1עוד שם לענין גבינה שגבנו אותה מבהמה ידועה וכו'. אמר הכותב תם ליה למחבר שיטעה בדבר זה ואם הביט במקום זה בקיצור היה מוצא דבר זה מפורש להיתר וזה הוא הלשון שכתב שם בקיצור אמרו משמן של מקצת הגאונים ז"ל שהבהמה שנמצא טרפה אסורין הגבינות שנעשו מחלבה למפרע היו הבהמות רבות ונמצאת אחת מהן טרפה הולכין בה אחר שיעור ששים כשאר האסורין ע"כ הנה שכתב הדין הזה שם להיתר מפורש אבל אגב שיטפא נחסרה משם בארוך מלה אחת וכך כתוב שם נמצאת אחת מהן טרפה בזמן שאין גבינת חלב אותה טרפה בטלה בתוך השאר אם ידוע שהיתה טרפה בזמן שחלבו ממנה כולן אסורות ע"כ. ולומר שאם היא ראויה שנמכרת במנין או ראויה להתכבד בה לפני האורחים ואפילו לפי מה שמצא בספר היה לו לדון כן שהרי היה כתוב שם ונמצאת אחת מהן טרפה שאין חלב אותה טרפה בטלה מדכתב ונמצאת אחת מהן טרפה הרי זה מבואר שאחת מן הששים קאמר ועוד שאילו היה דעת המחבר ללמד חידוש על החלב שאינו בטל היה לו לומר אין חלב אותה טרפה בטלה בתוך השאר ולא היה כותב לשון שאין שהוא כמדבר שכבר נתבאר שאינו בטל. סוף דבר אין טעות במה שכתוב בספר ויגיד עליו רעו שבשער הקיצור.2עוד שם כתב דכל היכא דלא קיימינן מלה דמלתא אימת וכו'. אמר הכותב המחבר כתב בזה דעות גדולי ישראל וראיותיהן דיש מתירין כל הגבינות למפרע מדין חזקה. וכשדוחין שאין חזקה אלא מה שהיא חזקה ברורה מצד עצמה כגון חזקת פנויה ואי נמי נשואה וטהרה וטומאה ומקוה שכל אחד מאלו היה לו זמן מבואר לחזקתו משא"כ בחזקת בהמה שלא היה לה זמן חזקה מבורר דאפשר דמן הבטן יצאה טרפה ואין חזקתה אלא לאחר שראינוה שחיתה שנים עשר חדש ושמא עכשיו טרפה שלאחר מכאן נטרפה והיינו דבפ"ק דחולין אמרינן מנא הא מלתא דאמור רבנן אזלינן בתר חזקה ובתר דפשטוה חזרו ואבעיא להו מנא הא מלתא דאמור רבנן אזלינן בתר רובא ואתינן למפשטה מפרה אדומה ומאי ראיה דשאני פרה דהיא בת שתי שנים והעמדינה על חזקתה אלא מאי טעמא משום דאין לה זמן חזקה ברורה אלא דכשהיא חיה אנו יודעים למפרע זה י"ב חדש לא היתה טרפה. ומכל מקום מה שכתבו הראשונים ז"ל וחלקו בין הטרפיות אינו כמו שחלק הוא כי מה שמתירים הגבינות למפרע בשנמצא טרפה בטרפות שאפשר שהיה סמוך לשחיטה ממש לא קודם שחיטה סמוך לשחיטה קאמרי דלא משוינן להני רבנן קששי טועין גמורים דהא מימר קאמרי דכל שיצאה מחזקתה מחיים ואי אתה יכול לקבוע לה זמן ולברר כבר יצאה מחזקתה מחיים ושוב אי אתה יכול לומר העמידנה על חזקתה והיינו סירכא דאפשר דסמוך לשחיטה ממש וקודם שחיטה רגע נגמרה סירכא אלא בשאפשר שנגמר הטרפות סמוך לשחיטה בתר שחיטה ממש קאמר כגון שנמצאת מחט באחד מן המקומות שנקיבתה טורפת ולא נודע אם נגמרה הנקובה משני צדדין מחיים או לאחר שחיטה מיד עם נדנודה וכיוצא בזה אבל סירכא א"א שתסתרך לעולם לאחר שחיטה אלא מחיים וכן בכל טרפיות כזה כגון מחט שנמצאת בעובי בית הכוסות משני צדדין ונמצא עליו קורט דם וכיוצא בזה זו היא כוונת הגדולים ההם לא זולת זה ומ"ש דהנכון שמעמידין הבהמה בחזקת כושר עד זמן שאפשר כבר אמרו מגדולי הראשונים שאינו כן ומההיא דפ"ק דחולין דפרה אדומה וכמו שכתבתי וגם הלכות גדולות והרב בעל התרומות אסרו הגבינות שגבנו ממנה למפרע.
