משמרת הבית על תורת הבית הארוך, הבית השישי, השער השני א׳

1 עוד שם בשער השני כתב גרסינן ירושלמי דברכות פרק אלו דברים וכן בפרק ב' דחלה וכו'. אמר הכותב הרבה דברים בלא הועיל למה שתמה על המחבר. ואם עיקר דבריו לומר שעשו הכל הלכתא בלא טעמא מה לו להאריך כל כך לימא גזרות נינהו ושוינהו כהלכתא בלי טעמא. ואם תמה המחבר למה אמרו כך ואיך אפשר שיהיו המים הראשונים טמאין וצריכין טהרה ושהיו הידים טהורין למה תמה כל כך הוא על תמיהתו ומה התמה הגדול שמצא בזה ומה הטעם שנתן בדבר וליתן טעם לתמיהתו זאת הגדולה אולי היה לו לומר שמא עשאוה כמי חטאת שהנושא בשיעור הזאה טמא ומי שמזין עליו טהור ואם עשו המים הראשונים כמקוה לידים ולא לענין גופן של מים ואמת שאמרו שהמים השניים מטהרין את הראשונים וכי זה מוצאו מיד תמה אדרבה מוסיף תמה על תמה דאדרבה כיון שהמים הראשונים טמאין איך מטהרין אותן השנים אדרבה היה למים הראשונים לטמא את השנים להיות תחילה כל שכן שלא יטהרו את הטמאים ועוד כיון שנטהרו הידים במים הראשונים מה אנו צריכין למים שנים לטהר את הראשונים אפילו נגב את ידיו בלי שישפוך עליהן מים שניים ידיו טהורות אלא שהמים טמאים שאם יגע למקום שנפלו או למקום ששפשף ידיו בהן חוזרות ומטמאת כמו ששנינו בפרק שני דמסכת ידים נטל ידיו אחת משטיפה אחת ידו טהורה שתי ידיו משטיפה אחת ר' מאיר מטמא עד שיטול מרביעית וע"כ אמר המחבר שרבנו שמשון פריש מפסיק ושונה אם נטל חצי ידו מפסיק ומנגב ואחר כך שונה ונוטל החצי האחר כמו שכתוב בחבור ולא שיהא צריך לשפוך על ידיו שתי פעמים מים שניים אחר ראשונים על כל פנים. ועוד כתב המגיה הזה בסוף דבריו כל היד היא בגזרה זו של טומאה עם חבור קנה הזרוע ומכל מקום לא תקנו נטילה אלא עד הפרק וצריך לו ליזהר שלא ליגע באוכלין במותר ידו ע"כ וזו ודאי טעותא רבתי היא דלא אמר נטילה לתקלה אם יטול ידיו עד פרק אמצעי של אצבעותיו ואפילו עד פרק אחרון שבאצבעותיו בין לחולין בין לתרומה ידיו אסורות מלאכול ומלבצוע כי איך יבצע ולא יגע בפס ידא ואלו היה כן היה להם לתקן על כל פנים לכולי עלמא בין לזה בין לזה עד סוף פיסת היד. אלא שהדבר פשוט שלא גזרו עליהן אלא עד הפרקים לכל חד וחד כדאית ליה וכשנוטל עד הפרק בוצע ונוגע ואוכל ואינו חושש.

2 עוד שם גרסינן בסוף שלשה שאכלו יין עד שלא נתן לתוכו מים וכו'. אמר הכותב קורא אני עליו את רגלים רצתה וילאוך ואיך תתחרה עם הסוסים והנה הרב המובהק הראב"ד ז"ל פרישה לנטילת ידים בחבורו שחבר בהלכות ידים ואני אומר הדין עמו מדקתני נוטלים לידים ואין נוטלין לידים שאלו משום הפסד אוכלין רוחצין ואין רוחצין הוה ליה למיתני. עוד דאף במה שכתוב נשתבש וכי עד שלא נתן לתוכו מים אין חוששין להפסידו ומאי לא נתן לתוכו מים ונתן לתוכו מים. אלא היה לו לומר שכל שנתן לתוכן מים נשתנה לעילויא הואיל והוכשר לברכה ואין מזלזלין בו אלא עד שלא נתן לתוכו מים לא נשתנה לעילויא ואין חוששין לזלזולן כל שצריך לו לנקות בו את ידיו ורש"י ז"ל פירש עד שלא נתן לתוכן מים עדיין לא נשתנה לעילויא ומי פירות בעלמא מיקרי אבל משנתן לתוכו מים שם יין עליו ואין נטילה אלא במים. וכבר כתב המחבר בחבורו שיש אומרים שאינו משום נטילה. אבל תפש בעיקר מה שכתב הראב"ד ז"ל בחבירו והוא הנכון. גם הלשון רש"י ז"ל שכתבתי נראה שאף הוא פירשו לענין נטילה ממש. וכל שנקרא מי פירות כשרין לנטילה והיינו שאין פוסלין את המקוה בשלשה לוגין ובנתן סאה ונטל סאה עד רובו.