פתח עינים על חגיגה י״ד

« פתח עינים על חגיגה י״ג ×¢×´×‘ פתח עינים על חגיגה ט״ו ×¢×´× »

1 חגיגה פתח ↗

כָּתוּב אֶחָד אוֹמֵר: ״כׇּרְסְיֵהּ שְׁבִיבִין דִּינוּר״, וְכָתוּב אֶחָד אוֹמֵר: ״עַד דִּי כׇרְסָוָן רְמִיו וְעַתִּיק יוֹמִין יְתִיב״! לָא קַשְׁיָא: אֶחָד לוֹ וְאֶחָד לְדָוִד. כִּדְתַנְיָא: אֶחָד לוֹ וְאֶחָד לְדָוִד, דִּבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָא. אָמַר לוֹ רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי: עֲקִיבָא, עַד מָתַי אַתָּה עוֹשֶׂה שְׁכִינָה חוֹל?! אֶלָּא: אֶחָד לְדִין וְאֶחָד לִצְדָקָה.

2 חגיגה פתח ↗

קַיבְּלַהּ מִינֵּיהּ, אוֹ לָא קַיבְּלַהּ מִינֵּיהּ? תָּא שְׁמַע: אֶחָד לְדִין וְאֶחָד לִצְדָקָה, דִּבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָא. אָמַר לוֹ רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה: עֲקִיבָא, מָה לְךָ אֵצֶל הַגָּדָה! כְּלָךְ מִדַּבְּרוֹתֶיךָ אֵצֶל נְגָעִים וְאֹהָלוֹת. אֶלָּא: אֶחָד לְכִסֵּא וְאֶחָד לִשְׁרַפְרַף. כִּסֵּא — לֵישֵׁב עָלָיו, שְׁרַפְרַף — לַהֲדוֹם רַגְלָיו, שֶׁנֶּאֱמַר: ״הַשָּׁמַיִם כִּסְאִי וְהָאָרֶץ הֲדוֹם רַגְלָי״.

3 חגיגה פתח ↗

כִּי אֲתָא רַב דִּימִי, אָמַר: שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה קְלָלוֹת קִילֵּל יְשַׁעְיָה אֶת יִשְׂרָאֵל, וְלֹא נִתְקָרְרָה דַּעְתּוֹ עַד שֶׁאָמַר לָהֶם הַמִּקְרָא הַזֶּה: ״יִרְהֲבוּ הַנַּעַר בַּזָּקֵן וְהַנִּקְלֶה בַּנִּכְבָּד״.

4 חגיגה פתח ↗

5 יבמות פתח ↗

אֲמַר לֵיהּ רַב אָשֵׁי לְרַב כָּהֲנָא, בְּלָא ״דְּאִי״ נָמֵי מַשְׁכַּחַתְּ לַהּ: יַעֲקֹב אָנַס כַּלָּתוֹ וְהוֹלִיד מִמֶּנָּה בֵּן, וּמֵת רְאוּבֵן בְּלֹא בָּנִים. וּנְפַלָה לַהּ קַמֵּי בְּרַהּ, וּמִיגּוֹ דְּאִיהִי אֲסִירָה — צָרָתָהּ נָמֵי אֲסִירָה.

6 תוספות על חגיגה פתח ↗

בתולה שעיברה מהו לכהן גדול. ופרש"י שהיא אומרת בתולה אני ואי שכיחא דשמואל מהימנא וקשה להר"י דהא פרק קמא דכתובות דף יג. תנן היתה מעוברת מה טיבו של עובר זה מאיש פלוני וכהן הוא וכו' רבי יהושע אמר לא מפיה אנו חיין כו' והכא משמע דקבעיא אליבא דכ"ע ושמא כאן שאף היא בכלל האיסור כדכתיב והוא אשה בבתוליה יקח קרי ביה יקיח נאמנת ולהר"י נראה דטרחינן לבודקה ע"פ חבית כדאיתא בריש כתובות דף י: ושם ואי דשמואל לא שכיח לא טרחינן ומוקמה בחזקת בעולה אי נמי קמיבעיא ליה בהך דבדקנוה ע"פ החבית אי חיישינן שמא לא נבדקה יפה דשמואל לא שכיח וכן מסקינן בריש תינוקת נדה דף סד: ושם שאני שמואל דרב גובריה אך קשה להר"י דהא מסקינן בכתובות דף ו: ושם בשמעתין דדם מיפקד פקיד דרוב בקיאין בהטייה וי"ל דודאי תחילת ביאה רוב בקיאין בשעת מעשה אבל גמר כדי שתתעבר אי אפשר כי אם לשמואל:

1 אחד לו ואחד לדוד. קשיא לי כיון דרבי עקיבא הדר ביה כדמסיק בסמוך דקבלה מר' יוסי הגלילי א"כ היכי תפיס תלמודא האי תירוצא פריכא דלא קיימא במסקנא וצ"ע. לקוטי רבינו בצלאל בשם גליון. ולי ההדיוט אפשר דהא דקאמר כתוב א' אומר כרסייה שביבין וכו' הם דברי ר' שמואל בר נחמני בשם ר' יונתן ואיהו סבר כך ולא חש לקושית רבי יוסי הגלילי והגם דר' עקיבא הדר משמעתיה. הוא סבר הכי לקושטא. ורבי יונתן הוא תנא. והגם שלא יהיה תנא. האמוראים בהגדה דלא נפיק מינה לענין דינא חולקים על התנאים כידוע. ומעתה הגם שנאמר דהוא סתמא דתלמוד כדסבר הרב הכותב גליון הנז' לק"מ דאם ר' עקיבא הדר לא אכפת ליה וסברה זו ישרה בעיני רבנן דמתיבתא כאמור. ובס' טורי אבן הקשה קו' הנז' שהקשה ר"ב משם גיליון ואסיק בקשיא ע"ש:

2 כלך מדברותך אצל נגעים ואהלות רש"י פירש שהם עמוקות. ועמ"ש אני השפל בעניותי בספרי הקטן ראש דוד פ' חקת דף קכ"א סוף ע"א:

3 י"ח קללות קלל ישעיה את ישראל ולא נתקררה דעתו עד שאמר להם המקרא הזה ירהבו הנער בזקן וכו' קשה דהא אמר ונתתי נערים שריהם וי"ל דנערים שריהם פחות מושל על פחותים כמוהו אבל ירהבו הנער בזקן היינו שהפחות מושל על הצדיק ואין צרה גדולה מזו. לקוטי מהר"א פליף כ"י: ולי השפל אפשר לומר בסגנון אחר דנערים שריהם היינו שהנערים השרים הם תחת הזקנים ועושים כאשר יאמרו להם הזקנים ומ"מ אין זה כבוד להיות הנערים שרים. אבל הכא הם שרים חלוטים וירהבו הנער בזקן: ומ"ש לא נתקררה דעתו לכאורה אינו מובן דישעיה הנביא במקום שיתמלא רחמים על כל כך קללות לא סגי ליה עד שקלל אחרת ירהבו הנער וכו' ואיך בזה נתקררה דעתו ואפשר לומר דהיה מצטער ישעיה הנביא לכבודו יתברך אז יאמרו בגוים דלכבוד עצמו גזר עליהם גזרות קשות והי"ל למחול כאב הרחמן ולזה לא נתקררה דעתו עד שאמר ירהבו דהוא דבר נגד השכל והמוסר ולא נחם דרך ארץ ובזה נתקררה דעתו שיאמרו יפה דן יפה זיכה לזקן ונכבד להעניש לנער ונקלה. והוא ע"ד מ"ש פ"ק דקידושין דכאשר שמעו או"ה דברות הראשונו' אמרו לכבוד עצמו הוא דורש וכשאמר כבד את אביך חזרו והודו ע"ש והרב הגדול מהרח"א פירש דרך נאה בס' ישרש יעקב משם התייר הגדול מהר"ר אברהם ן' חנניא ע"ש ואחר זמן ראיתי למופת הדור הרב המופלא בדורו מהר"ח אלפאנדארי בס' הבהיר אש דת פ' יתרו דפירש כדרך הרב הנז' אמנם האריך הרחיב וכיפי תלי לה וביאר עליה כל המאמר בדקדוק עש"ב:

4 חד אמר שש מאות סדרי משנה וכו'. כתב בס' מחזור ויטרי כ"י על קלף וז"ל מימות משה עד הלל שעלה מבבל היו ש"ם סדרי משנה כמו שנתן הקב"ה למשה בסיני ומהלל ואילך נתמעט העולם וחלשה כבודה של תורה ולא תקנו הלל ושמאי אלא שש סדרים והם אנשי משנה מהלל ועד רבי נתן ורבי והן היו סוף משנה עכ"ל אות באות. ש"ם סדרי ר"ת שש מאות: ומ"ש דהלל ושמאי תקנו שיתא סדרי מרן בריש ס' כללי הגמרא כתב משם ס' כריתות שקודם רבי היו ת"ר סדרי משנה ובא רבי וקצר וכ"כ הרב יבין שמועה וכן מתבאר מדבריו ממ"ש עוד כמו שיראה הרואה. והוא הפך מ"ש במחזור ויטרי. אמנם ראיתי דברי ס' כריתות בשרשם והם מסכימים למ"ש מחזור ויטרי וז"ל ס' כריתות בריש ימות עולם ואתחיל לפרש זמן עמידת התנאים מהלל ומשמאי שהם המקבלים והמקבלים מהם עקר אנשי המשנה כי עד ימיהם היו שש מאות סדרי משנה ומימיהם נתמעטה התורה מפני הגלות ולא תקנו כי אם ששה סדרים מהם עכ"ל ויכולני לפתו"ר דמ"ש כי עד ימיהם היו ת"ר וכו' קאי להלל ושמאי ומ"ש מפני הגלות היינו שבסוף בית שני היינו משועבדים לרומיים והיו צרות ומחלוקות גדולות ובימי ריב"ז נחרב הבית ואמרו פ"ק דשבת הלל ושמעון גמליאל ושמעון נהגו נשיאותם לפני הבית ק' שנה. וכן בס' הקדוש קנה דף פ"א ע"א כתב דממשה רבינו עד הלל הזקן היו ת"ר סדרי משנה וזקני ב"ש וזקני ב"ה סדרו ששה סדרים והניחו השאר ע"ש אך יש מעט הפרש דבס' מחזור ויטרי כתב דהלל ושמאי תקנו שיתא סדרי ובס' הקנה כתב זקני ב"ש וזקני ב"ה ולזה נוטים יותר דברי ס' כריתות. אבל מה שהבינו מדברי ס' כריתות מרן והרב יבין שמועה דרבינו הקדוש העמידם על שיתא סדרי הת"ר סדרים. יש להשיב שאין כן כונת ס' כריתות רק כמחזור ויטרי וס' הקנה ודוק הטב: ובס' יוחסין דף י"א ע"א דפוס אמשט' כתב דעד הלל הזקן היו קורין ת"ר סדרי משנה ממשה רבינו ע"ה עד בני בתירא והלל סידר ששה סדרים וכו' ע"ש והם כדברי מחזור ויטרי וכעת לא ידעתי מהיכא גמיר לה הרב ס' יוחסין וס' קבלה להראב"ד אין עמדי והרב מהר"י חאגי"ז בס' עץ החיים בהקדמתו לדרכי המשנה כתבה משם ס' יוחסין ע"ש ועיין בשלשלת הקבלה דף י"ח ע"א דפוס אמשט':

5 בתולה שעיברה מהו לכ"ג וכו' וחיישי' שמא באמבטי עיברה. כרגע נראה לי ס' טורי האבן וראיתי שכתב וז"ל ק"ל דריש יבמות תנן ט"ו נשים פוטרות צרותיהן ופריך ולתני י"ו אמו אנוסת אביו ואף לר"י דאוסר באנוסת אביו מ"ל דיעבד ונסיב ומשני דאי לא קתני ופריך תו בלא דאי נמי מ"ל יעקב אנס כלתו והוליד בן ומת בלא בנים ונפלה קמיה ברא ומיגו דהיא אסורה צרתה אסורה ומשני באחוותא דהתרא מיירי באחוותא דאיסורא לא קמיירו והשתא אם איתא דאפשר להתעבר באמבטי בהתרא מ"ל נמי אם נופלת לפני בנה ליבום כגון שנתעברה כלה מחמיה באמבטי והולידה בן. ומת בלא בנים ונפלה קמיה ברה עכ"ל: ולפום ריהטא נראה להביא ראיה מכאן דאם נתעברה באמבטי לא קיים פו"ר ולא חשיב בנו וליתיה בחליצה ויבום מדלא תנן י"ו נשים פטורות פוטרות ובהכי ניחא קושית הרב הנז' דהגם דהנה אמת מציא להתעבר באמבטי מ"מ לא חשיב בנו כלל. ובשגם האחרונים בריש אבן העזר כתבו דהוי בנו. אין ראיות שהביאו מכריעות ויד הדוחה נטויה. ואדרבא יש ראיה דלא חשיב בנו כדאמרן. אמנם גם זאת יש לדחות דכיון דהוא מציאות רחוק מאד לא איירי ביה תנא ומשו"ה לא פריך לה הש"ס: והרב משנה למלך פט"ו דאישות קרא ערער דלא אפשר להתעבר באמבטי והרבה להשיב בזה עש"ב ואני בעניי אומר דאין שום ספק בזה מאחר שהתלמוד קרי בחיל הנמצא כזה להתעבר באמבטי והראב"ד בס' הקבלה ובלקוטי מהרי"ל כתבו דזה היה מעשה. גם בספר כריתות מקשה על ק"ו דעביד בירושלמי דכ"ג יכול להתפרנס כשנתעברה אמה באמבטי ע"ש בשער ב' מלשון למודים אות ע' ועיין בהלק"ט ח"ב סי' ס"ז. ובס' רגל ישרה דף מ"ה ע"ה הקשה על הק"ו דיכול להיות שנתעברה באמבטי ע"ש ונעלם ממנו שכבר קדמו בס' כריתות. ועוד אשוב אתפלא דמסיק בצ"ע וסתם דבריו והלא אף שנתעברה באמבטי כיון שילדה אסורה לכהן והול"ל שבת זו יצאה דרך דופן. ואף גם זאת כבר כתב בס' כריתות דהאי קושיא היא הבל דצריך לומר שיצאה דרך דופן וגם זו האם היתה כן ואם אמה עד סוף כל הדורות ע"ש ובהלק"ט. והרב יעבץ בס' אגרת בקורת מהדורא בתרא דף י"ט האריך בזה לחזק ולאש"ר אמר מציאות זה ודכוותיה עש"ב ועמ"ש אני בעניי בקונטריס זה על נדה דף ס"ד בס"ד ע"ש:

6 תוס' ד"ה בתולה שעברה וכו' ושמא כאן שאף היא בכלל האסור כדכתיב יקח וכו' דברי התו' קשים וכבר אני השפל עמדתי בדברי קדשם בספרי הקטן ברכי יוסף א"ה סי' ו' ע"ש ועתה ראיתי בלקוטי רבינו בצלאל כ"י שכתב על דברי התוס' הללו וז"ל נראה לי להגיה ושמא כאן שאף היא בכלל האיסור דבתולה מעמיו יקח נאמנת כצ"ל ופי' דהיא אומרת דבתולה היא ובזה אפי' רבי יהושע מודה דהתם אמרה לפ' נבעלתי אבל כאן היא אומרת בתולה אני ואם דשמואל לא שכיח אפי' ר' יהושע מודה דתבדק ואפשר דתמצא בתולה ונעמוד על האמת כן נ"ל עכ"ל וגם זה לא ריוה צמאונינו דלשון התוס' אינו מתישב מלבד שקצרו מאד ודוק הטב:

3 קידושין פתח ↗

דָּרֵשׁ עוּלָּא רַבָּה אַפִּיתְחָא דְּבֵי נְשִׂיאָה: מַאי דִּכְתִיב: ״יוֹדוּךָ ה׳ כׇּל מַלְכֵי אָרֶץ כִּי שָׁמְעוּ אִמְרֵי פִיךָ״ – ״מַאֲמַר פִּיךָ״ לֹא נֶאֱמַר, אֶלָּא ״אִמְרֵי פִיךָ״ – בְּשָׁעָה שֶׁאָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא ״אָנֹכִי״ וְ״לֹא יִהְיֶה לְךָ״, אֲמַרוּ אוּמּוֹת הָעוֹלָם: לִכְבוֹד עַצְמוֹ הוּא דּוֹרֵשׁ.

5 חגיגה פתח ↗

״מַשְׁעֵן״ — אֵלּוּ בַּעֲלֵי מִקְרָא. ״מַשְׁעֵנָה״ — אֵלּוּ בַּעְלֵי מִשְׁנָה, כְּגוֹן רַבִּי יְהוּדָה בֶּן תֵּימָא וַחֲבֵירָיו. פְּלִיגִי בַּהּ רַב פָּפָּא וְרַבָּנַן, חַד אָמַר: שֵׁשׁ מֵאוֹת סִדְרֵי מִשְׁנָה, וְחַד אָמַר: שְׁבַע מֵאוֹת סִדְרֵי מִשְׁנָה. ״כֹּל מִשְׁעַן לֶחֶם״ — אֵלּוּ בַּעֲלֵי תַלְמוּד, שֶׁנֶּאֱמַר: ״לְכוּ לַחֲמוּ בְלַחֲמִי וּשְׁתוּ בְּיַיִן מָסָכְתִּי״. ״וְכֹל מִשְׁעַן מָיִם״ — אֵלּוּ בַּעֲלֵי אַגָּדָה, שֶׁמּוֹשְׁכִין לִבּוֹ שֶׁל אָדָם כַּמַּיִם בְּאַגָּדָה. ״גִּבּוֹר״ — זֶה בַּעַל שְׁמוּעוֹת. ״וְאִישׁ מִלְחָמָה״ — זֶה שֶׁיּוֹדֵעַ לִישָּׂא וְלִיתֵּן בְּמִלְחַמְתָּהּ שֶׁל תּוֹרָה. ״שׁוֹפֵט״ — זֶה דַּיָּין שֶׁדָּן דִּין אֱמֶת לַאֲמִיתּוֹ. ״נָבִיא״ — כְּמַשְׁמָעוֹ. ״קוֹסֵם״ — זֶה מֶלֶךְ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״קֶסֶם עַל שִׂפְתֵי מֶלֶךְ״. ״זָקֵן״ — זֶה שֶׁרָאוּי לִישִׁיבָה. ״שַׂר חֲמִשִּׁים״ — אַל תִּקְרֵי ״שַׂר חֲמִשִּׁים״, אֶלָּא ״שַׂר חוּמָּשִׁין״. זֶה שֶׁיּוֹדֵעַ לִישָּׂא וְלִיתֵּן בַּחֲמִשָּׁה חוּמְשֵׁי תוֹרָה. דָּבָר אַחֵר: ״שַׂר חֲמִשִּׁים״ — כִּדְרַבִּי אֲבָהוּ. דְּאָמַר רַבִּי אֲבָהוּ: מִכָּאן שֶׁאֵין מַעֲמִידִין מְתוּרְגְּמָן עַל הַצִּבּוּר פָּחוֹת מֵחֲמִשִּׁים שָׁנָה. ״וּנְשׂוּא פָּנִים״ — זֶה שֶׁנּוֹשְׂאִין פָּנִים לְדוֹרוֹ בַּעֲבוּרוֹ. לְמַעְלָה, כְּגוֹן רַבִּי חֲנִינָא בֶּן דּוֹסָא. לְמַטָּה, כְּגוֹן רַבִּי אֲבָהוּ בֵּי קֵיסָר. ״יוֹעֵץ״ — שֶׁיּוֹדֵעַ לְעַבֵּר שָׁנִים וְלִקְבּוֹעַ חֳדָשִׁים. ״וְחָכָם״ — זֶה תַּלְמִיד הַמַּחְכִּים אֶת רַבּוֹתָיו. ״חֲרָשִׁים״ — בְּשָׁעָה שֶׁפּוֹתֵחַ בְּדִבְרֵי תוֹרָה הַכֹּל נַעֲשִׂין כְּחֵרְשִׁין. ״וְנָבוֹן״ — זֶה הַמֵּבִין דָּבָר מִתּוֹךְ דָּבָר. ״לָחַשׁ״ — זֶה שֶׁרָאוּי לִמְסוֹר לוֹ דִּבְרֵי תוֹרָה שֶׁנִּיתְּנָה בְּלַחַשׁ. ״וְנָתַתִּי נְעָרִים שָׂרֵיהֶם״. מַאי ״וְנָתַתִּי נְעָרִים שָׂרֵיהֶם״? אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: אֵלּוּ בְּנֵי אָדָם שֶׁמְּנוֹעָרִין מִן הַמִּצְוֹת. ״וְתַעֲלוּלִים יִמְשְׁלוּ בָּם״ — אָמַר רַב פָּפָּא בַּר יַעֲקֹב: תַּעֲלֵי בְּנֵי תַעֲלֵי. וְלֹא נִתְקָרְרָה דַּעְתּוֹ, עַד שֶׁאָמַר לָהֶם: ״יִרְהֲבוּ הַנַּעַר בַּזָּקֵן וְהַנִּקְלֶה בַּנִּכְבָּד״ — אֵלּוּ בְּנֵי אָדָם שֶׁמְּנוֹעָרִין מִן הַמִּצְוֹת, יִרְהֲבוּ בְּמֵי שֶׁמְּמוּלָּא בְּמִצְוֹת כְּרִמּוֹן. ״וְהַנִּקְלֶה בַּנִּכְבָּד״ — יָבֹא מִי שֶׁחֲמוּרוֹת דּוֹמוֹת עָלָיו כְּקַלּוֹת, וְיִרְהֲבוּ בְּמִי שֶׁקַּלּוֹת דּוֹמוֹת עָלָיו כַּחֲמוּרוֹת. אָמַר רַב קַטִּינָא: אֲפִילּוּ בִּשְׁעַת כִּשְׁלוֹנָהּ שֶׁל יְרוּשָׁלָיִם — לֹא פָּסְקוּ מֵהֶם בַּעֲלֵי אֲמָנָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״כִּי יִתְפֹּשׂ אִישׁ בְּאָחִיו בֵּית אָבִיו שִׂמְלָה לְךָ קָצִין תִּהְיֶה לָנוּ״. דְּבָרִים שֶׁבְּנֵי אָדָם מִתְכַּסִּין כְּשִׂמְלָה, יֶשְׁנָן תַּחַת יָדֶךָ. ״וְהַמַּכְשֵׁלָה הַזֹּאת״. מַאי ״וְהַמַּכְשֵׁלָה הַזֹּאת״ — דְּבָרִים שֶׁאֵין בְּנֵי אָדָם עוֹמְדִין עֲלֵיהֶן אֶלָּא אִם כֵּן נִכְשָׁל בָּהֶן — ״יֶשְׁנָן תַּחַת יָדֶךָ״. ״יִשָּׂא בַיּוֹם הַהוּא לֵאמֹר לֹא אֶהְיֶה חוֹבֵשׁ וּבְבֵיתִי אֵין לֶחֶם וְאֵין שִׂמְלָה לֹא תְשִׂימוּנִי קְצִין עָם״. ״יִשָּׂא״ — אֵין יִשָּׂא אֶלָּא לְשׁוֹן שְׁבוּעָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״לֹא תִשָּׂא אֶת שֵׁם ה׳ אֱלֹהֶיךָ״. ״לֹא אֶהְיֶה חוֹבֵשׁ״ — לֹא הָיִיתִי מֵחוֹבְשֵׁי בֵּית הַמִּדְרָשׁ. ״וּבְבֵיתִי אֵין לֶחֶם וְאֵין שִׂמְלָה״ — שֶׁאֵין בְּיָדִי לֹא מִקְרָא וְלֹא מִשְׁנָה וְלֹא גְּמָרָא. וְדִלְמָא שָׁאנֵי הָתָם, דְּאִי אָמַר לְהוּ גְּמִירְנָא — אָמְרִי לֵיהּ: אֵימָא לַן! הֲוָה לֵיהּ לְמֵימַר גְּמַר וּשְׁכַח. מַאי ״לֹא אֶהְיֶה חוֹבֵשׁ״ — לֹא אֶהְיֶה חוֹבֵשׁ כְּלָל. אִינִי?! וְהָאָמַר רָבָא: לֹא חָרְבָה יְרוּשָׁלַיִם עַד שֶׁפָּסְקוּ מִמֶּנָּה בַּעֲלֵי אֲמָנָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״שׁוֹטְטוּ בְּחוּצוֹת יְרוּשָׁלִַם וּרְאוּ נָא וּדְעוּ וּבַקְשׁוּ בִרְחוֹבוֹתֶיהָ אִם תִּמְצְאוּ אִישׁ אִם יֵשׁ עוֹשֶׂה מִשְׁפָּט מְבַקֵּשׁ אֱמוּנָה וְאֶסְלַח לָהּ״! לָא קַשְׁיָא:

« פתח עינים על חגיגה י״ג ×¢×´×‘ פתח עינים על חגיגה ט״ו ×¢×´× »