רמב"ן על שמות כ״ט

« רמב"ן על שמות כ״ח:מ״א רמב"ן על שמות ל׳:א׳ »

7 אבן עזרא על שמות פתח ↗

על ראשו. על ראש אהרן לבדו, כי הוא הכהן המשיח והנה זה היה לפני שומו המצנפת על ראשו, כי על הראש יצוק לבדו וכתוב כשמן הטוב על הראש יורד על הזקן זקן אהרן תה' קלג ב:

9 רמב"ן על שמות פתח ↗

וְלֹא יָמוּת מִכְּלַל לָאו אַתָּה שׁוֹמֵעַ הֵן, אִם יִהְיוּ עָלָיו לֹא יִתְחַיֵּב מִיתָה, הָא אִם יִכָּנֵס מְחֻסָּר אֶחָד מִן הַבְּגָדִים הַלָּלוּ חַיָּב מִיתָה. לְשׁוֹן רַשִׁ"י רש"י על שמות כ"ח:ל"ה. וְאֵינוֹ נָכוֹן בְּעֵינַי, שֶׁהָיָה לוֹ לִכְתֹּב פָּסוּק זֶה לְאַחַר שֶׁיַּזְכִּיר כָּל שְׁמוֹנָה בְּגָדִים אחרי פסוק מב, וְלָמָּה הִזְכִּיר זֶה בִּשְׁלֹשָׁה בְּגָדִים חֹשֶׁן וְאֵפוֹד וּמְעִיל קֹדֶם שֶׁיַּזְכִּיר צִיץ וְכֻתֹּנֶת מִצְנֶפֶת וְאַבְנֵט וּמִכְנָסַיִם. וְכֵן אָמַר וּבְצֵאתוֹ וְלֹא יָמוּת, וְאֵין בַּיְּצִיאָה עֲבוֹדָה שֶׁיִּתְחַיֵּב עָלֶיהָ מִשּׁוּם מְחֻסַּר בְּגָדִים. וְכֵן "וְהָיוּ עַל אַהֲרֹן וְעַל בָּנָיו" שמות כ"ח:מ"ג, כָּתַב רַשִׁ"י רש"י על שמות כ"ח:מ"ג, וְהָיוּ כָּל הַבְּגָדִים הָאֵלֶּה עַל אַהֲרֹן וְעַל בָּנָיו הָרְאוּיִים לוֹ וְהָאֲמוּרִים בָּהֶם, "וָמֵתוּ", הָא לָמַדְתָּ שֶׁהַמְשַׁמֵּשׁ מְחֻסַּר בְּגָדִים חַיָּב מִיתָה. וְכֵן נִרְאֶה זֶה בְּדֶרֶךְ הַפְּשָׁט:אֲבָל לְפִי הָעוֹלֶה מִן הַסֻּגְיוֹת שֶׁבַּגְּמָרָא אֵין דַּעַת רַבּוֹתֵינוּ כֵּן, אֲבָל אֶצְלָם הַמִּצְוָה הַזֹּאת שָׁוָה בְּכֻלָּם, בְּאַהֲרֹן וּבְבָנָיו, וְהִיא עַל הַמִּכְנָסַיִם, וְהָעֹנֶשׁ גַּם כֵּן בָּהֶם כִּי צִוָּה בָּעֲשִׂיָּה "וַעֲשֵׂה לָהֶם מִכְנְסֵי בָד" שמות כ"ח:מ"ב, וְצִוָּה עַל הַלְּבִישָׁה "וְהָיוּ עַל אַהֲרֹן וְעַל בָּנָיו" שמות כ"ח:מ"ג, כִּי בִּשְׁאָר הַבְּגָדִים צִוָּה לְמַעְלָה בַּעֲשִׂיָּתָם מפסוק ב עד פסוק מ וְצִוָּה בַּלְּבִישָׁה בפסוק מא "וְהִלְבַּשְׁתָּ אֹתָם אֶת אַהֲרֹן אָחִיךָ וְאֶת בָּנָיו אִתּוֹ", אִם כֵּן הַצַּוָּאָה הַזּוֹ שמות כ"ח:מ"ג כֻּלָּהּ עַל הַמִּכְנָסַיִם, וַעֲלֵיהֶן יִהְיֶה הָעֹנֶשׁ: וְלָמַדְנוּ זֶה מִמַּה שֶׁאָמְרוּ בְּסַנְהֶדְרִין פג: וּבִשְׁחִיטַת קָדָשִׁים זבחים יז: מְחֻסַּר בְּגָדִים שֶׁשִּׁמֵּשׁ מְנָא לַן דִּבְמִיתָה, א"ר אַבְהוּ א"ר יוֹחָנָן, וּמָטוּ בָּהּ מִשְּׁמֵהּ דְּר' אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן, "וְחָגַרְתָּ אוֹתָם אַבְנֵט וְחָבַשְׁתָּ לָהֶם מִגְבָּעֹת וְהָיְתָה לָהֶם כְּהֻנָּה לְחֻקַּת עוֹלָם" שמות כ"ט:ט', בִּזְמַן שֶׁבִּגְדֵיהֶם עֲלֵיהֶם כְּהֻנָּתָם עֲלֵיהֶם, אֵין בִּגְדֵיהֶם עֲלֵיהֶם אֵין כְּהֻנָּתָם עֲלֵיהֶם, וַהֲווֹ לָהֶם זָרִים, וְאָמַר מָר זָר שֶׁשִּׁמֵּשׁ בְּמִיתָה. וְאִם הָיָה הַכָּתוּב הַזֶּה שמות כ"ח:מ"ג אֶצְלָם בְּכָל הַבְּגָדִים הִנֵּה בְּכָאן עֹנֶשׁ מְפֹרָשׁ לִמְחֻסַּר בְּגָדִים, כְּמַאֲמַר הָרַב. אֲבָל הִיא בַּמִּכְנָסַיִם בִּלְבַד, וְהַכָּתוּב הָאַחֵר שמות כ"ט:ט' בִּשְׁאָר הַבְּגָדִים, וְלֹא הֻזְכְּרוּ שָׁם הַמִּכְנָסַיִם. וְהָרְאָיָה עַל דַּעְתָּם שֶׁלֹּא הִזְכִּיר לְמַטָּה להלן כט ה ט בְּסֵדֶר הַלְּבִישָׁה מִכְנָסַיִם כְּלָל, כִּי בַּעֲבוּר שֶׁעָנַשׁ עֲלֵיהֶם בְּכָאן אֵין צֹרֶךְ לַחְזֹר וּלְהַזְכִּירָם, כִּי בְּיָדוּעַ שֶׁיִּלְבָּשֵׁם:וּמַה שֶׁאָמַר לְמַעְלָה כאן וְנִשְׁמַע קוֹלוֹ בְּבוֹאוֹ אֶל הַקֹּדֶשׁ וְלֹא יָמוּת, הוּא עַל דַּעְתִּי בֵּאוּר לְמִצְוַת הַפַּעֲמוֹנִים, כִּי מִפְּנֵי שֶׁאֵין בָּהֶם צֹרֶךְ בַּלְּבִישָׁה, וְאֵין דֶּרֶךְ הַנִּכְבָּדִים לַעֲשׂוֹת לָהֶם כֵּן, לְכָךְ אָמַר כִּי צִוָּה בָּהֶם בַּעֲבוּר שֶׁיִּשָּׁמַע קוֹלוֹ בַּקֹּדֶשׁ, וְיִכָּנֵס לִפְנֵי אֲדוֹנָיו כְּאִלּוּ בִּרְשׁוּת, כִּי הַבָּא בְּהֵיכַל מֶלֶךְ פִּתְאוֹם חַיָּב מִיתָה בְּטַכְסִיסֵי הַמַּלְכוּת, כְּעִנְיַן אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ אסתר ד יא: וְיִרְמֹז לְמָה שֶׁאָמְרוּ בְּמַסֶּכֶת יוֹמָא יְרוּשַׁלְמִי א ה "וְכָל אָדָם לֹא יִהְיֶה בְּאֹהֶל מוֹעֵד" ויקרא טז יז, אֲפִלּוּ אוֹתָן שֶׁכָּתוּב בָּהֶן "וּדְמוּת פְּנֵיהֶם פְּנֵי אָדָם" יחזקאל א י לֹא הָיוּ בְּאֹהֶל מוֹעֵד, עַל כֵּן צִוָּה לְהַשְׁמִיעַ קוֹלוֹ כְּמִי שֶׁיִּקְרָא "הוֹצִיאוּ כָל אִישׁ מֵעָלָי", וְיָבֹא לַעֲבֹד אֶת הַמֶּלֶךְ בְּיִחוּד, וְכֵן בְּצֵאתוֹ, לָצֵאת בִּרְשׁוּת, וְשֶׁיִּוָּדַע הַדָּבָר כְּדֵי שֶׁיּוּכְלוּ מְשָׁרְתֵי הַמֶּלֶךְ לָשׁוּב לְפָנָיו. וּבְפִרְקֵי הֵיכָלוֹת יָדוּעַ זֶה הָעִנְיָן. וְהִנֵּה הַטַּעַם שֶׁלֹּא יִפְגְּעוּ בּוֹ מַלְאֲכֵי אֱלֹהִים. וְהִזְהִיר זֶה בְּכ"ג לְמַעֲלָתוֹ, וְזֶה טַעַם "לִפְנֵי ה'", כִּי הוּא הָעוֹבֵד לְפָנָיו שֶׁתִּשְׁרֶה שְׁכִינָתוֹ בַּעֲבוֹדָתוֹ כִּי מַלְאַךְ הַשֵּׁם צְבָאוֹת הוּא מלאכי ב ז, כִּי הַהֶדְיוֹטִים לא יִכָּנְסוּ בַּהֵיכָל לְהַקְטִיר וּלְהֵטִיב: וְרָאִיתִי בְּמִדְרַשׁ וְאֵלֶּה שְׁמוֹת רַבָּה ל"ח:ח' בְּאַבְנֵי הַחֹשֶׁן מָה טַעַם, שֶׁיְּהֵא הקב"ה מִסְתַּכֵּל בָּהֶן בְּבִגְדֵי הַכֹּהֵן בִּכְנִיסָתוֹ בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים וְנִזְכַּר לִזְכוּת הַשְּׁבָטִים. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בְּשֵׁם רַבִּי לֵוִי אוֹמֵר, מָשָׁל לְבֶן מְלָכִים שֶׁהָיָה פֵּדָגוֹג נִכְנָס אֶצְלוֹ מְלַמֵּד עַל בְּנוֹ סָנֵגוֹרְיָא, וְהָיָה מִתְיָרֵא מִן הָעוֹמְדִים עָלָיו שֶׁמָּא יִפְגְּעוּ בּוֹ, מֶה עָשָׂה, הִלְבִּישׁוֹ פּוֹרְפִירָא שֶׁלּוֹ שֶׁיִּהְיוּ רוֹאִין אוֹתוֹ וּמִתְיָרְאִין מִמֶּנּוּ, כָּךְ אַהֲרֹן הָיָה נִכְנָס בְּכָל עֵת ויק"ר כב ו לְבֵית קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים, וְאִלּוּלֵי זְכֻיּוֹת הַרְבֵּה שֶׁהָיוּ נִכְנָסוֹת עִמּוֹ וּמְסַיְּעוֹת אוֹתוֹ לֹא הָיָה יָכוֹל לִכָּנֵס, לָמָּה, שֶׁהָיוּ מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת שָׁם, מֶה עָשָׂה הקב"ה נָתַן לוֹ מִדְּמוּת לְבוּשֵׁי הַקֹּדֶשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר ישעיה נט יז "וַיִּלְבַּשׁ צְדָקָה כַּשִּׁרְיָן". עַד כָּאן אַגָּדָה זוֹ. וְאע"פ שֶׁלֹּא הָיָה נִכְנָס לִפְנַי וְלִפְנִים בִּבְגָדִים אֵלּוּ, אַף בְּאֹהֶל מוֹעֵד הֻצְרַךְ לְכָךְ בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים, שֶׁהֲרֵי כְּתִיב ויקרא טז יז "וְכָל אָדָם לֹא יִהְיֶה בְּאֹהֶל מוֹעֵד":

10 אבן עזרא על שמות פתח ↗

והקרבת. כבר הזכיר זה והנה הטעם כאשר תקריב את הפר, יסמוך אהרן ובניו עליו, ויש אומרים, כי טעם וסמך אהרן לבדו, ואחר כן בניו, ועל האיל כתוב וסמכו אהרן ובניו פ' טו והנה הטעם כאשר היה שיסמכו יחדיו לא זה לפני זה:

13 רש"י על שמות פתח ↗

החלב המכסה את הקרב. הוּא הַקְּרוּם שֶׁעַל הַכֶּרֶס, שֶׁקּוֹרִין טי"לא:

14 רש"י על שמות פתח ↗

תשרף באש. לֹא מָצִינוּ חַטָּאת חִיצוֹנָה נִשְׂרֶפֶת אֶלָּא זוֹ:

14 רמב"ן על ויקרא פתח ↗

וְגוֹרָל אֶחָד לַעֲזָאזֵל הַר גָּבוֹהַּ, צוּק קָשֶׁה, שֶׁנֶּאֱמַר ויקרא ט"ז:כ"ב "אֶרֶץ גְּזֵרָה", לְשׁוֹן רַשִׁ"י רש"י על ויקרא ט"ז:ח'. וּבְתוֹרַת כֹּהֲנִים פרק ב ח, "לַעֲזָאזֵל" - לַמָּקוֹם הַקָּשֶׁה שֶׁבֶּהָרִים. יָכוֹל בַּיִּשּׁוּב, תַּלְמוּד לוֹמַר "הַמִּדְבָּרָה" ויקרא ט"ז:כ"א. וּמִנַּיִן שֶׁיְּהֵא צוּק שם פסוק כב, תַּלְמוּד לוֹמַר "אֶל אֶרֶץ גְּזֵרָה". וּלְפִי זֶה יִהְיֶה פֵּרוּשׁ מִלַּת "לַעֲזָאזֵל" - לַקָּשֶׁה, וְהוּא כָּפוּל הַזַּיִ"ן, כְּמוֹ "עִזּוּז וְגִבּוֹר" תהלים כד ח. וְר"א כָּתַב, אָמַר רַב שְׁמוּאֵל, אע"פ שֶׁכָּתוּב בִּשְׂעִיר הַחַטָּאת שֶׁהוּא לַשֵּׁם, גַּם הַשָּׂעִיר הַמִּשְׁתַּלֵּחַ הוּא לַשֵּׁם. וְאֵין צֹרֶךְ, כִּי הַמִּשְׁתַּלֵּחַ אֵינֶנּוּ קָרְבָּן, שֶׁלֹּא יִשָּׁחֵט, וְאִם יָכֹלְתָּ לְהָבִין הַסּוֹד שֶׁהוּא אַחַר מִלַּת עֲזָאזֵל תֵּדַע סוֹדוֹ וְסוֹד שְׁמוֹ, כִּי יֵשׁ לוֹ חֲבֵרִים בַּמִּקְרָא, וַאֲנִי אֲגַלֶּה לְךָ קְצָת הַסּוֹד בְּרֶמֶז, בִּהְיוֹתְךָ בֶּן שְׁלֹשִׁים וְשָׁלֹשׁ אחרי ל"ג פסוקים יז ז תֵּדָעֶנּוּ. וְהִנֵּה ר"א נֶאֱמַן רוּחַ מְכַסֶּה דָבָר וַאֲנִי הָרָכִיל מְגַלֶּה סוֹדוֹ, שֶׁכְּבָר גִּלּוּ אוֹתוֹ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל בִּמְקוֹמוֹת רַבִּים. אָמְרוּ בִּבְרֵאשִׁית רַבָּה בראשית רבה ס"ה:י', "וְנָשָׂא הַשָּׂעִיר עָלָיו" ויקרא ט"ז:כ"ב זֶה עֵשָׂו, שֶׁנֶּאֱמַר בראשית כז יא "הֵן עֵשָׂו אָחִי אִישׁ שָׂעִר". "אֶת כָּל עֲוֹנֹתָם" עֲוֹנוֹת תָּם, שֶׁנֶּאֱמַר "וְיַעֲקֹב אִישׁ תָּם" שם כה כז. וּמְפֹרָשׁ מִזֶּה בְּפִרְקֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר הַגָּדוֹל פרק מו, לְפִיכָךְ הָיוּ נוֹתְנִין לוֹ לְסַמָּאֵל שֹׁחַד בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים שֶׁלֹּא לְבַטֵּל אֶת קָרְבָּנָם, שֶׁנֶּאֱמַר "גּוֹרָל אֶחָד לַה' וְגוֹרָל אֶחָד לַעֲזָאזֵל", גּוֹרָלוֹ שֶׁל הקב"ה לְקָרְבַּן עוֹלֶה, וְגוֹרָלוֹ שֶׁל עֲזָאזֵל שְׂעִיר הַחַטָּאת, וְכָל עֲוֹנוֹתֵיהֶם שֶׁל יִשְׂרָאֵל עָלָיו, שֶׁנֶּאֱמַר "וְנָשָׂא הַשָּׂעִיר עָלָיו". רָאָה סַמָּאֵל שֶׁלֹּא נִמְצָא בָּהֶם חֵטְא בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים, אָמַר לִפְנֵי הקב"ה, רִבּוֹן כָּל הָעוֹלָמִים יֵשׁ לְךָ עַם אֶחָד בָּאָרֶץ כְּמַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת שֶׁבַּשָּׁמַיִם, מָה מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת יְחֵפֵי רֶגֶל כָּךְ הֵן יִשְׂרָאֵל יְחֵפֵי רֶגֶל בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים, מָה מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת אֵין בָּהֶם אֲכִילָה וּשְׁתִיָּה כָּךְ יִשְׂרָאֵל אֵין בָּהֶם אֲכִילָה וּשְׁתִיָּה בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים, מָה מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת אֵין לָהֶם קְפִיצָה כָּךְ יִשְׂרָאֵל עוֹמְדִין עַל רַגְלֵיהֶם בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים, מָה מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת שָׁלוֹם מְתַוֵּךְ בֵּינֵיהֶם כָּךְ הֵן יִשְׂרָאֵל שָׁלוֹם מְתַוֵּךְ בֵּינֵיהֶם בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים, מָה מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת נְקִיִּים מִכָּל חֵטְא כָּךְ הֵן יִשְׂרָאֵל נְקִיִּים מִכָּל חֵטְא בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים. וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שׁוֹמֵעַ עֵדוּתָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל מִן הַקָּטֵגוֹר שֶׁלָּהֶם וּמְכַפֵּר עַל הַמִּזְבֵּחַ וְעַל הַמִּקְדָּשׁ וְעַל הַכֹּהֲנִים וְעַל כָּל עַם הַקָּהָל, שֶׁנֶּאֱמַר ויקרא ט"ז:ל"ג "וְכִפֶּר אֶת מִקְדַּשׁ הַקֹּדֶשׁ" וְגוֹ', ע"כ אַגָּדָה זוֹ. וְהִנֵּה הוֹדִיעָנוּ שְׁמוֹ וּמַעֲשֵׂהוּ, וְזֶה סוֹד הָעִנְיָן, כִּי הָיוּ עוֹבְדִים לֵאלֹהִים אֲחֵרִים, הֵם הַמַּלְאָכִים עוֹשִׂים לָהֶם קָרְבָּנוֹת וְהֵם לָהֶם לְרֵיחַ נִיחוֹחַ, כְּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר יחזקאל טז יח יט "וְשַׁמְנִי וּקְטָרְתִּי נָתַתְּ לִפְנֵיהֶם וְלַחְמִי אֲשֶׁר נָתַתִּי לָךְ סֹלֶת וָשֶׁמֶן וּדְבַשׁ הֶאֱכַלְתִּיךְ וּנְתַתִּיהוּ לִפְנֵיהֶם לְרֵיחַ נִיחֹחַ וַיֶּהִי נְאֻם ה' אֱלֹהִים". וְאַתָּה צָרִיךְ לְהִתְבּוֹנֵן בַּכָּתוּב בַּמִּקְרָא וּבַמָּסֹרֶת. וְהִנֵּה הַתּוֹרָה אָסְרָה לְגַמְרֵי קַבָּלַת אֱלֹהוּתָם וְכָל עֲבוֹדָה לָהֶם, אֲבָל צִוָּה הקב"ה בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים שֶׁנִּשְׁלַח שָׂעִיר בַּמִּדְבָּר לַשַּׂר הַמּוֹשֵׁל בִּמְקוֹמוֹת הַחֻרְבָּן, וְהוּא הָרָאוּי לוֹ מִפְּנֵי שֶׁהוּא בְּעָלָיו, וּמֵאֲצִילוּת כֹּחוֹ יָבֹא חֹרֶב וְשִׁמָּמוֹן, כִּי הוּא הָעִלָּה לְכוֹכְבֵי הַחֶרֶב וְהַדָּמִים וְהַמִּלְחָמוֹת וְהַמְּרִיבוֹת וְהַפְּצָעִים וְהַמַּכּוֹת וְהַפֵּרוּד וְהַחֻרְבָּן, וְהַכְּלָל נֶפֶשׁ לְגַלְגַּל מַאְדִּים, וְחֶלְקוֹ מִן הָאֻמּוֹת הוּא עֵשָׂו, שֶׁהוּא עַם הַיּוֹרֵשׁ הַחֶרֶב וְהַמִּלְחָמוֹת, וּמִן הַבְּהֵמוֹת הַשְּׂעִירִים וְהָעִזִּים, וּבְחֶלְקוֹ עוֹד הַשֵּׁדִים הַנִּקְרָאִים מַזִּיקִין בִּלְשׁוֹן רַבּוֹתֵינוּ, וּבִלְשׁוֹן הַכָּתוּב ויקרא י"ז:ז' "שְׂעִירִים", כִּי כֵן יִקָּרֵא הוּא וְאֻמָּתוֹ "שֵׂעִיר". וְאֵין הַכַּוָּנָה בַּשָּׂעִיר הַמִּשְׁתַּלֵּחַ שֶׁיִּהְיֶה קָרְבָּן מֵאִתָּנוּ אֵלָיו חָלִילָה, אֲבָל שֶׁתִּהְיֶה כַּוָּנָתֵנוּ לַעֲשׂוֹת רְצוֹן בּוֹרְאֵנוּ שֶׁצִּוָּנוּ כָּךְ. וְהַמָּשָׁל בָּזֶה כְּמִי שֶׁעָשָׂה סְעוּדָה לְאָדוֹן וְצִוָּה הָאָדוֹן אֶת הָאִישׁ הָעוֹשֶׂה הַסְּעוּדָה תֵּן מָנֶה אַחַת לְעַבְדִּי פְּלוֹנִי, שֶׁאֵין הָעוֹשֶׂה הַסְּעוּדָה נוֹתֵן כְּלוּם לָעֶבֶד הַהוּא וְלֹא לִכְבוֹדוֹ יַעֲשֶׂה עִמּוֹ, רַק הַכֹּל נָתַן לָאָדוֹן וְהָאָדוֹן נוֹתֵן פְּרָס לְעַבְדּוֹ, וְשָׁמַר זֶה מִצְוָתוֹ וְעָשָׂה לִכְבוֹד הָאָדוֹן כָּל אֲשֶׁר צִוָּהוּ. וְאָמְנָם הָאָדוֹן לְחֶמְלָתוֹ עַל בַּעַל הַסְּעוּדָה רָצָה שֶׁיִּהְיוּ כָּל עֲבָדָיו נֶהֱנִין מִמֶּנָּה, שֶׁיְּסַפֵּר בְּשִׁבְחוֹ וְלֹא בִּגְנוּתוֹ. וְזֶה טַעַם הַגּוֹרָלוֹת, כִּי אִלּוּ הָיָה הַכֹּהֵן מַקְדִּישׁ אוֹתָם בַּפֶּה לַה' וְלַעֲזָאזֵל הָיָה כְּעוֹבֵד אֵלָיו וְנוֹדֵר לִשְׁמוֹ, אֲבָל הָיָה מַעֲמִיד אֹתָם לִפְנֵי ה' פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד ויקרא ט"ז:ז', כִּי שְׁנֵיהֶם מַתָּנָה לַה', וְהוּא נָתַן מֵהֶם לְעַבְדּוֹ הַחֵלֶק אֲשֶׁר יָבֹא לוֹ מֵאֵת הַשֵּׁם, הוּא הִפִּיל לָהֶם גּוֹרָל וְיָדוֹ חָלַק לָהֶם, כְּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר משלי טז לג "בַּחֵיק יוּטַל אֶת הַגּוֹרָל וּמֵה' כָּל מִשְׁפָּטוֹ", וְגַם אַחֲרֵי הַגּוֹרָל הָיָה מַעֲמִידוֹ לִפְנֵי ה', לוֹמַר שֶׁהוּא שֶׁלּוֹ וְאֵין אֲנַחְנוּ מְכַוְּנִים בְּשִׁלּוּחוֹ אֶלָּא לְרָצוֹן לַשֵּׁם, כְּמוֹ שֶׁאָמַר ויקרא ט"ז:י' "יָעֳמַד חַי לִפְנֵי ה' לְכַפֵּר עָלָיו לְשַׁלַּח אֹתוֹ" וְגוֹ', וּלְכָךְ לֹא נִשְׁחוֹט אוֹתוֹ אֲנַחְנוּ כְּלָל. וְתִרְגֵּם אוּנְקְלוֹס תרגום אונקלוס על ויקרא ט"ז:ח' כאן "לִשְׁמָא דַּה'" וְ"לַעֲזָאזֵל" כִּי הָאֶחָד לְשֵׁם ה' וְלֹא לוֹ, וְהַשֵּׁנִי לַעֲזָאזֵל וְלֹא לִשְׁמוֹ שֶׁל עֲזָאזֵל, וּמִפְּנֵי זֶה אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ ת"כ פרק יג ט "וְאֶת חֻקֹּתַי" ויקרא י"ח:ד' - דְּבָרִים שֶׁיֵּצֶר הָרַע מְקַטְרֵג בָּהֶם וְאֻמּוֹת הָעוֹלָם מְשִׁיבִין עֲלֵיהֶם, לְבִישַׁת שַׁעַטְנֵז וּפָרָה אֲדֻמָּה וְשָׂעִיר הַמִּשְׁתַּלֵּחַ; וְלֹא מָצְאוּ בַּקָּרְבָּנוֹת תְּשׁוּבָה לְאוּמוֹת הָעוֹלָם עָלֵינוּ, כִּי הֵם עַל אִשֵּׁי ה', אֲבָל בְּשָׂעִיר הַמִּשְׁתַּלֵּחַ יָשִׁיבוּ עָלֵינוּ, כִּי יַחְשְׁבוּ שֶׁאָנוּ עוֹשִׂים כְּמַעֲשֵׂיהֶם, וְכֵן בְּפָרָה אֲדֻמָּה מִפְּנֵי שֶׁהִיא נַעֲשֵׂית מִחוּץ לַמַּחֲנֶה וְעִנְיָנָהּ דּוֹמֶה לְעִנְיַן שָׂעִיר הַמִּשְׁתַּלֵּחַ, לְהַעֲבִיר רוּחַ הַטֻּמְאָה, כְּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר בֶּעָתִיד זכריה יג ב "אֶת הַנְּבִיאִים וְאֶת רוּחַ הַטֻּמְאָה אַעֲבִיר מִן הָאָרֶץ". וּמִזֶּה תָּבִין טַעַם כִּבּוּס בִּגְדֵי הַמְּשַׁלֵּחַ אֶת הַשָּׂעִיר לַעֲזָאזֵל וְהַשּׂוֹרֵף אֶת הַפָּרָה, וּמַה שֶׁהִזְכִּירוּ רַבּוֹתֵינוּ זבחים קד בְּכִבּוּס הַבְּגָדִים שֶׁל פָּרִים הַנִּשְׂרָפִים וּשְׂעִירִים הַנִּשְׂרָפִים. וְהִנֵּה רָמַז לְךָ ר"א שֶׁתֵּדַע סוֹדוֹ כְּשֶׁתַּגִּיעַ לַפָּסוּק "וְלֹא יִזְבְּחוּ עוֹד אֶת זִבְחֵיהֶם לַשְּׂעִירִם", וְהַמִּלָּה מֻרְכֶּבֶת, וַחֲבֵרֶיהָ רַבִּים. וְהִנֵּה הָעִנְיָן מְבֹאָר, זוּלָתִי אִם תַּחְקֹר מַה עִנְיָן לַשְּׂכָלִים הַנִּבְדָּלִים וְלָרוּחוֹת בְּקָרְבָּן, וְזֶה יִוָּדַע בָּרוּחוֹת בְּחָכְמַת נגרומנסי"א, וְיִוָּדַע גַּם בַּשְּׂכָלִים בְּרִמְזֵי הַתּוֹרָה לַמֵּבִין סוֹדָם. וְלֹא אוּכַל לְפָרֵשׁ כִּי הָיִינוּ צְרִיכִים לַחְסֹם פִּי הַמִּתְחַכְּמִים בַּטֶּבַע, הַנִּמְשָׁכִים אַחֲרֵי הַיְּוָנִי אֲשֶׁר הִכְחִישׁ כָּל דָּבָר זוּלָתִי הַמֻּרְגָּשׁ לוֹ, וְהֵגִיס דַּעְתּוֹ לַחְשֹׁב הוּא וְתַלְמִידָיו הָרְשָׁעִים כִּי כָּל עִנְיָן שֶׁלֹּא הִשִּׂיג אֵלָיו הוּא בִּסְבָרָתוֹ אֵינֶנּוּ אֱמֶת:

29 רש"י על שמות פתח ↗

למשחה. לְהִתְגַדֵּל בָּהֶם, שֶׁיֵּשׁ מְשִׁיחָה שֶׁהִיא לְשׁוֹן שְׂרָרָה, כְּמוֹ לְךָ נְתַתִּים לְמָשְׁחָה במדבר י"ח, אַל תִּגְּעוּ בִּמְשִׁיחָי דהי"א טז:

31 אבן עזרא על שמות פתח ↗

ובשלת. בצווי, כמו והכית בצור למעלה יז ו, ויבן שלמה את הבית מ"א, ו יד:

36 רש"י על שמות פתח ↗

על הכפרים. בִּשְׁבִיל הַכִּפּוּרִים, לְכַפֵּר עַל הַמִּזְבֵּחַ מִכָּל זָרוּת וְתִעוּב; וּלְפִי שֶׁנֶּ' שִׁבְעַת יָמִים תְּמַלֵּא יָדָם, אֵין לִי אֶלָּא דָּבָר הַבָּא בִּשְׁבִילָם, כְּגוֹן הָאֵילִים וְהַלֶּחֶם, אֲבָל הַבָּא בִּשְׁבִיל הַמִּזְבֵּחַ, כְּגוֹן פַּר שֶׁהוּא לְחִטּוּי הַמִּזְבֵּחַ, לֹא שָׁמַעְנוּ, לְכָךְ הֻצְרַךְ מִקְרָא זֶה; וּמִדְרַשׁ תּ"כֹּ אוֹמֵר כַּפָּרַת הַמִּזְבֵּחַ הֻצְרְכָה שֶׁמָּא הִתְנַדֵּב אִישׁ דְּבַר גֶּזֶל בִּמְלֶאכֶת הַמִּשְׁכָּן וְהַמִּזְבֵּחַ:

36 פירושים והערות מהרב יהושע הרטמן על באר הגולה פתח ↗

137 כן כתב בתפארת ישראל פל"ז תקמ., וז"ל: "הכתוב "אנכי" אומר כי על ישראל נקרא שמו, ומלכותו עליהם". ואודות ששמו של ה' נקרא בפרט על ישראל, הנה זהו יסוד נפוץ בספרי המהר"ל. ולדוגמה, ראה דבריו בגו"א במדבר פל"א אות ה בביאור דברי רש"י שם במדבר לא, ג "שהעומד כנגד ישראל כאילו עומד כנגד הקב"ה", שכתב שם: "והיינו מפני שכתיב יהושע ז, ט 'והכריתו את שמינו מן הארץ ומה תעשה לשמך הגדול', כי שם ה' נקרא על ישראל, ולפיכך העומד עליהם כאילו עומד על הקב"ה". ובנתיב העבודה פ"ח א, קלח: כתב: "שאם ח"ו יעשה כליה בישראל 'ומה תעשה לשמך הגדול', וכי יהא נקרא שמו הגדול על עצים ואבנים". ובאור חדש קעז: כתב: "המן הרשע רצה לאבד את ישראל... ואם אין ישראל, א"כ אין על השי"ת שם עילה, דעל מי יהיה נקרא שם עילה. וכמו שאמר יהושע 'והכרית וגו' ומה תעשה לשמך הגדול'... ודבר זה שהוא איבוד ישראל ח"ו, דבר זה נוגע אל השם יתברך". וכן הוא בנצח ישראל פ"י רסא., דר"ח פ"ו מ"י שיז., ובדרשת שבת הגדול ריא:. וראה רמב"ן דברים לב, כו, שהאריך לבאר יסוד זה. וזהו הצירוף בין קריאת שמו על ישראל למלכותו עליהם, שבשניהם נוהג הכלל ש"אין מלך בלא עם", וזו הנקודה שהולך לבאר כאן שהכל צורך גבוה הוא. וכן הוא ברמב"ן שמות כט, לו. וראה להלן בבאר החמישי הערה 510.

46 רש"י על שמות פתח ↗

לשכני בתוכם. עַל מְנָת לִשְׁכֹּן אֲנִי בְּתוֹכָם:

46 פירושים והערות מהרב יהושע הרטמן על דרך חיים פתח ↗

1625 בכת"י כתב: "שכל דבר אשר שמו נקרא עליו קונה אותו אליו". ואודות יסודו החוזר ונשנה ש"קנין" מורה על הצורך שיש לבעל הקנין בקנין, ראה דברי הרמב"ן שמות כט, מו, שכתב: "רבי אברהם אמר כי לא הוצאתי אותם מארץ מצרים רק בעבור כי אשכון בתוכם, וזהו שמות ג, יב 'תעבדון את האלהים על ההר הזה'. ויפה פירש, ואם כן יש בענין סוד גדול, כי כפי פשט הדבר השכינה בישראל צורך הדיוט, ולא צורך גבוה. אבל הוא כענין שאמר הכתוב ישעיה מט, ג 'ישראל אשר בך אתפאר'. ואמר יהושע יהושע ז, ט 'ומה תעשה לשמך הגדול'. ופסוקים רבים באו כן, תהלים קלב, יג 'אוה למושב לו', שם פסוק יד 'פה אשב כי אויתיה'". וכן הוא בבאר הגולה באר הרביעי תה:, תקכו. שהעולם נברא בשביל צורך גבוה.

46 פירושים והערות מהרב יהושע הרטמן על אור חדש פתח ↗

168 מחמת שהמלך שומר על עמו שלא יאבד ראה הערה הבאה, לכך "השגחתו עליהם". ונראה שרומז בהשגחה זו להיבט נוסף הנובע ממלכותו יתברך. שהנה קיימא לן בגינוני מלכות ש"אין מלך בלא עם" כמו שכתב להלן לפני ציון 263. ולכך מלכות המלך מחייבת שישאר עם, בכדי שיהיה מקבל שעליו תחול מלכותו. וכן כתב להדיא בח"א לע"ז יא. ד, לו:, וז"ל: "דע כי דבר גדול אמר בכאן, וזה כי השם יתברך השגחתו על ישראל, שהם בניו, כמו שהם עובדים לו, כך השם יתברך השגחתו עליהם תדיר. ודבר זה נרמז בכרובים אשר היו במקדש, כשהיו עולים לרגל היו מגביהין להם הפרוכת ואמר ראו חבתכם לפני המקום כמו חבת זכר לנקיבה יומא נד.... שהוא צריך אל ישראל, ואי אפשר שיהיה זולת ישראל. וכל אשר צריך לאחר, נתלה בו ומשמש אליו, שהרי צריך אליו. ולפיכך השם יתברך היה משמש אל ישראל... שהשם יתברך היה משמש לפני ישראל, והיה 'הולך לפניהם בעמוד ענן להאיר להם' שמות יג, כא, שמורה זה על מעלת ישראל, שהם עלולים מן השם יתברך". וכן כתב הרמב"ן שמות כט, מו, וז"ל: "רבי אברהם אמר כי לא הוצאתי אותם מארץ מצרים רק בעבור כי אשכון בתוכם, וזהו 'תעבדון את האלקים על ההר הזה' שמות ג, יב, ויפה פירש. ואם כן יש בענין סוד גדול, כי כפי פשט הדבר השכינה בישראל צורך הדיוט ולא צורך גבוה, אבל הוא כענין שאמר הכתוב ישעיה מט, ג 'ישראל אשר בך אתפאר'. ואמר יהושע יהושע ז, ט 'ומה תעשה לשמך הגדול', ופסוקים רבים באו כן". ולהלן אסתר ו, א כתב: "כי המעשה של המן מגיע אל השם יתברך, כי המן הרשע רצה לאבד את ישראל... ואם אין ישראל, א"כ אין על השם יתברך שם 'עילה', דעל מי יהיה נקרא שם עילה. וכמו שאמר יהושע 'והכריתו וגו' ומה תעשה לשמך הגדול'... ודבר זה שהוא איבוד ישראל ח"ו, דבר זה נוגע אל השם יתברך" הובא למעלה בהקדמה הערות 103, 117, ולהלן פ"ו הערה 20.

1 וְהִקְרַבְתָּ אוֹתָם בַּסָּל נִמְשָׁךְ לְפָנָיו, יֹאמַר כִּי הַלֶּחֶם בַּסַּל וְהַפָּר וְהָאֵילִים וְאַהֲרֹן וּבָנָיו יַקְרִיבוּ אֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד וְרָחַצְתָּ אֹתָם בַּמָּיִם, לְאַהֲרֹן וּבָנָיו. וְיוֹתֵר נָכוֹן כִּי וְהִקְרַבְתָּ אוֹתָם בַּסָּל לֹא יְפָרֵשׁ, כִּי מִן הַסְּתָם הוּא יָדוּעַ שֶׁיַּקְרִיבֵם אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יְצַוֶּה לָבֹא הַכֹּהֲנִים, וְהַכָּתוּב הַשֵּׁנִי יְדַבֵּר עַל אַהֲרֹן וְעַל בָּנָיו, וּלְכָךְ אָמַר וְרָחַצְתָּ אוֹתָם בַּמָּיִם:

2 וְלָקַחְתָּ אֶת שֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה וְיָצַקְתָּ עַל רֹאשׁוֹ אָמַר ר"א אבן עזרא על שמות כ"ט:ז' כִּי זֶה לִפְנֵי שׂוּמוֹ הַמִּצְנֶפֶת עַל רֹאשׁוֹ, כִּי עַל רֹאשׁ עַצְמוֹ יִצֹק הַשֶּׁמֶן. וְאֵינֶנּוּ נָכוֹן בְּעֵינַי, כִּי גַּם בַּמַּעֲשֶׂה אָמַר "וַיָּשֶׂם אֶת הַמִּצְנֶפֶת עַל רֹאשׁוֹ" וְגוֹ' ויקרא ח ט, וְאח"כ אָמַר "וַיִּקַּח אֶת שֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה וַיִּמְשַׁח אֶת הַמִּשְׁכָּן" וְגוֹ' שמות כ"ט:י', וְאח"כ "וַיִּצֹק מִשֶּׁמֶן הַמִּשְׁחָה עַל רֹאשׁ אַהֲרֹן" שמות כ"ט:י"ב. אֲבָל הַנָּכוֹן שֶׁהָיְתָה הַצְּנִיפָה סָבִיב סָבִיב וְאֶמְצַע הָרֹאשׁ מְגֻלֶּה וְעָלָיו יָצַק הַשֶּׁמֶן. וְאִם הָיְתָה הַמְּשִׁיחָה בְּכָל הָרֹאשׁ כְּדִבְרֵי רַשִׁ"י, תִּהְיֶה הַיְּצִיקָה בִּמְקוֹם הַנָּחַת תְּפִלִּין שֶׁהָיָה מַנִּיחַ מְגֻלֶּה, וּמִשָּׁם יִמְשְׁכֶנּוּ כְּמִין כַּף יְוָנִית:

3 וְחָגַרְתָּ אוֹתָם אַבְנֵט יִרְמֹז לְאַהֲרֹן וּבָנָיו, וְשָׁב לְפָרֵשׁ אַהֲרֹן וּבָנָיו, כְּמוֹ "יְבִיאֶהָ אֵת תְּרוּמַת ה'" שמות ל"ה:כ"ד, "אֲשֶׁר לֹא יַעַבְדוּ אֹתוֹ אֶת נְבוּכַדְנֶאצַּר" ירמיה כז ח, כְּדִבְרֵי רַבִּי אַבְרָהָם. וְאִם כֵּן יַחְזֹר "וְחָבַשְׁתָּ לָהֶם מִגְבָּעוֹת" לְמִקְצָתָם, כִּי אַהֲרֹן אֵין לוֹ מִגְבַּעַת, וְהַמִּצְנֶפֶת כְּבָר הִיא עַל רֹאשׁוֹ. וְיִתָּכֵן שֶׁיִּהְיֶה שִׁעוּר הַכָּתוּב וְחָגַרְתָּ אוֹתָם אַבְנֵט וְאַהֲרֹן וּבָנָיו, יֹאמַר, תַּחְגֹּר בָּנָיו הַנִּזְכָּרִים אַבְנֵט, וְאַהֲרֹן עַצְמוֹ עִם בָּנָיו. וּבַעֲבוּר שֶׁהָאַבְנֵט שָׁוֶה בְּכֻלָּם יומא יב. לֹא הֻזְכַּר עִם בִּגְדֵי אַהֲרֹן לְמַעְלָה שמות כ"ט:ה'-ו', וְהֻצְרַךְ עַתָּה לוֹמַר שֶׁיַּחְגְּרֶנּוּ אַבְנֵט כְּבָנָיו. וְלֹא הִזְכִּיר הַמִּכְנָסַיִם, כִּי לֹא הֻצְרַךְ, כַּאֲשֶׁר פֵּרַשְׁתִּי רמב"ן על שמות כ"ח:ל"ה: וְהַטַּעַם שֶׁהִפְרִישׁ הַמִּכְנָסַיִם מִשְּׁאָר הַבְּגָדִים, כִּי כָּל הַבְּגָדִים הָיָה מֹשֶׁה מַלְבִּישׁ אוֹתָם כְּמוֹ שֶׁצֻּוָּה שמות כ"ט:ח' "וְהִלְבַּשְׁתָּם", אֲבָל הַמִּכְנָסַיִם שֶׁהֵם לְכַסּוֹת בְּשַׂר הָעֶרְוָה שם שם מב הָיוּ הֵם לוֹבְשִׁים אוֹתָם בְּהֶצְנֵעַ, וְלָכֵן לֹא הִזְכִּיר עַתָּה בִּכְלַל וְלָקַחְתָּ אֶת הַבְּגָדִים וְהִלְבַּשְׁתָּ, וּלְפִיכָךְ הִפְרִישָׁם בַּמִּצְוָה וּבָעֹנֶשׁ, כְּמוֹ שֶׁהִזְכַּרְתִּי לְמַעְלָה שם לה:

4 וְהִקְרַבְתָּ אֶת הַפָּר לִפְנֵי אֹהֶל מוֹעֵד אָמַר ר"א אבן עזרא על שמות כ"ט:י' כִּי טַעְמוֹ כַּאֲשֶׁר תַּקְרִיב אֶת הַפָּר לִפְנֵי אֹהֶל מוֹעֵד יִסְמֹךְ אַהֲרֹן וּבָנָיו עָלָיו, כִּי כְּבָר הִזְכִּיר זֶה לְמַעְלָה שמות כ"ט:ג'. וְהַנָּכוֹן בְּעֵינַי כַּאֲשֶׁר פֵּרַשְׁתִּי שם, שֶׁשָּׁם יְצַוֶּה לְהַקְרִיבָם, וְלֹא פֵּרֵשׁ אֶל אֹהֶל מוֹעֵד, רַק שֶׁיַּקְרִיב אוֹתָם, וְהַטַּעַם שֶׁיַּקְרִיבֵם אֶל מְקוֹם הַכֹּהֲנִים שֶׁיִּהְיוּ מְזֻמָּנִים, וְדַי שֶׁיִּהְיוּ לִפְנֵי פֶּתַח חֲצַר הַמִּשְׁכָּן, וְעַכְשָׁו הִצְרִיךְ שֶׁיַּקְרִיבֵם לִפְנֵי אֹהֶל מוֹעֵד אֶל פֶּתַח הָאֹהֶל כַּאֲשֶׁר יְפָרֵשׁ בַּשְּׁחִיטָה שמות כ"ט:י"א, כִּי הַסְּמִיכָה תִּהְיֶה שָׁם:

5 הַחֵלֶב הַמְכַסֶּה אֶת הַקֶּרֶב הוּא הַקְּרוּם שֶׁעַל הַכֶּרֶס שֶׁקּוֹרִין טִילָא. לְשׁוֹן רַשִׁ"י רש"י על שמות כ"ט:י"ג. וּלְפִי דַּעְתִּי כִּי הַחֵלֶב הַמְכַסֶּה אֶת הַקֶּרֶב הוּא הַקְּרוּם, אֲבָל כַּאֲשֶׁר יֹאמַר "כָּל הַחֵלֶב הַמְכַסֶּה אֶת הַקֶּרֶב" יִרְמֹז לִשְׁנֵי חֲלָבִים אֲשֶׁר שָׁם, לְחֵלֶב הַקְּרוּם הַזֶּה, וְלַחֵלֶב הַגַּס אֲשֶׁר עַל הַקֶּרֶב, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר בְּסֵדֶר וַיִּקְרָא ג ג "וְאֶת הַחֵלֶב הַמְכַסֶּה אֶת הַקֶּרֶב וְאֵת כָּל הַחֵלֶב אֲשֶׁר עַל הַקֶּרֶב". וְהִנֵּה עַל הַקֶּרֶב שְׁנֵי חֲלָבִים, פַּעַם יַזְכִּיר הַכָּתוּב אֶת שְׁנֵיהֶם, וּפְעָמִים יִכְלֹל אוֹתָם כְּאֶחָד בְּמִלַּת "כָּל". וְהִנֵּה בְּכָאן בְּ"כָל הַחֵלֶב הַמְכַסֶּה אֶת הַקֶּרֶב" כָּלַל גַּם הַחֵלֶב אֲשֶׁר עַל הַקֶּרֶב, וְשָׁם בְּמַעֲשֵׂה הַצַּוָּאָה הַזֹּאת אָמַר "וַיִּקַּח אֶת כָּל הַחֵלֶב אֲשֶׁר עַל הַקֶּרֶב וְאֵת יֹתֶרֶת הַכָּבֵד" שם ח טז, כְּלָלָם בְּ"כָל הַחֵלֶב אֲשֶׁר עַל הַקֶּרֶב". וּלְמַטָּה בְּפָרָשָׁה זוֹ שמות כ"ט:כ"ב אָמַר "וְלָקַחְתָּ מִן הָאַיִל הַחֵלֶב וְהָאַלְיָה וְאֶת הַחֵלֶב הַמְכַסֶּה אֶת הַקֶּרֶב", וְהָרִאשׁוֹן הַמֻּזְכָּר סְתָם הוּא הַחֵלֶב אֲשֶׁר עַל הַקֶּרֶב:

6 תִּשְׂרֹף בָּאֵשׁ לֹא מָצִינוּ חַטָּאת חִיצוֹנָה נִשְׂרֶפֶת אֶלָּא זוֹ. לְשׁוֹן רַשִׁ"י רש"י על שמות כ"ט:י"ד. וְהוֹרָאַת שָׁעָה הָיְתָה כְּדִבְרֵי רַבּוֹתֵינוּ. וְהַטַּעַם בָּזֶה, שֶׁהַכֹּל גָּלוּי לְפָנָיו, וְהָיָה פַּר חַטָּאת זֶה לְכַפֵּר עַל מַעֲשֵׂה הָעֵגֶל, וְקָרְבָּנוֹ שֶׁל כֹּהֵן מָשִׁיחַ הוּא ויקרא ד ג. וְשָׁם שם ד ו יְצַוֶּה לְהָבִיא אֶת דָּמוֹ אֶל מִבֵּית לַפָּרֹכֶת, וְלֹא רָצָה עַתָּה לְהַכְנִיסוֹ שָׁם לִפְנִים, כִּי שָׁם ד ו אָמַר בַּטַּעַם אֶת פְּנֵי פָּרֹכֶת הַקֹּדֶשׁ, וְכָאן עֲדַיִן לֹא נִתְקַדֵּשׁ וְלֹא שָׁרְתָה עָלָיו שְׁכִינָה שֶׁיִּקָּרֵא פָּרֹכֶת הַקֹּדֶשׁ, וְהִנֵּה הַחִיצוֹן כַּפְּנִימִי. וְהַסְּמִיכָה בְּבָנָיו, מִפְּנֵי שֶׁהִתְאַנַּף עַל אַהֲרֹן לְהַשְׁמִידוֹ דברים ט כ וְהוּא כִּלּוּי בָּנִים ויק"ר ז א, הֻצְרְכוּ גַּם הֵם לְהִתְכַּפֵּר בּוֹ. וְטַעַם הַשְּׂרֵפָה כְּטַעַם שְׂרֵפַת פָּרָה אֲדֻמָּה, וְסוֹדָהּ יָדוּעַ מִן הַשָּׂעִיר הַמִּשְׁתַּלֵּחַ:

7 מֵאֵיל הַמִּלֻּאִים אֲשֶׁר לְאַהֲרֹן לֹא הִזְכִּיר בָּנָיו, וְהָאַיִל הוּא מִלּוּאִים לְכֻלָּם, וְהַטַּעַם, כִּי יְצַוֶּה הַכָּתוּב וְלָקַחְתָּ אֶת חֲזֵה הַתְּנוּפָה מֵאֵיל הַמִּלּוּאִים בַּעֲבוּר שֶׁהוּא לְאַהֲרֹן, וְאֵין הֶחָזֶה רָאוּי לוֹ, כִּי לֹא יִהְיֶה לַבְּעָלִים. וְאַחַר שֶׁנָּתַן טַעַם שֶׁאֵינוֹ רָאוּי שֶׁיִּהְיֶה לְאַהֲרֹן אֵין צֹרֶךְ לוֹמַר שֶׁלֹּא יִהְיֶה לְבָנָיו, כִּי אַחֲרָיו יִזְכּוּ הֵם. וּלְמַטָּה אָמַר שמות כ"ט:כ"ז "מֵאֲשֶׁר לְאַהֲרֹן וּמֵאֲשֶׁר לְבָנָיו", כְּלוֹמַר כַּאֲשֶׁר לוֹקֵחַ מִקָּרְבַּן כֻּלָּם הֶחָזֶה וָשׁוֹק, כֵּן יִקְחוּ הֵם הָאָב וְהַבָּנִים מִקָּרְבְּנוֹת הַמַּקְרִיבִים עַל יָדָם:

8 לְמָשְׁחָה בָהֶם לְהִתְגַּדֵּל בָּהֶם, שֶׁיֵּשׁ מְשִׁיחָה שֶׁהִיא לְשׁוֹן שְׂרָרָה, כְּמוֹ "לְךָ נְתַתִּים לְמָשְׁחָה" במדבר יח ח, "אַל תִּגְּעוּ בִמְשִׁיחָי" תהלים קה טו. לְשׁוֹן רַשִׁ"י רש"י על שמות כ"ט:כ"ט. וְאוּלַי כֵּן הוּא, כִּי בַּעֲבוּר שֶׁשְּׂרָרַת יִשְׂרָאֵל לַמְּשׁוּחִים הִיא, לְמֶלֶךְ וּלְכֹהֵן גָּדוֹל, יַשְׁאִילוּ הַלָּשׁוֹן לְכָל שְׂרָרָה. וְכֵן "וּמָשַׁחְתָּ אֶת חֲזָאֵל לְמֶלֶךְ עַל אֲרָם, וְאֶת אֱלִישָׁע בֶּן שָׁפָט תִּמְשַׁח לְנָבִיא תַּחְתֶּיךָ" מ"א יט טו טז. אֲבָל בְּכָאן הַנָּכוֹן הוּא "לְמָשְׁחָה בָהֶם", לִמְשֹׁחַ בִּבְגָדִים הַכֹּהֲנִים הַגְּדוֹלִים מִבָּנָיו, "וּלְמַלֵּא בָם אֶת יָדָם" לְהַקְרִיב הַקָּרְבָּנוֹת. וְכֵן "לְךָ נְתַתִּים לְמָשְׁחָה", שֶׁנְּתַתִּים לִהְיוֹת שֶׁלְּךָ בַּעֲבוּר שֶׁמְּשַׁחְתִּיךָ לְכַהֵן לִי, וְכֵן "אַל תִּגְּעוּ בִמְשִׁיחָי", כִּי הַנּוֹגֵעַ בָּהֶם נוֹגֵעַ בִּמְשִׁיחֵי ה' הָעֲתִידִים לָצֵאת מֵהֶם, כְּמוֹ שֶׁאָמַר "וּמְלָכִים מֵחֲלָצֶיךָ יֵצֵאוּ" בראשית לה יא, "מַלְכֵי עַמִּים מִמֶּנָּה יִהְיוּ" שם יז טז: וְיִתָּכֵן שֶׁנֹּאמַר עוֹד כִּי "וּמָשַׁחְתָּ אֶת חֲזָאֵל לְמֶלֶךְ עַל אֲרָם", שֶׁיִּשְׁלַח לוֹ שֶׁמֶן לְמָשְׁחוֹ לְמֶלֶךְ לְהוֹדִיעוֹ כִּי דְבַר ה' הוּא, וְעָשָׂה כֵן אֱלִישָׁע בְּמִצְוַת רַבּוֹ כַּאֲשֶׁר הִגִּיד לוֹ שֶׁיִּמְלֹךְ מלכים ב ח':י"ג וְאע"פ שֶׁלֹּא נִכְתַּב שָׁם, וּמָשַׁח אֶת אֱלִישָׁע לְנָבִיא. וְאוּלַי כֵּן עָשׂוּ בְּכוֹרֶשׁ אֲשֶׁר מְשָׁחוּהוּ כְּמַלְכֵי יִשְׂרָאֵל, בַּעֲבוּר שֶׁיֵּדַע כִּי נָבִיא בְּיִשְׂרָאֵל הִמְלִיךְ אוֹתוֹ וַיִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ בַּעֲבוּר ה'. וּלְכָךְ אָמַר "לִמְשִׁיחוֹ לְכֹרֶשׁ" ישעיה מה א. וְרַבּוֹתֵינוּ אָמְרוּ מגילה יב. וְכִי כֹּרֶשׁ מָשִׁיחַ הוּא וכו'. וְהִנֵּה כֻּלָּן מְשִׁיחוֹת מַמָּשׁ. וְהַכָּתוּב שֶׁאָמַר ישעיה סא א "רוּחַ ה' אֱלֹהִים עָלַי יַעַן מָשַׁח ה' אֹתִי לְבַשֵּׂר עֲנָוִים", דֶּרֶךְ מָשָׁל, שֶׁיַּמְשִׁיל רוּחַ הַקֹּדֶשׁ אֲשֶׁר תָּחוּל עָלָיו לְשֶׁמֶן הַטּוֹב, כְּעִנְיַן "טוֹב שֵׁם מִשֶּׁמֶן טוֹב" קהלת ז א:

9 וּבִשַּׁלְתָּ אֶת בְּשָׂרוֹ בְּמָקֹם קָדֹשׁ לֹא יָדַעְנוּ אִם הוֹרָאַת שָׁעָה הִיא שֶׁיְּהֵא בְּשַׂר הַמִּלּוּאִים טָעוּן כֹּהֵן בְּבִשּׁוּלוֹ, אוֹ יִהְיֶה "וּבִשַּׁלְתָּ" בְּצִוּוּי, כְּמוֹ "וּמַטְּךָ אֲשֶׁר הִכִּיתָ בּוֹ אֶת הַיְאֹר" שמות י"ז:ה', "וַיִּבֶן שְׁלֹמֹה אֶת הַבַּיִת" מלכים א ו':י"ד, כְּדִבְרֵי רַבִּי אַבְרָהָם אבן עזרא על שמות כ"ט:ל"א. וְהִצְרִיךְ בְּמָקוֹם קָדוֹשׁ, שֶׁהֵן כְּזִבְחֵי שַׁלְמֵי צִבּוּר שֶׁנֶּאֱכָלִין לִפְנִים מִן הַקְּלָעִים וְנֶאֱכָלִין לְיוֹם וָלַיְלָה עַד חֲצוֹת זבחים ה ה:

10 תַּעֲשֶׂה לַיּוֹם עַל הַכִּפֻּרִים בִּשְׁבִיל הַכִּפּוּרִים, לְכַפֵּר עַל הַמִּזְבֵּחַ מִכָּל זָרוּת וְתִעוּב. וּבְמִדְרָשׁ תּוֹרַת כֹּהֲנִים צו א טו אוֹמֵר כַּפָּרַת הַמִּזְבֵּחַ הֻצְרְכָה שֶׁמָּא הִתְנַדֵּב אָדָם דְּבַר גֶּזֶל בִּמְלֶאכֶת הַמִּשְׁכָּן וְהַמִּזְבֵּחַ. לְשׁוֹן רַשִׁ"י רש"י על שמות כ"ט:ל"ו. וְהַנָּכוֹן כִּי עַל הַכִּפּוּרִים עַל שְׁנֵי הָאֵילִים שֶׁהֵם כִּפּוּרִים לְאַהֲרֹן וּלְבָנָיו, כְּמוֹ שֶׁאָמַר כָּאן שמות כ"ט:ל"ג "וְאָכְלוּ אֹתָם אֲשֶׁר כֻּפַּר בָּהֶם", וְאַף כִּי הַחַטָּאת כַּפָּרָה, וּכְתִיב "כַּאֲשֶׁר עָשָׂה בַּיּוֹם הַזֶּה צִוָּה ה' לַעֲשֹׂת לְכַפֵּר עֲלֵיכֶם" ויקרא ח לד, כְּדִבְרֵי ר"א אבן עזרא על שמות כ"ט:ל"ו:

11 לְשָׁכְנִי בְתוֹכָם עַל מְנָת לִשְׁכֹּן בְּתוֹכָם. לְשׁוֹן רַשִׁ"י רש"י על שמות כ"ט:מ"ו. וְשִׁמּוּשׁ הַלָּמֶ"ד בִּתְנַאי כָּזֶה אֵינֶנּוּ נִמְצָא. וְיִתָּכֵן שֶׁיֹּאמַר וְיָדְעוּ בְּשָׁכְנִי בְּתוֹכָם כִּי אֲנִי ה' אֱלֹהֵיהֶם אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם, כִּי יֵדְעוּ כְּבוֹדִי וְיַאֲמִינוּ שֶׁאֲנִי הוֹצֵאתִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם. וְהוּא כְּדֶרֶךְ "וַיְהִי דָוִד לְכָל דְּרָכָו מַשְׂכִּיל" שמואל א י"ח:י"ד, "כִּי בֹחֵר אַתָּה לְבֶן יִשַׁי" שם כ ל, "עַל אֲשֶׁר מְרִיתֶם אֶת פִּי לְמֵי מְרִיבָה" במדבר כ כד, וְהַדּוֹמִים לָהֶם. אֲבָל רַבִּי אַבְרָהָם אָמַר אבן עזרא על שמות כ"ט:מ"ו כִּי לֹא הוֹצֵאתִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם רַק בַּעֲבוּר כִּי אֶשְׁכֹּן בְּתוֹכָם, וְזֶהוּ "תַּעַבְדוּן אֶת הָאֱלֹהִים עַל הָהָר הַזֶּה" שמות ג':י"ב. וְיָפֶה פֵּרֵשׁ: וְאִם כֵּן יֵשׁ בָּעִנְיָן סוֹד גָּדוֹל, כִּי כְּפִי פְּשַׁט הַדָּבָר הַשְּׁכִינָה בְּיִשְׂרָאֵל צֹרֶךְ הֶדְיוֹט וְלֹא צֹרֶךְ גָּבוֹהַּ, אֲבָל הוּא כְּעִנְיָן שֶׁאָמַר הַכָּתוּב "יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר בְּךָ אֶתְפָּאָר" ישעיה מט ג, וְאָמַר יְהוֹשֻׁעַ "וּמַה תַּעֲשֵׂה לְשִׁמְךָ הַגָּדוֹל" יהושע ז ט, וּפְסוּקִים רַבִּים בָּאוּ כֵן, "אִוָּהּ לְמוֹשָׁב לוֹ" תהלים קלב יג, "פֹּה אֵשֵׁב כִּי אִוִּתִיהָ" שם יד, וְכָתוּב "וְהָאָרֶץ אֶזְכֹּר" ויקרא כו מב:

7 הגהות כבוד מלכים על משנה תורה, הלכות מלכים ומלחמות פתח ↗

מושחין אותו בשמן המשחה. ע' כד הקמח לרבינו בחיי אות תפילין שכתב ולכך היתה הנחת תפילין בגבהו של ראש מקום שמלכי ישראל נמשחים שם בשמן המשחה, וראה רמב"ן שמות כ"ט, ז, ונתיבות עולם למהר"ל מפראג נתיב העבודה פט"ו.

9 ברכת אשר על התורה פתח ↗

"ואלה הבגדים" וגו'. כאן מונה הכתוב את בגדי אהרן, כשבגדי בניו - בגדי כהן הדיוט - בכלל זה. והשווה להלן כט, ה-ו ודברי רש"י להלן כח, מ-מא. ומשום מה אינו מונה בכתובנו את הציץ, והרי זה תמוה, כי תמיד מדובר בד' בגדי כהן הדיוט וד' נוספים לכהן גדול, וכאן אין אלא שבעה בסך הכל. וזה שאינו מונה כאן אבל מונה להלן פסוק מב את המכנסיים, הרי לזה לכאורה כמה טעמים - אם משום שזה מובן מאליו ראה ראב"ע, ואם משום שהם מוזכרים כבר בסוף פרשת יתרו. ועתה ראיתי דברי "אור החיים" הק', ולעניות דעתי דבריו קצת דחוקים. פ' תצוה תשנ"ט וראה ראב"ע על אתר שכתב: ולא הזכיר בפסוק הזה, שהוא סופר בגדי כהונה, את ציץ נזר הקודש, כי אינו בגד. וקדמונינו הזכירו בעבור הרבים שמונה בגדי כהונה. ע"כ. כלומר בעבור שהרוב היו בגדים, לפיכך הזכירו חז"ל את הציץ בין הבגדים. ובאשר לאי איזכור המכנסיים, ראה רמב"ן להלן כט, ט שכתב: והטעם שהפריש המכנסיים משאר הבגדים, כי כל הבגדים היה משה מלביש אותם כמו שציוה "והלבשתם", אבל המכנסיים שהם לכסות בשר הערוה, היו הם לובשים אותם בהצנע. הראני ר' גרשון באס שי'

13 העמק דבר על שמות פתח ↗

החלב והאליה. פרש״י זה חלב הדקים או הקיבה. והרמב״ן כ׳ לעיל י״ג שהוא החלב שעל הקרב. וע״ז קשה שהרי במעשה כתיב ג״כ את החלב ואת האליה ואת כל החלב אשר על הקרב. וצ״ל לפי׳ הרמב״ן דשם נכלל בזה החלב המכסה. וגם לפרש״י אינו מובן אמאי פירש הכתוב באיל ולא בפר הקודם. ובקרבנות לדורות לא נזכר בשום מקום זה החלב בפ״ע. אלא נראה לפרש החלב הוא של האליה. ומשום דכתיב בשלמים חלבו האליה תמימה דמשמעו חלבו הוא קצה האליה אשר שם חתיכה של שומן. ועמו כל האליה אע״ג שהוא בשר ואינו קרב בשר בשלמים אלא משום שכך דרך הכבוד להקריב האבר שלם מש״ה קרב גם האליה כדי שיהא תמימה וכמו שביארנו בס׳ ויקרא. מש״ה הוצרך הכתוב לפרש חלבו האליה תמימה. כלומר משום חלבו יביאו האליה תמימה. וכ״ז בשלמים דעלמא משא״כ באיל המלואים שגם שוק הימין קרב ע״כ אפשר להקריב האליה אפילו לא היה החלב עמו מש״ה כתיב החלב והאליה:

14 רש"י על ויקרא פתח ↗

ואת הבשר ואת העור וגו'. לֹא מָצִינוּ חַטָּאת חִיצוֹנָה נִשְֹרֶפֶת אֶלָּא זוֹ וְשֶׁל מִלּוּאִים, וְכֻלָּן עַל פִּי הַדִּבּוּר:

36 אבן עזרא על שמות פתח ↗

וטעם על הכפורים. על שני האילים, וכתוב, כאשר עשה ביום הזה, צוה ה' לעשות לכפר עליכם ויקרא ח לד:

46 אבן עזרא על שמות פתח ↗

וידעו. הטעם אז ידעו כי לא הוצאתי אותם ממצרים רק בעבור שיעשו לי משכן ושכנתי בתוכם, וזהו תעבדון את האלהים על ההר הזה למעלה ג' יב:

46 פירושים והערות מהרב יהושע הרטמן על באר הגולה פתח ↗

555 בתמיה. ופירושו, שלפי זה העולם לא נברא בעצם משום "צורך גבוה" לשון הרמב"ן שמות כט, מו, ולשונו בדר"ח פ"א מ"ב כז:, אלא כדי שיחול על הקב"ה שם "בורא" ו"עושה". וזה דומה לבנאי הבונה בית לא בשביל שיש לו צורך אמיתי בבית, אלא בשביל שהבית ישמש כ"היכי תמצא" בעבורו להקרא "בנאי" וזה דבר שלא יעלה על הדעת. ולא ראיתי מי שציין שמכאן לכאורה מוכח שהמהר"ל חולק על הסברו הנודע של הרמח"ל לבריאת העולם ראה הערה קודמת.

46 פירושים והערות מהרב יהושע הרטמן על דרשת שבת הגדול פתח ↗

1096 פסוק זה הביא בכמה מקומות בספריו, וכגון, בגו"א במדבר פל"א אות ה תקו: כתב בביאור דברי רש"י שם במדבר לא, ג "שהעומד כנגד ישראל כאילו עומד כנגד הקב"ה", וז"ל: "היינו מפני שכתיב 'והכריתו את שמינו מן הארץ ומה תעשה לשמך הגדול', כי שם ה' נקרא על ישראל, ולפיכך העומד עליהם כאילו עומד על הקב"ה". ובדר"ח פ"ו מ"י שמח. כתב: "ישראל הם נבראים לעצמו יתברך, דהיינו שבישראל תולה אלקותו, כיון שנקרא שמו יתברך על ישראל. וזה שאמר הכתוב 'והכריתו את שמינו מן הארץ ומה תעשה לשמך הגדול'". ובנתיב העבודה פי"ח א, קלח: כתב: "שאם ח"ו יעשה כליה בישראל 'ומה תעשה לשמך הגדול', וכי יהא נקרא שמו הגדול על עצים ואבנים". וכן הוא בנצח ישראל פ"י רס:, ושם פס"ב תתקלו:. וכן כתב הרמב"ן שמות כט, מו: "רבי אברהם אמר כי לא הוצאתי אותם מארץ מצרים רק בעבור כי אשכון בתוכם, וזהו 'תעבדון את האלקים על ההר הזה' שמות ג, יב, ויפה פירש. ואם כן יש בענין סוד גדול, כי כפי פשט הדבר השכינה בישראל צורך הדיוט ולא צורך גבוה, אבל הוא כענין שאמר הכתוב ישעיה מט, ג 'ישראל אשר בך אתפאר'. ואמר יהושע יהושע ז, ט 'ומה תעשה לשמך הגדול', ופסוקים רבים באו כן". וכן דרשו חכמים ספרי דברים לג, ה את הפסוק ישעיה מג, יב "ואתם עדי נאם ה' ואני אל", שאמרו "כשאתם עדי אני אל, וכשאין אתם עדי אין אני אל. כיוצא בדבר אתה אומר תהלים קכג, א 'אליך נשאתי את עיני היושבי בשמים', אלמלא אני לא היית יושב בשמים". וצרף לכאן דברי המדרש הנפלאים אסת"ר ז, י, שאמרו שם "אמר לו הקב"ה להמן הרשע, אי שוטה שבעולם, אני אמרתי להשמידם כביכול ולא יכלתי, שנאמר תהלים קו, כג 'ויאמר להשמידם לולי משה בחירו עמד בפרץ לפניו להשיב חמתו מהשחית', ואתה אמרת להשמיד להרוג ולאבד. חייך רישך מתורם חלף רישיהון, דאינון לשיזבא ואת לצליבא". וביאור המדרש הוא ששמו הגדול חל על ישראל, לכך ה' כביכול אינו יכול ח"ו לאבד את ישראל, כי בזה הוא יפעל כנגד עצמו, וזה מן הנמנע.

« רמב"ן על שמות כ״ח:מ״א רמב"ן על שמות ל׳:א׳ »