רמב"ן על שמות ט״ו:י׳

« רמב"ן על שמות ט״ו:ט׳ רמב"ן על שמות ט״ו:י״א »

1 רש"י על שמות פתח ↗

נשפת. לְשׁוֹן הֲפָחָה, וְכֵן "וְגַם נָשַׁף בָּהֶם" ישעיה מ':

1 פירושים והערות מהרב יהושע הרטמן על אור חדש פתח ↗

928 אודות שמספר שבע מורה על שביעה, הנה נאמר תהלים טז, יא "שובע שמחות את פניך", ודרשו חכמים ערכין יג: "כנור של מקדש של שבעת נימין היה, שנאמר 'שובע שמחות'... אל תקרי 'שובע' אלא 'שבע'". וכן כתב כמה פעמים, וכגון, בדר"ח פ"ה מכ"א תקכג: כתב: "ואמר 'בן שבעים לשיבה' שם. פירוש, שהוא שלם בימים, כי 'ימי שנותינו שבעים שנה'. ונראה כי אותיות אחה"ע מתחלפים, ופירוש 'שיבה' מלשון 'שביעה', שהוא שבע בימים. ומפני כי מספר שבעה הוא מספר שלם בימים ובשנים, שהוא חוזר חלילה תמיד. ולפיכך מספר זה נקרא 'שבעה', מלשון שביעה, שכל אשר הוא שבע הוא שלם. ולכך אמר 'בן שבעים לשיבה', כי עתה יש לו ימים בשלימות ובשביעה, כי שנות האדם שבעים שנה. ואף כי גבול חיי האדם עד מאה, היינו כשיש לו תוספת על השביעה. כי יש שביעה, ויותר מן שביעה. ולכך השביעה היא עד שבעים, ויותר מכדי שביעה עד מאה" ראה למעלה הערות 487, 729, ולהלן פ"ה הערה 506. ובנצח ישראל פ"ה צה: כתב: "ודע כי 'שבע' שהוא לשון שביעה, והוא שייך לעשיר, כי העשיר הוא שבע בכל. וכאשר פרנס אותם שבע שנים, הוא עשיר גמור, שהוא שבע בעושר". ובנתיב כח היצר ס"פ א כתב: "ויש בזה במה שיש שבעה שמות ליצר הרע סוכה נב:, רמז מופלג. כי 'שבעה' מלשון שביעה, כמו שבארנו במקום אחר, כי לכך נקרא 'שבע' מלשון שביעה. ולכך יש ליצר הרע ז' שמות, כמו שאמרו ז"ל שם אבר קטן יש באדם, משביעו והוא רעב, מרעיבו והוא שבע. לכך יש לו שבעה שמות, כי עיקר יצר הרע כאשר הוא שבע מיצרו, ואז יצרו יותר מושל בו". וכן כתב בנתיב העבודה ר"פ ז, ושם פי"ח א, קמב.. וצרף לכאן, שהנה כבר השריש הרמב"ן שמות טו, י שאותיות בי"ת ופ"ה הן אותיות מתחלפות, וכלשונו: "'נשפת ברוחך' שם... ענינו כמו בבי"ת 'נשבת ברוחך'... כי שתי האותיות האלה ישמשו בענין אחד". וכן כתב שוב בדברים לב, ו, וז"ל: "'עם נבל ולא חכם' שם... ויקראו המתה 'נבלה', שנפלה לארץ ומתה". ולפי זה המספר "שבע" הוא לשון "שפע", ופשיטא שהוא מורה על שביעה ורבוי. ובדרשה לשבת תשובה סז: כתב: "ולפיכך אף על גב שאדם שהיה ראשון היה ראוי לקבל שפע החיות מן השם יתעלה עד אלף שנים... היו נתונים מן שפע החיות שבעים שנים שיקבל דוד, וזה נמשך לדורות שאחריו", הרי מן השפע בא שבע.

1 פירושים והערות מהרב יהושע הרטמן על דרוש על התורה פתח ↗

1643 מבאר ש"מבולבל" הוא כמו "מפולפל". ויוסבר על פי הנאמר שמות טו, י "נשפת ברוחך כסמו ים", ופירש הרמב"ן שם: "'נשפת' ענינו כמו בבי"ת 'נשבת ברוחך', מלשון 'כי רוח ה' נשבה בו' ישעיה מ, ז, 'ישב רוחו יזלו מים' תהלים קמז, יח. כי שתי האותיות האלה פ"ה ובי"ת ישמשו בענין אחד, כמו 'על גפי מרומי קרת' משלי ט ג, על גבי". ושוב כתב הרמב"ן דברים לב, ו "יקראו הבהמה המתה 'נבלה', שנפלה לארץ ומתה, כמו שאמר שופטים יד, ח 'לראות את מפלת האריה'". לכך "פלפול" יכול להיות "בלבול".

2 יבמות פתח ↗

קֵירַב מִיתָתוֹ. מַאי בֵּינַיְיהוּ? דְּשַׁחְטֵיהּ בְּבֵיתָא דְשֵׁישָׁא וּפַרְכֵּיס. אִי נָמֵי: דְּשַׁחְטֵיהּ בְּבָרָא וְלָא פַּרְכֵּיס. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: לֹא כָּל וְכוּ׳. אִיבַּעְיָא לְהוּ: רַבִּי יְהוּדָה בֶּן בָּבָא לְקוּלָּא פְּלִיג, אוֹ לְחוּמְרָא פְּלִיג. תָּא שְׁמַע: דְּהָהוּא גַּבְרָא דְּטָבַע בְּכַרְמֵי, וְאַסְּקוּהוּ אַבֵּי הֲדָיָא לְבָתַר תְּלָתָא יוֹמִין, וְאַנְסְבַהּ רַב דִּימִי מִנְּהַרְדְּעָא לִדְבֵיתְהוּ. וְתוּ: הָהוּא גַּבְרָא דִּאטְבַע בְּדִגְלַת, וְאַסְּקוּהוּ אַגִּישְׁרָא דְּשַׁבִּיסְתָּנָא, וְאַנְסְבַהּ רָבָא לִדְבֵיתְהוּ אַפּוּמָּא דְשׁוֹשְׁבִינֵי לְבָתַר חַמְשָׁה יוֹמֵי. אִי אָמְרַתְּ בִּשְׁלָמָא לְקוּלָּא פְּלִיג, אִינְהוּ דַּעֲבוּד כְּרַבִּי יְהוּדָה בֶּן בָּבָא. אֶלָּא אִי אָמְרַתְּ לְחוּמְרָא פְּלִיג, אִינְהוּ דַּעֲבוּד כְּמַאן? שָׁאנֵי מַיָּא, דְּצָמְתִי. וְהָאָמְרַתְּ מַיָּא מַרְזוּ מַכָּה! הָנֵי מִילֵּי הֵיכָא דְּאִיכָּא מַכָּה, אֲבָל הֵיכָא דְּלֵיכָּא מַכָּה — מִיצְמָת צָמֵית. וְהָנֵי מִילֵּי דְּכִי אַסְּקֵיהּ חַזְיֵיהּ בְּשַׁעְתֵּיהּ. אֲבָל אִישְׁתַּהִי, מִיתְפָּח תָּפַח. מַתְנִי׳ נָפַל לְמַיִם, בֵּין שֶׁיֵּשׁ לָהֶן סוֹף, בֵּין שֶׁאֵין לָהֶן סוֹף — אִשְׁתּוֹ אֲסוּרָה. אָמַר רַבִּי מֵאִיר: מַעֲשֶׂה בְּאֶחָד שֶׁנָּפַל לְבוֹר הַגָּדוֹל, וְעָלָה לְאַחַר שְׁלֹשָׁה יָמִים. אָמַר רַבִּי יוֹסֵי: מַעֲשֶׂה בְּסוֹמֵא שֶׁיָּרַד לִטְבּוֹל בִּמְעָרָה, וְיָרַד מוֹשְׁכוֹ אַחֲרָיו, וְשָׁהוּ כְּדֵי שֶׁתֵּצֵא נַפְשָׁם — וְהִשִּׂיאוּ אֶת נְשׁוֹתֵיהֶם. וְשׁוּב מַעֲשֶׂה בְּעַסְיָא, בְּאֶחָד שֶׁשִּׁלְשְׁלוּהוּ לַיָּם, וְלֹא עָלְתָה בְּיָדָם אֶלָּא רַגְלוֹ, אָמְרוּ חֲכָמִים: מִן הָאַרְכּוּבָּה וּלְמַעְלָה — תִּנָּשֵׂא. מִן הָאַרְכּוּבָּה וּלְמַטָּה — לֹא תִּנָּשֵׂא. גְּמָ׳ תָּנוּ רַבָּנַן: נָפַל לַמַּיִם, בֵּין שֶׁיֵּשׁ לָהֶם סוֹף, בֵּין שֶׁאֵין לָהֶם סוֹף — אִשְׁתּוֹ אֲסוּרָה, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: מַיִם שֶׁיֵּשׁ לָהֶם סוֹף — אִשְׁתּוֹ מוּתֶּרֶת, וְשֶׁאֵין לָהֶם סוֹף — אִשְׁתּוֹ אֲסוּרָה. הֵיכִי דָּמֵי מַיִם שֶׁיֵּשׁ לָהֶם סוֹף? אָמַר אַבָּיֵי: כֹּל שֶׁעוֹמֵד וְרוֹאֶה מֵאַרְבַּע רוּחוֹתָיו. הָהוּא גַּבְרָא דִּטְבַע בְּאַגְמָא דְסַמְקֵי, אַנְסְבַהּ רַב שֵׁילָא לִדְבֵיתְהוּ. אֲמַר לֵיהּ רַב לִשְׁמוּאֵל, תָּא נְשַׁמְּתֵיהּ. אֲמַר לֵיהּ: נִשְׁלַח לֵיהּ בְּרֵישָׁא. שְׁלַחוּ לֵיהּ: מַיִם שֶׁאֵין לָהֶם סוֹף, אִשְׁתּוֹ אֲסוּרָה אוֹ מוּתֶּרֶת? שְׁלַח לְהוּ: אִשְׁתּוֹ אֲסוּרָה. וְאַגְמָא דְסַמְקֵי — מַיִם שֶׁיֵּשׁ לָהֶם סוֹף, אוֹ מַיִם שֶׁאֵין לָהֶם סוֹף? שְׁלַח לְהוּ: מַיִם שֶׁאֵין לָהֶם סוֹף הוּא. וּמָר, מַאי טַעְמָא עֲבַד הָכִי? מִיטְעָא טְעֵינָא, אֲנָא סְבַרִי כֵּיוָן דִּקְווּ וְקָיְימִי — כְּמַיִם שֶׁיֵּשׁ לָהֶם סוֹף דָּמֵי, וְלָא הִיא: כֵּיוָן דְּאִיכָּא גַּלֵּי — אֵימוֹר גַּלֵּי אַשְׁפְּלוּהּ. קָרֵי שְׁמוּאֵל עֲלֵיהּ דְּרַב: ״לֹא יְאוּנֶּה לַצַּדִּיק כׇּל אָוֶן״. קָרֵי רַב עֲלֵיהּ דִּשְׁמוּאֵל: ״וּתְשׁוּעָה בְּרוֹב יוֹעֵץ״. תַּנְיָא, אָמַר רַבִּי: מַעֲשֶׂה בִּשְׁנֵי בְּנֵי אָדָם מְכַמְּרִין מִכְמוֹרִין בַּיַּרְדֵּן, וְנִכְנַס אֶחָד מֵהֶם לִמְחִילָּה שֶׁל דָּגִים, וְשָׁקְעָה חַמָּה וְלֹא רָאָה פִּתְחָהּ שֶׁל מְחִילָּה, וְשָׁהָה חֲבֵרוֹ כְּדֵי שֶׁתֵּצֵא נַפְשׁוֹ, וּבָא וְהוֹדִיעַ בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ. לְמָחָר, זָרְחָה חַמָּה וְהִכִּיר פִּתְחָהּ שֶׁל מְחִילָּה, וּבָא וּמָצָא הֶסְפֵּד גָּדוֹל בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ. אָמַר רַבִּי: כַּמָּה גְּדוֹלִים דִּבְרֵי חֲכָמִים, שֶׁאָמְרוּ: מַיִם שֶׁיֵּשׁ לָהֶם סוֹף — אִשְׁתּוֹ מוּתֶּרֶת, שֶׁאֵין לָהֶם סוֹף — אִשְׁתּוֹ אֲסוּרָה. אִי הָכִי, מַיִם שֶׁיֵּשׁ לָהֶם סוֹף נָמֵי, לֵיחוּשׁ לִמְחִילָּה שֶׁל דָּגִים! בְּמַיִם שֶׁיֵּשׁ לָהֶם סוֹף מְחִילָּה שֶׁל דָּגִים לָא שְׁכִיחָא. אָמַר רַב אָשֵׁי: הָא דַּאֲמַרוּ רַבָּנַן מַיִם שֶׁאֵין לָהֶם סוֹף אִשְׁתּוֹ אֲסוּרָה — הָנֵי מִילֵּי בְּאִינִישׁ דְּעָלְמָא, אֲבָל צוּרְבָּא מֵרַבָּנַן — לָא. אִי דִּסְלֵיק — קָלָא אִית לֵיהּ. וְלָא הִיא: לָא שְׁנָא אִינִישׁ דְּעָלְמָא, וְלָא שְׁנָא צוּרְבָּא מֵרַבָּנַן, דִּיעֲבַד — אִין, לְכַתְּחִלָּה — לָא. תַּנְיָא, אָמַר רַבָּן גַּמְלִיאֵל: פַּעַם אַחַת הָיִיתִי מְהַלֵּךְ בִּסְפִינָה, וְרָאִיתִי סְפִינָה אַחַת שֶׁנִּשְׁבְּרָה. וְהָיִיתִי מִצְטַעֵר עַל תַּלְמִיד חָכָם שֶׁבָּהּ, וּמַנּוּ — רַבִּי עֲקִיבָא. וּכְשֶׁעָלִיתִי בַּיַּבָּשָׁה, בָּא וְיָשַׁב וְדָן לְפָנַי בַּהֲלָכָה. אָמַרְתִּי לוֹ: בְּנִי, מִי הֶעֶלְךָ? אָמַר לִי: דַּף שֶׁל סְפִינָה נִזְדַּמֵּן לִי, וְכׇל גַּל וְגַל שֶׁבָּא עָלַי — נִעְנַעְתִּי לוֹ רֹאשִׁי. מִכָּאן אָמְרוּ חֲכָמִים: אִם יָבוֹאוּ רְשָׁעִים עַל אָדָם — יְנַעְנֵעַ לוֹ רֹאשׁוֹ. אָמַרְתִּי בְּאוֹתָהּ שָׁעָה: כַּמָּה גְּדוֹלִים דִּבְרֵי חֲכָמִים, שֶׁאָמְרוּ: מַיִם שֶׁיֵּשׁ לָהֶם סוֹף — מוּתֶּרֶת, מַיִם שֶׁאֵין לָהֶם סוֹף — אֲסוּרָה. תַּנְיָא, אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא: פַּעַם אַחַת הָיִיתִי מְהַלֵּךְ בִּסְפִינָה, וְרָאִיתִי סְפִינָה אַחַת שֶׁמִּטָּרֶפֶת בַּיָּם, וְהָיִיתִי מִצְטַעֵר עַל תַּלְמִיד חָכָם שֶׁבָּהּ, וּמַנּוּ — רַבִּי מֵאִיר. כְּשֶׁעָלִיתִי לִמְדִינַת קַפּוֹטְקְיָא, בָּא וְיָשַׁב וְדָן לְפָנַי בַּהֲלָכָה. אָמַרְתִּי לוֹ: בְּנִי, מִי הֶעֶלְךָ? אָמַר לִי: גַּל טְרָדַנִי לַחֲבֵרוֹ, וַחֲבֵרוֹ לַחֲבֵרוֹ, עַד שֶׁהֱקִיאַנִי לַיַּבָּשָׁה. אָמַרְתִּי בְּאוֹתָהּ שָׁעָה: כַּמָּה גְּדוֹלִים דִּבְרֵי חֲכָמִים, שֶׁאָמְרוּ: מַיִם שֶׁיֵּשׁ לָהֶם סוֹף — אִשְׁתּוֹ מוּתֶּרֶת, מַיִם שֶׁאֵין לָהֶם סוֹף — אִשְׁתּוֹ אֲסוּרָה. תָּנוּ רַבָּנַן: נָפַל לְגוֹב אֲרָיוֹת — אֵין מְעִידִין עָלָיו. לַחֲפוּרָה מְלֵאָה נְחָשִׁים וְעַקְרַבִּים — מְעִידִין עָלָיו. רַבִּי יְהוּדָה בֶּן בְּתֵירָא אוֹמֵר: אַף לַחֲפוּרָה מְלֵאָה נְחָשִׁים וְעַקְרַבִּים אֵין מְעִידִין עָלָיו, חָיְישִׁינַן שֶׁמָּא חַבָּר הוּא. וְתַנָּא קַמָּא, אַגַּב אִיצְצָא מַזְּקִי לֵיהּ. תָּנוּ רַבָּנַן: נָפַל לְתוֹךְ כִּבְשַׁן הָאֵשׁ — מְעִידִין עָלָיו. לְיוֹרָה מְלֵאָה יַיִן וָשֶׁמֶן — מְעִידִין עָלָיו. מִשּׁוּם רַבִּי אַחָא אָמְרוּ: שֶׁל שֶׁמֶן — מְעִידִין עָלָיו, מִפְּנֵי שֶׁהוּא מַבְעִיר. שֶׁל יַיִן — אֵין מְעִידִין עָלָיו, מִפְּנֵי שֶׁהוּא מְכַבֶּה. אָמְרוּ לוֹ: תְּחִלָּתוֹ מְכַבֶּה וְסוֹפוֹ מַבְעִיר. אָמַר רַבִּי מֵאִיר: מַעֲשֶׂה בְּאֶחָד שֶׁנָּפַל לַבּוֹר הַגָּדוֹל וְכוּ׳. תַּנְיָא, אָמְרוּ לוֹ לְרַבִּי מֵאִיר: אֵין מַזְכִּירִין מַעֲשֵׂה נִסִּים. מַאי מַעֲשֵׂה נִסִּים? אִילֵּימָא דְּלָא אֲכַל וְלָא אִישְׁתִּי — וְהָכְתִיב: ״וְצוּמוּ עָלַי וְאַל תֹּאכְלוּ וְאַל תִּשְׁתּוּ״. אֶלָּא דְּלָא נָיֵים. דְּאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אִישַׁן שְׁלֹשָׁה יָמִים — מַלְקִין אוֹתוֹ, וְיִישַׁן לְאַלְתַּר. וְרַבִּי מֵאִיר מַאי טַעְמָא? אָמַר רַב כָּהֲנָא: כִּיפִּין עַל גַּב כִּיפִּין הֲווֹ. וְרַבָּנַן — דְּשֵׁישָׁא הֲווֹ. וְרַבִּי מֵאִיר: אִי אֶפְשָׁר דְּלָא מְסָרֵיךְ וְנָיֵים פּוּרְתָּא. תָּנוּ רַבָּנַן: מַעֲשֶׂה בְּבִתּוֹ שֶׁל נְחוּנְיָא חוֹפֵר שִׁיחִין שֶׁנָּפְלָה לְבוֹר הַגָּדוֹל, וּבָאוּ וְהוֹדִיעוּ לְרַבִּי חֲנִינָא בֶּן דּוֹסָא. שָׁעָה רִאשׁוֹנָה, אָמַר לָהֶם: שָׁלוֹם. שְׁנִיָּה, אָמַר לָהֶם: שָׁלוֹם. שְׁלִישִׁית, אָמַר לָהֶם: עָלְתָה. אָמַר לָהּ: בִּתִּי, מִי הֶעֱלֵךְ? אָמְרָה לוֹ: זָכָר שֶׁל רְחֵלִים נִזְדַּמֵּן לִי, וְזָקֵן מַנְהִיגוֹ. אָמְרוּ לוֹ: נָבִיא אַתָּה? אָמַר לָהֶם: ״לֹא נָבִיא אָנֹכִי וְלֹא בֶּן נָבִיא אָנֹכִי״, אֶלָּא: דָּבָר שֶׁהַצַּדִּיק מִתְעַסֵּק בּוֹ — יִכָּשֵׁל בּוֹ זַרְעוֹ? אָמַר רַבִּי אַבָּא: אַף עַל פִּי כֵן מֵת בְּנוֹ בַּצָּמָא, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וּסְבִיבָיו נִשְׂעֲרָה מְאֹד״, מְלַמֵּד שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְדַקְדֵּק עִם סְבִיבָיו כְּחוּט הַשַּׂעֲרָה. רַבִּי חֲנִינָא אָמַר, מֵהָכָא: ״אֵל נַעֲרָץ בְּסוֹד קְדוֹשִׁים רַבָּה וְנוֹרָא עַל כׇּל סְבִיבָיו״. מַתְנִי׳ אֲפִילּוּ שָׁמַע מִן הַנָּשִׁים אוֹמְרוֹת ״מֵת אִישׁ פְּלוֹנִי״ — דַּיּוֹ. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אֲפִילּוּ שָׁמַע מִן הַתִּינוֹקוֹת אוֹמְרִים ״הֲרֵי אָנוּ הוֹלְכִין לִסְפּוֹד וְלִקְבּוֹר אֶת אִישׁ פְּלוֹנִי״. בֵּין שֶׁהוּא מִתְכַּוֵּין, וּבֵין שֶׁאֵינוֹ מִתְכַּוֵּין. רַבִּי יְהוּדָה בֶּן בָּבָא אוֹמֵר: בְּיִשְׂרָאֵל, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא מִתְכַּוֵּין, וּבְגוֹי אִם הָיָה מִתְכַּוֵּין — אֵין עֵדוּתוֹ עֵדוּת. גְּמָ׳ וְדִלְמָא לָא אָזְלִי? אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל, דְּקָאָמְרִי: ״הָרֵינוּ בָּאִין מִלִּסְפּוֹד וּמִלִּקְבּוֹר אֶת אִישׁ פְּלוֹנִי״. וְדִלְמָא קַמְצָא בְּעָלְמָא שְׁכֵיב לֵיהּ וְאַסִּיקוּ לֵיהּ עַל שְׁמֵיהּ! דְּקָאָמְרִי: כֵּן וְכֵן רַבָּנַן הֲווֹ הָתָם. כֵּן וְכֵן סַפְדָנֵי הֲווֹ הָתָם. וּבְגוֹי, אִם הָיָה מִתְכַּוֵּין וְכוּ׳. אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל: לֹא שָׁנוּ אֶלָּא שֶׁנִּתְכַּוֵּין לְהַתִּיר, אֲבָל נִתְכַּוֵּין לְהָעִיד — עֵדוּתוֹ עֵדוּת. הֵיכִי יָדְעִינַן? אָמַר רַב יוֹסֵף: בָּא לְבֵית דִּין וְאָמַר: ״אִישׁ פְּלוֹנִי מֵת, הַשִּׂיאוּ אֶת אִשְׁתּוֹ״ — זֶהוּ נִתְכַּוֵּין לְהַתִּיר. ״מֵת״ סְתָם — זֶהוּ נִתְכַּוֵּין לְעֵדוּת. אִיתְּמַר נָמֵי, אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ: לֹא שָׁנוּ אֶלָּא שֶׁנִּתְכַּוֵּין לְהַתִּיר, אֲבָל נִתְכַּוֵּין לְהָעִיד — עֵדוּתוֹ עֵדוּת. אֲמַר לֵיהּ רַבִּי יוֹחָנָן: לֹא כָּךְ הָיָה מַעֲשֶׂה בְּאוֹשַׁעְיָא בְּרַבִּי, שֶׁהִתִּירָם עִם שְׁמֹנִים וַחֲמִשָּׁה זְקֵנִים. אָמַר לָהֶם: לֹא שָׁנוּ אֶלָּא שֶׁנִּתְכַּוֵּין לְהַתִּיר, אֲבָל נִתְכַּוֵּין לְהָעִיד — עֵדוּתוֹ עֵדוּת. וְלֹא הוֹדוּ לוֹ חֲכָמִים. אֶלָּא מַתְנִיתִין דְּקָתָנֵי: וּבְגוֹי, אִם הָיָה מִתְכַּוֵּין — אֵין עֵדוּתוֹ עֵדוּת, הֵיכִי מַשְׁכַּחַתְּ לַהּ? בְּמֵסִיחַ לְפִי תּוּמּוֹ. כִּי הָהוּא דַּהֲוָה קָאָמַר וְאָזֵיל: ״מַאן אִיכָּא בֵּי חִיוַּאי, מַאן אִיכָּא בֵּי חִיוַּאי, שְׁכֵיב חִיוַּאי״, וְאַנְסְבַהּ רַב יוֹסֵף לִדְבֵיתְהוּ. הָהוּא דַּהֲוָה קָאָמַר וְאָזֵיל: ״וַוי לֵיהּ לְפָרָשָׁא זְרִיזָא דַּהֲוָה בְּפוּמְבְּדִיתָא דִּשְׁכֵיב״, וְאַנְסְבַהּ רַב יוֹסֵף, וְאִיתֵּימָא רָבָא, לִדְבֵיתְהוּ. הָהוּא דַּהֲוָה קָאָמַר וְאָזֵיל: ״מַאן אִיכָּא בֵּי חָסָא, טְבַע חָסָא״. אָמַר רַב נַחְמָן: הָאֱלֹקִים! אֲכַלוּ כְּווֹרֵי לְחָסָא מִדִּיבּוּרֵיהּ דְּרַב נַחְמָן. אֲזַלָא דְּבֵיתְהוּ דְחָסָא וְאִינַּסְבָא, וְלָא אֲמַרוּ לָהּ וְלָא מִידֵּי. אָמַר רַב אָשֵׁי: שְׁמַע מִינַּהּ, הָא דַּאֲמוּר רַבָּנַן מַיִם שֶׁאֵין לָהֶם סוֹף אִשְׁתּוֹ אֲסוּרָה, הָנֵי מִילֵּי לְכַתְּחִלָּה, אֲבָל אִי נָסֵיב — לָא מַפְּקִינַן לַהּ מִינֵּיהּ. אִיכָּא דְּאָמְרִי, אַנְסְבַהּ רַב נַחְמָן לִדְבֵיתְהוּ, אֲמַר: חָסָא גַּבְרָא רַבָּה אִיתֵיהּ, אִם אִיתָא דִּסְלֵיק — קָלָא אִית לֵיהּ לְמִילְּתָא. וְלָא הִיא: לָא שְׁנָא גַּבְרָא רַבָּה, לָא שְׁנָא לָאו גַּבְרָא רַבָּה — דִּיעֲבַד אִין, לְכַתְּחִלָּה לָא. הָהוּא גּוֹי דַּהֲוָה קָאָמַר לֵיהּ לְיִשְׂרָאֵל: קְטוֹל אַסְפַּסְתָּא וּשְׁדִי לְחֵיוָתַאי בְּשַׁבְּתָא, וְאִי לָא — קָטֵילְנָא לָךְ כְּדִקְטֵילְנָא לִפְלוֹנִי בַּר יִשְׂרָאֵל, דַּאֲמַרִי לֵיהּ: בַּשֵּׁיל לִי קְדֵירָה בְּשַׁבָּת, וְלָא בַּשֵּׁיל לִי, וּקְטֵילְתֵּיהּ. שְׁמַעָה דְּבֵיתְהוּ, וַאֲתַאי לְקַמֵּיהּ דְּאַבָּיֵי. שְׁהֵיתָא

1 נָשַׁפְתָּ בְּרוּחֲךָ אָמַר ר"א אבן עזרא על שמות ט"ו:י' מִגִּזְרַת נֶשֶׁף, כִּי בַּנֶּשֶׁף הֵבִיא רוּחַ שֶׁהִטְבִּיעָה אוֹתָם. וְרַשִׁ"י פֵּרֵשׁ רש"י על שמות ט"ו:י' לְשׁוֹן הֲפָחָה, כְּמוֹ וְגַם נָשַׁף בָּהֶם וַיִּבָשׁוּ ישעיה מ כד. וְיָפֶה פֵּרֵשׁ. וְדַעְתִּי עוֹד שֶׁעִנְיָנוֹ כְּמוֹ בְּבֵי"ת, נָשַׁבְתָּ בְרוּחֲךָ, מִלְּשׁוֹן "כִּי רוּחַ ה' נָשְׁבָה בּוֹ" ישעיה מ ז, "יַשֵּׁב רוּחוֹ יִזְּלוּ מָיִם" תהלים קמז יח, כִּי שְׁתֵּי הָאוֹתִיּוֹת הָאֵלֶּה יְשַׁמְּשׁוּ בְּעִנְיָן אֶחָד, כְּמוֹ "עַל גַּפֵּי מְרֹמֵי קָרֶת" משלי ט ג, עַל גַּבֵּי, "אִם בְּגַפּוֹ" שמות כ"א:ג', וְכֵן "וּרְכוּשׁ לָהֶם יִבְזוֹר" דניאל יא כד, "בִּזַּר עַמִּים" תהלים סח לא, לְשׁוֹן פִּזּוּר. וְכֵן בַּשֵּׁמוֹת יַחְלִיפוּ אוֹתָם, "שׁוֹבַךְ" שמואל ב י':ט"ז, "שׁוֹפַךְ" דהי"א יט טז: וּלְרַבּוֹתֵינוּ בַּמִּשְׁנָה פאה פ"ו מ"א הֶבְקֵר לָעֲנִיִּים הֶבְקֵר, כְּמוֹ הֶפְקֵר, וּמִן "עָבְשׁוּ פְרוּדוֹת" יואל א יז יֹאמַר עִפּוּשׁ פסחים מה:, וְאָמַר בֶּן פְּקוּעָה חולין סט בִּמְקוֹם בֵּן בְּקוּעָה, מִפְּנֵי שֶׁנִּבְקְעָה וּמָצְאוּ שָׁם בֶּן תִּשְׁעָה חַי. וְכֵן עַל דַּעְתִּי "הִכְפִּישַׁנִי בָאֵפֶר" איכה ג טז, הִכְבִּישַׁנִי, מִלְּשׁוֹן "וּמִלְאוּ אֶת הָאָרֶץ וְכִבְשֻׁהָ" בראשית א כח, "יִכְבֹּשׁ עֲוֹנֹתֵינוּ" מיכה ז יט. וּבִלְשׁוֹנָם עוֹד מִדָּה כְּפוּשָׁה יבמות קז:, כְּמוֹ כְּבוּשָׁה: וְעִנְיַן הַכָּתוּב, כִּי בְּרוּחֲךָ הַקָּשָׁה וְהָעַזָּה נֶעֶרְמוּ מֵי הַיָּם, וְנָשַׁפְתָּ בְּרוּחֲךָ אֲשֶׁר אַתָּה מְנַהֵג הַיָּם וְכִסָּמוֹ יָם, זֶהוּ "וַיָּשָׁב הַיָּם לִפְנוֹת בֹּקֶר לְאֵיתָנוֹ" שמות י"ד:כ"ז, כִּי שָׁב לִנְשֹׁב בּוֹ הָרוּחַ כַּאֲשֶׁר יַעֲשֶׂה בְּאֵיתָנוֹ בְּשׂוֹא גַלָּיו.

2 וְטַעַם צָלְלוּ כַּעוֹפֶרֶת, שֶׁבָּאוּ בִּמְצֻלוֹת כְּמוֹ הָעוֹפֶרֶת וְהִזְכִּיר זֶה בַּשִּׁירָה פַּעֲמַיִם, "כְּמוֹ אָבֶן" שמות ט"ו:ה', "כַּעוֹפֶרֶת", כִּי גַּם זֶה לָהֶם מִיַּד ה', שֶׁהָיוּ בָּהֶם אֲנָשִׁים רַבִּים יוֹדְעִים לִשְׂחוֹת וְהָיוּ קָרוֹב לַיַּבָּשָׁה, אַף כִּי רוֹכְבֵי הַסּוּסִים בַּמַּיִם כֻּלָּם הָיוּ רְאוּיִים לְהִנָּצֵל כִּי הַסּוּסִים שָׁטִים הַרְבֵּה עַל פְּנֵי הַמַּיִם, וְכֵן תּוֹפְשֵׂי הַמָּגִנִּים נִצָּלִים בַּמַּיִם, וּבְכָאן לֹא נִמְלַט מֵהֶם אֶחָד וְזֶהוּ טַעַם "וַיְנַעֵר ה' אֶת מִצְרַיִם" שמות י"ד:כ"ז, שֶׁהָיָה הַשֵּׁם מַגְבִּיהָם בְּרוּחוֹ הַקָּשָׁה וּמַשְׁפִּילָם בַּיָּם, מִלְּשׁוֹן "וְיִנָּעֲרוּ רְשָׁעִים מִמֶּנָּה" איוב לח יג, "וְהָיָה הֶחָסוֹן לִנְעֹרֶת" ישעיה א לא, מַה שֶׁמֵּפִיץ וּמַפִּיל מִן הַפִּשְׁתָּן הַמְּתַקֵּן אוֹתוֹ:

« רמב"ן על שמות ט״ו:ט׳ רמב"ן על שמות ט״ו:י״א »