רבינו גרשום על מנחות ק״ג

1 אמר אביי וכו' לא שנו כי אמר זו להביא במחבת דפסול אלא שקבען בשעת נדר כשנדר תחלה אמר זו אבל קבען בשעת הפרשה כגון שבשעת נדר אמר הרי עלי ובשעת הפרשה כשהפריש אמר זו להביא במחבת אם הביא במרחשת יצא דתשמור ועשית כאשר נדרת כתיב ולא כאשר פרשת:

2 הרי עלי מנחה אע"ג דאמר מן השעורים נתחייב להביא מן החיטין דאין מביאין מן השעורין אלא עומר ומנחת קנאות וכן אם אמר קמח יביא סולת:

3 אמאי יביא מן החיטין נדר ופתחו עמו כדפרשי' לעיל בפרק התודה:

4 ב"ש אומרים נזיר. דקסברי אין שאלה לנזירות ואין שאלה להקדש:

5 אפילו תימא בית הלל ואמאי יביא מן החיטין באומר אילו הייתי יודע שאין נדרין כך מן השעורים לא הייתי נודר כך אלא כך מן החיטין דלא היה דעתי אלא על מנחה ראויה:

6 אבל אמר הרי עלי מנחה מן העדשים לא יביא מן החיטין. שהרי אמר עדשין שאין ממינן מנחה בעולם:

7 הדר ביה חזקיה מההיא דאמר דמשום תפוס לשון ראשון הוא אלא קסבר כבית הלל דמשום הכי יביא מן החיטין באומר אילו הייתי יודע ואי אמרת אי הכי אפי' כי אמר מן העדשים נמי יביא באומר אילו הייתי יודע ההיא לא מצית אמרת דבעדשין לא טעי איניש דמידע ידע דאין מנחה מן העדשין ופתחו עמו הוי. ומ"ט הדר ביה חזקיה מן טעם דתפוס לשון ראשון:

8 בשעורין טעי. יכול למימר אילו הייתי יודע שהרי יש מנחה מן השעורין וההיא חובה ואיהו טעי וסבר דאפילו מנחת נדבה נמי מן השעורין ונתכוון לשום מנחה אבל בעדשים לא טעי דאין מנחה מעדשין:

9 לדבריו דחזקיה קאמר אפילו מן העדשין:

10 דלמא לא מבעי קאמר בית שמאי דתפיס לשון ראשון דלא מיבעיא קאמר כי אמר מן העדשים דאיכא למימר דלמא מיהדר הדר ביה שהרי נתכוין לומר דבר שא"א ואפ"ה תפוס לשון ראשון דלא מצי הדר אלא אפי' כי אמר מן השעורים נמי דאיכא למימר מטעא הוא דטעי שכשנדר ודאי לשעורין נתכוין שהיה סבור שיש מנחת נדבה משעורין ולא נתכוון לחיטין כלל וכיון דלא אפשר משעורין סד"א ליפטר קמ"ל דאפ"ה אמרינן תפוס לשון ראשון דכי אמר מנחה אע"ג דאמר שעורים יביא חיטין ולא איצטריך למיהדר ביה:

11 לא שנו דאמר יביא מן החיטין אלא דאמר מנחה אבל לא אמר מנחה לא:

12 לישנא אחרינא אבל אמר מנחת שעורים גליא דעתיה דלשעורים נתכוין:

13 כי אמר חצי עשרון לא כלום אמר דהא אמר מנחת עשרון ואמאי מביא שנים:

14 אי הכי כדקאמרת דאמר מנחה אמאי ר' שמעון פוטר בכולן:

15 בשיטת ר' יוסי אמרה:

16 ביו"ט הראשון של חג שחל להיות בשבת ששים ואחד עשרונות כיצד לי"ג פרים ל"ט לשני אלים ד' לי"ד כבשים י"ד וב' לב' תמידין וב' לב' כבשים של מוסף שבת הרי ס"א:

17 ואין נבללין מזה על זה היינו זה עם זה דהללו בלילתן רכה והללו בלילתן עבה:

18 אלא היינו טעמא דעד ס' יכולין לבלול בלוג אחד טפי לא:

19 אמרו לו בס' נבללין בס"א אין נבללין בתמיהא:

20 קורטוב שמיני שבשמינית הלוג לפני ב':

21 ר' זירא אמר כל הראוי לבילה שיכול לבלול בלוג אע"ג שלא בלל אין בילה מתעכב בו וכשר וכל שאינו ראוי לבילה כגון ס"א או יותר בילה מעכבת בו שהרי אינו ראוי ליבלול ופסול:

22 ושיערו חכמים את דמה שלא היה בו פחות מרביעית דליטמא משום נבלות הואיל ולכשיקדש לא יהא פחות מכזית ואגב דאיירי בשיעורין נקט האי:

23 עדיראות עדרים של בהמות:

24 והיו עולי רגלים וכהנים אוכלי תרומה: