצא שהן שתים עשרה. ואיכא מאן דאמר בגמ' שש עשרה ומאי אחת דתנן במתני' זוג אחת והחמירו בלויה וישראלית מפני שהפסול בהם יותר מצוי. ואמרינן עלה בגמ' מ"ש בנשי דבדקינן ומ"ש בגברי דלא בדקינן. כלומר כגון אביה ואבי אביה ומפרקינן נשי דכי מנציין בהדי הדדי בעריות הוא דמבזיין. כלומר בעריות דנפשייהו ולא בעריות דאמהות דהיינו פסולי יוחסין אם איתא דאיכא מילתא לית לה קלא גברי דכי מנציין בהדי הדדי ביוחסין הוא דמבזו אם איתא דאיכא מילתא אית ליה קלא ופרכינן ואיהי נמי תבדוק בדידיה כלומר ביחס בעלה ארבע אמהות ומפרקינן לא הוזהרו כשרות לינשא לפסולי כהונה כגון חללי גרי וחרורי וכיון דלא הקפידה תורה עליהן ליחסן רבנן נמי לא עבוד בהו מעלה לאצרוכינהו בדיקה ואפילו מחמת ממזרות ושתיקות דדוקא כי אתחזק איסורא ביה אבל לחששא ולמבדק לא אצרכינהו כך פרש"י ז"ל והיא דרך הר"ם במז"ל בפ' י"ט מהלכות איסורי ביאה אבל בנוסחאות כתוב לוים וישראלים מוסיפין עוד אחת ולפיכך פירשו משנתינו כך הנושא אשה כהנת כלומר שהוא נושא אשה כשרה לכהונה ובידוע שהוא כהן שהוא צריך לחוש לפסולי כהונה בודק ארבע אמהות בלבד דפסול כהונה בהכי סגי אבל לוים וישראלים שבדיקתם מפני פסולי קהל צריך שיבדקו עוד אחת ואין ה"נ שהכהן גם כן צריך להוסיף ולבדוק מפני פסולי קהל עוד אחת ומתניתין ה"ק שהבדיקה המיוחדת לכהנים בארבע אמהות סגי לה אבל בבדיקה שהיא שוה אף ללוים וישראלים צריך להוסיף עוד אחת ובהכי אתי שפיר מאי דפרכינן ואיהי נמי תבדוק בדידיה ומפרקינן מסייע ליה לרב דאמר רב יהודה אמר רב לא הוזהרו כשרות לינשא לפסולין כלומר אין ה"נ דאיהי נמי בדקה בדידיה אלא משום הכי לא תנא מתני' שהיא בודקת בו מפני שאינה דומה בדיקתה לבדיקתו איהו בדיק אף בפסולי כהונה ואיהי לא בדקה אלא בפסולי קהל ואין ה"נ דסיפא דתנא לוים וישראלים מוסיפין עוד אחת אחד האנשים ואחד הנשים במשמע וזה שהחמירו בבדיקת פסולי קהל יותר מבדיקת פסולי כהונה מפורש בירושלמי הלכה ד שהקשו ולא נמצאת מחמיר בישראל יותר מן הכהן א"ר בון אחת זו ואחת זו קנס קנסו כדי שיהא אדם מודבק בשבטו ובמשפחתו כלומר כולה מתני' קנס הוא בין בכהן בין בישראל ובדין הוא שלא יהו צריכין בדיקה אבל קנס הוא כדי שיהא אדם מודבק בשבטו ובמשפחתו שהיא בדוקה לו ולא יהא צריך לטרוח ולבדוק וקנסו בלוים וישראלים יותר מן הכהנים לפי שאין מדקדקים כל כך ביוחסין ואין מדבקים במשפחותם א"נ דפסולי קהל שוה בכל הצריכו בדיקה יתירה:

28 וגרסי' בגמ' דף עו: אמר רב יהודה אמר רב זו דברי ר"מ כלומר דמתניתין ר"מ היא אבל חכמים אומרים כל משפחות בחזקת כשרות הן עומדות אמר רב חמא אמר רב ואם קרא עליה ערער צריך לבדוק אחריה כלומר אפי' לרבנן. וערעור זה פרש"י שקראו עליה שני עדים שמץ פסול ולא שמעידים עדות גמורה אלא יציאת הקול והר"ם במז"ל כתב בפ' תשעה עשר מהלכות איסורי ביאה דהיינו כשהעידו שנים שנתערב בה אחד מפסולי קהל או מפסולי כהונה ואפשר דכי בעינן קריאת ערעור דוקא בחשש ממזרות מפני שמכירין ישראל ממזרין שביניהם אבל בחשש חללות אפי' לא קרא עליה ערעור צריך לבדוק וכן דעת הר"ם ב"ן ז"ל ואחרים אומרים דלרבנן דקי"ל כוותייהו אפי' בחללות א"צ לבדוק כל זמן שלא קרא ערער:

29 גרסי' בגמ' שם אושפיזיכניה דרב אדא בר אהבה גיורא הוה והוה מנצו איהו ורב ביבי מר אמר אנא עבידנא שררותא דמתא ומר אמר אנא עבידנא שררותא דמתא אתו לקמה דרב יוסף אמר להו תנינא שום תשים עליך מלך מקרב אחיך כל משימות שאתה משים לא יהו אלא מקרב אחיך. כלומר מרבויא דמשימות דקרא קא יליף שום תשים וגו' מקרב אחיך תשים דמשמע כל משימות ואפי' שררה קטנה וא"ל רב אדא בר אהבה ואפי' אמו מישראל א"ל אמו מישראל מקרב אחיך קרינן ביה:

30 מתני' בת חלל זכר. דוקא נקט כדקתני ואזיל דבת חללה שנשאת לישראל כשרה לכהונה:

31 לעולם. בת בנו ובת בן בנו עד סוף כל הדורות של חללים זכר בן זכר בת האחרון פסולה כבת הראשון אבל בת בתו מישראל כשרה דלא חמירא בת חלל מחללה דאמרי' בתה של חללה מישראל כשרה לכהונה:

32 ישראל שנשא חללה בתו כשרה. וטעמא מפרש בגמ'. ודוקא ישראל אבל כהן שנשא חללה בתו חללה דכל ולד הנולד בביאת איסור כהונה הוי חלל:

33 חלל שנשא בת ישראל בתו פסולה בגמ' פריך הא תנא ליה רישא ומפרקי' איידי דתנא ישראל שנשא חללה תנא נמי חלל שנשא בת ישראל:

34 בת גר זכר. אפי' מישראלית:

35 כבת חלל זכר. ופסולה לכהונה אבל בת גיורת מישראל כשרה וטעמא דכולהו תנאי דפליגי בגיורת מפרש בגמ':

36 גמ' אי נימא פסולה לו. ואפי' הוא ישראל אם ביאתו בעבירה שאינה של ממזרת הוי הולד חלל:

37 והרי מחזיר גרושתו. משנשאת לאחר:

38 דפסולה לו. דכתיב לא יוכל בעלה הראשון:

39 ובניה כשרין. בתו כשרה לכהונה אם ישראל הוא:

40 היא תועבה. כלומר בעונש עברה:

41 והרי אלמנה לכהן גדול וגרושה לכהן הדיוט שמתחללת בביאתו וכן זונה מביאת פסולין שבא עליה כהן הדיוט נקראת חללה ללקות עליה כהן משום חללה דכל איסור כהונה עושה אותה חללה בביאתו:

42 ה"ק אי זו היא חללה המוזכרת בתורה שעיקרה משמעות המקרא שכתוב חללה לא יקחו וא"צ לפרש מדברי סופרים דמקרא נפקא בהדיא:

43 כל שנולדה מאיסור כהונה דסתם חלל היינו נולד מפסולי כהונה כדכתיב לא יחלל זרעו אבל חללה הנעשית ע"י ביאה הוצרכו לדרוש בה מקראות כגון זה שהיה כשר ונתחלל כדאיתא בגמ' לעיל מהא:

44 ישראל שבא על אחותו משוי לה זונה. פשיטא לן דזונה משוי לה דהא נבעלה בעילה פסולה ואסורה לכהן משום זונה אלא הא מיבעיא לן חללה משוי לה ללקות עליה כהן משום חללה או לא:

45 לכהן גדול מיבעיא. והלא מהדיוטותו נאסרה עליו: