רבינו גרשום על מנחות ע״ו

1 שיפה. שמוללן בפיסת ידו בכלי:

2 ובעיטה. שבועט בהן בידו:

3 בחיטין. כדי שישירו קליפתן:

4 ור' יוסי אומר בבצק קאמר בעריכת בצק דבעי שיפה ובעיטה:

5 איבעיא להו בבצק קאמר ר' יוסי דבעי שיפה ובעיטה ולא בחטין או דלמא אף בבצק כו':

6 אתיא חוקה חוקה מלחם הפנים. דכתיב בתרוייהו חוקה דהוו י"ב:

7 מה להלן בתודה עשר. בכל מין כדאמרי' באידך פרקא:

8 שכן שמן. במנחות ובלחמי תודה יש בהן שמן. ויחיד מביא אותן:

9 שנתנדב. שבאין נדבה:

10 והן נפסלין בלינה. ואינן דוחין לא שבת ולא טומאה:

11 לאפוקי לחם הפנים דאין בהן שמן. והן משל צבור ואינן באין נדבה. ואינן נפסלין בלינה. דמשבת לשבת היו לנין. ודוחין שבת וטומאה:

12 שכן הקדש. לחם הפנים ושאר מנחות הן הן קדשי קדשים. ולחמי תודה קדשים קלים. ולחם הפנים ומנחות טעונין לבונה:

13 עצם. ובאין בגלל עצמן. מה שאין כן בלחמי תודה דאין טעונין לבונה ובאין בגלל זבח:

14 ואי סבירא לן דדבר הלמד מג"ש כגון חביתין דילפי מלחם הפנים מחוקה חוקה דחוזר ומלמד בבנין אב במה מצינו. דפלוגתא היא במסכת זבחים אי חוזר ומלמד אי לא:

15 שכן הדיוט. לחמי תודה ושאר מנחות הדיוט יכול להביאן:

16 שהתנדב ובאין נדבה:

17 חצאין. ואינן באין לחצאין:

18 לפיגול. ויש להן דין פיגול:

19 ואינן דוחין לא שבת ולא טומאה:

20 וחביתין הן קרבן כ"ג. ואינן באין נדבה. ובאין לחצאין ואין להן פיגול. כדתנן במס' זבחים:

21 כלי. חביתין ומנחות כלי מקדשן. ולחמי תודה שחיטת הזבח מקדשן:

22 לר' מאיר יליף לה. ממה נפשך שהם י"ב דאי סבירא ליה דדבר הלמד וכו':

23 לחמי תודה בהדיא כתי' בהו. מפורש בפרק התודה:

24 שלמיו. על תודת שלמיו לרבות שלמי נזיר לעשרת קבין ירושלמיות. דהיינו מפרש נמי בהתודה:

25 והא בעי אפרושי תרומה. כדכתיב והקריב ממנו אחד מכל קרבן תרומה ותרומה היינו אחד מעשר:

26 וכי תימא דמפריש מכל אחד מד' חלות עשירתה:

27 שריבה במדת חלתן. שפיחת מהן או הוסיף:

28 וי"א אף לחמי תודה. מאן י"א ומהי"א קא מותיב לרב טובי. ואית ספרים דכתב בהו במקום מתיבי כתנאי. ומסתברא הכי:

29 מצת חסר כתיב:

30 והא גבי תודה כתב מצות. בכל מין ומין:

31 ואמר רב טובי ריבה במדת סאין שלהן כגון ג' סאין של עומר. אם גדשן או פיחתן כ"ש:

32 לחם הפנים בי"א. כיון דמישן מצי אתיא סגיא בי"א:

33 בדקה בגסה. בנפה דקה מנפה בתחלה כדי שיפול האבק ממנה שאינו ראוי לסולת והדר בגסה נפה כדי שיהא מוציא הסובין ונשאר הסלת והדר בדקה כדי להשיר האבק יפה יפה והדר בגסה כדי להוציא המורסן יפה יפה וכן עד י"ג פעמים ולא היו שם אלא ב' נפות דקה וגסה:

34 ר' שמעון אומר וכו'. עליונה הגסה מכולן קולטת את הסובין הקליפה ותחתונה הדקה מכולן קולטת את הסלת ומשיר האבק ואין בה סובין כלל:

35 ת"ל אותה מפני החסכון. ולא אחרת:

36 משום דהתורה חסה על ממונן של ישראל. כיון דלחם הפנים של רבים הן והן כ"ד עשרונים התיר לקנותן מן החיטין ולעשותן סלת כדי שיבא להן בזול יותר משאם היו לוקחין הסלת מן החנוני:

37 הדרן עלך ואלו מנחות

38 התודה. שהן שש סאין מדבריות של משה. שהן ב' איפות שהן כ' עשרון: