רמב"ן על שמות י״ט:ו׳

« רמב"ן על שמות י״ט:ה׳ רמב"ן על שמות י״ט:ז׳ »

7 אור לישרים על תלמוד ירושלמי סנהדרין פתח ↗

דיני ממונות שלא לפי דין תורהבמשנה שנינו: "דיני ממונות - בשלשה; גזילות וחבלות - בשלשה". תמהים: לא הן גזילות הן חבלות?! בתמיהה – וכי אין גזילות וחבלות זהות?! שכן גזילות הן חבלה שאדם חובל בממונו של אחר וחבלות הן חבלה שאדם חובל בגופו של אחר כלשון הבבלי סנהדרין ב,ב בעניין גזילות וחבלות: "מה לי חבל בגופו, מה לי חבל בממונו", ואם כן, מדוע ישנו צורך לפרט במשנה גם גזילות וגם חבלות? אין משיבים לתמיהה זו. ראה דברינו להלןמפרשי הירושלמי פירשו שתמיהת הירושלמי היא תמיהת הבבלי סנהדרין ב,ב: "אטו גזילות וחבלות לאו דיני ממונות נינהו?!". ברם, אם כפירושם, היה לירושלמי לתמוה בלשון זה: לא הן דיני ממונות הן גזילות וחבלות?!. ומציעים ברייתא: אשכח תני מונח זה מציע ברייתא המכריעה בנוגע לעניין שלגביו שורר חוסר ודאות. המונח יכול להציע פשיטת בעיה, תגובה לקושיה, ועוד "הטרמינולוגיה של הירושלמי", עמוד 85. כל מפרשי הירושלמי התקשו כאן כיצד הברייתא המוצעת משיבה לתמיהה שלעיל. ונראה ש'אשכח תני' כאן הוא אשגרה מלעיל, וכאן צריך לומר רק 'תני' – שונה רבי שמעון בן יוחי תנא בדור הרביעי: בפתיחה לקובץ המשפטים בתורה נאמר: "וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר תָּשִׂים לִפְנֵיהֶם" שמות כא,א – הדיינים חייבים לדון בדיניהם של העניינים האמורים בפרשה. - כאן מוצע רק פסוק וחסר המאמר של רבי שמעון בן יוחי על הפסוק, ואפשר שנשמט המאמר. - מתוך הקשר הדברים שלהלן נראה שרבי שמעון בן יוחי מפרש את הכתוב: "ואלה המשפטים" - דיני ממונות, "תשים לפניהם" - יינתנו לפני הדיינים. והכוונה היא שהדיינים אינם מוגבלים לדון דיני ממונות לפי דין תורה, והם רשאים לדון גם לפי שיקול דעתם ולא לפי דין תורה הדבר מתבאר יפה על פי מה שכתב רד"צ הופמן שמות כא,א בעקבות דברי רמב"ן שמות יט,ז: לשון ״שם לפני״ פירושו אינו אלא להציע דבר לשם קבלת החלטה על קבלתו או אי קבלתו. ומעירים: אתא מימר לך כפשוטֵהּ דקרייא – בא התנא לומר לך כפשוטו של הפסוק פירושו זה של רבי שמעון בן יוחי לכתוב הזה הוא כמובנו הפשוט של המקרא, שלא כדרשותיו האחרות לכתוב הזה שאינן כמובנו הפשוט של המקרא. להלן הבאנו את דרשותיו האחרות לכתוב הזה.בירושלמי עבודה זרה ב,ה אמרו: תני רבי שמעון בן יוחי: "ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם" - מה הסימה הזאת אוצר שמטמינים כדי שיישמר אינה נגלית לכל ברייה, כך אין לך רשות לשקע את עצמך בדברי תורה אלא לפני בני אדם כשירים אין לחשוף דברי תורה לעין כול מחמת יוקרתם ואין לשתף בהוראתם המעמיקה אלא את הכשירים לכך.ובמכילתא דרבי שמעון בר יוחאי שמות כא,א נאמר: "אשר תשים לפניהם" - 'לפני בני ישראל' לא נאמר כן אלא "לפניהם" - לפנים שבהם המשפטים יינתנו לחכמים. מלמד שאין שונים בדיני ממונות לעם הארץ אין מלמדים אותו את הדינים כדי שיוכל לשפוט.הדרשות של רבי שמעון בן יוחי בירושלמי עבודה זרה ובמכילתא אינן כפשוטו של מקרא. אין מדובר בהן בדין אלא בלימוד "שונים".נושא הדרשה בירושלמי עבודה זרה אינו "משפטים" במשמעות דינים כפשוטו של מקרא אלא רזי תורה. רבי שמעון בן יוחי דורש "תשים" - סימה; "לפניהם" - לפנים שבהם לכשירים, כמו בדרשה במכילתא.הדרשה במכילתא, הדומה לדרשה בירושלמי עבודה זרה אך בסגנון אחר, מגבילה את הוראת המשפט למי שהם "פנים" - גדולים וחשובים. הדרשה מבוססת על פירושה של המילה "לפניהם" כמושא עקיף ולא כמילת יחס.פשוטיה דקרייאביטוי זה נמצא גם בירושלמי סנהדרין י,ב.בבבלי ערכין לב,א אמרו: "רבי שמעון בן יוחי סבר כפשטיה דקרא".בבבלי נמצאת כמה פעמים השאלה "פשטיה דקרא במאי כתיב?". שאלה זו באה אחרי הדרש שנוטה מהפשט. ואולם הביאור שנמצא בשם "פשטיה דקרא" אינו דומה לפשט הפשוט של הבנת הדורות האחרונים, אלא שגם "פשטיה דקרא" הוא על פי הרוב מעין דרש. ומציעים קשר בין דברי תנאים: ותייא – והדעה באה הולכת כרבי יוסי בר חלפתא תנא בדור הרביעי – הדעה של רבי שמעון בן יוחי מתאימה לשיטת רבי יוסי, שלפיה הדיין אינו מוגבל לדין תורה, והוא רשאי לדון גם לפי שיקול הדעת.

6 מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים וְתִהְיוּ מַמְלֶכֶת מְשָׁרְתַי:

7 וְגוֹי קָדוֹשׁ לְדָבְקָה בָּאֵל הַקָּדוֹשׁ, כְּמוֹ שֶׁאָמַר "קְדֹשִׁים תִּהְיוּ כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי ה'" ויקרא יט ב. וְהִנֵּה הִבְטִיחָם בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבָעוֹלָם הַבָּא:

« רמב"ן על שמות י״ט:ה׳ רמב"ן על שמות י״ט:ז׳ »